פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן לטעריכה

תשובה מהגאון מוהר"ר גרשון ז"ל אב"ד ממיץ על השאלה הנ"ל עם תוס' איזה דברים כאשר ניכר מתוך התשובה. וז"ל האמת אגיד ולא אכחד שאין דעתי נוחה לתקוע את עצמי. לדבר הלכה למעשה באתרא דלא ידעין לי ואין עלי ההלכה לגמור. ואך ורק לכבוד השואל בענין ולמען השלום כי היכי דלא ליתו לאנצויי אמרתי לבטל דעתי ורצוני מפני רצון אחרים ואחוה דעתי הקלושה מה שנלע"ד להלכה ולמעשה.

והנה אם באנו לברר וללבן כל פרטי הדין וחלקיו מה ששייך לשאלה זו דרך פלפולא ולהראות פנים לכל צד בראיות נכונים מן הש"ס והפוסקים כדרכינן להשיב לשואלי דבר תקצר היריעה וכל' הזמן אשר איננו מספיק כעת ומה גם נראה מכותלי כתבו שם השואל שאיננו חפץ כי אם להורות לו על מי שפועל עליו לטפל עם הבכור. על כן לעשות רצונו רצון יריאיו חפצתי רק בקצרה. ואען ואומר במה שמדיינים ראובן הלוקח עם שמעון.

הדין עם שמעון ואין ראובן יוכל לומר שהוא מחזיק השני זהובים וחצי מחמת פחת הולד דאם לכך נתכוון ה"ל לפרש כן להדיא ומדלא פירש כן בשעת מתן מעות שנתן לו השבעה זהובים וחי ה"ל דברים שבלב ואינן דברים זה נלע"ד פשוט. וברור בלי פקפוק. וכיון שזכינו לדין ששמעון המוכר יצא זכאי נגד ראובן הלוקח. נמצא נשאר הדין בין ראובן הלוקח ובין הכהנים על איזה מהם מוטל הטיפול עם הבכור. ונלע"ד שהחיוב מוטל על הכהנים כי עלי' דידהו המצוה רמיא. אפילו ספק בכור בכלל מתנות כהונה יחשב אפי' בזמן הזה.

זולת אם פשע הישראל ולא מכר הבהמה או הולד לנכרי קודם שיצא הולד לאויר העולם אזי קנסינן להישראל ואין הכהנים מחויבים לקבל ממנו הבכור. ובנ"ד נלע"ד שלא פשע ראובן הלוקח במה שלא מכרו. כי טענתו טענה מה שטען שהוא היה סובר שכבר מכרו שמעון המוכר כי סמך אחזקה שלא יוציא שמעון מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. ואף אם לא נאמין לו טענה זו כי באמת אין זו חזקה מעליא אף על פי דאמרינן חזק' כזו לענין בדיקת חמץ שהיא גם כן מצוה מדרבנן כדאיתא בפ"ק דפסחים עש שאני התם דהוה לה להמצוה זמן קבוע. משא"כ בנ"ד דאפשר לומר שעדיין לא מכר שמעון הפרה או הולד כי הוא היה סובר שיש לו עוד עידן ופלג עידן למכרו ממילא טענת ראובן גרוע היא ולא מהימנינן ליה.

מכל מקום איכא למימר שלא פשע ראובן כי גם הוא סבור שיש לו עוד זמן לקיים המצוה למכרו כדי שלא יבא לידי תקלה גיזה ועבודה או להטיל בו מום קודם שיצא לאויר העולם. רק שבו בלילה שלקח הבהמה המליט' זכר ומה היה לו לעשות. ואם כן שורת הדין למיקנסי' שהוא יטפל עם הבכור רק המצוה על הכהנים לטפל עמו ואפילו אם היה ספק בדבר אין הכהנים יכולים להיפטר מן הספק רק עליהם מוטל לברר כמו שאיתא בדרישה ופרישה סימן שט"ו בי"ד שהביא ב' תשובות שעל הכהן מוטל לברר אם אינו רוצה לקבלו. ואם הכהן מסרב מלקבלו הרי זה מבזה פרס המלך ע"ש כי האריך. ועדיין יש מקום לכהנים שיאמרו שאינם מחויבי' לקבל את הבכור משום שהלוקח פשע במה שעשה פשר עם המוכר. דאם לא עשה פשר היה הדין נותן המקח בטל ואזי היה הדין בינם ובין המוכר ולא היו מחויבים לקבלו ממנו. כי הוא פשע שלא מכרו גם לא הודיע ללוקח שעדיין לו מכרו כדי שימכרנו הלוקח. כן יש לכאורה מקום לומר.

אבל באמת גם בטענה זו אין ממש שהכהנים יהיו פטורים מן הטפול מכמה טעמים חדא אם נאמר שהלוקח היה זוכה לבטל המקח כי עדיין היה מוחזק. וממילא היה הדין בין הכהנים ובין המוכר מ"מ היו הכהני' מחויבים לטפל בו. כי באיזה צד יבואו עליו הכהנים לומר שהוא פשע וראוי למיקנסי' י משום שלא מכר הוא הבהמה או הולד לגוי קודם שמכר הוא הבהמה ללוקח הלא תשובתו בצדו שהחקלאי אמר לו לפ"ת שעדיין לא מלאו ימיה ללדת והיה סובר שעוד יש לו זמן למוכרו ואין זה פשיעה ואי משום שפשע שלא הגיד להלוקח בשעת המקח שהוא לא מכרו עדין. הלא גם על זה השיב ששכח להודיעו ושכחה לא אקרי פשיעה כמ"ש מהר"מ בתשובה סי' כ"ח ע"ש. חדא ועוד קאמינא שלא פשע הלוקח במה שעשה פשר דבר עם המוכר. כי הוא היה סובר שאין טענתו מה שטען שהוא סמך אחזקה שלא יוציא שאינו מתוקן מתחת ידו טענה מעליא כמ"ש לעיל באמת ולא מהמנינן ליה כלל ואף אם מהימנינין ליה כיון שהוא מוחזק מ"מ לא ימלט שיחייבוהו הב"ד לקבל בחרם שכדבריו כן הוא והוא יודע בעצמו שאינו יוכל לקבל בחרם באמת או שלא היה רוצה לקבל עליו חרם אפי' באמת. ע"כ יפה עש שעשה פשר כי מן הדין לא יוכל לבטל המקח עכ"פ בלא ק"ח והוא לא פשע במה שלא מכרו כי היה סבור דיש לו עוד זמן כמ"ש לעיל. כללא דמלתא שנראה לע"ד להלכה ולמעשה שעל הכהנים מוטל לטפל עם הבכור.

אמנם זאת לדעת כיון שנראה מתוך השאלה שהוא ספק בכור כדין מי שקונה בהמה מן הנכרי (כי קשה שיבורר שלא ילדה מקודם וסימנים לאו דאוריי' הם) ע"כ אין כופין את הכהנים בכפי' שיקבלו אותו רק מודיעים להם שאם יסרבו הרי הם מבזי' מנת המלך וכל כהן שאינו מודה בהן אין לו חלק בכהונ' כמ"ש בדרישה ופרישה הנ"ל.

ע"כ נלע"ד שנכון הוא שהלוקח והכהנים ישלשו ביניהם השני זהובים וחצי שניכה מן המקח הראשון ובזה זרעא דאהרן שרדף שלום יבואו בברית החיים והשלום ויזכו לראות ביאת המבזר שלום ויאכלו וישבעו מן הזבחים ביר"א של"ם למשפחותם לבית אבות"ם לפ"ק.

נאם גרשון אשכנזי חונה פה מיץ: