חות יאיר/קטו

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קטועריכה

שאלה: בהיותי אב"ד ומ"ץ במדינת טריר בג"ת בק"ק קובלענץ והי' דר שם נגד קובלענץ מעבר הנהר ריין ב"ב עשיר מכובד שמו בערמן בכפר טאל. והי' הולך לבה"כ עכ"פ ביום השבת בבקר לקובלענץ והי' שם גשר עשויה ע"י ספינות גדולות מעבר לעבר נהר הנ"ל רק שכמשלש חדשים בימי הקור הגדול והליכות הגליד על הנהר היו מפרקין האומנים את בנין הגשר ומוליכין הספינות למקום מיוחד ששם לא יוזקו מכח הגליד ההולך בכח גדול. ומ"מ היו שכיחים עוברים מעבר לעבר ע"י ספינות קטנות גם לפעמי' שהיה יומא דעיבא ואין הקור והגליד גדול. ושאלני ב"ב העשיר ומכובד אם יכול לבא לקובלענץ בבקר בבקר יום ש"ק להתפלל בעשרה ולשמוע קריאת התורה בספינה שישכור מע"ש אצל ספין המעבירו ולא רציתי להתיר מפני שחקרתי ושמעתי דרבנן קשישא דהוו שם מקמי דידי רבנים ומ"ץ נשאלו ולא התירו ובכה"ג אסרו ספ"ד דברכות לא חזינא לרבנן קשישא וכו' ועע"ש ספ"ז.

והטעם שלא התירו אפשר מפני דאע"ג דאין כאן אפילו אומר לגוי להעבירו רק שבות דשבות דשט על המים אינו רק גזירות חכמים והגזירה רחוקה מאד גזירה שמא יעשה חביות של שייטין ומה גם בזמנינו דאפשר בזמניהם הי' מלאכה זו עשיית חביות קל רגיל ומצוי משא"כ בזמנינו מ"מ הרי גם להתפלל בעשרה אינו מצוה כולי האי ובמהרי"ל הלכות עירובין גבי אין מערבין רק לדבר מצוה דלהתפלל בעשרה קיל מלילך למשתה נישואין וחלילה לנו למעט במ"ע של ונקדשתי בתוך ב"י שהוא קדיש וברכו בעשרה ובשכר אמנה ועניית איש"ר עם כל זה אינו מ"ע דרמיא עליה גם לא נתבטל אם יעמוד חוצה. ולכן אין ללמוד מהא דבגמ' ברכות דמ"ז ובגיטין דמ"ו דר"א שחרר עבדו להשלימו לעשרה משום דמצוה שאני ובברכות אמר מצוה דרבים שאני ונ"ל דאין הכוונה דהמצוה נהוגה בכל ישראל רק ר"ל שהוא קידוש השם ודוקא ברבי' ואם לא שחררו היה בטל המצוה מכל הרבים ההם שהיו נאספין יחד (ומצאתי כדברי בהרא"ש פרק ואלו מגלחין סי' נון ע"ש ודוק כי יש שם ט"ס) ובזה הצלנו שכתבו התוס' בעצמן עליו שכל דבריו דברי קבלה מהשגת התוס' בברכות שם שכתבו דמעשה זו קשה על בה"ג גבי אבל ברגל י"ט האחרון דשם אבילתו לא מבטל שמחת הרגל רק ממנו. ולפי זה גם בנדון דידן אלו היה חסר א' בק"ק היה מותר להדר בער השני לבא להשלים המנין.

ואפשר אם היה ספינה הולכת בבקר יום שבת בלאו הכי היה ג"כ היתר טפי ומ"מ לא אירע ולא נשאלתי על זה. והיה אפשר עוד להקל ולומר דלא גזרו אין שטין רק בדעביד מעשה בגופו משא"כ אם הוא יושב ולא עביד מידי רק שהגוי אוחז המשוט אינו ענין לשבות כלל (רק שאין זה מוכרח כמ"ש לקמן בג"ה) ולכן אפי' יצוה לגוי לא מקרי שבות דשבות מאחר דאינו רק מגזירה. רק דגם בזה יש לפקפק דה"ה ה"נ זיל אייתי לי' דאיסור הוצאה מכרמלית ג"כ דרבנן מגזיר' דר"ה ומש"נ ומנין לנו לחלק ולהקל ושב ואל תעשה עדיף והרי מצינו דחכמינו ז"ל העמידו דבריהם גבי ערל הזאה ואיזמל אפילו במקום כרת.

והא דאמרינן בגמ' דר"ה פ"ד דל"ב שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום וכו' מפני דה"ל י"ט עשה ול"ת וכו' מכלל דאי לאו הכי רק דהוי עשה היינו מתירין שבות דרבנן י"ל דה"ל ג"כ מצוה דרבי' דמתבטל בהעדרו וכן בלולב. ואכתי איכא למידק והיאך עלה על דעת דעשה די"ט ידחה ל"ת הרי אם נודה דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם ונחשבייהו לל"ת הרי ק"ל בגמרא שבת דקל"ב דלא אמרינן אתא עשה ודחי ל"ת רק בדההיא שעתא דעקר ל"ת מקיים העשה כמו מילה בשבת אמנם י"ל דלא אמרינן זה רק בדחיית ל"ת של תורה ובכה"ג כתבו התוס' מסכת פסחים דנ"ט ע"א דלא אמרינן כך גבי דחיית עשה לעשה והוכיחו זה מר"א ששחרר הנ"ל ועמ"ש ובתוס' דפ"ה ע"א כך אפשר לומר ומ"מ אין דבריי מוכחרים דאפשר דדברי חז"ל בגזירותם חמירא כל"ת של תורה. ומסברא זו עצמו י"ל דאין ללמוד מר"ג בשחרור עבדו דשם אינו אלא עשה. ול"ת דרבנן אפשר דחמיר. וכ"כ התוס' בגיטין סוף ד"ח דאסור לומר לגוי להביא לו ספר דרך כרמלית.

ומ"מ במעבורות לפי הנשמע לע"ע שם קובלענץ שהם רפסודות קורות מסודרות על שתי ספינות גדולות ההולכות כל היום מעבר לעבר ומעט מזעיר שניכר בהם מעשה ידי אדם בהעברתם אם היהודי מכירו ואינו אומר לו דבר ועובר עלי' למנין בשבת לא ידעתי איסור כלל ולא מחלפי בספינה אחרת מצד שינוי גדולה ומעשיה ושמה שלא נקראת ספינה סתם רק בחיבור מלת גשר (ולחזור לביתו ג"כ שרי כמ"ש בג' דברים שהתירו סופן משום תחילתן) [ומ"מ לא ברור לי זה כי הנהו ג' דברים צרכי רבים ננהו ע' ביצה די"א רע"ב] כך נ"ל להלכה אבל לא למעשה אם לא בהסכמת גדולים.

ונחזור לדברינו בספינה אחרת אם הולכת בלאו הכי ואפי' אומר לגוי שיעבירנו אם יש להתיר שלא יבטל מנין וקריאת התורה בציבור ומצד הסברא היה נראה להקל מר"א ששחרר וכו' רק שכבר כתבנו די"ל דל"ת דגזירות דרבנן חמירא טפי מאיסור שחרור עבד דה"ל רק עשה דלעולם בהם תעבודו (וס"ל ג"כ הכי גבי עשה דהשלמה דכהנא עברי משום עשה דפסח ע' תוש' שבת ד"ד ע"א) והרי ראינו שהעמידו דבריהם לבטל עשה שיש בו כרת כגון מילה ופסח. ואמרינן בכמה דוכתי חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והרי אסיפת עם לקדש שמו ית' ברבי' עם גודל הפלגת מעלתו בלתי שיעור אינו רק מצוה דרבנן ותפלה גופי' ס"ל לרוב הפוסקים שהוא דרבנן ומ"ש ונקדשתי וגו' ענינו מסירת נפש בעשרה וכן גם קריאת ס"ת מרע"ה תיקן ועזרא השלי' כבמס' ב"ק פ' מרובה סוף דבר אינו רק מדרבנן כמ"ש בהג"ה ש"ע י"ד סי' רל"ט ס"ז והנה בחידושי רשב"א גיטין סוף ד"ח הנ"ל שכתבו התוס' שאסור לומר לגוי להביא לו ספר כתב הרשב"א ס"ת לקרוא לה בציבור מלבד מה שיש לפקפק אחר שיש בהעברה איסור דרבנן רק דאתינן עלה מצד מצוה דרבים פן תיבטל אחר שהיה אפשר לב"ב שבקהילה לחזור אחר אורח שישלים מנין כי ארחי ופרחי שכיחא וה"ל לעכב אחד שם ולא עשו מעתה אין אומרים לזה חטא בשביל שיזכה חבירך רק דבזה י"ל אחר דג"כ זוכה עמהם לא מקרי בשביל שיזכה חברך.

סוף דבר כמו שארז"ל אין מדמין בשבותין ה"נ אין לעשות שום מעשה ע"י שנלמד מדחיית דבר לדבר שבקל יש צד חומר או צד קל המבדיל בין דבר לדבר כמבואר בסוגיא דעלי' ריש יבמות ע"ש ובתוס' ריש שבת ד"ד ע"א ודקל"א ע"ב. וראינו בקהילות קדושות בי"ט שבאה שמועה שנפטר ילד סמוך לבה"כ ומיד היו רצים כל הכהנים חוצה ומבטלין דוכן אף שג"כ הי' מקום לפקפק שאין כאן איסור טומאת כהן דאורייתא כמ"ש הש"כ בי"ד ר"ס שע"ב. וגם לא נקרא הכהן השוהה עובר בל"א בפועל כמ"ש בתשובה צ"ה יע"ש (רק דבזה יש לומר דאין ענין עבירה כלל אפילו בעשה כדק"ל כד יימרון להון א"נ י"ל דטומאת כהן חמירא דה"ל עשה ול"ת כבב"מ ד"ל ע"א). רק דמ"מ היא גופא קשיא אחר דכבוד הבריות ל"ת של חז"ל כדמוכח מטומאת כהן עצמו ולמה לא יהא נדחה גזירות דרבנן הן טומאת כהן שאין הטומאה עמו ממש באוהל [ע"ל תשובה צ"ה] או השבותים במקום שגזרו סתם ולא פרשו שנחמיר בהם [ויש לתרץ זה דלא הקילו מפני כבוד הבריות דנילוף ק"ו רק בבזיון גדול דוקא וכמ"ש לעיל בסי' ט' ולקמן סי' קצ"א] מפני כבוד המקום ב"ה וב"ש להתפלל בעשרה או לקרות בתורה (וה"ה בכל מקום מצוה דודאי ג"כ הוי כבוד שמים) והרי ק"ל כאותם פוסקים דס"ל דמספיק אפי' באמצע ק"ש לקדיש וקדושה וברכה (בא"ח סי' ס"ו) מסברא זו ק"ו מהפסקה מפני מורא וכבוד דאדם (ובאנו בזה למחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אם העובר בלא תסור הוא כעובר ל"ת של תורה והארכנו בג"ה בהשגתינו על ספר מגילת אסתר) וי"ל דגבי טומאה כהנים שאני דלא מקרי דחיה דלא הוזהר כלל מעיקרא על מת מצוה כמסקנת הש"ס בברכות וכפירש"י וכמ"ש בתשובה הנ"ל וכן לפירש התוס' שם אין ללמוד מיני' יע"ש.

סוף דבר נראה שאין להקל בשום ענין להתיר שום גזירה דרבנן בעסק מצוה ללמוד ממקום אחר ולדמות מילתא למילתא ובכה"ג ארז"ל והאחרונים בשבותין ובנדרי' שהתירו חכמים ובירושלמי במלאכות שהתירו בחש"מ. ואפי' בביטול מצוה דרבים ובר"ה לא נ"ל להתיר ליחיד לבא בספינה להשלים מנין ולתקוע ולהתפלל ברבים אע"פ שיש כאן ביטול כמה מצות דאין לנו מאזני צדק בזה אף כי ארז"ל בהדיא שופר של ר"ה אין מעבירין וכו' ואמרו מפני די"ט עשה ול"ת ואע"פ דשם התירו לומר לגוי יש לחלק בספינה ההולכת בשבילו וראיה מיושב מקרון סופג את הארבעים ע' תשובה.

נ"ל יאיר חיים בכרך.