פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קנאעריכה

שאלה: ראובן היה לו סוס עומד להשכיר בשכירות ידוע ח"ז ליום מוציאה עד ביאה ולוי נצרך לרכוב אל השר מהלך ג' ימים ולקח לסוס על ח' ימים ובהיותו שם העליל עליו השר ועיכבו שם ויהי לעשרת ימים שלח ראובן שליח מיוחד אחר סוס שלו והשיב לוי כי כעת מחר יגמר עסק ביש דידיה יחזור לביתו וחזר השליח ריקם. ולא הי' כאשר דימה לוי רק נתחזקה עלילת דברים ע"י עדים ונתעכב עוד שם חודש ימים ובבואו תבע ראובן שכרו לכל הימים מראש עד סוף ולוי השיב כי נאנס וראובן תפס משל לוי שלא בעדים:

תשובה: איתא בירושלמי מבטל כיסו של חבירו פטור. הביאו הנ"ל פ' המקבל והטעם משום דלא הוי רק גרמא ולפי זה אפי' זה תבע מעותיו והתרה בו ואמר שיכול להרויח בהם וזה מעכב פטור וכ"פ רש"ל וחולק על רמ"א בהג"ה סי' רצ"ב ס"ז שכתב שבכה"ג חייב הביאו הש"כ שם ס"ק י"ד.

ולכאורה קשה מש"כ מהדר בחצר חבירו שלא מדעתו שאם החצר עשויה לשכר חייב הדר לתת לבעל הבית שכרו כבסי' שס"ג ס"ו ואמר שהרי חסרו ממון וכתב הסמ"ע ואין זה מחשב גרמא בניזקין כיון דזה דר בו ואכל את כספו והרי כל ממון עשוי להרויח בו וכן התוקף ונטל ספינתו של חבירו העשוי' לשכר חייב לתת שכר כמבואר שם ס"ה. והם ברייתות ומימרות.

ולכאורה יש לחלק ולומר דהא דמבטל כיסו מיירי בשבא המעות בהיתר לידו והכי משמע המשך לשון הג"ה סי' רצ"ב לכן מה שמעכב הוי רק גרמא מש"כ זה שתוקף בספינתו של חבירו וכן זה הנכנס לבית חבירו ודר בו שלא ברשות אחר שעושה להשתמש בשל חבירו לא הוי גרמא רק גרמי ולפי זה מי ששכר בית חבירו בפחות או שאלה לו חנם על שנה ואחר שנה א"ל לצאת מביתו ונתעכב על כרחו כמה שנים יהי' פטור מליתן לו יותר ממה שנתן לו לפנים. וזה לא מסתבר ויותר נ"ל לחלק דבית וספינה שעומדים להשכיר ודרך העולם שאינם עומדים פנויים דשכיחי טובא שוכרים ואין צריך לבעלים דדהו לשום טורח ועמל להמציא פירותיהם שהם שכרם דממילא באו. מש"כ מעות דצריך התחכמות והתעסקות קניה ומכירה וחליפין ובכה"ג לכן אפי' אם ידוע וברור שהי' בעל המעות מרויח בהן אם היו מעותיו בידו מ"מ פטור זה כ"ש באינו ברור דמצי למימר מי יימר שהיית מרויח.

והנה בנדון דסוס הי' לכאורה נראה דג"כ דינו כספינה דלא הוי כמבטל עסקו דפטור דכיון דעומד להשכיר כל שזה מעכבו מפסידו בידים דשוכרי סוסי' שכיחי ולא מצי למימר ברר מה הפסדתיך. ואם משום דהבהמה לא עשתה מלאכה בימים אלה מה בכך דגם בבית ובספינה חייב לשלם השכירות אפי' בלא פחתו כלל. רק שי"ל דכל מה שמצינו בית וספינה הנ"ל המשתמש נהנה וכן במבטל כיסו דאפי' רמ"א דס"ל דחייב ליתן הריוח אם אמר תן לי פקדוני היינו בהרוויח מש"כ בנשאר המעות בטלים אצלו ודאי אינו חייב לשלם לבעל המעות הזיקו דדמי לסוגר בית חבירו וק"ל ס"ס ש"ז דאין שבת בבהמה וכך הכריע רמ"א והסכים עמו בש"כ ודלא כסמ"ע ובנדון דידן ודלא פשע המעכב לכ"ע פטור וגם הש"כ ס"ל דאין פלוגתת' בה וכן זה שלא נהנה בסוס של חבירו.

ואע"פ דק"ל הדר בחצר חבירו דעבידא לאגרא חייב ליתן לו שכר אע"ג דהוא גברא דלא עביד למיגר דעכ"פ דר בו ונהנה וכמ"ש שם הסמ"ע מש"כ זה שלא נהנה מן הסוס כל ימי היותו שם אצל השר אדרבה הי' מוציא הוצאות במזונותיו חנם. ועוד הרי נאנס בעכבת הסוס ואפי' נדון בזה דין גרמי באנו למחלוקת הפוסקים אי גרמי דינא וחייב בה אפי' שוגג וכבר הכריע הש"כ בסי' שפ"ו בס"ק א' שהוא רק קנסא ושוגג פטור ונ"ל שאפי' אותן דס"ל דדינא הוא ובשוגג ג"כ חייב מ"מ בנדון דידן קיל משוגג רק הוא אונס ואם תאמר עכ"פ ה"ל להחזירו תיכף שנתעכב או אחר ששלח בעל הסוס אחר סוסו. הלא דבר זה שישב ולא עשה מעשה להחזיר לזה סוסו ולא קיבל הנאה מן הסוס ה"ל גרמא קלה ופטור ואחר דפטור מצד הדין ואין כאן טענה לכפירה מעתה אין מקום לזכות ראובן בתפיסתו כלום רק חייב להחזיר מה שתפס ולוי נותן לו שכירות של ח' ימים ותו לא מידי.

וכל זה בשכרו לוי על ח' ימים מש"כ בלקח התוס' בשכירות סתם שידוע שכרו או שפסק עמו ח"ז ליום ולא זכר סך ימים אע"פ שהמהלך ידוע שאינו רק ג' ימים גם עסק לוי ידוע שאינו דבר שנצרך זמן רב יספיקו לו יום או יומים לפחות מ"מ צריך ליתן לו ח"ז לכל מראה ועד סוף וא"א שינכה לו קצת מפני שישב בטל מפני דלא איכפת לי' למשכיר בכך ואפשר דמצי למימר ניחא לי טפי שישאר ברגילתו ברכיבה דוגמא למ"ש ניחא לאיניש דלא ליסתר עבדי'. ואפי' אם שאל המשכיר לשוכר לכמה ישהה שם אצל השר והשיב יום או יומים לכל היותר ואח"כ לקח הסוס סתם דינו כשכרו סתם וראי' מתנאי דמכירה שכתב הרמב"ם פי"א מהלכות מכירה והביאו טור וש"ע סי' ר"ז ס"ד מש"כ בנדון שנשאלתי שבפירוש שכרו על ח' ימים והנלפענ"ד כתבתי:

נאם יאיר חיים בכרך ז"ה שבט תל"ד.