חות יאיר/פה

<< · חות יאיר · פה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן פה

הנה במ"ש שאודיע אליו הסכמתי למה שהשיב לי כאלו צריך לי ולמטלעתי בכן מצוה לקיים דברי חכמים ומטיבותא דמר אמינא ע"ד מ"ש רבינו וז"ל ע"ד האלמנה שנתנה וכו' נלע"ד ברור אם אין היורשים יכולים לברר בבירור גמור שהמאה ר"ט הנ"ל באים מעזבון מורישם אזי זכה ראובן במתנתו ומקור דין זה הוא בפ' ח"ה וכו' אחלי אדוני אחרי בקשת רב סליחות אע"פ שדברי רבינו מתוקים ותיקים וחזקים כראי מוצקים. לא זו הדרך שאלתי ולא זו עיר בקשתי מרוממות מכ"ת כי סימן ס"ב בח"מ לא מיירי אף במ"ש שם בהג"ה ואפי' אלמנה בדמי כתובתה ובענין שבועה אם נשבעה או לא רק שטענה האמלנה או יורשיה מ ששט"ח הנכתבים על שמה שלה הם ממעות שהי' לה מיוחד חוץ מדמי כתובתה.

ודשאילנ' קדמייכו הוא בשידוע שמה שנתנה בהלואה ובמתנה הוא מדמי כתובתה רק שיורשיה מערערין מאחר שלא נשבעה ומתה. ובקשה נפשי לדעת הלכה למעשה אם מצי מקבל מתנה המוחזק לומר קים לי כפשטי' דשו"ת הרא"ש כלל נון ס"ו מבלי לשית לב לסתיר' דברי הרא"ש והסכמת האחרונים אשר כלם ענו ואמרו שבכה"ג של נשבעה כלל האלמנה ואין למוחזק זה המקבל מתנה שום מיגו דק' ר"ט הנ"ל הם כמטלטלין הידועי' וראה אשר כל אלו סיוע שיש בהם ממש ליורשים דאורייתא ובכל ספק ידם על העליונה ועל זה לא השיבני הוד מכ"ת דבר.

ובדבר עישור נכס של בוגרות שפתים ישק וגו' הן הן דברים הנקנים כמסורה מסיני ויש עוד ראיה ממ"ש הטור סי' קי"א והביאו רמ"א שם ס"ס בכתובו' בנין דיכרין רק שצל"ע על שכתב רמ"א בהג"ה אלו יש חולקין בהניח' בוגרות בסי' קי"ל אף שהרב רמ"א הי' ג"כ אחד מן האחרונים קרוב לזמנינו רק לערך ק' שנה ומסתמא ג"כ כבר פשט בימיו מנהג ודרך בני אדם שלא להשיא בנותיהם קודם שיבגרו וא"כ לפי דעת מכ"ת לא היה להרב רמ"א להוסיף הג"ה זו באשר לא נפקא מינה מידי בדורותינו.

ומדי דברי עוד אחת שאלתי מרוממות מכ"ת הא דק"ל בדיני דבר מצרא במוכר בהמתנה לית בי' משום דב"מ והם דברי הר"ן ורבים מטריחים בזה אם בר המיצר אומר שהוא יתן משכון כסף וזהב די והותר ליד המוכר ויתן לו כתב מכירה מהיום אם לא יפרע לו בזמנים שקבע מוכר ללוקח היספיק זה לשבור מלתעו' עול או מצי המוכר למימר מ"מ אין רצוני להיות לי עסק עמך כלל.

זאת ועוד אחרת אם המצרן מבקש שהמוכר ישבע על זה שאין בעל המיצר עם המשכון וכתב מכירה בטוח בעיניו כמו זה הלוקח אם צריך לישבע מכ"ש אם חייב לו שבועה בלאו הכי כמו בקנאה במאתים ואינו שוה רק מאה ועדיין לא פרע הלוקח. היוכל לגלגל עליו גם שבועה זו מאחר שהצד השוה שבהם שטוען בעל המיצר שהמוכר ערום יערום:

יאיר חיים בכרך.