פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קכגעריכה

תשובה: הא דשאילנא קדמייכו ע"י הבחור תלמידו ביום אתמול כי יעבור אשה שהכניסה לבעלה מלוה בשטר שיש לה על אחרים אם מתה הנקרא מלוה שבשטר זה מוחזק או ראוי. ונומינו לשליח שדבר פשוט הוא וכן הגדתי למ"כ אח"כ בע"פ דלית דין צריך בשש דמקרי ראוי והשיבני מכ"ת דאין הדבר פשוט וצריך לפנים וביקש ממני לעיין עליו ומפני שמצוה לקיים דברי חכמים פקחתי עיון עיוני על הנדון כמן ימא לטגנא ואני עומד בדיבורי ומזכה אני במקומי את יורשי האשה נגד הבעל כמבואר בטור א"ה וש"ע ר"ס צ' וכפשטא דסוגיא בפ' י"נ דבחדא מחתא מחתינהו שם דקכ"ד ע"א וסוף דף קכ"ה אע"פ שידו כידה מ"מ לא הוי רק ראוי ודין בעל כדין בכור.

ומה שעלה על דעת מכ"ת דמפני שהכניסה שטר זה לבעלה וזכה בשטר ה"ל מוחזק פי' לפירושו נראה דר"ל דמעתה לא בא בכח ירושה כלל דנימא דה"ל ראוי רק זכה בו תיכף כמו בשאר נדן. ולכאורה יש פנים לזה מהא דק"ל דא"צ כתיבה קני לך וכו' בח"מ בש"ע סימן ס"ו סי"ב וס"ס קכ"ו דא"צ מעמד שלשתן במלוה בע"פ גם אינה יכולה למחול שם סכ"א ובא"ה ר"ס צ"א. ומ"מ נלפענ"ד דאין זה מספיק לעשותו מוחזק דעכ"פ אם רוצה לזכות בחוב השטר צריך לבא בכח ירושה וחזר הדין לסיני דאין הבעל יורש בראוי.

אחר שנתנה ראש ולב במ"ש רז"ל בכל דוכתי שהבעל יורש נכסי צ"ב שלכאורה צ"ע הלא ג"כ הכניסה לו ואם מתו מתו לו פחתו פחתו לו כמבואר במשנה וש"ס ובסי' פ"ה ושם ס"ב כ' רמ"א בהג"ה דהם הנדוניא דהנעלת לי וכו' וא"כ ל"ל כח ירושה באלו. אלא ע"כ תאמר דנהי דמקבל עליו אחריותיהן מ"מ לולי דהבעל יורש את אשתו היו יורשיה יורשין כחה וזכותה הן בירושת נצ"ב שעדיין בעין לפי שווין כמבואר סי' תש"ח סב"ג יע"ש או בסך דמים שקיבלם הבעל לפי מנהגינו ואף כי זמן פרעון נצ"ב ג"כ אחר מות הבעל מ"מ אחרי מותו מיהא היה צריך להחזיר הכל ליורשיה. לכך צריך וצריך הבעל לבא בכח ירושה הן להחזיק בדמי נצ"ב הן בנצ"ב כשהן עדיין בעין וטעם זה בעצמו צריכין אנו לירושתו לחוב נדן וכתובת' ותוספתא וע"ס קי"א שע"פ תנאי כתובה יורשין בנין דכרין דידה כתובתה ונדונית' ולולי שהבעל יורש אשתו היה הדין כך בלי תנאי ונ"מ בדלא הניח יתר מכדי כתובתה. א"נ שהיו יורשיה שלא מן הבעל נוטלי' אחר מותו הכל אם לא היה הבעל יורש.

וזכינו לדין מעתה דמתה אשתו והוא רוצה לגבות השט"ח צריך לבא בכח ירושה וא"כ חזר הדין שאינו יורש בראוי. אע"פ שקיים וקיבל עליו כך סך שט"ח בדמים וכתבו לה בכתובתה מ"מ נהי דבזה יפה כחה דאם יתיאש יתיאש לו מ"מ בזה לא גרע כח יורשיה לעשותו מוחזק לענין ירושתו. וראיה משטר כחח"ז שג"כ מכנסת האשה לבעלה בנדן ומ"מ אם כמה שנים אחר הנשואין מתה האשה ואח"כ מוריש' אין הבעל נוטל כלום כדמוכח מדברי מהרי"ו הביאו רמ"א בהג"ה ר"ס צ'. ש"מ דלא עדיף הכניסה משט"ח דידה שלא הכניסה דלא הוי רק נכסי מלוג ובשניהם אין הבעל יורש.

ומלבד הראיות ג"כ מיני' וביה מוכח דהא טמא דאינה יכולה למחול מפורש בגמרא דכתובות דפ"ה ע"ב מפני שידו כידה וכן טעמא דאינך ור"ל שאין לה כח נגד כחו דמה שקנה אשה קנה בעלה ממילא ותיכף שמתה בטל כחו לגבי דידה אם לא בא מחמת ירושה. וצל"ע אפי' לא הכניסה לו בפירוש נמי אם לא סילק ממנה ומיורשיה להוי דינא לכל מילי כאלו הכניסה לו שהרי לשון הטור בהא דא"י למחול שאין קנין לאשה בלא בעלה וזה בכל אשה במה שיש לה שהם נכסי מלוג וכ"כ בש"ע סימן ס"ו סכ"ח ואפילו נכסי מלוג רק שצ"ע הא אין זכיה לבעל רק בפירות נ"מ לכן צריך הרשאה בדליכא פירי בארעא כבא"ה סימן פ"ה. גם מדברי הפוסקים דוק הכניסה משמע.

ונ"ל דאפילו הגיע זמן פרעון השטר לפני מותה לא חשיב בהכי מוחזק וה"נ בכה"ג לענין ירושה דידה דאם מת מורישה ולפני שירדו יורשי' לנחלה או אפילו אחר כך שהסכימו לית לה חצי חלק זכר מ"מ כל קמי שלא נתנו לה ומתה היא אין הבעל יורש ובזה הארכתי בג"ה במקום אחר מסוגיית הש"ס ב"ק פ"ד דמ"ב ע"ב במ"ש שם לא אמר ר"ע אלא בכופר ועמ"ש התוס' שם דאין ללמוד מכופר. ומ"מ אם הכניסה לו שט"ח בשטר דקני לך איהו וכ"ש א"נ במעמד שלשתן במלוה בע"פ ודאי משעה שהכניסה דידה הוא וזה ברור.

נאם יאיר חיים בכרך: