פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קכהעריכה

והא מילתא דהלכתא למשיחא ודמקשה הש"ס עלי' א"כ שחיטת קדשים לא נתני וכו' אלא הלכתא למה לי דאתא לידן לא אוכל להיות מונע בר מבר לבב והוא תמצית ממ"ש בספרי מ"ק וז"ל. הלכתא למשיחא בסנהדרין דנ"א וביומא די"ג ע"א הקשו התוס' מקצת מקומות שפסק הש"ס הלכה בכה"ג ותרצו בשם ר"ח כהן דלא מקש הש"ס רק כשהוא הלכתא למשיחא וגם איתעבד איסורא והוי מילתא דלא שכיחא ואני תמה על תירוץ זה שהרי שם ביומא מיירי בכה"ג שאירע בו פסול וטפי לא שכיח מדיני פיגול בזבחים הרי אפשר להיות בשוגג כהא דתנן הכהנים שפגלו במקדש שוגגין וכו' וע"ק לפי זה לשוא צרף צורף הרמב"ם ז"ל בפסקי הלכות בפי' המשנה בכל סדר טהרות וקדשים בדברים דהם הלכתא למשיחא שהרי אנחנו כלנו טמאי מתים וכן בספרו הי"ד גם הסמ"ג.

ואפשר דס"ל כתירוץ השני דתוס' שם דר' יוסף הוא דמקשה בשני מקומות הכי ולא חש הש"ס לזה בכל המקומות וק"ל חדא דבזבחים דמ"ה לגר' ספרים שלנו אין המקשה רב יוסף רק רבא ועוד מדנשאר מסקנא הלכתא למה לי ולא תירץ לו אביי מידי ש"מ שהודה לו ודוחק לומר דהש"ס לא חשיב לי' קושיא כלל ואביי גופיה אין כוונתו להקשות רק אתמוה דקא מתמה על רבא ועל רב יוסף. ולפי' רש"י בסנהדרין ל"ק שם מידי מפסקי הלכות דבש"ס גם לא על פסקי הרמב"ם יע"ש. ובלה"כ נ"ל לתרץ דל"ק כי מה שפסק שם בדין מיתת ב"ד הקשיא הוא מהלכתא למשיחא כי תיכף שיבא משיח יוקבעו סנהדרין הדנין ד"נ והמה יודעים כדת מה לעשות מ"מ מההוא דזבחים קשה דאין לומר ג"כ מאחר שמושיבי' הסנהדרין אצל המקדש אם יש ספק הלכה בפיגול המה יורו דא"כ ה"ה ה"נ גבי פסול כה"ג ביומא ה"ל לש"ס להקשות. ומטעם זה י"ל דמעתה ל"ק מה שהקשו התוס' דיומא מפסחים דדחיית שבת מקרבן פסח מסור לכל ורבו דיניו כגון חתיכת יבלתו והבאתו עם סכינו. ויצא לפי תירוצים אלו קצת התנצלו' להרמב"ם אפס קצתם אבל כבר פסק הלכות גם בעניני קרבנו' וסנהדרין ומיתות ב"ד תילי תילי' מ"מ הדבר זה לומר שלא נפסק הלכה במילת' דעתיד להיות על סמך עלי' ומשיח זר מאד וכי כל עלמא גבייהו קאי והלא אמר רבי שכהני' אסורים לשתות יין בזמן הזה לולי שקלקלתם תקנתם ולא חשש לבנין פתאום ואיך נסמך על הב"ד באותו שעה וריב"ז התקין שיהי' יום הנף כלו אסור משום מהרה יבנה בה"מ ויאמרו אשתקד וכו' והלא משיבא משיח אין עוד ספק הלכה כ"ש טעות גם מסוגיא הריני נזיר ביום שבן דוד בא צ"ע.

מיהא לא מצינו שתמה הש"ס על שום אבעי' דבגמ' שמצינו טובא עצמו מספר בענינים שהם רק הלכת' למשיח' ונצרך לומר גם באלה דרוש וקיבל שכר וק"ל רק בלשון הלכתא. ולכן מצינו ג"כ טובא אבעי' מבגמ' אליבי' דמ"ד דלא ק"ל כוותיה [עי' תשובה צ"ד ד"נ ע"א] ולכן לא זכרם הרמב"ם בספרו כלל כגון הא דבעי רב ביבי בר אביי שתי אמות בגג וכו' בעירובין ד"ץ דק"ל כר"ש וחבריו טובא שזכרנו בספרי מ"ק ולפעמים כתבו הפוסקים דמ"מ יש נ"מ לאידך מ"ד דכוותי' ק"ל כמ"ש הרא"ש בב"ק די"ט ע"א על הא דבעא שם רב אשי כח כחו לסומכוס מהו וחבירוו טובא.

ונ"ל דכשם דלמיסבר קראי שפיר מיבעי' לן ה"ה להבין דעת קדושים חכמי ש"ס ולירד לסוף דעתם ודבריהם ולתרץ דעתם. ומזה יש לי גמגום על מ"ש תוס' ברכות ד"ך ע"ב ודכוותי' טוב בכמה דוכתי דק"ל כר"פ מדמתרצו אמוראי למילתי' והארכנו בזה בכלל פסחי הלכות שלי בג"ה וכוותייהו משמע במה דהש"ס מקשי ור"פ טעמא דב"ש אתא לאשמועינן שבת דקל"ה ע"א וע' תוס' סוכה ד"ט ע"א וצ"ע רק בדבר שכבר עבר מקשה הש"ס גם על אבעי' מה דהוי הוי במס' יומא כיצד מלבישן שם ובסנהדרין דט"ו ע"ב תמהו התוס' על אבעי' שור סיני בכמה וכן בפ"ק דע"ז על שאלה במה שימש משה וכתבו שמא למיסבר קראי.

וק"ל על אבעי' דבגמ' דלא נ"מ כלל שום דבר כהנהו תרי דבסנהדרין די"א ע"ב איבעי' להו על התקופה שמחין וכו' ובאגדת חלק דצ"ה ע"ב בעי אביי חסר אלפא או חסר מאה וכו' ותרווייהו קמו בתיקו אף כי כתבנו כוונה נפלאה בזה בקונטרסי' הוא חוץ לפשוטה. וכן צל"ע על לשון מה הוי עלה שהרי ענינו כמו הלכתא ומסקנא מחי. כמו בסנהדרין ספ"ח ע"ש בתוס' שינוי גר' וי"ל דיש הפקותא לדידן דכל דבן נח מצווה אסור לנו לגרום להם בלפני עיור. מ"מ קשה בקידושין די"ט ע"א דין יעידת שפחה נוהג רק בזמן שהיובל נוהג וקשה מזה מ"ש במס' שבת מה הוי עלה דחמש שבימי משה דמה דהוי הוי:

ועוד יש לדקדק דרך כלל דאם מהלכתא דמשיחא נקשה הרי אפי' הלכות הברורות אפשר שישנם אלי' כמ"ש בפ' מצות חליצה אם יבא אלי' ויאמר אין חולצין במנעל וכו' יע"ש ועוד יש לאלוה מילין במ"ש במשנה דעדיות למה מזכירין דברי היחיד וכו' עם ברייתא עשה אזניך כאפרכסת וכו' ואלו ואלו דא"ח הם ומ"ש בו המפרשים והארכנו בו במקום אחר. וכבר יצאנו הענין לענין משום יגדיל תורה והנלפענ"ד כתבתי: 7 נאם הטרוד יאיר חיים בכרך.

ז"ל א"א הגאון מהר"ר משה שמשון זצ"ל בספרו שמן המאור פ' יתרו דף קנ"ה עכ"ג:

ומדי דברי בבריתות אשר כרת עמנו אלהינו על זאת התורה אשר הנחלנו באהבתו את אבותינו ובמעלותיה אשר מלבד אשר היא מנחלת לנו האושר האמתי בבא אף כי בזה עץ חיים היא למחזיקים בה ובה מלכים ימלכו ולכל בשרם מרפא והתורה נדרשת מכלל הן לאו כדפי' רש"י בכמה מקומות ע"כ כל ראש לחלי וכל לבב דוי עד כי שחה לעפר נפשינו בגלות החל המר והרע בעונותינו וכופר בריתינו את מות שוט שוטף כי יעבור והיינו לו למרמס מדי עברו יקח כל מחמודינו קטיגוריא בת"ח קשה סילוקן יותר מחרבן ב"ה וצ"ח קללות יש לדעת על מה אבדה הארץ על עזבינו את תורת אלהינו שהוא קשה יותר מכפירה ממש כמ"ש חז"ל הלואי אותי עזבו וכו' המאור שבה היה מחזירם למוטב. וזאת לפנים בישראל היו מרבין ישיבות בכל הקהילות קדושות נאספות שמה כל העדרים כיתות בחורים ותלמידיהם ונערים אלו ניזונין מהספקה ואלו ניזוים מן התמחוי וקופה מחולקה והן מהדרין זה לזה בהלכה שמורה בכל וערוכה עד שהוסיפו חכמה וחריפות מגדיין נעשו תיישים בעלי קרניים מנגחים צפונה וימה מבארים כל תעלומה ונודע שמם בשערים רבנים מובהקים אדירים אלה הגבורים. אבל חדשים מקרוב בא לערך מאה שנים לא פנו עוד ללמוד תורת אמת אלא שמו עיקר מגמתם ומחשבתן להעמיק בחריפות וקצתם אמרו חילוקים מזויפות לפרס ההלכה בשיטות מחולפות לומר המקשן לא הבין התרצן והתרצן לא עמד על דעת המקשין זה דרך לדרך זה ולזה נטה לדעת אחרת הלכו בהלכה אורחות עקלקלות וכן יעשו התלמידים המקשיבים יצעקו זה מול זו קול ברמה עד אשר לא נשאר בו נשמה אף כי גם שניהם כוונת דבריהם מהם נעלמה זה דרכם כסל למו כל אחד מעקש על דבריו להכריע את חבריו שלא בצדק ואמונה משיחים רק משאות שוא ומדומים לשנות קת הידועה מהפך סוגיית השמועה והרגל בזה נעשה טבע טרם שהא' פותח את פיו במשא ומתן של הלכה כ"ש טרם שיגמר דבריו ולא חצי דבר חבירו יענהו מרורות ישביעהו ובחרי וקצף גדול יסלקיהו ועדיין לא הבין תחילת הדיבור וסופו לא שמע ישאג עד עב הענן ולא ידע מאי קאמרו רבנן ואפי' דבר עצמו אינו משכיל ולא בדעת ידבר אלא כסכל ומשוגע מוציא רע כמנוגע לא פגע ולא נגע וע"י כן רבתה המהומה ותגדל המלחמה ולא העלו מאומה וסוף דבר לבשה ההלכה אדרת ז"ר למען כיחש. נתנו כח לחיצונים עלה כלו קמשונים ויש שהראו גם חריפתם בדרושים בקהל אנשים לבאר מאמרים קשים כסלעים וטרשים בהבלים ושיבושים על גבו חורשו חורשים ישתח ישדד תלמים בענינים עקומים מסבב מענין לענין דא מן דא שניין יעמיד עליו יסוד ובנין והכל שוא ותהו אבני בהו דברי שקר בלי שורש ועיקר קול"ע אל השער לעשו' חבל ויבוקש הדבר והנה הוא הבל.

רק למלאות רצון השומעים במיתוק החריפו' משתעשעים אף כי לאמיתת הפירוש אינם מגיעין ולדעתו הי' זה סיבה אבדון והריגת אלפים ורבבות מישראל וכו' וז"ל זוהר בראשית ת"ח ההוא דלאו ארחיה בארחי דאורייתא וחידש מילין דלא ידע על בוריין וכו' (הביאו הרב הגאון החסיד בשל"ה) ומעת הוסר העטרה והומתו שרי תורה בארץ פוין הבחירה היתה לבאר שורשה ועיקרה ונוסיף יגון על מכאוב ללא תורה וללא מורה כי הקהילות מתרשלים להחזיק בחירים וכו' (לא בקשתי להעתיק להלאה כי האריך בתוכחת מוסר על קצת עשירים מופלגים באשכנז שאינם מתנים עיניהם ליתן בנותיהם כזויות מחוטבות עם בית והון לבחורים חשובים בעלי תורה כ"ש שלא יחושו לייחוס רק לממון) וסיים בסופו וז"ל אבל מי שהוא בחור חריף ובקי ולמדן מופלג לא יחשבו למאומה והכל בדילין ממנו אין מאסף אותו הביתה להשיאו בתו ומלעיגים עליו לומר אין כחו אלא בפיו משמיע קול תורה גמרא גמור סחורת"א תהא מה תועלת בארשת שפתיו וזה האביון ע"כ יזקין כערער בערבה וכו'. עכ"ל הזהב של א"א הגאון זצלה"ה:

עיין בכרך א' דף "ה ע"א ושם תמצא שני פנים: