פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קיגעריכה

נשאלתי א' בא מארץ רוסיא כי נמלט מהריגה רחמנא ליצלן בשנת ת"ח והחזיק עצמו לכהן ונשא אשה והוליד בנים באשכנז והחזיק עצמו בכל קדושת כהונה ואחר שלשים שנה בא אחד ג"כ שהי' דר בכפר סמוך לו לפי דברו ונתקוטט עמו ואמר שמכיר כל אבותיו גם איתו ואינו כהן ונשבע שבועה חמורה על זה ואמר כי תוך שנה יברר שהאמת כן הוא ע"י כתבים ומתוך כך הודה זה ולא בוש. אם נאמן לחלל קדושת כהונתו להבא ליטמא למתים ולישא גרושה גם בענין בכורים כמה וכמה שפדה:

תשובה: נלפענ"ד שאם כיחש ודאי אחר שהוחזק כמה שנים אין מורידין אותו ע"פ עד אחד וכיון שאין העד נאמן גם בשבועה אינו נאמן וזה כלל גדול דמצי זה למימר לאו כל כמינך ולא מהימנת לי בשבועה ואע"פ שזה רוצה לברר דבריו לא דמי למ"ש [קדושין פ' האומר דף ס"ו ע"ב] שאני התם דא"ל שלח אחוי וילפינן מיני' לאומר לחבירו בא ואראך ניסוך יינך דהתם הבירור הוא לאלתר מש"כ בכה"ג אמרינן לכשיבקע לכשיברר אדרבה מצד הסברא אמרינן הואיל דעומד להתברר ודאי ירא הכהן לשקר והשני לא חש בשקרו כי אינו קבוע וכאשר בא כן ילך כ"ש אם אמר זה מתוך המצות.

רק מאחד שהודה הי' אפשר לומר דניכרים דברי אמת מאחר שחבירו העיד ונשבע ורצה לברר ולכן מדאגה מדבר הבירור הודה ולא בוש הי' מקום לתת אמנה לדבריו מ"מ נ"ל פשוט דחיישינן שמא עיניו נתן בגרושה וחללה ודאי דנחוש לו להחמיר ולהרחיקו וכל מעלות כהונה אבל לא להקל רק אסור בנשים שהכהן אסור בהם ואינו מטמא למתים כהא דתנן נותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים וכמ"ש חכמי וינציאה על נדון שאחד הכחיש כהונתו ונשא גרושה וגם רמ"י כתב עליו תשובה ארוכ' וגם אא"ז הגאון מוהר"ר שמואל ז"ל כתב עליו להחמיר כמ"ש בשו"ת חה"ש סי' י"ז יע"ש.

וגם כל הבנים שנפדו ע"י כהן הזה יש לפדותם שנית אע"פ דס"ל לר"י רפ"ח דתרומות דנודע לו שהוא בן גרושה ובן חלוצה קרבנותיו כשרים למפרע וכוותי' ק"ל שאני התם דנפקא ליה מקרא דברך ה' חילו אפילו חללין שבו וכ"פ הרמב"ם והרע"ב והוא גמרא דפסחים ר"ד ע"ג משא"כ לענין דבר אחר ק"ל כמ"ד נודע לו שהוא בן גרושה וכו' בטלה כהונ ולא כמ"ד בפ"ב דגמכות מתה כהונה עיין סוף די"א וכ"פ הרמב"ם פ"ז מהלכות רוצח ושמירת נפש חי"ב ואין לומר דק"ו הוא אם קרבנותיו כשרים דחמירא שהרי בעל מום פסול להקריב מש"כ לשאר מתנות כהונה כ"ש שישארו הבנים הפדויים שהרי גם שם אם חובה או נדבה אפשר להביא אחר ומ"מ מכשרינן ליה.

ואין להשיב א"כ למה תנן נמצא בעל מום עבודתו פסולה משמע אפילו אינו מום שנולד עמו והי' לנו ללמוד ק"ו מקרבן דבן גרושה שלא הי' לו שעת הכושר דודאי ההיא דבעל מום דפסול במ' קידושין יליף מקרא את בריתי שלום כשהוא שלם דאין למידין כאן מק"ו דהיכא דגלי גלי והכי מוכח בפסחים ס"ד ע"ב וק"ל דמשלם חומש אם אכל תרומ' ונודע לו וכו' ור"י דפוטר שם רפ"ח דתרומות מוקי הש"ס באכל בע"פ וכ"פ הרמב"ם הלכות תרומות מי"ב. ופשוט דצריך להחזיר כל ה' שקלים של בכורים ואם כיחש העד צריך לישבע ש"ד.

אבל מה שדבר השואל באגרת שיש לחוש מבכורים נפדו על ידי כהן המדומה ומתו שאין בניהם יורשים זקינם הוא דברי בורות שא"כ בכור שלא נפדה כלל לא ירש אביו כ"ש אם גם בכור לאביו הוא לא יירש פי שנים ואלא מאן לירות בר קשא דמתא לירות וכי סלקא אדעתין כי התורה נתנו לו לבן כמו שנתנה לו פטר חמור ובכור בהמה וא"כ במת האב תוך ל' שלא נפדה ולא זכה להיות בן לאביו בחייו לא יירש ובכור שנולד לאחר מיתת האב דבפ' יש נוחלין נוקי לה באינו פטר רחם וכל אלו דברי בורות ואפילו לא פדאו ונתנו לכהן אע"פ שאינו ראוי בזה לא יצא מייחוס אביו ומדין בנו לכל דבר שבעולם והרי הכתוב אומר בכור בניך תפדו ק"ל. ותמה איך עלה על דעתך הנקיה מדברים המשובשים דמיונות כוזבים כזה. [ומ"מ מצינו כיוצא בזה וגרע מיני' שהרי כתב הכלבו שאין מתאבלין על בן בכור ואע"פ שנפדה. עב"י י"ד בס"ס שע"ד] ואני לא באתי לכלל תשובה על זה רק להזהירך להבא שלא תוסיף לקלוט שמרים כאלה ויפה עשית שלא הזכרת בגוף התשובה וע"ד שהודעתני וכו' והי' זה שלום ממני אוהבך הטרוד.

יאיר חיים בכרך.