פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן פדעריכה

וע"ד השאלה שנייה בענין בת שבגרה בחיי אביה שלדעת הרמב"ם לא איבדה פרנסתה ולדעת רבינו יונה והרא"ש הסכים לסברתי איבדה פרנסתה כמבואר בטור סי' קי"ג ונסתפק מר אם האחים יכולים לומר קים לי כר"י והרא"ש ולפשוט לאחותם הרגל לא כהרגל ותשב עד שתלבין ראשה חפוי. נלע"ד שאין האחים יכולים לומר ק"ל כדעת רבינו יונה והרא"ש כיון דבזמן הזה לא משיאי' בנותיהן קודם שיתבגר אפילו עתירי נכסי ולאחר הבגרות כשיזדמן להם זיווג הגון משיאין בנותיהן בכבוד כל א' וא' כפי יכולתו ודאי אמרינו דעת האב דלא ניחא ליה שתשב בתו עד שתלבן ראשה עלובה וגלמודא. ודמיא האי מילתא להא שכתבו התוס' בפ' נערה דנ"א והובא בש"ע ס"ג שפרנסה בזמן הזה נגבי' מן המטלטלין משום דאנן סהדי שכל בני אדם רגילים להשיא בנותיהם מן מטלטלי' חשיב כמו אומדנא שפסק רבא כר' יודא עכ"ל התוס' שלפנינו (ובתשובות ר"מ מינץ סי' מ"ז העתיק לשון וז"ל ובזמן הזה רגילי' להשיא כו' ודילג תיבות שכל בני אדם ואח"כ העתיק מן ספר אגודה שכ' בשם ר"י ממש כלשון התוס' שלפנינו) אף אנו נאמר אנן סהדי שרגילין להשיא בנותיהן אחר שתיבגר וחשיב כמו אומדנא. ויש לבעל דין מקום לחלוק ולומר הא שס"ל להתוס' שמגבין ממטלטלין משום דהוה כאומדנא היינו משום דס"ל להתוס' כאלו הגאונים דס"ל שאמדינן גם להוסיף על עישור נכסי אבל להגאוני' דס"ל שלא אמדינן להוסיף אלא לגרוע לא מגבין ממטלטלי וה"ה דלא מגבינן לבת שבגרה בחיי אביה משום אומדנ' כי אין לך הוספה גדולה מזו.

אבל זה אינו שהרי הרא"ש כ' שדעת התוס' נוטה שאין להוסיף על עישור נכסי משום אומד דעת האב אלא עכ"ל דוקא אומד דעת האב לבד לא מהני להוסיף על עישור אבל אומד גודל שרגילים הכל לעשות הולכים אחריו אע"פ שהוא יותר מן הוספה אחרת וק"ל. והנה באמת בעיקר פלוגתא שבין הרמב"ם ור"י והרא"ש אם לדין יש תשובה להשיב ולדחות ראיותיו של ר"י והרא"ש בטוב טעם ודעת אע"פ שאני רואה נגעי עצמי שאינני בהשג יד להכניס ראשי כראש צפור דרור בין הרים גדולים להכריע ביניהם.

מ"מ הרשות נתונה ליישב דברי הרמב"ם ולדחות מעליו הראיו' שמביאין המתנגדים לדעתו קדושים אך ורק באשר שאין הזמן מחכים עמדי גם מכ"ת איננו חפץ רק לגלות דעתי בקיצור נמרץ ע"כ קצרתי. כללא דמלתא שלענ"ד להלכ' ולמעש' בשני דינים הנ"ל כאשר כתבתי דהיינו אם דעתו הרמה מסכמת עמדי וה' החונן לאדם דעת ומזימה יחנינו ויראינו מתורתו נפלאו' ויצילנו משגיאות. וע"ד שמכ"ת כותב שיש בידו חבילות חבילו' של ספיקות אם דעתי נוחה להתירם יודיעני אותם. הנה אהו' כבר כתבתי שאין מכ"ת צריך לדידי לא בגמרא ולא בסברא אע"פ כן אם ירצה מכ"ת להודיעני אות' יהיו לי לנחת עד לאחת ואשתעשע בהם. אמנם אם יאחרו פעמי תשובתי אליו אל יחר אפו ח"ו ואם יתמהמה יחכה לו כי בא יבא בעתו עת הכושר אחישנה אם יגזור ה' החותך חיים לכל חי בחיים. ותו לא מידי כעת והמלך החפץ בחיים. יזכהו שיפוצו חוצה מעיינותיו מעייני חכמה תושי' בכפלים. כנפשו הרמה ונפש נקשר בעבותו' אהבתו התלויה בדברי תורה ואינה בטלה לעולם. נאם הזקן זה קנה רצוץ שאין לסמוך עליו הטרוד גרשון אשכנזי חונה פה ק"ק מיץ.

רועה צאן קדשים. גדיים ותיישים. בעלי קרנים ואילי נביות. באר הגולה אשר ממנו ישקו העדרים הנבחרים מהררי נמרים ממעונות אריות. הדורש בסתרי עריות ובמעשה בראשית ובמרכבה באופנים וחיות. ובדבר קטן אצלו בהווייות. דאביי ורבא ובמידות. בג"ש ובקלים וחמורים וחיות. ובעומק עיונו ישפוט יברר בראיות. כל עקוב למישור ישים ויפשוט כל קוישות ואבעיות [הגאון מוהר"ג נ"י]: