חות יאיר/קל

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קלעריכה

וזה הוא קיצור נמרץ ממ"ש באריכות בקונטרס בהשגה על דברי הט"ז בי"ד ר"ס שכ"ג בס"ק ג'.

מה שהקשה על משנה דפ"ה דתרומה דבנפלה לפחות ממאה ירקבו ומשמע שאין לו תקנה ואמאי הא אפשר להתיר לו נדרו. י"ל דודאי מצי למעבד הכי רק דכולהו תקנתא דמייתי שם הם באופן שישאר עליה שם תרומה מש"כ זה שיתיר קריאתו עליה שם תרומה לא קא מיירי דאז שם חולין עליה ולא שם תרומה.

א"נ דלא פסיקא ליה תיקון התרה כגון באם סאה תרומה של חבריה שנפלה לחולין דידיה א"נ תרומה דידיה ואינם חולין הנעשים מתוקנים ע"י סאה זו רק חולין אחרים וחולין המתוקנים ע"י תרומה זו כבר נאכלו ומ"מ מפני דמתני' בכל גוונא מיירי מקשה הש"ס מרישא דבטלה בק"א הוי דשיל"מ. ע"ש על מסקנא דגמרא שם בנדרים דלא מקרי דשיל"מ על מה ולמה י"ל ביה טעמא רבה והוא דמצוה עביד בהפרשת תרומה ובירך עליה לא מקרי דשיל"מ שיתחרט עליה מעיקרא ואע"פ שלא זכר הש"ס סברא שם בגמרא מ"מ הוא נכלל במ"ש שאני נדר דמצוה לשיולי עליה ר"ל מש"כ בתרומה שאין מצוה וממילא יש הפסד שכר מצוה דק"ו הוא מהפסד ממון דלא מיקרי דשיל"מ ולרשב"א אפי' הוצאת הגעל' ואפשר דרש"י כיון למ"ש במ"ש וכיון דליכא מצוה לא אתא לשיולי עלה וקשה וכי מתירין בכל דוכתא דאמרינן דשיל"מ הוא מצוה אלא כמ"ש והר"ן ג"כ הרגיש וכ' כיון דאין ההיתר בא ממילא יע"ש.

ע"ש היכן מצינו כרת בשוחט קדשים בחוץ הא ודאי ל"ק דמצינו ברשע מתחלה ועד סוף ואינו מבקש התרה לנדרו א"נ בשוחט קדשים דחבריה ובלה"נ ל"ק מידי כמ"ש בסמך בג"ה. ע"ש או מיתה בידי שמים בתרומה ל"ק דמצינו בתרומה ביד כהן א"נ ברשע שלא בא לשאול ולא ירא מעונש כמו בעת שחיטתו. א"נ בתרומה דחבריה. א"נ שכבר נאכלו חולין ההם וגם מה מהני שאלתו דאי שאל הרי אכל טבל דג"כ במיתה (ע' ש"פ פ"ה ס"ק ) ובלה"נ ל"ק כמ"ש בסמוך. גם התוס' לא זכרו מיתה בידי שמים דתרומה וכרת דשוחט רק נזירות ולענין התראת ספק. ומ"ש שאין ענין שאלה דתרומות ומעשרות רק ע"י פתח וחרטה בגוף נדר היא ההפרשה זולת מקרא שאירע והאריך להסביר הענין. אין דבריו מוכרחים כלל וכמו שנבאר בג"ה.

ע"ש מייתי לשון הרשב"ם במ"ש ומצא לו פתח של חרטה וכן מ"ש הר"ן ודאי מהר"ן ל"ק דמ"ש פתח וחרטה לאו דוקא שניהם רק או או קתני שהרי כתב כשאר נדרים אבל דעת הרשב"ם ודאי הכי הוא לפי משמעו' לשונו וחלילה לי להשיב על דבריו רק כאומר לא ידעתי ולא הבנתי כי י"ל דבכרת ומיתה בידי שמים בעוברו בר קטלא הוא ובן מות ולא מהני לי' התרה בלי תשובה שהרי בש"ס פ"ג שבועות אמרו טעם שמתיר נדרו אפילו אכלו כלו מפני שעדיין מחוסר מלקות ור"ל מעשה ולא אמרו שפטרו מעונש שמים בין בשוגג בין במזיד ע"ש וע"ה מצד זה אינו יכול להתיר. ולכן צ"ע בזמן הזה שאין קרבן ומלקות למה החליטו הפוסקים גבי נדר מהככר דאפילו אכלו כלו.

ואף שחלילה לי להשיג על הרשב"ם מ"מ א"א לקרב אל שכלי הדל דמ"ש בגמרא ומקשי בעירובין על מ"ש סומכוס דאסור לישראל לערב בתרומה והא אי בעי מיתשיל עלי' דר"ל ע"י פתח ומהיכן פסיקא לי' וכן בכל דוכתי דאמר בכה"ג אי בעי מתשיל עליה משמע בלי ספק רק ברצונו תליא כמו אי בעי מפקיר לנכסי' והכי ק"ל דפותחין בחרטה לבד כבי"ד סי' רכ"ח בלי פתח כלל רק דמ"מ לא מקרי דשיל"מ גבי תרומה ובכה"ג גבי נדר מש"כ לדעת הרב בט"ז איך יהיה כל נדר דשיל"מ הואיל שבאם ימצא פתח אפשר לו להתיר נדרו אחר שאין זה ודאי כ"ש אם באמת אין לו פתח דנימא הואיל שיש אפשרות באם היה לו פתח להתירו שיקרא שביל כך נדר זה שאין לו פתח דשיל"מ והלא ביצת ספק טריפה [עמ"ש בשו"ת צ"צ סי' ס"ט על זה דבמ"נ לישתרי ומ"ש בהשמטות תשו' קצ"ב אות ס"א] כתב הרשב"א דלא מיקרי דשיל"מ מפני דאין ברור שיבוא לו ההיתר כ"ש בכה"ג וע' בב"י סי' ק"ב שכ' דדוקא אם המתיר בידו לעשותו בלי ספק כלשון הרשב"א. ועוד דלדעתו סתימת ש"ס אי בעי מיתשיל עלי' ר"ל ע"י פתח כאלו הוא דבר שכיח ופשוט ובמשנה דתרומה סתם ואמר ירקבו בפשיטות שיאן לו פתח.

מ"ש בט"ז עוד ראי' ממ"ש ר"ת גבי כל נדרי שאין החכם מתיר בלא חרטה ש"מ שלא יספיק מה שעבר לחרטה אין זו ראי' כלל רק דמספיק מ"מ צריך שיאמר שמתחרט מפני יראת העונש ובימיהם לא הי' הגרסא אחרטנא בהון כדמוכח בדברי ר"ת אילו והי' להם נוסח משונה משלנו כדמוכח בתוס' ולכן הקשה ר"ת שאין כאן גילוי החרטה והרא"ש ס"ל דסתמא בפירושו. ומ"ש לא תמצא מלקות בנזיר ודאי מצינו כי י"ל שמקבל עליו כמה מלקיות טרם שיתיר נזירתו ויהי' כל סיגופיו לשעבר חנם [בזה י"ל דסיגופי' בלא קבלה לאו חנם ננהו מש"כ תעניתי' בעי קבלה] והרי סותר נזירתו בנטמא ומביא קרבן ולא מתיר נזירתו. ובתר הכי מייתי שגם מהרש"א הקשה כך והשיג עליו בדברים שאינם מוכרחים כי אין הכרח שיגלה זה טעם התרתו גם מהיכן פיסיק' לו שאפילו בדיעבד אין ההתרה כלום.

ואם כוונת התוס' שמא ימצא פתח וישאל עיקר חסר מדבריהם ובמקום אחר [הוא תשוב' קכ"ט הנ"ל] הארכנו לבאר שקושיות מהרש"א לא לבד קשה על נזיר רק על כל נדר ושמוכח בגמ' דשבועות דכ"ח דמותר לחכם להתיר הנדר אפי' אחר שעבר זה וכמבואר ברמב"ם וטור י"ד סי' רל"ח ואין כאן במנ"ש שכתב בט"ז באמת שלדעת בט"ז יתישב גם גמ' הנ"ל דמיירי בפתח מצד גוף הנדר ולבסוף מסיק וז"ל אלא דבר ברור דמחמת יראת העונש אין לו היתר וכו'. כבר כתבנו דאין זה ברור רק נבוך ודחוק מכמה גמ' רק פשטן של דברי הש"ס בכל מקום דאי בעי מיתשל ר"ל בחרטה מעיקרא דזה מספיק בלי פתח פתוח שידבר רק שמתחרט אמת מעיקרא אם מהיזק גוף או נפש שיבא לו ע"י נדר ובסיבתו רק שבפיו כך לבו ולכך אפי' כבר אכל האיסור רק דבגמ' דשבועות נתן טעם בזה מפני שעדיין מחוסר מלקות וכבר כתבנו לעיל דלכן לא ברירא לי מ"ש הפוסקים גם בזמן הזה אפילו אכל הככר כלה מתיר נדרו וי"ל דדינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו.

גם כתבנו דתמהתי על מ"ש הרשב"ם בפשיטו' דשחט קדשים בחוץ וחייב כרת מפטר ע"י שיתיר נדרו די"ל עונש שמים שאינו מחוסר מעשה שאני דלא מהני ועתה באתי להוסיף דאפשר לומר דאפי' אם זה ברור בידינו דאפי' כבר עבר נדרו ואינו בר מלקות כגון שלא התרו בו או בזמן הזה מהני התר' לפטרו מדיני שמים.

מ"מ י"ל היינו בשאיסור שעשה ועונש אשר ירא שמחמתו מתחרט על הנדר הוא מחמת הנדר ותלי בו בעצם מש"כ בשאכל תרומה ושחט קדשים בחוץ שעונש המוטל עליו אינו על חילול נדרו ואדרבא עונשו בא לו מקיום נדרו על עון אחר שנתגלגל ע"י נדרו ונהי שמועיל בשעדיין התרומה בעין וכן הקדשים בחיותם. מ"מ אחר שעבר עבירה לא יועיל לו התרה ונשא עוונו ואפי' יש עדיין תרומה בעין דהוי כמו שייר כזית בככר דלכ"ע מועיל התרה מ"מ בתרומה צ"ע מטעם שכתבתי.

ועוד צל"ע אם יועיל התרה גבי קרבן באומר הרי זו דתיכף הוי בביה גזא דרחמנא וכתרומה המסורה לכהן:

יאיר חיים בכרך.