פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן רלבעריכה

שאלה: נשאלתי פלוני עשיר נדר לבן דודו ת"ח לשלוח לו בכל ע"ש מידה יין לקידוש ובן דודו חפץ לקיים המצוה בממונו ולקנות יין לקידוש מכיסו כענין לא אעלה לה' עולת חנם רק חשש לו מחטאת מפני דאדעתא דהכי נותנו לו ואי לא עביד הכי לא גמר ומקני לי' וה"ל כגזל ועל זה דרוש דרש ממנו להודיע אליו פשר דבר:

תשובתי גרסי' בפ' האומנין דע"ח ע"א השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכו בבקעה בבקעה והוליכו בהר אפי' זו עשרה מילין וזו עשרה מילין ומתה חייב ומוקי לה ר' יוחנן כר"מ דס"ל כל המעביר ע"ד בה"ב נקרא גזלן ואמר עלה הי' ר' מאיר אלימא ר"מ דמגבת פורים דתנא מגבת פורים וכו' ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו ורשב"ג מיקל דלמא התם אדעתי' דפורים יהב ליה אדעתי' דמידי אחריני לא יהב ליה אלא האי ר"מ דא' ר"מ הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק לא יקח בו טלית וכו' וכ' הרי"ף והרא"ש דלא ק"ל כר"מ דמגבת פורי' ור"מ דחלוק וטלית דתרווייהו חדא טעמא אית להו דס"ל כל המעביר ע"ד בה"ב נקרא גזלן ולא ק"ל הכי ולכן תמה הב"י על הטור דכ' בא"ח סי' תרצ"ד הא דאין העני רשאי וכו' דמגבת פורים וכ' דיש גורסין גבי מגבת פורים ואין העני וכו' דברי ר"מ שאמר משום ר"ע ופסקו כן משום דהלכה כר"ע מחבירו. ולעד"ן דגר' זו היא משובשת נשתקע ולא נאמר שהרי מייתי לה בסוגיא הנ"ל על מ"ש הש"ס ר"מ היא והי ר"מ משמע לן דממ"ש ר"מ משמיה דנפשיה בעינן למימר ולא מ"ש משמיה דרביה ר"ע וכל סוגיא זו דהש"ס הכי הוא ועוד דא"א לפסוק כן בשום פנים שהרי משנה שלימה שנינו בפ' המקבל דק"ו ע"ב המקבל שדה מחבירו לזורעה שעורי לא יזרענה חטים חטים יזרענה שעורים ורשב"ג אוסר תבואה לא יזרענה קטנית קטנית יזרענה תבואה ורשב"ג אוסר ופירש רש"י דחטים וקטנית יותר מכחישין הקרקע משעורי' ותבואה ובעי למימר שם בגמ' דטעמא דרשב"ג משום שארית ישראל לא יעשו עולה ופריך עלה מבריי' דמגבת פורים ואין העני רשאי ליקח וכו' דברי ר' יעקב שאמר משום ר"מ ורשב"ג מיקל ואמר אביי דטעמא דרשב"ג במשנתינו כדמר וכו' ע"ש ור"ל דס"ל דיש הפסד לבה"ב אף בשינוי מחטים וקנית לשעורים ותבואה וכ' רש"י שם על רשב"ג מיקל אע"ג דמשנה לא סבר דמקפיד אינש בהכי דלא חסר בה וש"מ דמסקנא ס"ל דהא דרשב"ג אוסר דדוקא במידי דפסידא ובחדושי א"ח שלי כתבתי דדעת הטור הוא דטעמא דר"מ דמגבת פורים הוא משום דס"ל דודאי איכא קפידה לנותן שרוצה שהעני יאכל וישתה ויקיים מצות סעודת פורים בממון שנתן לו דניחא לאיניש דמתעביד מצוה בממונו ואין רצונו שיקח רצועה לסנדלו והוא ממש מ"ש בגמ' פ' האומנין חז"ל דלא מוכח מידי מר"מ דמגבת פורים דס"ל כל המעביר ע"ד ב"ה נקרא גזלן דאדעתי' דפורים יהב ליה וכו' רק שרשב"ג מיקל דס"ל דליכא קפידא בהא לנותן דמ"מ אית לי' שכר מצוה וס"ל להטור נהי דלא ק"ל כל המעביר ע"ד ב"ה וכו' במידי דלית ביה קפידה כלל מ"מ בשינוי מעות פורים מסעודת פורים לרצועה אית ביה קפידה כר"מ וגם מלשון רשב"ג מיקל ולא אמר מתיר מוכח דס"ל למסדרי הבריי' דקולא יש כאן בזה דודאי יש מקום להקפיד דלא דמי לשינוי מחלוק לטלית או מטלית מחלוק דתרווייהו לא מקרבי הנייתא ואין הנתינה לזה מצוה יותר משני. ומדברינו אלה מוכח דאפי' העני מוציאו לצרכו יש קפידה כל דהו וחיישינן לה מכ"ש בנדון השאלה דשאילנא קדמייכו.

ומ"מ איכא למידק מהא דאמרינן בפ"ו דגיטין דס"ה ע"ב האומר לשלוחו ערב לי בתמרים ועירב עליו בגרוגרות וכן בהיפך תנא חדא עירובו עירוב ותניא אידך אין עירובו עירוב ואמר רבה ל"ק הא רבנן והא ר"א ופי' רש"י דרבנן ס"ל כל מה דאמר אינש לשלוחו אע"פ דלא איכפת ליה אי שני לאו שלוחו הוא ור"א ס"ל מראה מקום הוא לו במידי דליכא פסידא ולא איכפת ליה ורב יוסף אמר הא והא רבנן כאן בשלו כאן בשל חבירו דרבנן נמי לא ס"ל דקפידה הוי במקום דלא איכפת ליה יע"ש ופסקו הרמב"ם והטור א"ח סי' ת"ט כשינוי' דרבה וכל הפוסקים פסקו כרבנן דלא אמרינן מראה מקום הוא לו וא"כ ש"מ דמקפיד אינש אף במלתא דליכא פסידא כלל וא"א לחלק בין שליח דהוי קפידה טפי שהרי מדמה לה הש"ס לדין אחר ע"ש די"ל ודאי אם זכר המשלח דבר פרטי ענין שאין צורך להזכיר ודאי י"ל דע"כ זכרו משום דהוי ליה קפידה בדבר לשום טעם והיינו טעמא דקפידה באומר ערב לי בתמרים וכו' דהל"ל ערב לי בפירות וכן האשה למה לה למימר ממקום פלוני התקבל לי גיטי הל"ל בעלי במקום פלוני התקבל לי גיטי ממנו וכה"ג וסברא זו הזכירוה התוס' שם פ"ו דגיטין וכן הם כולהו פלוגתייהו דקפידה או מראה מקום דבפ"ב דקדושין דמ"ט ע"א.

ואע"ג דמסקינן בפי"א דכתובות דצ"ט ע"ב אמר לשלוחו מכור בית כור עפר משדותי לא' דלא' ואפי' לשנים ואפי' למאה כבר פירש"י שם דאורחי לאשתעויי הכי ואי הוי קפיד הוא א"ל ולא לשנים וא"כ הוי הוכחה דלא קפיד ונראה דדרך לאשתעויי לאחר לומר דלא קפיד למי ימכור לפלוני או לפלוני רק כל איש שחפץ לקנות נחלתו שוה בעיניו וזהו שאמר לאחר ודו"ק ש"כ מגבת פורים דלא אמר בה"ב מידי ואפשר אפי' אמר לא משום דקפיד רק משום דהזמן גרמא לפרש למתנת פורים ולכך אם לא היה קפידה כלל לא היה מקום לדקדק קפידה בדברי הנותן וכן הנותן דינא לעני ליקח לו טלית וכו' לא ר"ל דאמר הנותן כן דאז נראה לענ"ד דהוי קפידה רק שהעני מבקש סיוע לטלית ואח"כ נמלך לקנות ממנו חלוק וכן השוכר את החמור להוליכו בהר אין דרך המשכיר לומר מקום שיוליכנה רק השוכר וכן המקבל שדה מחבירו לזורעה שעורים וכו' המקבל אומר לבעל השדה למן יפוץ את השדה שבה"ב אין לו חלק בם רק כך וכך כורים לשנה כמו שפי' רש"י שם.

והא דפירש"י בפ' מי שאחזו דע"א ע"א דכיון דאמר להם כתובו מקפיד היה בדבר שלא יאמרו לאחר ויכתוב שבושת הוא לו לגלות שאינו יודע לכתוב גט וכו' ומשמע דאם אין סברא לומר דעל זה קפיד לא היינו אומרים דקפיד אף דא"ל בפי' כתובו י"ל שאני התם דג"כ לא אמר מלתא יתירתא ואע"ג דתנן התם א"ל נכתוב גט לאשתך וא"כ כתובו וא"כ י"ל דודאי הוי מ"ש כתובו מלתא יתירתא דהל"ל הן או כן י"ל דג"כ אורחא למימר הכי ואם היה מקפיד הל"ל כתבו אתם דומה לפי' רש"י שכתבו בסמוך על לא' ואפי' לשנים ויש לומר דעל כן אמר כתובו לומר דלא לבד שניאות להם למה שאמרו נכתוב רק שמצוה להם שיכתבו כענין אלמלא לא נאמר ראוי הוא שיאמר ובלי ספק שזירוז יתירה היא למצוה ממנענע ראש ואומר הן וקרוב לזה פירש"י על ותאמר אלך דרבקה אף אם אינכם רוצים דדקדוקו דהל"ל ותאמר כן על שאלת' התלכי עם האיש הזה וק"ל. וא"כ הואיל דאין כאן יתור לשון מובן דקפיד לא אמרינן דקפיד במה דליכא קפידה ואתי' שפיר מ"ש בסוגיא בפ' האומנין הנ"ל ר"מ היא דס"ל כל המעביר על דעת ב"ה וכו' ולא אמר כל המעביר על דברי ב"ה אלא ע"כ כמ"ש שאין כאן גילוי דעת לא גילוי דיבור.

ואע"פ שיש להשיב על זה מהא דאמר שם הי' ר"מ אלימא ר"מ דצבע דתנן הנותן צמר לצבוע לו אדום וצבע לו שחור וכו' ואע"פ די"ל דשאני התם דמתוך דבריו ניכ' דקפיד דהל"ל צבע לי סתם י"ל דאה"נ מצי לדחויי הכי ותדע דהמ"ל נמי שאני התם דודאי איכא קפידה טובא וכל אדם קפיד בהכי ואכתי מנלן בעובר על דעת ב"ה לחוד וליכא קפידא אלא ע"כ המ"ל הכי רק דהשיב לו גם לפי סברתו י"ל שאני התם דקניא בשינוי. ול"ק עוד מהא דאמרינן בפ' המפקיד דמ"ב ע"א גבי כשותא מי א"ל מהא רמי ומהא לא תרמי ש"מ אפי' בלשון יתר הואיל דלא א"ל בפי' דקפיד לא אמרינן דקפיד די"ל דהתם ה"ק דא"כ לחייבו לסרסר אע"פ דודאי קפידה לבה"ב מ"מ כל שלא א"ל בפי' דקפיד א"א לחייבו דלא פשע מידי רק טעה וסבר היה אם היה מקפיד הוי א"ל מהאי לא תרמי ועמ"ש בחידושי בג"ה שם ובפ"י דגיטין כי התוס' שם תרצו באופן אחר.

כל זה כתבנו מדשום יגדיל תורה ויאדיר לקיים כל דברי רבותינו ז"ל ומתוכם נתבאר דס"ל דדבר דדרך להקפיד ודאי יש קפידה ולצורך קניית יין לקידוש דמי לצורך סעודות פורים וראיתי בס"ח סי' תת"ע שאם נשלח לאדם דורון לאכלו בשבת אסור לאכלו בחול רק הנשאר יתן לבני ביתו ואם א"ל אל יאכל ממנו רק אתה אסור ליתן ממנו לאחר ונראה דלאו משנת חסידים הוא רק דינא הכי הוי והשולח לחבירו מעות או יין לקידוש צריך לקדש על היין ההוא או לקנות בדמים יין לקידוש ואפי' לקנות דגים בשבת אסור מש"כ ההיפוך דקידוש מצו' דאוריי' הוא ומדרבנן על היין.

ומ"מ לפי המנהג דשולחים לת"ח מעות ואומרים לו דרך כבוד לקנות מהם יין או דג חשוב לשבת או יו"ט דהואיל דהמנהג לומר כך דרך דורון וכבוד ואין דרך להקפיד לא הוי קפידה. ונרא פשוט דאם הוא באופן דלא הוי קפידא נכון להיזהר ליקח ממונו יין לקידוש ולד' כוסות בפסח וקמח למצה וכל כה"ג אע"פ דזה שנשלח לו לדורון עדיף וטוב יותר מ"מ טפי הידור ודקדוק מצוה הוי אם קונה הדבר מכיסו דלא הוי מסיטרא דחנם ואף דמסתברא מלתא יש לנו עוד ראיה מהזוהר.

ולכן למנהג אשכנז שבלילי פסח שולחים יין לד' כוסות יזהר ליקח מכל יין כוס א' מיהו גם ממונו כוס אחד ובקידוש יהיו כל היינות מוכנים לפניו שלא יצרך לברך הטוב וכן בקצת ק"ק שולחים יחידי סגלה מעות בחורף לקנות בהם נירות ללמוד לאורם אל ידליקם לצורך תשמיש חול:

יאיר חיים בכרך.