חות יאיר/קס
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קס עריכה
ועל אשר שאלתני בטועם בע"ש דג או דגים מדגי' קטני' משום טועמיה חיים זכו ואין בהם כזית המחויב לברך ברכה אחרונה.
אמרו חכמי הפילוסופים שאלת החכם חצי חכמה כי מתוך ששאלתני בברכה אחרונה מכלל דברכה ראשונ' לא נסתפקת אף כי ק"ל דמטעמת אין צריך ברכה סבירא לך דק"ל כדעת ר"ח והרא"ש דס"ל דהא דמטעמת א"צ ברכה דוקא בטועם ופולט ודלא כהרי"ף והרמב"ם דסתמו דבריהם ומשמע דס"ל דאפי' טועם ובולע.
וא"כ היה מקום ללון אתך מי שמך לאיש להכריע נגד עמודי הגולה ונכד הכרעת רמ"א דכ' בהג"ה ס"ס ר"י לספק ברכות להקל. ומ"מ באשר ידעתיך כי אין דבר נעלם ממך אמרתי לדונך יפה דס"ל דאפי' לדעת הסוברים דמטעמת אפי' בולע א"צ ברכה עד רביעית דוקא במשקים מש"כ באוכלים לכ"ע כל דבלע אפי' כל שהו צריך ברכה אפי' בטועם דאכילא חמירא טפי. וגם בזה אף כי אין הכרח לומר כן מ"מ אין הכרח ג"כ לסתור זה דיש לומר בכמה פנים דאכילה חמירא דברכת אכילה מצינו בהדיא בקרא גם מצינו מלקות באכילה אפי' פחות מכזית וכדבעינן למימר בסמוך בדין בריה גם מסברא יש לחלק ולו' דבשתיה דדרך לשתות כדי שתיה לחות שהוא רביעית בטעם אחת לכן כל דטעם פחות מרביעית ניכר קצת שאינו רק טועם לכן א"צ ברכה אף כי שותה לרוות צמאון אפי' כל דהו ודאי חייב לברך מש"כ באוכל דדרך ללעוס מעט מעט ולבלוע לא מינכרא בפחות מזית דאינו אלא טועם וק"ל.
ומ"מ בזה אינני מסכים ולא משיג ומי שדעתו יפה יכריע ואפשר עוד דס"ל דאין הכרח לומר דדעת הרי"ף והרמב"ם דאפי' בולע. ומתוך ששאלתני בטועם דג ולא שאלתני בטועם אגוז קטן וכה"ג הודעתני שידעתי מחלוקות הפוסקים בדין אוכל גרגיר של ענב או רימון אם צריך לברך ברכה אחרונה כדמוכח בירושלמי וכדעת ה"ר יוסף דס"ל דגם הש"ס דידן ס"ל כך או כדע' הסוברי' דש"ס דידן חולק וכוותי' נקטינן דאין חילוק ולכך שאלתני על טועם דג דאפשר לומר דבריה בכה"ג דהוא בריית נשמה פשיטא דחשוב דק"ל כרבנן דס"ל בפרק אלו הן הלוקין בריית נשמה חשיבא דחטה לא סבירא חשיבא.
אבל כשיבחן ענין הבריה כראוי ע"פ מה שהקשה התוס' פ' גיד הנשה דצ"ו ע"א על מ"ש שם גבי גיד הנשה אכלו ואין בה כזית חייב רי"א עד שיהא בו כזית מ"ט דרבנן בריה בפני עצמו הוא ור"י אכילה כתיב ביה והקשו התוס' לרבנן מש"כ אבר מן החי ועוף טמא וגיד ושרץ דחשיבי טפי בריה מנבילה טהורה במיתתה בכזית ולא חשיבה בריה וכן טבל לרבנן ותרצו דגיד ועוף טמא ושרץ ואבר מן החי שכתבה התורה בשמם ובקצת מהם לא נקראו בשמם לכן אמרינן דדעת תורה להחמיר ולחייב בשלימתן בכל שהו מש"כ נבילה וטבל חתיכה קטנה ומקצת מהם נקרא ג"כ נבילה וטבל ואי כתבה תורה אל תאכל חטה של טבל היה ג"כ חטה בריה ומ"ש בגמר' דמכות דרבנן בריית נשמה חשיבא ר"ל לדברי ר"ש שהשיב לדעת רבנן דס"ל באוכל נמלה כל שהו חייב מני שהוא כבריית' דאף חטה אחת כבריית' ולזה השיבו רבנן לפי דעת ר"ש דיש לחלק בין בריית נשמה וכו' ומ"מ רבנן ס"ל דלא תלי מידי בבריית נשמה רק במה דנאבד שמו כשיחלק ובלשון האיסור שבתורה. וא"כ גבי ברכה אחרונה דברכת הנהנין דילפינן מואכלת ושבעת וברכת ולא נזכר דבר בריה דנאמר דקפדה תורה על חשיבותי' ועל כן אמרינן דעכ"פ בכי כזית וכ"פ רש"י פ' כ"מ על מ"ש כיון דשקלי' גרעינתי' בצר ליה שיעורי' דגבי ברכת פירות הארץ אכילה כתיבה ביה ואכילה כזית.
ואין לומר דמ"מ אפשר הואיל דנקט קרא ז' מינין ארץ חטה ושעורה וגו' ואכלת וגו' דהוי כאלו אמר ואכלת חטה ואכלת גפן וא"כ נולד מזה דדוקא ז' מינין הללו דחשיבו מקרי בריה מש"כ שאר כל הפירות אף דילפו מז' מינין בחיוב ברכה אחרונה כבר"פ כ"מ מ"מ אין לנו ללמוד חשיבות דבריה מהם וא"כ הי' מקום לומר דדוקא נקט בירושלמי זית גפן ורימון ולא שאר פירות וא"כ נאמר דאפי' דבר בריית נשמה גרע לענין ברכה אחרונ' דלא אחשבה תורה רק לז' מינין שנשתבחה בהם א"י וכל אלו דינים זרים לא שערום קדמונינו אף כי עדיין קשה אם אחשבה תורה לגפן ורימון מנא לן גרגר של ענב או פרידה של רימון דחשיב בירושלמי לבריה ועוד תמר אחד מנלן דלא נזכר בתורה רק דבש.
אלא ע"כ דעת הירושלמי דמחייב בפרי שלם משום בריה בכל פרי שבעולם ס"ל כן מסברא בעלמא דחשיב הוא ומלשון אכיל' ל"ק כלל דאיצטרך דלחייב בברכה בכזית א' מפרי דאית בה כמה זתים כבגמ' ותוס' פ' גיד הנשה שם דצ"ו ע"ב וכל זה לדעת הירושלמי ומ"מ ש"ס דידן אפשר דפליג. ולרש"י שם דק"ב ע"ב תירוץ אחר במה דלא חשיב נבילה לבריה יע"ש והקשו על רש"י מחלב וערלה וכלאי כרם והר"ן תירץ עבי"ד בב"י סי' ק' ולדידיה נשאר חשיבות דבריה בבריית נשמה ודוקא שנאסר מתחל' בריאתו ולדעה זו אין ללמוד משם כלל לענין ברכה דהחשיבות תלי באיסורו מעת בריאותו עם שבו נשמת חיים.
נקוט מיהא דאין לנו לברך ברכה אחרונה בנדון דידן אחר שאמר שיקלא וטריא נשאר ספק כבראשונה ואין ראיה להוכיח דדעת ש"ס דידן מסכים לזה עם שנראה חולק כמ"ש טור וב"י סי' ר"י ותו לא מידי:
יאיר חיים בכרך.