חות יאיר/פא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן פאעריכה

שאלה: ראובן דר כמה שנים בעיר אחד ומחמת מסים ושאר הוצאות שהוציאו הקהל עלו החובות לסך גדול וכל בני הקהילה ע"פ המעריכים הממונים משלמים דבר שנה בשנה איש כפי ערכו ומלבד זה נתחייבו כל ידידי הקהל מכמה שנים לפרוע קצב ידוע מכל הסחורות שקונים ומוכרים כפי תקנתם ומאלו המעות המתלקטים בכל שנה ביד גזבר הקהל פורעים כל ההוצאות ובכלל רבית המעות שהם חייבים וכשההוצאות יתירות על ההכנסות מוסיפין על הערך הנערך על היחידים בכל שנה ושנה ועתה ראובן חפץ לצאת מן העיר ולדור בישוב קרוב וסמוך לעיר תחת רשות אחרת וטוען שיתן קודם צאתו להקהל סך כערך ג' שנים לפי התקנה הקדומה שהתקינו שישלם כל יחיד מיחידי הקהל היוצא מן העיר ג' ערכים.

וטובי הקהל טוענים כי זו התקנה היתה בשנים קדמוניות שלא הי' חייב להקהל כ"א סך מועט אך לעת כזאת שעלו החובות לסך גדול תובעים ממנו כפי אשר יעריכו עליו לפי חשבון המגיע לחלקו מן החובות ומלבד זה תובעים ממנו הקצב הידוע מן הסחורות אחר יציאתו אף שהוא דר תחת רשות אחרת כיון שהוא יוצא ובא בכל יום אל העיר ונושא ונותן בה כשאר יחידי הקהל. ולפי הסברא יש להם טענה דיתרצו עתה לפרוע כל החובות וישלמו וא"כ יהיו בתוך ג' סכומות [על"ק תשובה קנ"ז] כל החובות שעשו אי טענה מעליא היא כי מצינו כמה פעמים בדברי ר"מ ומובא בב"י כל מידי דביד האדם לעשות אע"פ שלא עשה כאלו עשה דמי עכ"ל:

תשובה: אי כד הוינן בענינא דתקנות' ומנהגים לא אסקינן רק כדמסיק תעלא מבי כרבא כד שקלינן וטרינן בעניני מנהגי מסים אפילו כדמסיק לא אסקינן משום דאין להם שורש בש"ס והראשון שדיבר מהם הוא מהר"ם מרוטינבורג אחד מגדולי הקדמונים והאריך בהם הרב הגדול מגדולי האחרונים מהרר"א בת"ה סי' שמ"ב והביאם רמ"א בהג"ה ח"מ בש"ע ס"ס ד'. והנה מקור כח הקהל בענייני תקנות הוא בש"ס פ"ק דב"ב דף ח' בברייתא וז"ל ורשאין בני העיר להתנות על המדות וכו' ולהסיע על קיצתן והוא בטור וש"ע ס"ס רל"א וכתב בשו"ת מהר"ר אהרן ששון סי' ס"ט (עיין שו"ת מהרי"ק שורש ק"פ וזכרו רמ"א בח"מ סס"ב) שנחלקו גדולי הקדמונים אם ר"ל דווקא כל בני העיר ביחד בש"כ קצתם ואפילו רובם שתקנו תקנות אין כח להכריח לקיים התקנות רק אותן שהסכימו אבל לא לאותן שלא הסכימו וכתב בשם הרא"ם שזהו דעת הרמב"ם והרא"ם ור"ת והרא"ש והטור מש"כ דעת רש"י וראבי"ה והרמב"ן והרשב"א דס"ל דהכח ביד רוב הציבור וטובי העיר לעשות תקנות ולהכריח לכל הקהל בעונשי' וקנסות לקיים דבריהם ואפי' יחיד עומד וצוח לא משגחינן בי' ונלע"ד דל"ד רוב הציבור עושים התקנות ואפי' רק מיעוטא דמיעוטא רק שהמה נבחרים ע"י רוב הצבור (והכי משמע בשו"ת מהרי"ק א"פ) ולאו דוקא רוב מנין דאפילו ברוב בנין בעלי סכומות סגי וזה מנהג פשוט ומסתבר.

והנה אם באנו לחטט אחר מקור דברי הפוסקים הנ"ל לדעת איזה מקומן ואם מונח ק"ס דס"ל כך בכתב ראי' ומנין ולהכריע בין גדולתם תקצר היריעה והוא דרך ארוכה מאד אף כי לא נשאלתי על זה. ומה גם שלע"ד אין כאן מחלוקת דודאי לתקן תקנו' דלא שייכא בדין ודת של תורה כלל כגון הנהגת ב"ב ונשותיהם ומלבושים ומנהי הסעודו' וזיווגי' ומה שהוא סייג וגדר לתורה ומצוה לא יוכל יחיד או יחידי' לעכב כלל אם רוב ציבור או אותן שנתמנו ע"פ רוב הציבור תקנו איזה דבר. ונ"ל דבהכי מיירי גמ' דולהסיע על קציתן וזהו דעת רש"י שכתב וז"ל להסיע על קיצתן לקנוס את העובר על קיצת דבריהם להסיעם מדת דין תורה דלכאורה צ"ע קנס מאן דכר שמיה אלא נראה דמפני דרש"י ס"ל פי' להסיע הוא כמו לעקר וכדמפרש ואז"ל להסיעם מדת דין תורה כמו ויסעם עם הבריח דשמשון ואיירי בענייני הנהגו' צבור כמ"ש שם על המידו' ועל השערים ועל שכר פועלים א"כ פי' בני העיר לאו דווקא כלם דבהסכימו כלם מה קמ"ל דמי ימחה אם יסכימו אחר שאין כאן חשש איסור אלא ע"כ ר"ל הסכמת טובי הקהל ורובם ולכן לא מסתברא לי' לרש"י שיהי' בכח הרוב לתקן תקנות שעצם התקנות יהיו נגד דין תורה אפי' בענייני ממון פסידא להאי ורווחא להאי מה שאין הדין נותן לכן פי' להסיע לקנוס וכו' דאין התקנו' בעצם עד הדין רק העונש שעושין לעובר הוא נגד הדין שמצד הדין אין העובר מתחייב בקנס אחר דלא עשה מעשה רע מצד הגוף המעשה רק מצד שעבר זה על דבריהם והכי מוכח מעשה דתרי טבחא וכו' דבש"ס שם מש"כ חבל נביאים דס"ל דאין בכח הרוב וכו' מיירי בתקנו' שהם נגד הדין (ואפילו נתמנו מכל הקהל לתקן תקנו' מצי לערער ולומר דקבלו עלייהו לתקן מה שאינו נגד ד"ת וראי' מגמרא פ"ק דסנהדרין ד"ו ע"א) והדת כגון בנתינת מנכסים שחוץ לעיר אם הי' הדין נותן שיותן מהם והמה תקנו שלא יתן או היפך וצל"ע בריב"ש תע"ז ובת"ה שם או שאפילו העשיר כמה רבבו' לא יתן רק מסך כך וכך אף שכוונתם רצוי' ונימוקם עמם אחר שהוא נגד הדין מצי יחיד לעכב כמ"ש בריב"ש שם.

כך נ"ל להשוות דברי חכמים ואם לא כיוונו לזה ונחלקו בכל גוונא מ"מ הסבר' נותנת לחלק בכך והכי נראה דברי פוסקים האחרונים כדבעינן למימר לקמן. וכל מ"ש בעיכוב היחיד או יחידים נגד הרוב הוא בתחלת התקנה כשרוצים לתקן או שצוח מיד כשיצאו לאור. מש"כ בששתק או שתקו מתחלה וכבר נהגו הצבור כך פעם ופעמים ושלש בלי פוצה פה ולבסוף צווחו נראה דשתיקתם מתחלה הוי כהודאה ע' בש"כ בח"מ סי' פ"א ס"ק ט"ז ועל זה נאמר מנהג עוקר הלכה בתנאי שנתקן ע"פ טובי העיר שנתמנה ע"פ הרוב כמ"ש בא"ז בשם מהר"ם הביאו המרדכי ר"פ הפועלי' ואפילו אינו מנהג ותיקון וע"פ חכמי עיר אם הוא בענייני מסים כמ"ש בשו"ת מהרי"ק ח'. ובת"ה שם מבואר כשנהגו כך ג"פ נעשה מנהג ולא יוכלו תו יחידים לעכב אפילו המנהג ע"פ התקנה הוא נקד הדין מ"מ הוא מנהג ע"פ התיקון.

מש"כ כשאין כאן תיקון רק שנהגו כך מעצמן זמן רב וכמ"ש פוק חזי מאי עמא דבר ספ"ו דברכות ופ"ק דעירובין די"ד ע"ב ופ"ד דמנחות דל"ה ע"ב וקרינן נמי לבכה"ג נהגו לא מנהג דבנהגו לכתחלה לא מורינן כך ומנהג מורינן מ"מ בפרקא לא דרשינן כבפ"ד דתענית דכ"ו ע"ב (ומזה ג"כ השגה על רמ"י בי"ד סי' ק"ס במ"ש להשיג על מ"ש רמ"א שין לגלות בפני ע"ה מלבד מה שהשיגו בש"כ). ויש עוד חילוק דבנהגו במקום איסורא לא שבקינן להו כבפ"ק דר"ה דט"ו ע"ב וע"ש בתוס' ובפ"ו דעירובין דס"ב ע"ב ודע"ב ע"א ותוס' פ' ע"פ דק"ג ע"א ות"ק דכתובות ד"ג ע"ב.

ולי צ"ע עוד ממ"ש פ' מצות חליצה אם יבא אלי' ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו בסנדל ואין כאן מקום להאריך באשר כל אלו מיירי במנהגים הנוגעים במצוה ואיסור והיתר. נקוט מיהא דיש חילוק בין נהגו למנהג ולכן בנהגו מעצמן נגד הדין בדברי מסים ונתינות אפילו זמן רב מצי בתר הכי ליחיד לערער ולומר עד כה סבלנו וכמ"ש בת"ה סוף התשובה וראיתי בספר נ"ש שחילק כך בשם פסק דמיו"ן ארי"ה אבל בלי טעם וראי' ובע"ה נתננו תבלין בקדירתו.

והנה התוס' בפ"י דב"ק דקי"ו ע"ב פרשו ולהסיע ממון והוא כפי' רש"י רק שהוסיפו שם אם עשו תנאי קודם וא"כ צ"ע דהל"ל לפרש שר"ל להסיע לעקור תיקון הקודם וראיתי בשו"ת ר"א ששון הנ"ל שלסתור המנהג ולתקן דבר חדש במקום דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי פשיטא דלא מצו (ע' מרדכי פ' הגוזל בתרא מ"ש בשם ר"ת סי' רמ"ז) ומצאתי ג"כ כך בשו"ת מהר"ם תתקמ"א בשם ר"י טוב עלם ומ"מ נראה דלא מיירי בדנתקנו תקנות לזמן קצוב דבההיא פשיטא דאפי' נתחדש איזה ענין א"א להם לשנות התקנה הקדומה תוך הזמן גם לא מיירי בנהגו מעצמן מנהג הקדום דלמה לא יהי' בכחם לעשות תקנה חדשה רק מיירי בדתקנו תקנות בלי זמן וע"פ נהגו זמן רב ולא נתחדש דבר רק נמלכו ורצו לשנו' ולחדש תקנות באופן אחר ואפילו התקנה הראשונה נגד ההלכה והשניה כהלכה אין בכחם. מש"כ בנתחדש איזה דבר הגורם לתיקון חדש ודאי רשאין וראיה ממ"ש בב"ב שם ורשאים לעשות מקיפה תמחוי ופי' רש"י לחלק לעניי עולם אם ירבו עליהם.

ומ"מ תיקון חדש בעי דכל קמי דלא יתאספו יחד וישנו המנהג הקדום אפילו עבר זמן התיקון הראשון וגם יש איזה התחדשות הגורם מ"מ המנהג הקדום קיים ומ"מ צ"ע מדין שליח צבור דבהגה' ח"מ ס"ס של"ג וע"ש בש"כ במקור הדין ההוא וגם שם חדשתי דברים נכונים בג"ה וכה"ג מצינו בתנאי ותקנה ב"ד ששריר וקים אפי' נתבטל הטעם כפירש"י פ"ק דביצה ד"ה וע' תי"ט פ"ה דמעשר שני מ"ב. והנה לפי לשון השאלה דשאילנא קדמייכי הוא מאי דסיימנו דכבר היה תיקון ומנהג שיתן היוצא מן העיר כדי ערך נתינות ג' שנים ועתה יבקשו כפי ערכו וחלקו בחובו' שנתחייבו הקהל ולכן היה נראה לכאורה שהדין עם הקהל והיכולת בידם לשנות כרצונם אחר שנתחדש הדבר שנכנסו לחובות וראיתי אני שטוב ויפה התיקון האחרון מן הראשון כי התיקון הראשון אין לו שורש וענף לא מגמרא ולא מסברא כי לפי המשך לשון השאלה לא היו הקהל חייבי' רק סך קטן למבראשונ' וא"כ אין להקהל על היוצא רק לפי ערך מעט ההוא. מש"כ תיקון הנח' היוצא אחריו כדי חלקו בחובו' הוא מיוסד ע"פ הסברא הנכונה דשותפין נינהו בני העיר אכן בתנאי שהחובו' נעשים בהיו' זה היוצא בתוך העיר.

ועם שכל זה סברא הוא זכרו ג"כ הריב"ש סי' תע"ז אף כי יש לי מקום עיון שם במ"ש שאפי' המנהג שם שיתן היוצא ג"כ חלקו בחובו' הקדומי' לביאתו לשם מצי לטעון שלא ידע במנהגם ואין זה ברור לענ"ד רק י"ל דמסתמא טרם שנכנס לתוך הקהל חקר וידע מנהגם א"נ סמך וקיבל עלי' לעשו' מנהגם איך שיהיה וראיה מהא דק"ל בא"ה ס"ס ס"ו בהגה' ובח"מ סי' ס"א סי"ג וע' ש"כ שם אף כי ק"ל הקהל מוחזקים ומצי למימר קים לי כמבואר בת"ה ובהגה' ש"ע ח"מ ד' בענייני מסים.

נקוט מיהא שפרעון היוצא חלקו בחובות דבר נכון ומקובל הוא ולא ר"ל שאם הקהל חייבי' ע"ד משל עשר' אלפים וערך כל הקהל מאה אלפים וערכו של זה היוצא ה' אלפים שיהא חלקו ת"ק וכך יניח מממונו שהרי לא יונח שרוצים לפרוע החובו' הרי לא יגבו הכל לפי ערך רק ג"כ לפי ראש הבית לשליש ולרביע נהרא נהרא ושפטא רק יחשב אלו יגבו עשרת אלפים לפי מנהג הקהל כמה בא לחלקו ותלי ג"כ בממון הלואת המעות לצורך מה הלוו אותם הקהל והעשיר בשעת הלואה והעני וכן בהיפוך הוא דבר שצריך תלמוד וע' שו"ת חוט השני' סי' מ"ט ואין להאריך כי לא נשאלתי על זה וגם מה שהארכתי שנראה כחוץ לעניינינו אינו רק לבוא למבוקשינו.

ואפי' היו כבר חובות ההם או קצתן על הקהל זה כמה שנים וכן כבר יצאו כמה ב"ב בהמשך זמן אותן שנים ולא נתנו רק כערך נתינות ג' שנים והוא תיקון הקודם מ"מ מצי אפי' יחידי' לומר עד כאן סבלנו ואעפ"י שלהנחתינו הנ"ל זה דווקא בנהגו מעצמן לא במנהג ע"פ תיקון חכמי העיר מ"מ גם בנדון דידן נהי דתקנו ע"פ חכמי העיר זה התיקון כשעדיין לא היו חובות מ"מ אחר שעלו עליהם עול החובות לא תקנו ואם גם אח"כ נהגו מעצמן נהגו ומצי גם יחיד למימר עד כה סבלנו וכ"ש פרנסי וטובי הקהל. אבל אחר העיון הראוי בד"א כשהקהל רוצים לתקן תיקון כלל ועדיין לא נתברר שיש איזה ב"ב שגילה דעתו שרוצה לצאת מש"כ כשכבר הסכים א' מהם ורוצה לצאת לאו כל כמינהו אפי' יתאספו כל הקהל כאחד חברים ורוצים לשנות מנהג הקדום ולחדש מנהג אחר אף שהוא כד"ת ומן הראוי כי נוגעים בדבר ותובעים אף שמוחזקין הם לא ידעתי מה קים לי דמצי למימר וכמ"ש מהר"ם סי' ק"ד אטו משום שהם רבים גזלני' נינהו ק"ו מת"ח שאומר דבר הלכה אחר שבא מעשה לידו דאין שומעין לו וכתב ר"ת והוכיח מג' מקומות דפירושו בשהת"ח נוגע בדבר כבתו' פ' הערל דע"ז ע"א כתבו רמ"א בהג"ה בי"ד ס"ס רמ"ב ואם זה בדבר הלכה העומד להתברר כ"ש לתקן תקנות הבדויות מלב ע"פ שיקול הדעת.

ואין להקשות על זה הרי ברוב תקנת הקהל הדבר נוגע אל קצת יחידי' כבר וה"ל אינך נוגעים שאני התם הואיל שהתקנות התם הם לתכלית קיום הקיבוץ והקהל גם הוא שוה לכל נפש כגון אם עושים תיקון לתת מס ממעות נכרים או שמחוץ לעיר אף שעתה ידוע מי ומי הם שיש בידם מעות נכרים או שיש להם חוץ לעיר מ"מ גלגל הוא החוזר בעולם פעמים שב"ב זה מתעסק בכך ופעמים זה ועוד שיש נגד תקנות הנ"ל עוד כמה תקנות הבאים לחוב לאחרים לא הרי זה כהרי זה ומפני כך גמרו לאשר ולקיים הכל וסמכי אהדדי. מש"כ זה הרוצה לצאת והוא מילתא דלא שכיחא ודבר היוצא מן חיבור הקהל לא מצי הקהל לתקן תקנה לחיוב זה היוצא ואני מסתפק אם הקהל מקרי מוחזקים לענין מעות הנחה שיתן זה היוצא מהם דאין אלו המעות בכלל מסים של בני העיר.

מכ"ש נדון דידן לפי מה שבא בשאלה שלא תקנו טובי העיר דבר חדש ולא ביקשו לתקן דבר אף כי לא הוברר לכך לתקן תקנות רק שמערערי' על תיקון הישן שהוא הנתינה מג' שנים להבא ואומרים שזה היה מפני שאז לא היו חייבי' הקהל כ"א סך קטן וכו' שהם דברים שאין בהם ממש וכל זמן שאין רוב הקהל או ממונים מהם מתקנים דבר חדש הישן שריר וקים ואף שהוא סותר הדין אם ניתקן ע"פ טובי העיר דמנהג עוקר הלכ' וכמ"ש למעלה. וכ"ש אם כבר נתחייבו אלו החובות או רובם כמה שנים ולא ביקשו לחדש שום תקנה עד עתה שרצה לצאת זה דדעת' גלוי וידוע שאינו רק לחייב זה ממון וכ"ש אם כבר יצא ב"ב מקמי הכי ולא בקשו דבר.

ואפי' לא היה מעולם שום תיקון בזה או שתיקון הקדום נעשה לזמן וכבר כלה הזמן עצמן צ"ע אם יכולים לתקן דבר בזה או למנעו מלצאת עד שיפרע חלקו בחובות אם לא עשו עד שכבר אמר זה שרצה לצאת אפי' בחובות שנעשו בקרוב אם היוצא רוצה להעמיד ערבות מספיק על ריבי' של החובות גם חלקו בקרן כשיפרעו ועח"מ סי' קע"ו ז"ך. ואין לומר דגם בנדון דידן נימא הכי דלפחות זה היוצא יעמיד ערבות וכו' ונימא דזה שנתחייב היוצא להניח חלקו בחובות לא תלי כלל במנהגא רק דינא הוא דצריך כל שותף לפרוע חלקו. דודאי הא תינא אם לא נעשה מקדם שום תיקון בזה מש"כ כשנעשה תיקון והוקבע למנהג שיתן ערך ג' שנים להבא ולא שתו לבם לסך חובות שנתחייבו אז כלל אף שהיו ג"כ חייבים מיהא סך מה ממילא מחלי אהדדי וכל קמי שלא יתקנו תקנה אחרת מפני שנחרבו החובות לא בטלה מחילתם לתיקון הקדום.

ומ"ש השואל אם יסכימו הקהל לשלם כל החובות בעוד זה שם. ברור לע"ד אחר שידוע דרך כל הקהל ועדה שאינם משלמים חובותיהם בפעם אחד רק קו לקו בעת התביעה או זמן של כל א' וא' אם לא בעת גזירות גירוש וכה"ג על כל צרה שלא תבא לאו כל כמינהו לעשות כזאת וכאלה להתעולל עלילות להתגולל על זה היחיד לא תהיה כזאת בישראל. ומ"ש עוד השואל דמצינו בכמה דוכתי כל מידי דביד האדם לעשות כאלו עשה דמי בזה אני מכיר קריצותיו ורמיזותיו ומראה מקום הוא ל' על מ"ש הרא"ש והנ"י בפ"ק דב"ק גבי מכר לשלשה בזה אחר זה הביאו טור וב"י בח"מ סי' קי"ט ולא דמי אפי' שאוכלא לדנא דשם זה שכנגדו מבקש יותר מן הראוי דבעי כולהו לגבו' מעדיות לכן מהנה לזה מה דמצי למיהדר שטרא דזיבורא למארי' והוי כאלו עשה כמבואר בש"ס פ"ק דב"ק ד"ח ע"א (אף דשיטת רש"י וסייעתי' לא כן הוא) ואע"פ דבפ' שני דייני דק"ט ע"ב אמרינן דהוי כאלו עשה אף דכשנגדו אינו מבקש רק דרכו השייך לו מ"מ כיון דקמי דמי לגבי קונה זה לא מצי לזכות שיוחזר לו דרכו למיירי בחד דאתי מכח ד' הוי כמבקש מה שאין ראוי לו לגבי זה והכי מבואר בתוס' שם ועוד דשאני התם דאמרינן זה כדי להחזיק מה שביד המוחזק לא לאפקועי ממונא ואע"ג דקהל מוחזקי' היינו לענים קים לי ונתינת משכון מש"כ לדמותה כאלו היחיד בעי להוציא מהם ממש לא אמרינן. ועוד אי אמרינן כך גבי מעשה כל דהו וקל להדורא שטרא ואע"פ דבעי ג"כ קנין או כתיבה ומסירה כמ"ש הרא"ש בההיא דב"ק מ"מ הוא רק מלאכת שעה מש"כ לגבות כמה אלפים שצריך זמן זמנם זמניה' והוא בעצמו דבר זר ועוד דמפסדי לנפשייהו לפרוע כל חובותיהם בפעם א' ודאי אין מקום לומר דהוי כאלו נעשה.

סוף דבר לאו כלהו דבידו בחדא מחתא מחתינהו לומר דהוי כאלו נעשה ותדע דא"כ גבי יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטי' דק"ל מה שמכרו מכרו נימא שיזכו בהם מטעם שבידה לעשות או אינך דבפרק היה נוטל דכ"א ע"ב גבי רשע ערום וכן בכל מקום דאמרינן דבדיעבד מהני ובכה"ג אמרינן בגמרא דקדושין פ"ג דס"ב ע"א כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי גבי תרומה לענין דלא הוי דבר שלא בא לעולם ופ"ה דמנחות דף נ"ט ע"ב כל שבידו לא הוי דיחוי ויש לנו בזה שיטה ארוכה במחוסר קציצה גבי גט פ"ב דגיטין דף כ"א ע"ב ומחוסר קריבה בספ"ז דחולין וס"פ הבונה וס"פ טבול יום. ומחוסר נקיבה בחולין פ"ט דקנ"ו ומחוסר פתיחה יומא דס"ג, ומחוסר לבישה בזבחים די"ט. ומחוסר גזיזה ופדיה חולין דקל"ה ומחוסר תלישה וקביצה סנהדרין דקי"ב. וכן סוגיית עומד לשרוף במנחו' פי"ב דק"ב ועומד לגבות בכתובו' ס"ח דפ"א ובכמה דוכתי ועומד לזרוק בב"ק פ"ז דמ"ז ובכמה דוכתי. ועומד לגזוז בכתובו' פ"ד דנ"א. ועומד לבצור שבועות פ"ו דמ"ג. ועומד לחתוך חולין פ"ד דע"ב. ועומד לפדות מנחו' דק"א ע"ב וכן סוגיא דמתנו' שלא הורמו בקידושין ב"ב ומכו' ומה שיש לדקדק בכל אלו ורמיותן אהדדי אין כאן מקומו כי בכל אלו אין ענין לנדון דידן ולא קרב זה אל זה כלל וזכרתי אותם באגב ולהוכיח דלאו כל אפי שווין והמעיין בספר הי"ד ימצא דלא בחדא מחתא מחתינהו.

ומ"ש עוד השואל שזה שיצא מן העיר התישב שם בקרוב ויוצא ובא ומתעסק בעיר והטובים תובעים ממנו הקצב המוטל על הסחורות לבני העיר לא ידעתי מה זו שאלה הלא ק"ל בר מתא אבר מתא מצי לעכב ופרטי הדיני' מבוארים בכמה תשובות ראשונים ואחרונים אפס שמץ מהם מביא רמ"א בח"מ ס"ס קנ"ו ובשו"ת ששון הנ"ל מבואר דאם מתעסק יתן עמהם והוא פשוט וברור ואין ראוי להסתפק בו כלל ובשו"ת חוט השני שהוצאתי לאור בג"ה סי' נ"א וס"א יש בזה דבר חידוש ראוי לעמוד עליו יע"ש.

אלא הדברים אשר עלו במזלג עיוני קצתם בנוים על שיקול דעת תורה וקצת' על דעת נוט' בדרך ארוכה וקצרה ואף שלכאורה נראה בפתח דברינו שיצאנו חוץ למכוון לכשתמצא יראה וימצא שאינם רק הצעות והכנה דרבה לבא מפרוזדור לבית והוא תכלית המבוקש אשר עינינו ולבינו שם ומ"מ קצרנו במקום שהיה אפשר להאריך בשקלא וטריא הן בסברא או בגמ' כי סמכנו על רוחב דעת השואל אשר מהגה' שכתב השואל סוף השאלה ניכר שבקי בחדרי תורה הוא. כ"ד הכותב מה שנראה לקולשת חולשת עניית דעתי לפי מיעוט הפנאי ורוב הטרדות:

יאיר חיים בכרך.