פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן נזעריכה

שאלה על פלוני שמת שנתיים אחר שנעשו הערכות ונמצא כפלי כפליים בעזבונו ושאלו הקהל ובקשו לדעת דעת תורה לצרפו לדעת נוטה אף כי בודאי בענייני ערכות וכל כה"ג הרשות ביד הקהל לעשות כפי ראות עיניהם וא"צ לשמוע בקול איש המחטט אחר שורשי הדינים כמו שאמרו חז"ל ב"ד מכין ועונשין לצורך שעה כ"ש מנהיגי הדור הנבררים ודעת הקהל סמכי עלייהו דהו טובי העיר דעדיפי כוחייהו אפילו להפקיע קדושה ואפילו לבער חמץ ומ"מ בקשו לחקור סברת רז"ל ולהסתייע ממנו אם יש לדון בזה לכף זכות לומר שבשנתיים אלו מציאה מצא או הטעה לסוחר או קנה דג של יוסף מוקיר שבפ'. ואחר שידעו זה יעשו כפי רצונם קרוב לדין תורה:

הנה לכאור' נרא' דטענינן ליתמי מדין תורה בכאלה ק"ו מהא דק"ל באחים ששטרת יוצאין ע"ש אחד מהם שאם חלוקין בעיסתן אימר מעיסתו קומץ ולא חילקו בדבר מוכח דאפי' מעט מזעיר אמרינן אימר שנתרבה להון רב וגם לא חלקו בין זמן ארוך או קצר. (וכ"כ הטור סי' ס"ב בהדיא דאפי' סך השטרות גדול וכו' בזמן הלואת השטר אחר שנחלקו בעיסתן ולא חילק באחר גופי' בין רב למעט). ואפילו אם אינם חלוקין בעיסתן כלל ק"ל דביתמי על האחים להביא ראיי' דאמרינן אולי הי' ראי' לאח שמת וכמבואר כל זה בסוגיא פח"ה דנ"ב ובח"מ סי' ס"ב. אבל לכשתמצא אין משם ראי' כלל דהתם שאני דאמאי דכתב בשטר סמכינן והוא חזקה אלימתא ואפשר דמקרי חזקה ועדים ולכן אפי' רב מודה דביתמי על האחים להביא ראי' וכן בחלוקין בעיסתן נדחוק אפילו באפשר רחוק לקיים דברי אגרת ולשון השטר שלפנינו מש"כ לומר בעושר ברור בההיא שעת' שאפשר שמקרוב הי' ברכת ה' בביתו והיא עשר תעשרם חוץ לטבע ולהניח דרך העולם שקומץ על יד יד ירבה אין לנו וגם בנדון דאחים הנ"ל (לולי דמסתפינא לחלוק על משמעות לשון הטור גם מפני שלא חנקו הפוסקים בדבר) אמינה שאפילו הם חולקין בעיסתן וידוע שעיסת זה האח מעט הי' ומזמן קרוב בא לו מאבי אמו אין לטעון ולומר אפי' מת האח דבר בלתי מצוי דהכי ק"ל דמלתא דלא שבירא לא טענינן ליתמי. ואין לך מילתא דלא שכיחא גדול מזה וכדארז"ל חברך מת אשר. אתעשר לא אשר כ"ש בזמן קצר חוץ למנהג עולם והרי ק"ל בגמ' נדרים ר"פ ר"א דמיתה לא שכיחה וכתבו רמ"א בהג"ה י"ד סי' רכ"ח כ"ש עשירות פתאומי. ועוד ראי' מסוגיא דריש נדה דמקוה שנמצא חסר כל טהרות וכו' דאמרינן חסר ואתא חסר ואתא ואפי' לקולא אמרינן כאן נמצא כאן היה גבי מחט חלודה ושרץ שרו בסוגיא ריש נדה ואפילו גבי ממון ואפי' להוציא מיורשים כמ"ש הרשב"א ובש"ע ס"ס ר"נ וע"ש בסמ"ע ואף כי יש לחלק בכמה פנים מ"מ בכה"ג בנ"ד תלינן ברגיל וכדרך עולם וע"כ איתרע חזקת גברא.

וממוצא הדברים יש ללמוד דלפי רוב עושר הנמצא ולפי מיעוט המשא שנשא בעול יש להחזיקו לפעמים לגוזל רבים למפרע כמה זימני ערכות עד"מ שנשא בעול ת"ק ונמצא אחר שנתיים ימים אלף ת"ק ר"ט וידוע לפי משא ומתן שלו והוצאות ביתו שא"א להרויח ולהשביח קרנו ממשאו ומתנו רק מאה ר"Y מערך ת"ק מחזקינן לי' שהי' לו בעת הערכה ג"כ אלף ות"ק דאחר שהוברר והוחזק לשקרנא מטילין עליו סך כשעת מציאתו וגם לזה קצת ראי' מדרז"ל וכן ערכה שקודמת לזו ה' שנים אם הי' ג"כ ערכו ת"ק אחר שג"כ ברור בקרוב שא"א להרויח בעל ת"ק אלף ר"ט בז' שנים מחזקינן ליה למטעה כערכו רק דבזה צ"ע אם נאמר להחזיקו ג"כ לערך שלפני ז' שנים לאלף ות"ק אחר דנכון לומר דנתרבה אחת לאחת וכמ"ש לעיל ובערכה שלפני הקודמת דהיינו י"ג שנה לפי שנעדר אם הי' ג"כ בעל ת"ק ואינו מן הנמנע להרויח בכל שנה מאה מת"ק ומכ"ש באשר נתרבה בכל שנה וניתוסף הריוח על הקרן ונתגדל הריוח בגדלות הקרן מחזקינן לי' בחזקת כשרות. ואמרינן השתא בערך שאחריו פשע וזה מבואר בדברי הפוסקים בכמה דוכתי ועי' בש"כ ריש י"ד גבי שוחט ובורק.

ובכה"ג שכתבנו יש להשכיל ולשקול בדעת אם הי' ערכו משתבח ועולה מעלה מעלה בהדרגה ולבסוף נמצא סך גדול שאין הדעת סובלת' אפשר לומר שבצדק נשא בעול עכ"פ עד ערך הנעשה סמוך למותו.

וכל זה כתבתי לסמך וסעד הענין מדרז"ל ומ"מ הכח ביד הקהל כפי בחינתם ושיקול דעתם ולפי מעשי האיש ולפי פרצת הדור וכמה בחינת לעשות כרצונם הן אחר פטירת איש או בחייו למנוע ממנו שבועה אפילו ירצה לשבע וכן להטיל שבועה לפי אומדן דעתם על מי שירצה וא"צ ליתן טעם לדבר ובלבד שיכוונן לבם לשמים. והנה מנהג ברוב המקומות שאין מחליטין להשביע קצת בני הקהל' ע"פ הגורל רק מי שלא ירצה ליתן ערכו הנעשה לו הוא ישבע ויש זמן קצוב שיכול לישבע אחר שיצא הערך וכשעבר הזמן א"י לשבע אח"כ ואם נודע שנפחת ערכו ע"י שהשיא בן או בת אפילו תוך הערך גורעין לו ואם נשא אשה ולקח נדן מוסיפין לו תכף מש"כ בשאר היזק או ריוח גדול אפי' ידוע לכל נשאר בערכו.

עוד מנהג פשוט מי שהגיד ערכו אלף ר"ט ועשה לו אלף ת"ק ר"ט וביקש לישבע שאין לו יותר מאלף שי"ן אין מניחין אותו רק ישבע על אלף וחמשים לכל היותר כי רשאי להוסיף בשבועתו ה' למאה ותו לא ואם לא ישבע כך ישאר באלף ות"ק. ויש אומרים שראוי לקנס גדול ע"פ דבורו שאמר שרוצה לישבע על אלף שי"ן הואיל שהגיד ערכו רק אלף ולא היא דמצי טעון שמתוך חור השבועה אמרתי לישבע על אלף שי"ן אף דאה"נ אי לי רק אלף חמשים. מש"כ בהוברר הדבר שהגיד ערכו שקר כגון מעשה שהי' שהוכחש על פניו מתוך יכולתו ביינות ומשכנות וסחורות וחובות אף כי יתנצל כי ידע שעכ"פ יעשו לו יותר ממה שיגיד אין ההתנצלות מספיק כי ודאי אלו לא הוסיפו לו על דבריו הי' מקבלו ושותק לכן לא ינקה מעונש למגדר מלתא ומפני הרמאים.

עוד מעשה שהי' שהגיד אחד ערכו ת"ק ר"ט ומפני שריננו עליו כל העולם שיש לו יותר ויותר מערכו לפנים שהי' רק ת' עשה לו ערכו אלף ר"ט ואף שצוח ככרוכיא וחירף וגידף וקילל למעריכים מ"מ לא רצה לישבע וככלות ה' שנים הגיד ערכו אלף ועשו לו יותר ויותר ושאלוהו איך לפני ה' שנים הגדת ערכך ת"ק ר"ט ועתה הגדת אלף ר"ט ולך הוצאות הבית גדול ורב והשיב מפני שידע מאז ריננת העולם עליו והבין שבודאי יעלוהו המעריכים בכן אף שהי' לו ת"ת ר"ט הגיד ערכו ת"ק ועתה דקדק מאד מאד להשביע עין העולם ועין המעריכים ואין לו רק אלף בצמצום. זה תלוי בדעת הקהל לקנסו על שהעלים ערכו במאמרו כי זה המכשילה בעו"ה פשטה כמעט ברוב הציבור ובפרט במקום שאין משביעין בהכרח עפ"י הגורל. ועוד תו לא מהימנינן לי' שדקדק בחשבונו עתה אחר שמודה שבראשונה כיחש ומעלים בערכו לפי סברתם או ישבע. ובעניני הקהל עונשין גם על המחשבה הגלוי' כמעשה למען ישמעו וייראו ולא יזידון עוד. כך דעתי הקלושה נוטה כפסקי ב"ב עם קצת דעת תורה הטרוד:

יאיר חיים בכרך