סימן א
עריכהנדה י"ג א' דאר"נ אם היה נשוי מותר, נראה דר"נ כר"א ס"ל ומתיר בנשוי משום נצוצות אבל לפי' ראשון שכתבו תו' דאין הלכה כר"א צ"ע דר"נ ע"כ לא שרי בנשוי בלא טעם דנצוצות שהרי סתמא שנינו באנשים תקצץ וכדפריך בהא דהיה אוכל בתרומה כו' ולא מוקי לה בנשוי וצ"ל דר"נ מיירי לצורך מצוה כגון ההיא דכותל בהכ"נ אבל א"כ הו"ל לפרושי וכן ההיא דיובא בדרבב"ח וההיא דר"י נראה דאתיא כר"א ומשום נצוצות דאלא"ה הו"ל לפרושי ובלא שום צורך ודאי לא הוו שרו וכמש"כ תוד"ה באנשים, ויש לעיין כיון דר"א מודה במעטרה ולמטה א"כ מ"ט דרבנן דקשרו וצ"ל דמיירי בגוון דליתא להאי תקנתא, שו"מ בתוספי הרא"ש שהק' כן.
והא דקאמר ישב לו קוץ לא יטלנו נראה דלא מיירי במקום סכנה דלא מצינו שיהא איסור הש"ז בכלל עריות דיהרג ואל יעבור אלא שר"ל שיהי' לו צער ואמר ר"ט דיצטער ולא יעבור וצ"ל דישב לו קוץ לא הוי כביעתותא דשרי, ומיהו במטלית עבה לכו"ע מותר, וטעמא דרבנן היה נראה דבמקום צורך שרי כיון דאינו אלא חששא ולא פליגי אלא בהא דקסתם ר"ט ותני יד לאמה תקצץ ואפשר דהלכה כחכמים להתיר במקום צערא וכש"כ לנשוי דמותר גם משום נצוצות אבל בתו' יומא ל' א' פי' דחכמים פליגי עלי' דר"ט אף בלא ישב לו קוץ ולפ"ז הלכה כר"ט וצ"ע. ועיין בר"מ פכ"א מהא"ב הכ"ג ודבריו ז"ל צריכין תלמוד.