פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קצדעריכה

שאלה: ראובן תבע ללוי בשטר שחייב לו מאה ר"ט והוא דבר שלא נתחייב לו כלום ע"פ הדין מכח אסמכתא וכך השיב לוי רק מפני שנכתב בשטר שנעשה הכל בת"כ ובשבועה בפועל ממש פסקו ב"ד שישלם אף שצוח ככרוכיא שמעולם לא נשבע רק שנכתב כך מ"מ מאחר שנכתב בפ"מ לא הועילו דבריו וכמ"ש הסמ"ע סי' ע"ג ס"ק י"ח וכדק"ל סי' ר"ז סי"ט דשבועה מהני באסמכת' ואחר ימים רבים בא משל ראובן ליד לוי לערך הנ"ל ולא רצה ליתן לו ותבע שנית ראובן ללוי בדין והשיב איני חייב לך ושאל ראובן איך ומה וכי לא בא לידך השיב דרך כלל איני חייב לך כלום ונפסק הדין שישבע לוי ושאל לוי מאחר שידע שתביע' ראשונה שהיה רק אסמכתא ומ"מ הוצרך לפרוע לו מפני שהיה נכתב ת"כ בפ"מ ומאחר שהוא יודע שלא נשבע ולא נתן ת"כ וקמי שמיא גליא מה הוא שיוכל לישבע סתם שאינו חייב לו כלום:

תשובה: הנה בדין אם צריך התובע לברר דבריו וכן הנתבע בטור משמע דהרא"ש חולק על הרמב"ם והרב רמ"א ס"ל דמא"ח ומא"ח ול"פ והכל תלוי בדעת הדיין אם נראה לו דיש צד רמאות בדבר יחייבו לברר. והנה בנדון הנזכר אפשר שלא יכיר הדיין שדעת לוי להציל את שלו ושא"א לו לברר כי נ"ל אם יגלה לוי הדברים כמשמען יחייבוהו ב"ד לשלם דאפי' אין לראובן עדים גם מצי לטעון פרעתי אין לפטור לוי בשמגלה האמת שלקח ממנו בפעם ראשון ק' ר"ט שלא כדין כי לא נשבע מכח מגו דלהד"ם או פרעתי דה"ל מגו במקום עדים שחתמו על השטר שנשבע בפ"מ.

ולכן אפשר שיצריכהו הדיין לברר או יפרע לו וקרינן ביה יש נספה בלא משפט. כי ודאי מצי לישבע דרך כלל שאינו חייב לו כלום או שחייב לו נגד זה כסך זה וכמ"ש בהג"ה ש"ע סי' ע"ב סי"ז. ושם צל"ע דמה ענין שם דלא יברר דבריו ושישבע סתם שהרי יכול לפרש דברים כהווייתן יע"ש. וכן אם היתה תביעה ראשונה של ראובן בכ"י של אסמכתא ונתחייב לוי ע"י שהוא עצמו כתב או חתם על מ"ש אחר הכ"י נעשה בת"כ בפ"מ ובשבועה דמצי לשבע בתביעה שניה שאינו חייב לו כלום אם לבו ידע שלא נתן ת"כ ולא נשבע וגם בזה אלו יציע הדברים לפני דיינים השניים כהוויתן יתחייב דהודאה ב"ד בכ"י הראשון כמאה עדים דמי וה"ל כמגו במקום עדים.

וכל זה בשנכתב בכ"י קבלתי עלי בת"כ ובשבועה דענינו הודאה מה שעשה שרוב כ"י מתחילין מודה אני וכל שאחריו גריר בתריה לכן אין ראיה מלשון נתתי דקנה עי' טור וש"ע והג"ה רמ"א ר"ס רמ"ה שהרי בת"כ ושבועה לא סגי בלאו הכי שצריך לעשות דבר בפועל או בדיבור והרי לבו יודע שלא עשה וכן אם כתב כל הנ"ל נעשה בת"כ ובשבועה. מש"כ בשכתב והריני נשבע לשלם וכו' או הריני מקבל עלי באלה בשבועה ובת"כ נ"ל דהוי כנשבע ממש ובדין יתחייב לוי לשלם לראובן תביעתו הראשונה דאע"ג דק"ל הנודר מלדבר עם חבירו מותר לכתוב לו שאני נדרים דאזלינן בהו אחר לשון בני אדם ודאי דדיבור אינו מענין כתיב' מ"מ לא יוגרע כח כתיבה לענין קיום הדבר ומצינו דעדיף מיני' שהרי לית ביה טענת השטאה וטענת השבעה מש"כ בדיבור ע"ס מ' וסי' פ"א וזכר לדבר כ' אשר נכתב בשם המלך אין להשיב כי הוא דבר המתקיים יותר מהבל פי דיבור גם מעשה טפי ובזוהר פ' בהעלותך ע' רפ"ב תא חזי מלך ב"ו לאו יקרא דילי' לאשתעויי מילין לדהדיוטא כ"ש למכתב ליה וכו'.

ועל פי אותו מאמר המלצתי מ"ש במדרש רבה תולדות ששאל הקיסר מי תוסס מלכות אחרינו והביא הנשאל נייר חלק וכ' עליו ואחרי כן יצא אחיו ולמה לא הגיד לו אלא שרמז לו שלא כתבה תורה ואחרי כן וגו' לסיפור בעלמא כי אפי' ב"ו לא יכתוב דברי ריק על נייר חלק וק"ל.

ולכן נ"ל פשוט דכל שמקבל עליו בנדר או בשבועה ולא דיבר דבר רק כ' בפנקסו אני מקבל עלי לצום בה"ב או ליתן לצדקה כך וכך הוי כאלו הוציאו בפיו. וק"ל גבי כותב ד"ת צריך לברך דכתיבת המלות הוי כאלו דברם. לולי דמסתפינא אמינא אם היה לו נדר על חצי שנה איזה פרישו' וכ' אח"כ הריני מקבל עלי לעשות כמו שנהגתי עוד חצי שנה או נדר חלום לפי דעת י"א שאינו כלום וכ"פ זקיני עטרת משפחתינו הגאון מוהרל"פ זצ"ל אם כשהקיץ כ' או אמר הריני מקבל עלי לקיים מה שחלמתי אע"פ שלא פי' גופי הדברים ה"ל נדר כנודר מפת סתם וחושב מאיזה פת רק דזה צל"ע.

עכ"פ כשמפרש בכתב פשיטא לי' דה"ל כדיבור וכמדומה לי שראיתי בספר נ"ש כדברים אלה וראיה עוד מדאיצטרך מיעוט גבי עדות מפיהם ולא מפי כתבם (עי' שו"ת מזרחי ע"ג. ובכמה וכמה תשובות דברו מזה זכרם פנים חדשות די"ח ע"א) ומ"מ בקצת דברים החמירו רז"ל דבעי דיבור ולא סגי בכתיבה עי' בא"ה סי' ק"כ וסי' קמ"א סס"ב הג"ה וסי' קמ"ב ס"ז הג"ה] וא"ת א"כ למה ק"ל גבי גט עד שישמע מפי המגרש ולא מהני אם כותב לסופר כמ"ש טור סי' ק"כ י"ל שאני התם דהתורה אמרה וכתב לה משמע הבעל עצמו יכתוב רק כשמצוה לו ושומע קולו ה"ל כתיבת סופר כאלו כתבו הבעל מש"כ כשכותב לו ואינו אתו.

סוף דבר חומרא דא"א שאני וידעתי ממעלת הדיבור שהוא גדר האדם חי מדבר וכתרגו' לנפש חיה וכמה התעוררות יעורר אדם בהבל פיו לטוב ולמיטב מ"מ לענין קיום דבר לא יגרע כח כתיבה מדיבור [וכמו שיש פעולות נוראות בלחשים ע' תשובה רל"ד ה"נ יש פעולות נפלאות בקמינין ותרווייהו לפי מעלת הכותב והתבודדותו וכוונתו ולא יאומן שיש בהם ממשות זולת זה והרמב"ם לפי שלא ידע מחכמת הקבלה (עד זקנותו עי' מ"ע מ"ש בפ"א מיסודי תורה) כ' במ"נ ובכמה דוכתי שהבל המה ומכח המדמה] אף כי כי כתבו גורי ההאר"י שמתקן האדם עולם העשייה בכתיבת ד"ת ועמ"ש הרד"ק בהקדמתו לפני שהנביאים וע"פ הסוד גדלה מעלה תורה שבכתב מתשבע"פ.

והנה סופרים דידן כותבים בכל השטרות ת"כ בפ"מ בת"ש ומהני בד"א אבל לא לחייבו בד"ש [ומעשה באחד שטען שנתן ת"כ בידו השמאלית ולא די שלא האמנתי לו רק אמרתי שהוחזק כפרן כי חזק' שאם נתן ת"כ ביד שמאל היה חבירו זה שלו נתן הת"כ מרגיש כי לא יתכן תקיעת כף איש לכף חבירו מימין לשמאל אם לא כשחבירו אטר יד.

ומ"מ לא מהימנינן לי' רק בכל דוכתי אמרינן בכה"ג מסתמא היה באופן המועיל ואפי' את"ל שהאמת אתו או אם הוא עצמו אטריד ותקע שמאל דידי' לא ידעתי היתר כי נ"ל שעניינו ושורשו ע"פ הסוד חיבור וקישור חמש מול חמש שבספר יצירה והפוסקים זכרו מ"ש וגם ידו נתן דצדקיהו וס"ל שמ"ש אשר השביעו באלהים היה בת"כ בת"ש וכן הוא כל סתם ת"כ ומ"ש בת"ש לאפוקי דרך הסגרים ויתכן שפיר בשטר מכירה. ומצינו עוד קראי טובא ענין ת"כ לקיים כל דבר ולחיזוק כמ"ש תקעת לזר כפך כי באת בכף רעך ולדעתי גם מזה מ"ש ויתנו כף ויאמרו יחי המלך גם מ"ש כל העמים תקעו כף כל אלו עניינם חיבור וקישור קשר אמיץ ובכלם לא נרמז דבר שהוא של ימין ושיש קפידה בזה ודברי נערות ובורו' הם. כ"ש אם נכתב בפי' בת"ש או בכא"ה. ועי' במרדכי ריש שבועו' רמז אלף ק"ה ושו"ת מהרי"ק שורש נ"ב. ולענ"ד שזהו מ"ש יד ליד לא ינקה כמ"ש גבי שבועה כי לא ינקה].

אבל מה שקצתם כותבים לפסול כל שובר אם לא שנכתב על גוף השטר ממש ואינם מודיעים זה ללוה הוא שלא כדת של תור' ואפשר שתיפוק מזה קלקלה גדולה ואם בכה"ג נכתב בכ"י והלוה מוצי' שובר כ"י מלוה וטוען שלא ידע תנאי שלא יועיל שובר טענתו טענה שאינו דבר הרגיל וגם בלה"נ מהני דה"ל כאל תפרעני אלא לפני פ' ופ' ופרע בפני אחרים אי לא מצי לטעון סיטראי עי' טור וש"ע סי' ע'.

גם בקניית ד"א קרקע בחצירי הנכתב בכל השטרות לא נחה דעתי במ"ש התוס' פ' ח"ה דהוא מטעם הודא' פיו דאיך שייך בדבר שהוא הכרח במציאות וידוע שאינו שיועיל הודאתו ולא דמי להתחייבות דבר מה כמו שיתחייב הערב רק בק"ס לבד סגי ומ"ש על ד"א קרקע אגבן ואגב ק"ס מגרע גרע כקני את וחמור ותו לא מידי. כך עלה בדעתי הקלה וקלושה הטרוד:

יאיר חיים בכרך.