חות יאיר/מג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מג
עריכההאירו מול עבר פני גזרת ספיר אותיותיו של הגאון המופלג על כל אנשי דורו אב"ד ור"מ נ"י נר"ו וכמעט יצאה נפשי בדברו אתי כי ראיתי שהעביר בקולמס בלי נימוס ועשה הדבר קצת רושם בלבי שאותו הגאון ה' יתמיד כבודו עלה עשן באפו ח"ו על שבאתי להשיב על דבריו בשביל זה התחיל להטיל קוצים בעיני ואל אלקים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע שלא כוונתי רק לטעום מצוף אמרותיו הטהורות כאשר עשיתי התנצלותי בכתבי שבוודאי דן דין אמת לאמתו ולא באתי לסתור דבריו כי מי אנכי תולעת ולא איש להיות קולע אל השערה ולשלוף חרב מתערה ובאתר די זקיקין דנורא מאן עייל לתמן עם כל זה רפדוני הגאון בראותו את עושר כבוד מלכותו ושידיו רב לו וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום והאי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחי' לי' וכל דבריו הם מיוסדים על אבני פז ושהי' לאותו גאון עמי תוכחת מגלה מאהבה מסותרת כאשר התנצל הגאון עצמו בסוף דבריו אמרתי דברי פי חכם חן.
וכבר אמר הרמב"ם מימי לא נצחני אדם אלא בעל מלאכה אחת. והנה לא הי' רצוני להטריח אותו צדיק בתיבות הרבה פעם שנית אך ורק להוציא את עצמי מן החשד כאלו הייתי מתלבש עצמי בטלית שאינה שלי מתוך תשובות רש"י חס לי לזרעא דאבא לגנוב דעת הבריות רק אנחנו פה היום עוסקין במס' קדושין ותחלת הזמן הי' ההלכה ריש פרק האומר מדין עני המהפך בחררה וזה דרכי כל הימים לחרוז מגמרא אל הפוסקים ומפוסקים אל התשובות ואח"כ אני עושה מהם גוף אחד ומפני שעשה לי הגאון הכבוד הזה ושלח אלי הפסק אשר הוציא לאור מתוך דברי הפוסקים על כן באתי ללמד זכות על התובע שלא יאמרו כהנים קפדנים וקנתרנים הם. אך לבי מהסס על אותו גאון שחגר חרבו כישמאל הרעיפו שחקיו ושלח ברקיו דרך קשתותיו לסתור דברי רש"ל אמרתי בלבי מי יגלה עפר מעיני אותו צדיק שפסק כל ימיו לדברי הדנין דין מערופי' שלשון דנין משמע להוציא בדיינין ועכשיו רבינו אשר כינה את עצמו תלמיד תלמידו יש בידו חבילות ראיות ברורות שאינו כן ולכן ימחול נא הגאון ואדברה אך הפעם ללמד זכות כדי להעמיד דברי הגאון מנוחתו כבוד ונשמתו הטהורה אשר היא היתה בלי ספק מעולם האצילות איך יהי' המכשלה הזאת ח"ו תחת ידו אשר כבר העידו עליו שאלו נשתכחה תורה מישראל הי' מחזירה מפלפולו. ובאמת אבקש מחילה אלף פעמים מכבוד תורתו ואף שהגאון לן בעומקה של הלכה עמוק עמוק מי ימצאנו והביא ראיות מש"ס וממימרותיהן עם כל זה יש להעמיד דבריו.
אך הפליאה הנשגבה אשר לא אוכל לה היא אחרי שהגאון יש לו לב כפתחו של אולם איך יאמר שאותן הג' בבות שבסי' קנ"ו ר"ל לאותן שדנין רק לאסור ולא להוציא הרי יש לנו עוד בבא אחרת שכתב ויש אוסרין ולטעמי' אם לאותן שדנין הוא רק לאסור למה כפל רמ"א דבריו שהי' די בתחלה יש שדנין פירוש לאסור ויש שאינן דנין ומתירין לכתחלה ולמה כפל לכתוב ויש אוסרין אלא ודאי שאותו הגאון נתיירא פן יטעה אדם בדבריו הראוה דברי המרדכי ולכן עשה ג' בבות יש שדנין להוציא ויש שאינן דנין להוציא רק לאסור ויש מתירין לכתחלה. ומה שכתב רבינו והביא ראי' מסי' שפ"ו שגם שם כתב הסמ"ע לאותן שדנין דאין מוציאין מחילה מכבודו זה אינו רק לדעת היש אוסרין כתב כן כאשר יעויין שם שכתב וז"ל דאף המ"ד דאסור ליקח מערופי' וכו' והנה בוודאי רמ"א ורש"ל שניהם עולים בקנה אחד ופניהם איש אל אחיו בדבר זה.
וא"כ לדברי הגאון גם הרמ"א טעה עצמו והוא דבר תמוה כי ממשה ועד משה לא קם כמשה ואיך יכשלו שני עמודי עולם בדבר זה. ומה שאותו גאון עקר הרים וטחנן זו בזו בש"ס ובתוס' לסתור דברי רש"ל מנוחתו כבוד לא אוכל להסכים עמו וחלילה לי לשוח יד במשיח ה' ובאמת יש פנים לכאן ולכאן כאשר הגאון בעצמו מותיב ומפרק לפעמים. אך אותו גאון רש"ל שכתב לדעת הדנין שהוא להוציא דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא מפני שני טעמים חדא דלשון דנין משמע להוציא ועוד כי בוודאי ליכא מאן דפליג דאותן הדנין ושאינן דנין פליגי דמ"ס כת"ק ומ"ס כר"י וא"כ אף שלא קיימ"ל כר"י והסוגי' אזלי כאידך מ"ד דהיינו כת"ק עם כל זה אותן הדנין יש להם על מה שיסמכו ולמיגדר מלתא דנין להוציא ובאמת אנן לא נהגינן כן רק כדעת האין דנין מפני דקיימ"ל כת"ק א"כ בזה לא סתר הגאון רש"ל את דבריו אף שכתב דקיימ"ל כת"ק ושוב כתב לאותן הדנין הוא להוציא כי הדנין סבירא להו כר"י דהוא גזל גמור ולמיגדר מלתא מכל להחמיר ולא להקל הרי כמה דברים שב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין כמבואר סי' ב' בח"מ ובכמה מקומות בתשובות הידועים לאב"ד רבינו.
וזולת זה יש לי להעמיד דבריו אך יראתי להטריח כל כך לרבינו פן יאמר מי ביקש זאת מידך רמוס חצרי אבל אקוה אי"ה עי"מ לדבר אתו פא"פ והמשכיל יבין. ומה שרבינו תולה עצמי בכמה מקומות באשלי רברבי בעל ש"כ אבקש מחילה איך מצאנו ידינו ורגלינו קודם שיצא אותו הספר לאורה וכבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לפסוק כרמ"א והסמ"ע תלמידו ומימיהם אנו שותים ואנחנו דנין. במקום שרוב הפוסקים נוטים לצד אחת ויחיד החולק עליהם הוי כטועה בדבר משנה. סוף כל סוף הנני משתחוה מרחוק לפני הגאון ולא באתי לחלוק עליו ויפה דן. וזיכה את הזכאי וכו' ומה שנכנסתי בעובי הקורה הי' כדי לשתות בצמא דברי הגאון וחביבין עלי מילי' דרב ובודאי ימחול על כבודו לפי גודל ענותנותו והשם יוסף לו כבוד על כבודו ויאריך שנותיו ובשלוה ימותיו אמן: