סימן ז עריכה
מנחות כ"ט א' ניקב תוכו של ה"י כשר ירכו פסול כו', הרא"ש הסכים דתוכו היינו רגל השמאלית דאי תוכו ממש למה נקט ה"א יותר משאר אותיות, וכתב דאשמועינן שאין שיעור לרגל השמאלית, ור"ל דברגל הימנית דאמר דאם נשתייר מלא אות קטנה כשר היינו דיעבד, דלכתחילה בעינן עד סוף השיטה כפי הכתב שהוא כותב, וכן אם תוכו היינו תוכו ממש אינו אלא דיעבד, אבל ברגל השמאלית אם כשר פחות מאות קטנה מסתבר דכשר לכתחלה שאם היתה צריכה שיעור היה השיעור מעכב ויותר נראה דהרא"ש סובר דבסברא סגי בנקודה כל שהו, ומ"מ לא שייך כאן פשיטא ושפיר י"ל דאשמועינן שאין לה שיעור, ולפ"ז נראה דאף לפי' הב' דתוכו היינו ממש תוכו מ"מ אין שיעור לרגל השמאלית, דכיון דלפי' הא' הדבר מבואר וכן נקט הרא"ש לדינא, ולפי' הב' הדבר סתום יש לנו לנקוט את המבואר, וכש"כ אם דברי הרא"ש הן מסברא שאין לנו מי שחולק על זה, וירכו שהוזכר בגמ' הוא רגל ימנית, ולא עוד אלא כיון דנקטו בגמ' ירכו והיינו רגל ימנית ושייר לאשמועינן דין רגל שמאלית דהרי מדין ירכו אי אפשר ללמוד שמאלית ש"מ דשמאלית אין לה שיעור, וזו דעת הטור כמש"כ הב"ח, אלא שהב"ח כתב דהרא"ש ס"ל דלפי' הב' בעינן שיור או"ק גם בשמאלית ולמש"כ ז"א.
וב"י סי' ל"ב הביא לשון סה"ת שלשון אחרון עיקר דלשון תוכו משמע אמצעיתו דהיינו חללו, דלאידך לישנא שפרש"י תוכו רגל שמאלית שהיא בפנים לא נכון הוא דמ"ל ימין מ"ל שמאל, נראה דר"ל מ"ל ימין דקראו ירכו, ומ"ל שמאל דקראו תוכו שהרי אין הה"י נעשה אלא ע"י שתיהן ושתיהן סובבין את תוכו, אבל אין לומר שכונתו שאין להכשיר בשמאל יותר משל ימין, דודאי יש מקום לומר דשמאל סגי בנקודה, ועוד דלשון סה"ת מבואר שלא בא אלא לסיים קושיתו הראשונה ולא בא להקשות קושי' שני'.
ובב"י שם סיים לדינא דלא דחינן כל הני רבוותא מקמי הרא"ש, וחלק על הטור שהכשיר ברגל שמאל בכל שהו, ותמוה דנהי דהני רבוותא מפרשי תוכו כלישנא בתרא דרש"י מ"מ לא מצינו דפסלי ברגל שמאל בלא נשתייר או"ק, וסתם ירכו היינו ימין ואי שמאל נמי פסול הוי להו לפרש בהדיא, ואע"ג דהמאירי שהביא ב"י אינו מחלק בין ימין לשמאל, היינו משום שפי' דאיירי דנפסק עובי הקולמוס ובזה לא שייך לחלק בין ימין לשמאל.
ובשו"ע סי' ל"ב סט"ו חזר בו מרן ז"ל וסתם כהרא"ש, ונראה משום דס"ל דלא מצינו מי שחולק בזה על הרא"ש, ודברי הרמ"א ז"ל בשו"ע שהם ע"פ דברי הב"י צע"ג, דדברי הב"ח בדעת הטור מוכרעין דודאי היה הטור מביא דעת החולקין אילו כל הני רבוותא דמפרשין כפי' הב' פוסלין גם בשמאלית. וכיון שדעת הטור שאין כאן מחלוקת, אין בידינו לחלוק.
במ"ב בבה"ל שם כתב דאם הכתב בינוני משערינן או"ק בכתב דידי' ואם הכתב גדול משערינן בבינוני, ונראה דעתו ז"ל דאם הכתב קטן משערינן ג"כ בכתב דידי', וקשה לקבוע מהו כתב בינוני, ואם השיעור לפי הכתב אפשר דלעולם לפי הכתב אף בכתב גדול, והנה בבה"ל שם כתב דאי אפשר לפרש או"ק קטנה שבקטנה דא"כ אין לזה שיעור, ואין זה מוכח דאפשר לשער לפי רוב בני אדם שאפשר להם לכתוב יו"ד, דאף שזה שיעור זוטר, אבל יש לו קצב שאי אפשר לעשות נקודה בתמונה מדויקה כצורת היו"ד אלא בשטח מסוים, ונראה דלדעת רמ"א דרגל השמאלי צריכה שיעור או"ק ע"כ או"ק ממש קאמר ולא יו"ד לפי הכתב, דהרי יו"ד יש בגופו עובי הקולמוס ועוד עוקץ יוצא ממנו למטה וא"כ ע"כ לא נשאר בין רגל השמאלית לגג הה"י עובי הקולמוס שהרי בנהוג שבכתב רגל הימנית של ה"י ארכה ב' קולמוס וכמש"כ ב"י בשם הב"ש בוי"ו, וכמש"כ המ"ב בסי' ל"ו באות ב' שחלל הב' עובי קולמוס, וא"כ ע"כ אין האויר שבין רגל השמאלית לגג הה"י, כעובי הקולמוס, ואם יש באויר כעובי הקולמוס פסול, ובב"י בשם ב"ש כתב דהאויר לא יהי' יותר מעובי הגג ומשמע רק לכתחלה, ושניהם שוין שפיר דמי לכתחלה, והרי אפי' שוין פסול דיעבד, וגם תימא ס' ב"ש שזכה בהלכות כתיבת סת"ם להיות מורה הוראה לישראל, ישמיט העיקר הזה שצריך לעשות רגל השמאל כעובי קולמוס ועוקץ כגודל אות יו"ד בכתב שלו, דבר שמכשולו מצוי, וכמש"כ במ"ב שנכשלין בזה מאד, וע"כ שא"צ שום שיעור ברגל השמאלית, או שאו"ק שהוזכרה היינו יו"ד קטן שאפשר לאדם לכתוב, ודברי המ"ב ז"ל שהעתיק דברי הב"ש שלא ירחיק הרגל מהגג יותר מעובי הגג, וכתב דאורך הרגל כאורך יו"ד עם עוקץ התחתון שלה, וכתב בסי' ל"ב סט"ו דמשערין ביו"ד של כתב שלו, קשים מאד שהן דברים סותרים זא"ז.
ונראה לדינא דברגל ימין צריך שישתייר כיו"ד ועוקץ שלה בכתב זה, אבל ברגל שמאל סגי ביו"ד קטנה שבקטנה דכשר ממ"נ וכמש"כ לעיל, ומנהג שכתב המ"ב מסייע לן כמו שאמרו פוק חזי מאי עמא דבר.