פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן ריעריכה

מותיק וחסיד כריע כאח לי מנעורי ז"ל תוך כתבו אלי.

שאלה: עוד אחת שאלתי מרום הדרת מכ"ת ינחני במעגלי צדק בגילוי דעתו הקדוש' והרחב' הנפלאה בדעת תורה ודעת נוטה קולע אל השערה ולא יחטיא בדבר מה אשר רעיוניי על משכבי סליקו ועם לבבי אמרתי אחר כי שני בחרות חלפו הלכו למו פנו אלי עורף ויצורי כצל כלם הלוך וחסר וכלילא דורדא כציץ נובל יום יום ורום מכ"ת יודע מעבדי מעודי ומלאכתי מלאכת ה' אשר בה בליתי רוב ימי רובא דמינכר בלימוד ש"ס ופוסקי' כיד ה' הטובה עלי וכפי מיעוט השגתי והנה רוחי בקרבי ישחרוני ויעורוני ללמד מעתה חכמת הקבלה להפלגת מעלתה שהיא נשמת התורה ולפי כמה מאמרים בזוהר ודברי המקובלי' א"א לעייל קמי מלכא קדיש זולתה רק שבהיותי בעומק מחשבה זו לבי נוקפי לו' כי חכמה הזו מתוך גדולה מעלתה לאו כל אדם זוכה בשגם יש בה סכנות עצומות וכבר חכמי ש"ס אשר מפיהם אנו חיין לא ציוו בשום מקום על לימודה וגם המה לא דברו בה רק הזהירו בכמה פנים עלי' שלא לדרוש בה ולא לחקור במופלא ובמכוסה ורעיוני נבוכים פוסחים על שני סעיפי' באשר תם אני לא אדע איזה דרך אבחר בה ואיזה דרך הוא הסתה נגד הטוב והמועיל לכן אליו נשאתי נפשי יוציאני מן המבוכה ויורני בדרך אבחר.

ו"ל בהמשך כתבי ועל דבר אשר רגזתני להעלו' אותי ממדרגתי הנמוכ' להכריע בדעתי הקלושה בשני חלקי הסותר בענין לימוד חכמת הקבלה ודאי הקשית לשאול כי איך אשא ראשי להכניסו בין ההרים הגדולים שדברו בזה ולא אחוש פן ח"ו ירוצו גלגלתי או לי אם אומר לך ולגברא רבא דכוותך הפוסק בתורת ה' אשר היא חיינו ואורך ימינו וטובה הכללית לעדת בני ישראל להנחילם טובה הצפונה וחמדה הגנוזה לך ומיעט עצמך מהגות בה ולקח לך לימוד המיוחד לשרידים אשר ה' קורא כ"ש אוי לי אם אייעצך על הפרישה ולגרום רפיון חישול ומניעה מחכמה זו שהיא בלי ספק נשמת התורה ושורש האמונה בחכמה ודעת ותבונה ובלי ספק דזכה לה וירית לה הוא מבני עלי' אשר לו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו אהוב למעל' ונחמד למט' וכו' כארז"ל בפרק היוחסין על המכיר שם של מ"ב.

אף כי מה אדע אשר לא תדע הן בשיקול דעתך הרחבה מדעתי הן מפי סופרי' גדולים אשר שמשת מנעורך הן מפי ספרי' המדברים מזה בענין הלימוד או בענין הכוונה בתפלה כל יקר ראתה עיניך במ"ש בזוהר בכמה דוכתי במעלות החכמה הובא בכמה ספרים וכמ"ש בהקדמת הפרדס והרב בעל מנחת יהודה בהקדמתו האריך לדחו' דעות המתרחקים ממנה והביאו החסיד בשל"ה דף מ' גם מסתמא יש בידך ספר בחינות הדת שביקש להדיח רבים בדף ה' ע"ב ועמד נגדו כארי נוהם הרב מהר"ח יש"ר מקנדיאה בספרו מצרף לחכמ' שהאריך מאד וקיבץ כעמיר גורנה רוב דעות שקדמותו לקרב ולא לרחק בגזירת עירין ואמר קדישין לולי דאיהו גופי' נתן דופי בכל דבריו במ"ש שם דף כ"ף ע"א שא"א לעמוד על שורש דעת אדם מתוך ספרו כי לפעמים יכתוב אדם ספר ויעמוד בנין מסכים לחכמה מה אף כי לבו בל עמו רק פונה לדרך אחר (וכמו שדיבר ככה מילא לעשו' בפועל ממש כי בהקדמת ספרו נובלת חכמה כתב שכל שונה בדברי קבלה לא יחכם ולא יבין והביא דברו הגאון מוהרמ"א בספרו תורת עולה ודברי הרמב"ן בהקדמתו ששניהם קוראים תגר על המצפצפים והמהגים בחכמה זו בלי קבלה פא"פ יע"ש וגם א"א זכרם בספרו שזכרנו למעלה) וזה דופי ופגם בחיבורי המחברים ח"ו ואיפכא מצינו מ"ש ארסטו אהוב סקראט אהוב אפלטון והאמת אהוב יותר ובכה"ג שלימים וכן רבים כתבו כזה.

סוף דבר היתה שתיקתי יפה מדיבורי אמנם לאהבה עוז ותוקף חיבה אהב' שאינה תלוי' בדבר גשמי אצלני לבל אשיבך ריקם ממבוקשך וגם לא הי' טעם זה לבדו מספיק לולי שמצאתי יתד נחושה תקוע בעמוד ברזל במקום נאמן לתלות בו הוא מ"ש א"א הגאון המופלג בתורה והחסידו' שכתב מזה בספרו הגדול שמן המאור פ' כי תשא ומסכים לקבל שכר על הפרישה יותר מעל הדריש' אעתיקם לפניך בסוף דבריי ועם כל זה גליתי לך דעתי ברצוא ושוב ובתנאי כפול שתביא דבריי בכור בינתך פעם אחר פעם ולא תסמך זולת הסכמתך כלל וכלל על דבריי לא אתה לא אחר שיזדמנו לו דברי מאמר הזה כי אין הכרעתי ושיקול דעת קטן כמוני כדאי להכריע ושימשך אדם אחריהם.

והנה אומר ברעד ורתת מה שאומר בקיצור נמרץ מפני כבוד נושא הדרוש ואטה למשל אזני המקשיבי' לקולי דדמיא עלי לימוד קודש הקדשים הזה לנסיעה לאדמת קודש דוכתי דמשה ולאהר לא זכה ארץ אשר ה' אלהינו דורש אותה והיא מכון לשבתו ולא נבא לנעלמות בקדושת מעלתה כי ידוע הוא מפי הזוהר וכל המקובלים (ע' בספר טוב הארץ) כ"כ רק בגלוי וידוע מדברי רז"ל בגמ' סוף מס' כתובו' שהדר זולתה כאלו עע"ז בטהר' ואין לו אלוה ואין מתי' חיים רק ע"י גלגול מחילו' ואפילו שפחה א"י והמהלך ד"א בא"י הוא בן עה"ב ובמדרש אין חכמה כחכמ' א"י ואין תורה כתורת א"י ואמרו אוירא דא"י מחכים חד מינן וכו' ואינן מתים ע"י מלאך המשחית עי' ספ"ר שער אבי"ע פ"ה ויש בה מצות תילי תילי' הנוהגין שם ולא בח"ל ובלי ספק אשרי מי שזוכה לישב בה ולקנות בה שלימות בתור' ובמצות ומ"מ ראינו מ"ש התוס' גמ' הנ"ל דק"י ע"ב בקוצר נמרץ וז"ל והי' אומר ר' חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין שאין אנו יכולים להיזהר ולעמוד עליהם עוד שם על מ"ש הוא אומר לעלות וכו' אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים עכ"ל והה"ג כתב הר"ש בן הרשב"ץ הביאו הב"י בא"ה סי' ע"ה וכתבו שם בש"פ.

עוד ראיתי בספר שאם אינו בעל יכולת שיכול להסתפק משלו בבואו לשם טוב יותר שישאר חוצה פן ע"י חסרונו לא יוכל ללמוד ולקיים מצות ה' וחלילה עניותו יעבירו על דעתו ועל דעת קונו ובכה"ג זכר הרב החסיד הגאון בשל"ה וכ"ש אם הוא אדם רך וענוג ותש כח ורפיון המזג ויש לחוש פן לא יוכל לסבול עינוי דרך הרחוק הזה קור חזק וחום מופלג קיץ וחורף וסכנת דרכי' שזכרו התוס' שיש על כמה פנים הן בימים שיש סכנות רוחות ומשברי ים הן במדברו' שיש סכנת נחש שרף ועקרב רצחנים וליסטים והנבוכה מן הדרך הישר (כי על הרוב אין דרך כבושה ניכר ונודע ועל מעט שנמצא יש כמה דרכים מתפלשים לכל רוח לא נדע איה דרך הישר לפני איש בה ילך לקום מבוקשו) באם אין לפניו תייר בקי ושמירה מעולה מכל נזקי' הנזכרים ודאי דאם יש שום חשש מחששו' הנ"ל טוב למנוע מזה ומקומו אל ינח ויתעסק בתורה ובמצות בכל כחו ויזכה לרב טוב הצפון ליראי ה' וחושבי שמו כמו כמה אלפי אלפים גדולים וחסידים ות"ח שכבוד מנוחתם בח"ל ותמה בכל דור ודור מרובים מבני א"י כהם וכהם מאה פעמים חלילה שילדו לריק ויגעו לבהלה.

ה"נ מי ומי יכחיש או ימעט ח"ו ממעלת חכמה זו הגבה למעלה למעל' בלי ערך ובלי שיעור בתנאי לדזכי לה וירית לה כבזוהר ור"ל שירית נשמה קדוש' גם זכה ללמדה מפי מקובל שקיבלה ג"כ מרבו כמ"ש על הראב"ד זכרו בעל עה"ק חלק עבודה פי"ג הביאו ספר מל"ח דט"ו ע"א. ולא יזכה לזה רק אחד מני אלף ורבבה.

צא ולמד מד' שנכנסו לפרדס והמה גדולי הדור ורק אחד מהם נכנס ויצא בשלום ועתה מי ממנו יבקש לכנוס ולא יחוש שאל יצא בשלום ואמר רשב"י ראיתי בני עלי' והם מועטי' אם שנים הם וכו' אפי' למ"ש במצרף חכמה דף י"ד ודף ט"ו והאמת אתו שגם קצת הגאונים ידעו והבינו בחכמה זו מ"מ ודאי היו יחידי סגולה אחד מעיר ושנים ממשפחה שהיו מסתירין חכמתן מאד. (וגם חכמי משנה אשר אם נודה שכלם חכמים כלם נבונים בחכמה זו מ"מ לא גילו דבר מזה ואף אם משמע בזוהר שהסתירו כמה סודות במשנה וכ"כ המקובלים ובפרט גורי האר"י תילי תילי' אם קבלה היא נקבל. וחלילה לי להרהר אחריהם רק אם אין חשש חטא בזה אני אומר שהמקובלי' סמכו הסתרים על דברי המשנה אז הגמ' כסמך דברי תוכחה על דיני שופר [עשל"ה מס' ר"ה] ובכה"ג משא"כ לומר שהתנאים עצמן כיוונו בדבריהם לזה כ"ש אמוראי' דבגמ' אחר שמגמתם להורות העם את המעשה אשר יעשון אם לא בדברי אגדה התמוהין שבלי ספק יש בהם סוד וסתר והם דברי יחיד בלשון סתר עי' בר"מ פי' פנחס על ביצה שהטביעה ס' כרכים ובתיקוני' בציפרא דקאי עד קרסולי' בימא הביאו בספר שער השערים ספ"ו וכהנה רבים מאד מש"כ דברי המשנה שחיבר רבי מכלהו תנאי שנחלקו כ"ש הש"ס שחיבר רב אשי באסיפה גדולה של אמוראים אחרוני' ובפלפול רב וכנס ברורים ונכונים למבין ויתרם למוצאי דעת מהיכן תיתי לן שכיוונו לסוד אפי' במקום דשתק רב שהחליט בעל מ"מ בסוף מאמר יונת אלם שלא רצה רב לגלו' סוד נעלם שהי' לו בו עם קבלה היא נקבל וכו' נקוט מיהו בוא רצו לגלו' דבר.

ומ"ש במל"ח ד"כ ע"ב על דברי בעל בחינו' הדת כמהתל דדמי למה שלא נזכר בספרי רפואות מלאכות הנגרות. אין בדבריו כלום שהרי דברו בתבונה וברפואה כמ"ש איהו שם במוקדם ע"א) ולא גילו רק לתלמוד הגון מפה אל פה ובלחישה וכהא דתנן אין דורשין במרכבה ליחיד וכו' וכמה הפליגו רז"ל שם בהסתרן וחשבו ז' רקיעין וכו' וסיימו במופלא ממך בל תדרוש וכו' ודהמע"ה רגל הרביעי במרכבה אמר ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו' ונאמר ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך.

הן אמת שמנעורי תמהתי על ספרי' שחיברו מאחרוני' שהביאו מאמרים מהזוהר וס"י ור"מ ותיקונים התמיהין והמה מקשים בהם ומדקדקים בלשון במלה ומלה ומבארים כפי שיקול דעתם אף שהם דברים העומדים ברומו של עולם מי נתן רשות לשכל אנושי להמציא משיקול דעתו במציאות גבוה מעל גבוה בשלש' ראשונו' ושלשה הצחצחות שהם ג' מקורו' לעילא לעילא מהם כי מבואר בזוהר דאית מקום לא קיימא לשאלה. ואיך קיימא לדרוש להקשות ולפרק ואף כי המקובלי' עצמו הרגישו בקושיא זו מ"מ אין תירוצם מספיק והלא עד החשמל הן הן מעשה מרכבה והם חיות אש ממללו' (ולפי פשטו' הם תחת הכסא וכ"כ בספ"ר ש' נתיבו' פ"ד נתיב י"ד דפ"ב ע"ב ועח"ש שער ערכי כינויים ערך חשמל) והם בששה קצות למטה מג' ראשונות (ובספ"ר שער אבי"ע ספ"ז מייתי מ"ש בתיקונים שיחזקאל לא השיג ולא ראה רק בעולם היציר' כמו בציור חותם דשעוה יע"ש) ואין ראיה ממאמרי זוהר וס"י ור"מ שקבלו מפי סבר דסבין ואלי' ומקדישין עליונים וכך הנך ינוקי דבזוהר רוח ה' הי' בם ומילתו על לשונם (וגם האלקי האר"י וגוריו שקבלו ממנו פא"פ מפי עליונים יצאו הדברי' ואנן בלמודינו אותן לא ימצא בדעתינו דבר מובן זולת קריאת המלות) מש"כ אלו האחרונים המבקשי' לבאר דברי הזוהר החתומי' והנעלמים ולפעמים הם כסותרים זא"ז איך ישפוט שכל האנושי ומה גם בדורו' אחרונים למצוא פשר דבר מצד הסברא ושיקול הדעת.

והנה אהובי כאחי זיל דון ממשל הנ"ל אל הנמשל כי המהלך הרב אל מקום ה' בהשגת הסודו' הוא קוצר המשיג ועומק המושג וריבוי ההצעו' שהם סיבות מונעו' בכל השגת חכמה כמ"ש במ"נ חלק א' פל"ד ובפרט בהבנות חכמה זו שיש מניעו' ההבנה מכמה פני' הא' מצד מלות הלשון כידוע בלשון הזוהר הב' מצד המשך הל' הג' מצד עומקו [הד' מצד רבוי טעיות חסרות ויתרות שבדפוס ולמעוט הלומדים בהם לא הוגהו ואין מסיר המכשולים] ועל כלם מה שהחטא גורם שהוא מסך מבדיל בין השכל להמושכל וחולשת הנוסע במהלך רב הוא חולשת כח המשיג וחסרון דרך כבושה ויש חשש טעות בדרך הוא בחינת שסבורים אנו שנבין ובאמת לא נבין ומחשבות אדם בהבנתו המה הבל וריק. ומה שיש דברים פונים לכמה צדדים ולא ידע ההולך איזה דרך ילך למקום אשר ידרוש ויבקש הוא סתירות דברי המקובלים לפעמים דברי הזוהר עצמן ואף אם יאמר מקובל אחרון לישבן אין שום אדם כדאי לזה בדורו' אחרונים.

הן מה שנחלקו המקובלי' יחד הן בסדר אצילות הספירו' הן בסדר עמידתן יש ציירין כג' קווין יש דמות עיגולים זה תוך זה יש בצורות אילן ידוע וכן ברמזים כי מבואר שיוד מאמרות שבפרשה הם י' ספירו' גם מקובל שששה ימי בראשית הם ששה קצוות גג"ת נה"י ואיך נקיים שניהם כי הי' מאמרות הם אמורי' בששה ימי בראשית ועמ"ש בספ"ר לישב זה אבל מי יבא ויגיע לתכונת הדברים סודם ויסודם ע"ש בשער טעם האצילות פ"ג פ"ד וכן נחלקו בספירות כתר ובספירות דעת אם הוא מן המנין יו"ד ספירות ומי האיש כדאי להכריע כחד מהם או חכם יודע פשר לקיים שניהם ודברים רבים כהנה ובזה הרגיש בעל בחינות הדת סוף ד"ה ומ"ש בעל מצרף לחכמה דכ"ח ע"א אינו מספיק כלל ולא מלבו ענה כך וכאשר פיו ענה בו שאין לסמוך על דבריו ד"ך כ"א זכרנוהו לעיל ולא זו בלבד אלא שבדברי חכם אחד בעצמו המקובל יודע ומבין נזהר ומזהיר מכל שמץ מחשבת פיגול ובדבריו עצמן יולדו סתירות ומבוכות ובספ"ר שער מהות והנהגה פ"ב ופ"י בגודל קדושתו והפלגת חסידותו שמר והזהיר שלא נחשב פירוד רק כל ספירה כלולה מכלם ואין מ"ש זו חסד וזו דין רק ע"פ רובו ועיקרו ובשער המכריעין פא"ב כתב להדיא בהיפך ובכה"ג האריך במהו' והנהגה בשלילו' הדין אפילו מבינה ומפני חטאינו ועונותינו המבדילים לא ירדנו לתמצית ותכלית הידיעה והמובן וכאלה אין מספר אף שבלי ספק דברי ה' בפיו אמת וצדקו יחדיו.

ומה שיש כמה סכנות נחש שרף ועקרב ושוללים ובוזזים ואנשים רעים ורצחנים עד שיגיע לספק אבדון גוף וממון הם סכנו' נפש ורוח ונשמה וגוף כי יענש הן ע"י שילך בדרך מקולקל בהגנה ויחדש בדמיונו סברות בדויות כוזבות ויש סכנה עצומה לו ולכל עולם כמ"ש בזוהר שבורא רקיע שוא ותוקף לאשת זנונים ואע"פ שהביאו מאמר ספר הבהיר זכרו בהקדמת מנחת יהודה הביאו בשל"ה ד' ובמצרף לחכמה די"ב ע"א למנצח על השגיונות על הטעו' במעש' מרכבה והכי מבואר בספר המגיד דלא יתענש החייט על שטעה בדמיונו בעשר ספירות כל זה מיירי במקובלי' פא"פ מרבם בעלי יראה חסידים ואנשי מעשה ואם מצד שהחכם מבין עוד מדעתו ישגה ה' הטוב יכפר מש"כ כגון אנו מעודרי קבלה פה אל פה מחוסרי שלימות המעשה והעיון משוללי החכמה הידיעה בנגלות אשר חוב מוטל עלינו להבין תשב"כ עם ביאורה תשבע"פ להבין ולהורות מאן דעייל בלא בר לפרדס ונכשל בדרך אינו שוגג רק מזיד וקל דעת ואין פחד אלהים לנגד עיניו.

כ"ש הסכנו' המגיעו' לו באשר מוכרח לדבר במספר במקום האחדות המוחלט וגשמות ימין ושמאל פנים ואחור ודמיון אברי גוף במקום שאין גוף ולא דמות גוף. וענין התפעלות והשתנות חסד ודין טוב ורע קדושה והיפוכו אשר קרוב לנזק ח"ו וחלילה שיעלה בדמיונו כל זהו מקיצוץ ופירוד.

והנה הרמב"ם הפליא עצה הגדיל תושיה בספרו מ"נ בב' חלקים הראשונים לבאר איך יובנו מה שנזכרו בכתבי קודש מלות מורים גשמיות ותכונות והתפעלות ודבריו נכוחים למבין כי הורנו איך נבין המכווין ההוא מש"כ להרבות במציאות העליונות ובפירוד וענינים גשמיים וחילוקי דברים ע"פ בחינות ומשלים ואזהרות רבות שלא נבין ענינים גשמים זה לא יספיק לישב דעתינו כי אם נקבל אזהרתו בשלילה מה שלא נבין מ"מ אנחנו לא נבין החיוב איך ומה נבין באופן שלא יהיה במובן שום סתירה וקושיא והירוס ח"ו.

והנה אף כי בעל ספ"ר לגודל קדושתו וחסידתו נזהר מאד בכמה מקומות ומזהיר מאד על מחשבה זרה של פירוד וגבול. וממשיל משלים כמו שעשה דכ"ט ע"א ודכ"ג ע"ד ובכמה דוכתי וכ' דע"ו רע"ד מי יתן ויעמיק המעיין וכו' ודע"ז סע"ג מי יתן ויתבונן המעיין וכו' ואף אנו נאמר מי יתן ויערה עלינו רוח ממרום שנשכיל ונבין שורש הדברים בלי נטיה מן האמת ומשורשי הדת ובאשר בעו"ה אין אנו בטוחים בזה מה לנו להביא עצמינו לידי מבוכה וחקירה וסתירה. ויפה כ' במ"נ ח"א פל"ד הובא בהקדמת ספר נובלות חכמה בהעירו על ספיקות שנפלו בדברי המקובלים שבעת הדרישה יתחדשו לאדם ספיקות והתרת הספיקות לא יתכנו אלא בהקדמת רבות הביאו בהקדמת ספר נובלות חכמה כ"ש יתמי דיתמי כמונו על הראשונות אנו מצטערים שקצרה דעתינו לצייר רוב שרשי הדת לקרבם אל השכל כי קשה לצייר בריאת יש מאין גם קשה לצייר דבר רוחני שאינו גוף ואינו כח בגוף ולא נדע מהות נפשינו ונשמותינו אשר בקרבנו גם א"א דבר שאין לו סוף הן בהמשך זמן או בגבול וכן מי יתן טמא מטהור ורבים כאלה אשר הקיצור בהם יפה ולדעת הרמב"ם לא נקראת אמונה רק המצויירת בלב כמ"ש חלק א' פ"נ האמנם חלילה לו' כך שא"כ אבדו לגמרי אנשי אמנה והארכנו בג"ה בחידושי מ"נ והוכחנו שגם הרמב"ם לא ס"ל שאין זה אמונה רק שאינה אמונה שלימה בתורה וברורה והוכחנו זה מדבריו עצמן שם פל"ד פל"ה וס"פ ל"ו והכי מוכח מ"ש בחלק ב' פכ"ב ופכ"ג מ"מ כגון אנו טוב לנו האמונה בלי שום חקירה ונבין פי' המלות של שיר יגדל כמשמען ונרחיק מאד מן החיפוש בהם ע"צ החקירה ואף אם יבא בלבו שום סתירה בהם מצד השכל ידחה בכל כחו סברת השכל מפני הקבלה מאבותינו ומנביאינו ומתורתינו המקובלת מ"ה. והנה הנכנס לחקירת חכמת הקבלה בכל עת ובכל שעה יבא לריבוי ספירות מעשר לעשר ותר"ך עמודי' ול"ב נתיבות ונון שערים וכו' וגם לתארים וגבולים והתפעלות והשתנות ואפשר וקרוב לודאי שלא יספיקו דברי המחברים לישב דעתו ונשאר הטינא בלבו והרב בספ"ר כ' ג"כ ענין חלוקי בחינות ובקצת מקומות יובנו היטב כגון אם נאמר שינו שם בספירות ע"פ שינוי בחינתה נגד עלה או עלולה ממנה או מצד עצמה אבל באם כ' ענין שינוי בחינות שינוי בעצם הדבר במציאות מפני שינוי בחינות א"א להולמו לקוצר דעתינו כי ענין שינוי בחינה אינו רק שכלי בשם ובמאמר דומה קצת למאמר המצטרף ואיך יגרום שינוי בעצם ומה גם בדבר שאסור לומר בו שום שינוי וכיוצא בזה כ' בכוזרי מאמר ד' סי' כ"ה ובמ"נ ח"ב פכ"ב ובעיקרים מאמר שני פי"א וי"ג ראיה לדבריי אלה.

וראיתי בקיצור עולם התיקון למהר"ר יש"ר הנ"ל והוא בכרך חיבוריו דנ"ו ע"ב וז"ל החכם הקורדווירי מדבר בעולם התהו ושם צ"ל בחינות אבל החכם האשכנזי (ר"ל האר"י) מדבר בעולם התיקון ושם נופל הלשון בפועל וכו' נראה שהרגיש ענין לשון בחינות שכתב בספ"ר במקומות אין מספר ומ"מ לא זכר מ"ש שבקצת מקומות יתכן ובקצתם לא ומה שמחלק בין עולם התהו לעולם התיקון היא גופה פליאה דעת ממנה נשגבה לא אוכל לה ולולי דמיסתפינא אמינא על הגאון בעל הספר כמ"ש רבינו נסים על ה"ה הרמב"ן ביותר מדאי תקע וכו' במקומות שמעורר ומדקדק ומקשה וסדר מפרק מדעתי' דנפשיה (וסעד לדבר מ"ש בהקדמת ספר הקדוש עץ החיים הביאו קדושת א"א הגז"ל) דאין דברים העומדים בסתרי סתרים וגנזי גנזים דומים לדברי ש"ס שניתן לתרץ מדעתינו מה שנתקשה לנו בהם הן מצד הדבר בעצמו או מצד סתיר' הדבר מיני' וביה או ממאמר למאמר כי מסור לחכמי הדור ואינו דבר כזב במציאות בהבנת כוונת האומר וכן בשאר חכמות לבד מתכונה מש"כ במציאות עליון נורא מרום וקדוש שאף הטעות הקטן לגדול יחשב כמ"ש במ"נ ח"א פל"ו (ומצד הפלגת רוממות והעלמו וקדושתו פגם הטועה גדול מהחוקר בחכמת התכונה גם מצד שאין בנמצא כולי האי סתירת מאמרים בחכם אחר מיני' וביה אף שבשאר דברים הצד שוה בהם שהוא טעות במציאות ומעט מזעיר מוסכם מכל שלא יהיה בו מחלוקת [עי' תשובה רי"ט] וכארז"ל שנחלקו ח"י עם חכמי א"ה בגלגל קבוע וכו' ועי' במ"נ ח"ב ספ"ח ופ"ט ונחלקו התנאים במהלך החמה בלילה אם למעלה מכיפת הרקיע או למטה מהארץ ועי' בסוגיית הש"ס במס' פסחים וב"ב והנה לפי דעת רוב התוכניי' שגלגל עליון שעל גלגל הכוכבים הוא הסובב בכל יום ממזרח למערב והוא בכחו מקיף כל גלגלי' שבתוכו והכוכבים ומזלות ובכללם לגלגל חמה ועם מהלך החמה בגלגלה הולכו' ממערב למזרח וא"א לבאר קושיות וספיקות שיולדו מזה מיומא אריכא וקטינא וראוי שגם הלבנה והכוכבים יסבבו בכל לילה במהירות וממזרח למערב ותילי תילי' מבוכות כאלה) ובכלל המשל שיש בדרך הרחוק לא"י מכשולות בסלעי' נוראים הרים וגבעות ואגמי מים שאפשר להקיפם ולבחור זולתם דרך ישר לתייר הבקי בהבוחר בדרך הממועט בדברים הנזכרים אף שא"א שלא יבואו ויפגעו בו קצתם כמ"ש א"א לר"ה שילקט במלקט ורהיטנא מ"מ יורנו בדרך יבחר ברע במיעוטו.

ובנמשל הוא טועות ושגיאות שנפלו בדפוס כי רבו מאד בפרט בספרים הגדולי' שבני עליה הלומדים בהמה מטעטים הם ואזכירה רק א' מהם במ"ש ריש שער עצמות וכלים בשיעור קומה ט"ז וצ"ל ע"ז כמבואר בחייט דל"ה עע"ש דקכ"א ע"ב ודקכ"ד ע"א גם ברוקח שער קדושת הייחוד ובציוני בראשי' ד"ח ע"ב. ולו הונח שברבות עתים ימים ושנים עשו יחידי סגולה תיקוני' למבוכו' וציונים על פרשת דרכים מעיר לעיר באופן כי ימלט הנוסע במשל הנ"ל מן התעות בדרך לילך מעיר לעיר וממקום למקום עד כי יבא ויגיע למחוז חפצו וינצל מן המבוכה שהיה אחת מחששות הנ"ל.

מ"מ מאחר כי הרשימות והציונים אינם ברורים ומובנים על הרוב רק נכתבו ברמז ובהעלם גדול ובלשון משתמע לכמה פנים והבנות שונות עדיין לא יצא הנוסע מן הספק וחרדת לבו ובנמשל הוא בספירות שיש לכל א' בדרושי' מקומות שונים במקורם וזיווגם ועלתם כ"ש במלות לשון הקודש אין לך מלה שלא תמצא שרומז לכמה ספירות שונות כמ"ש בספ"ר ריש שער ערכי כינויים ואם אין לך קבלה פא"פ וביאור הדברים והשוותן יחד תשאר נבוך וכן לא תוכל לסמוך על גמטריאו' שהם מראים פנים לכל צד לטוב ולמוטב וכן תמצא בספירות עצמן בכה"ג כמ"ש בספ"ר בכמה דוכתי.

ומעתה מוצא מכלל דברינו שודאי הפורש לגמרי מחכמה זו כפירש מחייו וכל שבחי שבחין שנאמרו בהוגיה ולומדי' אמת וצדק במקבליה פא"פ ממומחה שג"כ קבלה כמ"ש הראב"ד והרמב"ן כ"ש אשר זכו לשמוע מפי קדושי עליון. וגם המקובל האלהי ריב"ג בעל עבודת הקודש חלק עבודה פי"ג שהשיג על רבינו נסים הביאו בס' מצרף לחכמה די"ג ע"ב וגם א"א הגז"ל זכר זה בכה"ג מיירי כדמשמע ממש בחלק פ'.

מה שלא מצינו בדורות הללו שאין הלימוד מפי סופרים שקבלו פא"פ חכמה זו רק מפי ספרים ודאי דלאו כל אפי שווין בספרים שחוברו על חכמה זו ואינם עולים בקנה א' בענין הלימוד בהם. ולא מצד מעלות המחברים וידיעתם חלילה לי מזה כי אינני כדאי להכריע ולחלוק כבוד למעט ולרבות במעלתם זה מזה מ"מ עיין מ"ש בהקדמת ספר מנחת יהוד' הביאו ר' יש"ר בספרו מצרף לחכמה די"ג אף כי ודאי יש ויש מפלות ומורדות וחילוק ביניהם רק שאני במיעוט ידיעתי לא אבא לכלל זה וגם מכ"ת לא נסתפק בלימוד מצד עצם הספרים רק מצד כלל החכמה. לכן גם דברי אמורים בספרים המובהקים שחוברו מבעלי קבלה מומחים שמן המפורסם שדבריהם אמת וצדק ובאלו נקוט האי כללא בידך שכל דברים האמורים בספרי המקובלים שזכרו בלי מחלוקת בדבר ובלי חקירה [עי' כוזרי מ"א ס"ס כ"ו ובפי' ק"י ריש מ"ה ושם סי' כ"א וי"ח] והצעות קושיות ותירוצי' ויובנו לך פשטן של דברים וחיבור הדברים קשרם על לוח לבך ויהיו לטוטפות בין עיניך. ואף כי יקרא לפניך דברים הנראים תמוהים מצד עצמן או מצד שנראה חלילה שיש פירוד ומספר וגשמות ושינוי תקבלם באמונ' אומן ותאמר בלבבך כי קצרה דעתך וידיעתך בעומק הבנה מבלי שתסתפק ח"ו בא' משרשי הדת הנזכרים ביגדל ובכמה דוכתי שהרי גם מצד עצם אותן העיקרים א"א לירד מצד שכל האנושי לשורשם. אבל בשיטות העמוקים שבדברי המקובלים דשקלו וטרו והקשו ותרצו והרגישו במה דמשמע לפעמי' פירוד וגשמות ובקשו לישב הדברים במשלים והסברות ודמיונות משיקול הדעת לא חדל מהם כי הם ודאי להפלגת חסידותם וקדושתם כיוונו להזהר מכל מחשבת פיגול ועון מ"מ דבריהם לא יועילו ולא יצילו לאנשי דורות הללו והלואי שלא יזיקם אחר שפתחו פתח הספיקות והוא נתינת רשות לחקירה בדבר ויש לחוש שלא יספיקו דבריהם להוציא המעיין מן השקיעה בעומק המבוכה וכמ"ש לעיל בשם המ"נ וכן בכל מה שפרשו מאמרי הזוהר התמוהים מצד עצמן או מצד הסתירה ממ"ש במקום אחר וכן בישוב וחיבור דברי המקובלים הנראים סותרים זא"ז או שהם נגד הזוהר ור"מ ותיקוני' ע"פ הסברא כחכם יודע פשר דבר יהיה מחבר הספר מי שיהי' מהאחרונים שאין להם קבלה פא"פ חדל לך מהם כי אין מבוא לשיקול דעת אנושי בכאל' כמ"ש והאריך בספר של המקובל האלהי מהריב"ג בעבודת הקודש בחלק ובכמה דוכתי אף כי השיג על מ"ש בשו"ת הריב"ש בשם רבינו נסים כמו שזכרנו בסמוך אין ממנו סתירה לכל מה שכתבתי ובודאי גם הוא מודה שיפה לנו להתפלל ע"ד זה התינוק כי בדברך בתחלה ותחנוני' עם אלהיך ודאי כוונת שוא קשה יותר מטעותך מחשבתך בלימודך וסכנות שהזכירו כמעט כלם ישנם גם בכוונת התפילה והנה כוונת היחיד בפסוק שמע יש בפנים הרבה אין מספר להם ועי' ספר הקנה ואין לך דרך מובחר ממ"ש מדריכנו ומלמדינו במלת א' ששוה ומספיק לכל בנגלות לנו ולבנינו וכתבתי זה אפי' לגברא דכוותך מלא דעת ויראת ה'.

כ"ש לפחיתא ממך שלא יכווין רק לסיבת כל סיבה בורא שמים וארץ וכמ"ש גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה והוא מספיק לקיום מ"ע דתפילה ולהשלמת המבוקש לרוב עם ה' ואם זה בכוונה כ"ש שירחיק מלומר בפיו תחינות ובקשות שנזכר בהם שמות ספירות וכינויים המיוסדי' על אדני קבלה שפשטן של הדברים מורה פירוד וגשמות חלילה והנה מקרוב יצא לדפוס סידור תפילה מת"ח מוחזק בתור' ובירא' ה' והדפוס בו דברי מוסר רבים לבני כפרים וכ"כ בהקדמתו שעיקר כוונתו להמון ב"ב וכאשר הגדתי לחבורות ב"ב המוניים פי' סידור תפלה ולפני א' מהם היה סידור תפלה חדשה מסידורים הנ"ל שאלני אחד מהם שאפרש ג"כ מ"ש המחבר החדש שיאמר לפני הנחת תפילין ולבישת ציצית וכן בכמה דוכתי לשם יחוד הקב"ה ושכינתי' ע"י ההוא טמיר ונעלם וכאשר השבתי לו שלא נאמרו הדברים רק לת"ח מופלגי' השיבני שלא יבקש לאמרו וגם להבין ענינו רק אגיד לו פי' המלות וכאשר דחיתיו שנית חרה אפו ואמר כדעת ודברי עדת המקהילים ובראותי דפקר טובא אמרתי להפיס דעתו שיאמין לי בהן צדקי שגם אני אינני מבין תכלית דיבור דברים אלו וענינם וכן האמת ואולי לא ידעו ולא יבינו את זה כל חכמי הקבלה דורתינו אף המצפצפים והמהגים בקבלת האר"י ובספ"ר שער ג' פ"ח לא ידעו מה הוא.

ומעתה צא ולמד שאסור לחדש דבר ולהבין דבר חדש מתוך דבר הנכתב בספר מדעתו פן לא יכווין אל האמת ויהיה בכלל עושה פסל כבזוהר אמנם לבאר פסוקים ע"פ מ"ש המקובלים שההקדמה קדומה ומוסכמת רק שעל זה מבאר הפסוק או אומר שנרמז בו ע"פ הגמטר' ר"ת וס"ת וחילופי' אותיו' ודרוש הרמזים שכ' בספ"ר שער ל' ובפרט פ"ח טוב ויפה הוא רק שיאמרו בדרך אפשרי לא להחליט הדבר כמ"ש לעיל שכל מלה שבתורה ושבדברי חז"ל יש (עי' ספ"ד מהות והנהגה עפ"ב וש' המציאות ספ"א גם בפ' בג"ד שם) לו פנים מראים לכל צד ובמקומו' שונו' ואפי' כינוי השמות והשמות עצמן ואפי' מילוי שם בן ד' שהידוע והמפורסם שד' מילואי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הן בחכמ' בינ' תפ' ומלכות נמצאות פעמים בספירות אחרות ובספר שער הצחצחו' פ"ז דע"ח ע"ב מבאר ע"ב ס"ג שניהם בחכמה וכ' שכך עלה שם ס"ג עם האותיות ושם ע"ב עם המלה. כ"ש בסוד הכלילות הנ"ל שלפעמים מלה שפשטי' מורה חסד וטוב וקדוש וגמטרי' שלו היפך כלם ומ"מ אפשר שרומז על היפיכו בסוד הכלילות סוד מדת לילה ביום והיפוכו והמים הרו וילדו אפילה או בסוד גם את זה לעומת זה עשה אלהים והרי שם של ע"ב שהוא בחסד וכמספר חסד תיבותיו ואותיות גמטרי' גבורה. וכן ארי' גי' גבורה והוא בפני אריה בחסד. ובחסד שם אבגית"ץ שם הראשון מז' אבני חשק שם של מ"ב לי' גי' שור שהוא משמאל כנודע ואלפים בחינות כאלה וכמ"ש בספ"ר בכמה דוכתי ובפרט בשער מהות והנהגה פי"א וכך מצאתי בספר כנפי יונה שאם אפשרי להעלות פסוק מכתבי קודש לרמז ר"ת וס"ת וגמטרי' לשמות הקדושי' ועניני עליונים מה טוב ומה נעים.

ואם יחנני האל אדפס קונטרס ממה שעלה בגורלי מהנהו מילי מעלייתא בלי טורח וחיפוש ובילוי הזמן רק בלילי התעורה אשר הוכחתי בה על משכבי בלילות והם עניני' פלאים דוגמת מ"ש בספר גינת אגוז ושפע טל ומגלה עמוקות והמובחרי' שבגמטרי' הם אותן המכווני' בלי דוחק וצורך חשבון המ"ק ועם הכולל והמלה או עם האותיות שבזה נדחק הרב בעל הטורים ובכמה מקומות בכ"י או שנצרך לצרף ב' מיני רמזים ר"ת או ס"ת עולה בגמטרי' ובכה"ג חילוף אותיות ר"ת וס"ת עם הגמטרי' או דברים רחוקים מאלה ובכלם לבלות הזמן בהם אסור כי ודאי אחר החיפוש יראה וימצא אלפים ורבבות והיא מלאכה ואינה חכמה רק אשר נתן ה' בלבבו והוא מוטעם ונכון בלי דוחק אל ישלך אחר גיוו רק יכתבנו לזכרון ויהיה בעיניו כמוצא שלל רב כי הוא סי' טוב לנשמתו חלק אלוה ממעל שיש לו יניקה ומבוא מבמקום גבו' וקדוש יאמר לו.

ועתה אחי הנה גליתי לך כל מצפוני לבי והעברתי כל טובי על פניך רק כי קצרתי מאד מאד. והיה בכחי להאריך עשר ידות על מה שכתבתי רק כי נושא המאמר אינו סובל אריכו' והקיצור יפה ומשובח מפני כבוד המקום ב"ה וכבוד הבריות ואת' המלך בגבורות עיונך ודעתך הקדושה ורחבה מדעתי וזולת בחינתך הסכמתך לא תחליט דבריי ולא תלך אחר דעתי ועצתי ואם יגעת ועיונך ומצאת דרך עוצב בי ותבחר דרך אחר בהכרעת שני חלקי בסותר הנ"ל הודיעני נא את דרכיך אולי ישרו בעיני ואבטל דעתי מפני דעתך ותרמינך שעתך כנפשך ונפש מבקש שלומך.

הטרוד יאיר חיים בכרך.

וזה לשון קדושת א"א הגז"ל בספרו שמן המאור פרשת כי תשא.

והאי מילתא שכתבנו בשם החסיד הר"מ גבאי דכל מי שלא קיבל סתרי תורה מרבו וחושב לשוקלן בדעתו עובר על לא תעשה לך פסל אמרתי עם לבי לעורר ולהוכיח על דרכי בני אדם בדורותינו ראיתי עוללים לא ראו אור. יאמרו חמותי ראיתי אור. בקרבם טמון השאור. אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם. לא ידעו להשכיל דיני תורה בלימודיהם. בלתי מבינים. ואין להם דמיו"נים. לא בגפ"ת ולא בחו"ל. ולא בסו"ד לא שרק ולא כחול. יעשו להם כנפים. לעוף בשמים. באורח לא סלולה לדעת דרכי הקבלה. קובעים לימודים בזוהר. לא הדר לו ולא תואר. חושבי מחשבת און. מוסיפין חטא ועון. לבם מלא הוללות. מבקשים לתור בלימודי האצילות. הסרפד ירצה יעלה הדס. לעיין בספר הפרדס. עושה פסל ותמונה. בחקרו בס' כנפי יונה. יש דורשים לגנאי. ע"פ מאמרי מדרש בחיי. ברמות רוחו וגבהות. ילמד מערכת אלהות. אין בו רוח טהורה. יגע בלימוד שערי אורה. טובם כחדק. יכנס בשערי צדק. דל במ"ט והלך. ישכון בעמק המלך. מלא עבירות בגודש. ישב לעיין בס' עבודת הקודש. להר"ם בן גבאי. ולבו פונה לדברי הבאי. ובס' הרקנ"ט. מתריס ומקניט. זלים זהב מכיסם. לחקור אחרי ספרי קבלה הנדפסים. גם אחר כתבים וקונטרסים. דברים אשר עתיק יומין כיסם. לא ירגישו בכמה טעיות וזיופים. אשר נמצא למעתיקים. הגונבים וחוטפים ובבהלתם משני' ומחליפי'. שיטות ותיבות מחסרים ומעדיפים. יחישו וימהרו רק כדי להשיג כספים. והקינים אצים וסוברים שהן חריפים. להבין כל הכתוב לחיי' יפים מדבש ונופת צופים. הן המה היו לבנ"י למסור מעל. מי בכם ויעל. אם מחוט ועד שרוך נעל. טוב או מועיל. כ"א זהב עשו לבע"ל. והכל כס' החתום ונעול. הכר נא מי עשה ופעל מי מדד מים בשעל. חכמים המה בעיניהם. וטח מהשכיל לבותיהם. ואפי' הגדולים אשר בארץ. מי שיצא טבעו שהוא חריף וחרוץ: עמוק ומחודד בקי בחדרי תורה. אין בכח שכלו להשיג בחדרי אורה. כי אם מפי זקן ומורה.

ולזה אעתיק מ"ש הרב הגדול הגאון מהרמא"י בס' תורת העולה ח' פ"ד וז".ל אמרתי עת לעשות לה' הפרו תורתיך כי בעונות הדור נתמעט כ"כ שלא ראיתי מימי איש מקובל יודע הדבר על בוריה מצד הקבלה האמיתית ורבים מהמון עם כל א' קופץ ללמוד עניין הקבלה כי היא תאוה לעינים ובפרט בדברי האחרונים אשר גילוי דבריהם בספריהם בביאור וכ"ש בזמן הזה שנדפסו ספרי הקבלה כגון הזוהר ורקנט' ושערי אורה אשר כל מעיין מתבונן בהם והכל הוא מבואר לדעת המעיין אף ע"פ שדבריהם אינן מובנים ע"פ האמת מאחר שאין מקובל מפי מקובל ולא זה בלבד שהמשכילים יבינו בם אלא אפי' ב"ה שאין יודעין בין ימינם לשמאלם בחשיכה יתהלכו אין יודעין לפרש סדרה או פרשה בפירש"י קופצין ללמוד קבלה וכל זה גורם להם שהדור יתום בעונות נתמעטה החכמה כ"כ שאסתירא בלגינא קיש קיש קריא וכל א' שראה בה מעט מתפאר בה ודורש ברבים ועתיד ליתן את הדין ובאמת שחסרון ידיעתן היא תקנתן וכמה לא תלי ולא מרגיש הסכל הערום מכל בטבע הנמנעות ולא יקשה עליו מאומה אבל המשכילים ידעו שהמחשבה בה היא רבה הנזק וכמו שכ' הרמב"ן בהקדמתו לפי' התורה עכ"ל.

וז"ל הרמב"ן שם ואני הנני מביא בברית נאמנת והיא הנותנת עצה הוגנת לכל מסתכל בס' הזה לבל יסבור סברא ולא יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזי' אשר אני כותב בסתרי התורה כי אני מודיע נאמנה שלא יושגו דברי ולא יודע כלל בשום שכל ובינה זולתי מפי מקובל חכם לאוזן מקבל מבין והסברא בהן אולת. מחשבה מועלת רבה הנזקין מונע' התועלת. אל יאמן בשוא נתעה כי לא תבואהו כסברתיו רק רעה כי ידברו אל ה' סרה אשר לא יוכלו כפרה אל יהרסו אל ה' לראות כי ה' אש אוכלה הוא אל קנאות והוא יראה את רצויו מתורתו נפלאות עכ"ל ומ"ש כי ידברו אל ה' סרה כה"ג כתב הריב"ש בתשובה סי' קנ"ז וז"ל גם בתפילת י"ח יש למקובלים בכל א' וא' כוונה לספירה ידועה וכל זה הוא זר מאוד בעיני מי שאינו מקובל כמוהם וחושבים שזה ח"ו אמונת שניות וכבר שמעתי א' מן המתפלספים מספר בגנות המקובלים והיה אומר הנוצרים מאמיני השילוש והמקובלים מאמיני העשוריות עכ"ל וכהנה רבים יבשלו מי שרוצה להבין מדעתו ע"פ הספרים שקצרו דבריהם וסמכו על המבין ויודע מפי מקובל מומחה וזולת זה יבא ח"ו להגשים בספירות וליתן להם שיעור וגבול ויצייר בשכלו דמות ותמונה במקום שכ' כי לא ראיתם כל תמונה.

וכ"ת שאני פי' הרמב"ן על התורה שכ' כל דבריו בתכלית הקיצור ברמיזות לכן הזהיר שלא להבין בהן מדעתו מה שאין כן שאר ספרי הקבלה ביארו דבריהם הלא תראה בשערי אורה כ' בכל דף פעמיים ושלש לשון הנני רומז וכו' וכן בס' בחיי קיצר מאוד ורגיל על לשונו לומר והמשכיל יבין כ"ש בזהור שכל דבריו נעלמים וסתומים סגור ומסוגר.

וז"ל הקדמת ס' עץ החיים עם היות שבודאי בדורות האחרונים האל' יתפרנסון מהאי חבורא אין ספק כי מי החכמה לא יתגלו לכל אדם בכח עיון כפי שכלם האנושי והחומרי אלא ע"י שפע אלהיי המושפע עליו רוח ממרום כי הלא דברי הרמב"ן ז"ל שהיה אחרון מאוד קרוב לדורינו כ' בהקדמתו ואני הנני מביא בברית נאמנת היא הנותנת עצה הוגנת וכו' ואם האחרון שבמקובלים הפליג לו' שלא יושגו דבריו כלל ועיקר איך יעלה בדעת שכל האנושי בפרט באנשי דורינו זה להבין ולהשכיל דברי אלהים חיים דברי הרשב"י ע"ה אשר קול דברותיו מלהבות אש והן חתומין באלף עזקאן הלא תראה כי בעת פטירתו בריש אדרת האזינו לא נתן רשות לשום אחד מתלמידיו לכתוב בספר דברי הזוהר זולת לרבי אבא וכו' ואין ספק כי לולי שידע רשב"י והכיר ברוח קדשו ברבי אבא שהוא חכם וגדול ויודע להלביש ולהעלים הדברים דרך חידות ורמזים שלא יבינום אפי' חכמי הדור ההוא יותר מזולתו לא היה מצוה לו בפרטות שיכתוב וכו' לכן אנשי לבב שמעו לי ואל יהרסו לראות בספרי' אחרונים הבנויים על פי שכלם האנושי ולא אל דרכיהם ולא יאמין בהבנת פירושיהם במאמרי הזוהר ושומע לי ישכון בטח עכ"ל.

ולדעתי ז"ש חז"ל הרהורי עבירה קשה מעבירה כי כשאדם חוטא בהרהור מחשבתו פוגם במקום המחשבה העליונה וכ"ש כשמחשב בחקירת שכלו דבר שוא ותפל בעולם העליון עולם האצילו' ומקצץ בנטיעות גדול עונו מנשוא מש"כ עבירה במעשה פוגם בעולם העשייה ובששת ימי המעשה ותו לא. אע"פ שרבים וכן שלמים ממקובלים האחרונים התעוררו במאוד לבות בני אדם על לימוד הקבלה והוכיחינו מדברי הזהר ותיקונים ולא עוד אלא שכתבו כל המונע וחושך עצמו מלימוד הקבלה הוא נדחה ממחיצת צדיקים ומפסיד עולמו ואינו זוכה לראות באור פני מלך חיים ית' נראה לי דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי בודאי מי שיכול ללמוד מפי מקובל אלהיי אשר שמו נודע בשערים ויסביר לו הנינים פה אל פה ע"פ הקדמו' מונחות בטוב טעם ודעת כאשר עשה האריז"ל בזמנו לתלמידיו אשרי חלקו מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כאשר נדעה נרדפה לדעת את ה' אבל להבין מדעתו מתוך הספרים אשר גילו טפח וכיסו אמות לא וגם פא"פ לא תאבה ולא תשמע אותם מכל אדם אלא ממי שהוא בדוק ומנוסה למומחה ומפורסם בדורו בשם מקובל כמשמעות לשון הרמב"ן וחכמי' הנ"ל אבל מה נעשה שכבר העיד הגאון בספר לתורת העולה שאפילו בימיו לא נמצא איש מקובל יודע דבר על בוריה מצד הקבלה האמיתית כל שכן בדורותינו יתמי דיתמי.

ואת"ל דפליגי והאחרוני' התירו ללמוד הקבלה גם מהספרים ולהבין מדעתו מ"מ כיון שהקדמונים מיחו בדבר טובה צפרנן של ראשונים אליהם תשמעון שב ואל תעשה טפי עדיף ואף אם שקולים הן קיי"ל ספק איסורא לחומרא ומכ"ש סכנתא דחמירא מאיסורא וק"ו בסכנת הנפש דחמירא מסכנת הגוף דהטועה בדרכי הקבלה מקצץ בנטיעות ומפריד אלופו של עולם ומדמה צורה ליוצרה ועובר על לא תעשה לך פסל ותקרב לשאת נפשו וחייתו לממיתים ואף גם זאת דאיתא פרק אין דורשין אמר רבי אמי אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשי' ונבון לחש וכו' איך לא יהא האדם בוש וירא לגשת אל הקודש בזמנינו אשר לא ימצא מי שיש בו חמשה מדות הללו אפי' לא יבצר מצד המלמד כי ירד משה רבינו בעצמו ובכבודו בינינו למסור לנו סודו' יוצרינו אין מי שראוי לקבל מחמת חסרון מארי מדות הנ"ל בדורותינו ועוד אחת מעט היא אשר ימצא בעל מעל' מושלם בחסידות ענוה ויראת ה' אשר יאות לו למיעל ולחפש בגנזי דמלכא וז"ל הזוהר פרשת קדושים ואית נטירין אוחרנין כגון נחשים ועקרבים ושרפים דנטרין ההוא טוב דלא ייעול תמן דלאו איהו ראוי למיעל ואם לאו כל חייביא הוו עאלין ברזין דאורייתא ובגין דא מאן דאיהו חייבא ויעול למנדע רזין דאוריית' כמה מלאכי חבלה דאיתקריאו חשך ואפילה נחשים ועקרבים חיות ברא אתקריאו ומבלבלין משחשבתיה דלא ייעול לאחר דלאו דיליה עכ"ל.

ועוד יש תנאי בלימוד חכמת הקבלה כדכתב הרמב"ם ספ"ד מהל' יסוד התורה וז"ל ואלו הן שהחכמים הראשונים קורין אותו פרדס ר"ל מעשה בראשית ומעשה מרכבה כמ"ש ארבע נכנסו לפרדס אע"פ שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים לא כולם היה בהן כח לידע להשיג כל הדברים על בוריין ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס [והנה יש להקשות ממ"ש הרמב"ם גופי' בפ"א מהלכות ת"ת דטיול בפרדס בכלל הגמר' הוא ששם אמר שישליש שנותיו מדרז"ל וסיים בד"א בתחילת לימודו וכו' ש"מ דתיכף בתחילה לימודו טיול בפרדס בכלל גמרא הוא מילתא גופי' שכתב בד"א וכו' צ"ע מאד שהרי הש"ס סתם לעולם ישליש אדם משנותיו אמר ומשמע כל ימיו דהא הקשה עלה בש"ס מי ידע כמה חיי] אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר הוא לידע באיסור והמותר וכיוצא בהן משאר המצות אע"פ שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים שהרי אמרו דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא אע"פ כן ראויין הן להקדימן שהן מיישבין דעתו של אדם תחילה ועוד שהן הטוב' הגדולה שהשפיע הקב"ה לישוב העוה"ז כדי לנחול חיי העוה"ב ומהרמ"איהביאו בקיצור בש"ע מטי"ד סימן רמ"ו ואותן תלמידי האר"י ז"ל נמצא כתוב שהיו יודעים ובקיאים בכל התור' ופוסקים הדק היטב והיו גם כן מופלגים בחסידות וענוה ויראת שמים ומדקדקין במצות וה' חפץ למען צדקתו שיגלה להן האר"י ז"ל רזין עילאין כדמסיק הזוהר הנ"ל וז"ל אבל מאן דאיהו טוב כל אלין נטירין אינון למארי' וקטיגור נעשה סניגור ומעיילין ליה לטוב הגנוז ויימרון ליה מרנא הא בר נש טוב וצדיק וירא שמים בעא לאעלא קדמך ואמר לנא פתחו לי שערי צדק וכו' עכ"ל. ובהכי אתחזקו ג"כ תלמידי מהר"ם קורדווארי זצ"ל והיה להן ממי ללמוד. אבל בדורותינו וכ"ש בח"ל נקבל שכר על הפרישה יותר מעל הדרישה הלואי נוכל לעמוד על פקדי הדת ובמשפטי המצות והדינין והוראות ולימוד הש"ס ופירושים וספרי הפוסקים קמאי ובתראי ולא ימוש מזכרונינו ואין לנו לחקור בנסתרות כי אם לשמוע בלימודי הזוהר פשטי המקראות בדרך הנגלה ותוכחת מוסרים להתנהג בדרכי ישרים וה' יכפר בעד אשר אשורינו ימעד מלעמוד בסודי התורה כי ידיעתינו קצרה והשכחה גברה. וצדקותינו חסר. ואפס תמורה. ואונס רחמנא פטרה. עד רוח טהורה. המרום עלינו יערה. בימינו במהרה. נזכה לאורה. להבין מסברא. עכ"ל: