חות יאיר/קכו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קכו עריכה
נשאלתי מבעל תורה וירא אלקים מרבים אם מחויב ג"כ לנהוג פרישות ותעניתים שני וחמישי שנהג אביו בנדר כל ימיו ובפרט יוד אדר שנהג אביו להתענות ולחלק צדקה כל שנה מפני נס גדול שנעשה לו כהנהו בני בישן בפרק מקום שנהגו ד"נ ע"ב.
והשבתי לו באריכות ותמצית דברי בקיצור נמרץ דלכאורה נראה דההיא דבני בישן מחייב לבנים להתנהג בכל דבר שקבלו עליהם אבותיהם ולא לבד שקבלו בפירוש רק אפי' נהגו שהמנהג נעשה נדר גם בני בישן לא קבלו לעשו' רק נהגו וכ"כ הריב"ש בתשובה שצ"ט והביאו הב"י ופסק כך בש"ע בי"ד ס"ס רי"ד וכ"כ בספר כנסת הגדולה בשם כמה גדולים ואפי' לא קבלו עליהם. רק דמוטל עלינו לדקדק בזה דא"כ האיך מצאנו ידינו ורגלינו בכל דור ודור ובכל עת ובכל שעת ובכל מקום שיש חסידים מופלגים במילי דחסידו' ובתעניתים ואין הבנים נוהגים במילי דחסידות ההם אף כי גם הם צדיקים וישרים. ואם כפי שאלתך הי' לך לשאל גם בחיי אביך וכל איש ישראל שיקבל על עצמו או יתחיל לנהוג איזה דבר כגון לעמוד באשמורת הבוקר ולטבול בכל ע"ש תכף יהיו גם בניו חייבים להתנהג כן וכן כל דורות הבאים ממנו עד אלף דור. ואין לומר דוקא רבים וכך משמעו' לשון הריב"ש דאיזה סברא תאמר לחלק בין רבים ליחיד ועוד דר"י שאמר לבני בישן כבר קבלו אבותיכם מייתי קרא דשמע בני מוסר אביך שנכתב בלשון יחיד.
ועוד איכא לתמוה דלפי זה יש חומרא לבנים ובני בנים יותר מאביהם הנודר עצמו שהרי איהו הוי מצי להתיר נדרו ע"י פתח וחרטה מש"כ הבנים שהרי בני בישן אמרו אנן לא אפשר לן. וע"ק הרי קבלת ישראל בכמה בריתו' אלות ושבועות והתעוררו המפרשים ובפרט בעל עקידה [פרשת נצבים. בשל"ה דמ"ג הביאו והאריך בו] איך הי' אפשר להטיל הברית והשבועה על דורו' הבאים והפליגו להעמיק בעיון ע"פ מ"ש את אשר ישנו פה וגו' שהיו שם כל הנשמו' העתידין להבראו' וגם הרוחו' ודיוקני' הגופי' והרב החסיד בשל"ה האריך בה ולולי זה לא הי' דורו' הבאים מחוייבים לקיים.
ומשמע ודאי אפי' בפירוש קבלו עליהם ועל זרעם לא יוכלו לחייב זרעם אחריהם. ונראה לענ"ד דודאי קרא דשמע בני מוסר אביך וגו' הוא אסמכתא בעלמא ותדע דאל"כ ה"ל למימר מקרא דשאל אביך ויגדך דבתורה שהרי לר' אויא משהוא קרא אמרינן וצוונו גבי נר חנוכה ומילי דרבנן כבפרק ב"מ אלא משום דההוא קרא יפורש אביך וזקנך על הקב"ה וכנסת ישראל ותקנתם מש"כ דברי שלמה המע"ה הם דרך תוכחה ואביך ואמך כפשטי' דאם כוונתו על ד"ת המחויבים פשיטא ומ"מ שפיר למד הריב"ש דחיוב הוא שהרי החמיר לבני בישן אע"פ שאמרו דלא אפשר להו.
והואיל דאתינא להכי י"ל דדוקא קבלת רבים בקהילה דקביעו יחד והכי משמע לשון הריב"ש שהמקום גורם וכן בהנהו בני בישן מצד דעל הרוב דור הולך ודור בא והק"ק קיימת אם לא ע"י מקרה רעה ודרך זר ולא שכיח והרי בזה יש בכל קהל ועדה שמשיאין בניהם ובנותיהם מקצתם ועל הרוב רובם לקהילות אחרים והנה בקהילתינו הקדושה שעוד היום מתענים גזירו' תתנ"ו וק"ט וקרוב לודאי אחד מאותו דור לא נשאר מזרעו דר בק"ק וחשבתי ב"ב לע"ע בקהלה ורובם ידועה שאין אבותיהם עד ד' דראט מדריה ק"ק. ונ"ל סברא זו מוכרחת אפי' להקל דאל"כ כשבן או בת נזדווגו לדור בקהילה אחרת וב"ש ב"ב שהעתיק משם דק"ל שאם אין דעתו לחזור אינו מחויב לנהוג חומרא ומנהג עיר שיצא משם אף שנהגו וקבלו וע"כ הטעם משום דתלי במקם וא"כ ה"ה להחמיר אפשר שמצד המקום החיוב להתנהג כל ימי הארץ שם.
אף דיש לחלק ולומר בשלמא להקל י"ל דמעיקרא דעתייהו לא היה רק על הדרים שם כענין לב ב"ד מתנה עליהם מש"כ להחמיר אין בידם מ"מ נ"ל ברור מ"ש ועי' בי"ד סי' רכ"ח סכ"ט ושם בש"ס ס"ק צ"ב. ולכן נ"ל שאין בכח בני הקהילה אפי' יסכימו כלם להתיר נדרם והנהגתם להקל במה שנהגו להחמיר הואיל שחל גם על דורות הבאים ועל רחוקים הבאים לדור וזה מוכח מבני בישן שלא היו הבנים חמורים מאבותיהם ולפי מ"ש חמירא קבלת ק"ק קבוע מקבלת כל ישראל בסיני שטרחו המפרשי' לישב איך הכניסו האבות את זרעם וזרע זרעם במסורות הברית ואף כי דוחק הוא קצת מה נעשה וע"כ נאמר כן ואיהו דחיק ומוקי נפשיה ואין לומר א"כ נר חנוכה ומקרא מגילה ונט"י ובכ"ג מה הכריח חובתם לכל דור ודור וכן מ"ש רז"ל הדר קבלוה בימי אחשורוש שלא היו נשמות דורות הבאים שם די"ל אחר שנתנה תור' ונכתב בה לא תסור ושאל איך ממילא כל תקנת חכמים וקבלת חכמי דור ודור הוי חובה לקיים והעובר עובר בלא תסור ואפי' לא קבלו בפי' עליהם ועל זרעם כמ"ש במקרא מגילה מש"כ קבלת יחיד או משפחה דלא קביעו יחד ומה דהחמיר ר"י על בני בישן הוא מצד המקום.
ונהירנא כד הוינא טליא נמנו ורבו בעלי תקנות ובראשם א"א הגאון מוהרר"ש זצ"ל לשנות מנהג קדום הנהוג שלא לשחוק כל השנה רק בימי חנוכה והרע בעיני א"א החסיד שייו ימי נס הקבועים להודות ולהלל מיוחדים לשחוק וקלות וביקש לאסרם ולקבוע תחתיהם ח' ימים עוד שאין בהם ביטול משא ומתן שבני אדם נשארים בבתיהם ולא עלתה בידו כי לא הסכימו לשנות מנהג חבל להתיר ולהוסיף ימים על ימים המותרים נ"ל שאין בכח הקהל כ"ש ביד הרב ואף כי נהג כך שם ק"ק שלנו חדש מקרוב בא והוסיף כמה ימים מדעתו באמרו כי גם בק"ק פלוני נוהגים כן ולא ירד בני עמו כי לא נהגו בזה במקומינו והיכא דנהג נהג מעיקרא עד כאן היתה תשובה. ואגב באתי לכתוב דבר הלמד מעניינו כי אחר שנחרב קהילתינו בעונינו ושמם עירינו סיון תמ"ט ושאלו בני ק"ק תוב"ב שנתפזרו כבמזרה אם מחויבים בתעניות מנהגי הק"ק ושאר דברי' שנהגו שם [וכן כמה מיני פרישות שנהגו בק"ק כגון שנזהרין מחמאה של גוים וכרוב כבוש ופירות יבשים] אחר שהוא שמם ותל עולם ממלכות צרפת ולאחר יאוש שהוא בעיני כל יהודים וערלים שתחזור ותבנה עוד בימינו כי ים המלחמה הולך וסוער ואף אם יבוא שלום וינוחו יושבי הארץ מי יודע אימת תיבנה ותכונן ואימ' יחזרו אלי' צאן קדשים לכן על דעת קצתם לומר כל תעניתי' והנהגותי' בטלים ומבוטלים ואף כי תחזור להתישב אחר הייאוש בדור אחר ואפי' בדור הזה אין מצד החיוב לאשר ולקיים מנהגים הקדמונים כי פנים חדשים בא לכאן [אכן במיני פרישות היה גם בהיות הק"ק על תילה המנהג שב"ב ההולכים למקומות אחרים אינם פורשים ומ"מ י"ל דוקא דרך אכסניות וק"ל].
והשבתי להם כי לא כן הוא ואף אם יחידים קצתם מתייאשים בתר ציבור גרירו וחסדי ה' לא תמנו וארז"ל ריש כתובות שמדא עביד דבטלה וכן עניני מלחמות וגירוי מלכות שכיח וסופן שלום ומה גם עיר ואם בישראל וק"ק ישן נושן כזו והרי עדיין ס"ת וכלי קודש וכל פנקסי קהל סגורים ומובחרים ועוד כמה ראיות מדעת תורה ודעת נוט' שיש לקצר פה כי כבר כתבנו בטוב טעם לענין מסים ועירנונים סוף דבר אין החרבן רק כגירוש או בריחה מפני הרעש ומפני קול נוגש אפ' כלם. ובכל יום מצפים לתשועת ה' בדרך טבע לכן הוי דעתם לחזור ומוטל עליהם כל קבלת וחומרת בני הק"ק הקודמים כך נלפענ"ד:
יאיר חיים בכרך.