חות יאיר/קסא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קסא
עריכהשאלה: שאלה: אשה שנדרה בעת חליה לתת דסוקיא שלה המרוקם בחוטי כסף מוזהבי' לא' מכלי קודש בבה"כ והוא מה שקורין בלשון פולין פארטוך ובל"א שארץ ושאלה פי מה תעשה ממנו מעיל שהוא לבוש ס"ת או מכסה על השלחן בתפלה או הנחת הס"ת ואם אריך לעשות כן:
תשובה: נראה דברור דודאי מצד גודל המצוה טוב לה לעשות מעיל שהוא תשמיש קדושה דבוק לס"ת ממש מש"כ המכסאות אכן מצד מה שהוא בגד חול ודבר שנשתמש בו הדיוט היה אפשר לו' היא נותנת הואיל דמעיל דבוק לס"ת תמיד יש גנאי למשנתו מדבר שכבר נשתמש בו הדיוט וכמ"ש האגודה בפ' הקומץ רבה על מ"ש שם מה מזבח שלא נשתמש בה הדיוט אף עצים וכו' שאין לקנות מעילין שנשתמש בהן הדיוט וכו' ושהיה אפשר לומר דדוקא מעיין שהם לבושי קודש ממש מש"כ פרוכת או מכסאות אכן בשו"ת מהרי"ל סי' קכ"א כ' וז"ל ואע"ג דנהוג עלמא לעשו' מפה ופרוכת מבגדים ישינים לאו מר בריה דרבינא חתים העליהו וכו' ומשמע דה"ה פרוכת .מ"מ אחר דלא אסר להדיא י"ל דטוב לעשות מתנה קדושה קלה דלא דמי כולי האי למזבח ועצים תשמישי קרבן.
רק דמצד אחר נראה דעדיף טפי לעשות ממנו מעיל דאז צריך לשנות המלבוש ולחתכו והוי שינוי שאינו חוזר לברייתא הן בשינוי שם או בשינוי מעשה שנחתך ודמי למ"ש קצת מפרשי' שע"כ היה מרע"ה מואס בנדבת מראות הצובאות עד שציוהו הקב"ה ליקח מאתם ונדבת טבעת עגיל וכומז לקח בלי פקפוק מפני שהותכו ונשתנו. אף כי י"ל שאני דבר שהותך שאין כאן אפילו מקצת תמונתו הראשונה נקוט מיהו סברא דשינוי דמ"מ עדיף מלעשות מכסה או פרוכת קטן כאשר הוא בלי שינוי כלל.
ומ"מ נ"ל אלו נדרה בפי' ליתן שארץ שלה למכסה וכה"ג הנעשה בלי שינוי תקיים נדרה דאין איסורו ברור כלל כדמוכח הלשון התשובה הנ"ל וגם בגמ' דפ' הקומץ רבה דכ"ב ע"א מוכח דאין הלכה כר"א בן שמוע דס"ל דבעינן עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט דפשיטא לי' לתנא דברי' כר"א בר"ש דס"ל מה מזבח משל צבור אף עצים ואש משל צבור. ובפי"ד דזבחים דקי"ו ע"ב במעשה דאיפרא הורמיז דא"ל אביי כמאן כראב"ש דס"ל דבעי עצים ואש שאל נשתמש בהם הדיוט לא מוכח דהלכה כן רק דרבא הורה לעשות הטוב באופן הנאות יותר לכ"ע אדרבא מלשון כמאן משמע דלא ס"ל כן ושם ג"כ שינוי בסוגיא דאמר מודה ראב"ש בבמה וא"כ כ"ש דלא ילפינן מיני' במקום אחר ובפ' הקומץ משני מוריגים בחדתי..
ואף לר"א בן שמוע נראה דאין ללמוד קדושה אחרת מקדושת המזבח אדרבא מדאיצטריך קרא לאסור לגבי מזבח ש"מ דבדוכתי אחרינא שרי ובכה"ג למדו רז"ל להתיר קובע ונרבע להדיוט דשחיטת חולין א"צ כוונה וע' בט"ז בי"ד ר"ס צ"ג וכן מעשים בכל יום שלוקחין אבנים מבתים שכבר נשתמש בהם לבנין בה"כ.
ויש שמץ ראיה עוד ממ"ש בש"ס פרק שתי לחחם מעלין בקודש ויליף לה מאת מחתות וגו' וקשה למה איצטרך דפשיטא הוא אלא ע"כ אתי לאשמעינן דלא נימא דקדושה קלה לגבי קדושה חמורה כהדיוט דמי ולאסור וא"כ ש"מ דשרי דמדבר תשמיש הדיוט לקדושה קלה כמקדושה קלה לחמורה הוא.
ועוד מדארז"ל שהיה מרע"ה מואס במראות הצובאות מפני שעשוין ליצה"ר ולא אמר מפני שנשתמש בהם הדיוט ודוחק לומר דבכה"ג לא מיקירי שימוש ואין לומר דגם פארטוך מקרי עשוי ליצה"ר שהוא נגד פניה של מטה דאין זה אדרבה עשוי לצניעו' וכה"ג כתבו קצת מפרשים דע"כ קיבל מרע"ה עגיל וכומז דעשוין לצניעות וגדר לערוה וכיסוי ושמירה להם כמ"ש רש"י פ"ג דברכות דכ"ד ע"א על כומז ה"נ דכוותי' שארץ הנזכר.
ופעם אחת נשאלתי שקנה יהודי מבני א"י מפה מרוקמת ומצויירת יפה יפה שבו מכניסים התוגרמים ילדיהם כשמכניסים אותן לאמונתם ודתם ע"י כומריהם וביקש לעשות מפה לס"ת ואסרתי ובאשר היה מוהל לקחו ללפף בו הילדים שמל ולא מחיתי בידו ואין להאריך בזה.
כ"ד הטרוד יאיר חיים בכרך.