חוק שירות המדינה (משמעת)/שירותים חשאיים
חוק שירות המדינה (משמעת)/שירותים חשאיים מתוך 
חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ״ג–1963
התאמות לפי צו שירות המדינה (משמעת) (שירות הבטחון הכללי והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים), תשל״ט–1979
2001394
ס״ח תשכ״ג, 50, 98; תשל״א, 39; תשל״ד, 54; תשל״ו, 20; תשל״ז, 170; תשל״ח, 117; תשמ״ב, 20; תשמ״ג, 32, 46; תשנ״ב, 72; תשנ״ד, 82; תשס״ה, 719; תשס״ז, 434; תשס״ח, 669; תשס״ט, 87; תשע״א, 932; תשע״ד, 603; תשע״ה, 105; תשע״ח, 906; תשע״ט, 230; תשפ״ד, 582.
צו שירות המדינה (משמעת) (שירות הבטחון הכללי והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים), תשל״ט–1979: ק״ת תשל״ט, 1750; תש״ם, 36; תש״ן, 258; תש״ס, 690.
נוסח זה של חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ״ג–1963 כולל שינויים ותיאומים לפי צו שירות המדינה (משמעת) (שירות הבטחון הכללי והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים), תשל״ט–1979. לפי סעיף 1(א) לצו, נוסח מתואם זה יחול על עובדי שירות הבטחון הכללי (להלן – השירות), ועובדי המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (להלן – המוסד), בכל מקרה שבו ראש השירות או ראש המוסד, לפי הענין, יחליט כי טעמים של סודיות או טעמים של משטר ומשמעת המיוחדים לשירות או למוסד מצדיקים תחולתו של הצו באותו מקרה; במקרים אחרים יחולו על עובדי השירות ועל עובדי המוסד הוראות החוק.
תוכן עניינים
פרק ראשון: פרשנות
הגדרות [תיקון: תשל״ז, תשמ״ג, ק״ת תשל״ט]
בחוק זה –
”חוק המינויים“ – חוק שירות המדינה (מינויים), תשי״ט–1959;
”עובד המדינה“ – מי שנתמנה לשירות המדינה לפי חוק המינויים, לרבות עובד על פי חוזה מיוחד כאמור בסעיף 40 לחוק המינויים;
”השר“ – השר הממונה על עובד המדינה הנדון, ולרבות ראש הממשלה לענין עובדי המדינה שהוא ממונה עליהם;
”נציב השירות“ – מי שנתמנה נציב שירות המדינה על פי חוק המינויים;
”ועדת השירות“ – ועדת שירות המדינה שנתמנתה לענין חוק המינויים;
”מנהל כללי“ – מי שנתמנה מנהל כללי של משרד על פי חוק המינויים;
”משרד“ – כמשמעותו בחוק המינויים;
”גוף מבוקר“ – רשות מקומית או גוף אחר שחוק זה הוחל על עובדיהם כאמור בסעיף 75;
”יחידת סמך“ – יחידה במשרד שועדת השירות העניקה לה סמכויות מינהליות של משרד, בהתאם לכללים הנהוגים בשירות המדינה;
”ראש יחידה“ – לענין עובדי השירות – ראש השירות, ולענין עובדי המוסד – ראש המוסד.
פרק שני: מינוי בית הדין למשמעת, תובע וחוקר
בית דין למשמעת [תיקון: ק״ת תשל״ט]
יוקם בית דין למשמעת, שתפקידו לשפוט את עובדי השירות ועובדי המוסד, על עבירות שהן עבירות משמעת של עובדי המדינה לפי חוק זה או לפי חוק אחר (להלן – בית הדין).
חברי בית הדין [תיקון: תשל״ז, תשמ״ג, תשנ״ד, ק״ת תשל״ט]
(א)
שר המשפטים, בהתייעצות עם ראש הממשלה, ימנה את חברי בית הדין לתקופה של חמש שנים מתוך שתי רשימות, והן –
(1)
רשימת הכשירים להתמנות שופטי בית משפט השלום שערך שר המשפטים (להלן – רשימת המשפטנים);
(2)
רשימה שערכו במשותף ראש השירות וראש המוסד (להלן – רשימת היחידות).
(ב)
לא ייכלל אדם ברשימה אלא אם הוא עובד בשירות המדינה, גוף מבוקר או משרת בצה״ל, או זכאי לקיצבת פרישה מאחד מגופים אלה, לפי הענין, או מי שפרש מגוף כזה לאחר ששירת בו לפחות שבע שנים, ובלבד שבכל מקרה טרם מלאו לו שבעים שנה.
(ג)
חבר בית הדין שתמה תקופת כהונתו, מותר לחזור ולמנותו בכפוף לסעיף קטן (ב).
(ד)
חבר בית הדין שהחל לדון בענין פלוני תוך תקופת כהונתו, רשאי לסיימו גם לאחר שתמה תקופה זו.
אב בית הדין [תיקון: תשנ״ד, ק״ת תשל״ט]
שר המשפטים, בהתייעצות עם ראש הממשלה, ימנה אב בית הדין וממלא מקומו מתוך רשימת המשפטנים.
פרסומים [תיקון: ק״ת תש״ס]
מינויים של אב בית הדין ושל ממלא מקומו יפורסמו ברשומות.
הרכב צוותי בית הדין [תיקון: תשל״ז, תשמ״ג, תשנ״ד, ק״ת תשל״ט]
(א)
בית הדין ידון בצוותים של שלושה, שימנה אב בית הדין לענין פלוני; בכל צוות יהיה לפחות חבר אחד מרשימת המשפטנים וחבר אחד מרשימת היחידות.
(ב)
אב בית הדין ימנה מתוך רשימת המשפטנים את היושב ראש לכל צוות; אם הוא עצמו נמנה על הצוות יהיה הוא היושב ראש.
סדרי הדין
סדרי הדין של בית הדין ייקבעו בתקנות על ידי שר המשפטים.
אי תלותם של חברי בית הדין
אין על חבר בית הדין מרות בעניני שפיטה זולת מרותו של הדין.
הפסקת כהונה [תיקון: תשל״ז, תשמ״ג, תשנ״ד, ק״ת תשל״ט]
(א)
חדל חבר בית הדין להיות עובד המדינה, או עובד גוף מבוקר מחמת שהורשע בעבירה פלילית או משמעתית, או חדל לשרת בצה״ל מחמת שהורשע בעבירה פלילית, תיפסק כהונתו כחבר בית הדין.
(ב)
חבר בית הדין שמלאו לו שבעים שנה תופסק כהונתו כחבר בית הדין, אולם רשאי הוא לסיים את הדיון בענין פלוני שהחל בו לפני הפסקת כהונתו.
(ג)
חבר בית הדין שנתמנה לכהונתו בהיותו עובד מדינה, גוף מבוקר או משרת בצה״ל ופרש מהם שלא מחמת האמור בסעיף קטן (א) ושוב אינו ממלא אחר תנאי הכשירות האמורים בסעיף 3(ב), תופסק כהונתו, אולם יהיה רשאי לסיים את הדיון בענין פלוני שהחל בו לפני הפסקת כהונתו.
[תיקון: תשל״ז, תשנ״ד, ק״ת תשל״ט]
(בוטל).
סמכויות בית הדין [תיקון: תשל״ז]
בכפוף לאמור בסעיף 7 יהיו לבית הדין כל הסמכויות הנתונות לועדת חקירה לפי סעיפים 8 עד 11 ו־27(ב) לחוק ועדות חקירה, תשכ״ט–1968.
התפטרות
חבר בית הדין רשאי להתפטר מכהונתו על ידי הגשת כתב התפטרות לשר המשפטים; כהונתו תיפסק כתום שלושים יום לאחר הגשת כתב התפטרות, אם לא הסכים שר המשפטים למועד קצר מזה.
סמכות להעביר מכהונה [תיקון: ק״ת תשל״ט]
שר המשפטים, בהתייעצות עם ראש הממשלה, רשאי להעביר חבר בית הדין מכהונתו על יסוד חוות דעת של ועדה רפואית ממונה על ידי ועדת השירות המעידה שמחמת מצב בריאותו נבצר ממנו למלא תפקידו.
תובע [תיקון: ק״ת תשל״ט]
התובע לפני בית הדין יהיה פרקליט המדינה או מי שהוסמך לכך על ידיו לאחר התייעצות עם ראש היחידה.
חוקר [תיקון: ק״ת תשל״ט]
שר המשפטים ימנה, לענין חוק זה, חוקרים שיפעלו לפי הוראות התובע; אם לא נתן התובע הוראות לחוקר, רשאי מגיש הקובלנה לתיתן.
סמכויות חקירה
בענינים שהם בסמכותו של בית הדין יהיו לתובע ולחוקר הסמכויות שאפשר להעניקן לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצידורה הפלילית (עדות), והסעיפים 3 ו־4 לאותה פקודה יחולו על חקירות של התובע או החוקר מכוח סמכויות אלה, בשינויים המחוייבים לפי הענין.
פרק שלישי: עבירות משמעת, שפיטה ועונשין
עבירות משמעת [תיקון: תשל״ז]
עובד מדינה שעשה בישראל או בחוץ לארץ אחת מאלה אשם בעבירת משמעת:
(1)
עשה מעשה, או התנהג, באופן שפגע במשמעת שירות המדינה;
(2)
לא קיים את המוטל עליו כעובד המדינה על פי נוהג, חוק או תקנה, או הוראה כללית או מיוחדת שניתנו לו כדין, או התרשל בקיום המוטל עליו כאמור;
(3)
התנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה או התנהג התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה;
(4)
התנהג התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו או בקשר אתו;
(5)
השיג את מינויו בשירות המדינה במסירת ידיעה כוזבת או בהעלמת עובדה הנוגעת לענין, או בשימוש באיומים או בכוח או באמצעים פסולים אחרים;
(6)
הורשע על עבירה שיש עמה קלון.
שותפות לעבירת משמעת
עובד המדינה שהיה שותף לעבירת משמעת, באופן שהיה עושה אותו אחראי בפלילים לפי פרק ה׳ לפקודת החוק הפלילי, 1936, אילו היתה העבירה עוון או פשע – אשם אף הוא בעבירת משמעת.
ועדות משמעת [תיקון: תשל״ז, ק״ת תשל״ט]
(א)
יוקמו ועדות משמעת של שלושה עובדי המדינה כל אחת, שמתפקידן לשפוט את עובדי המדינה על עבירות משמעת מן הסוגים שקבע שר המשפטים לענין זה בתקנות, למעט עבירות כאמור בפסקאות (3) עד (6) לסעיף 17.
(ב)
שר המשפטים, בהתייעצות עם ראש הממשלה, ימנה את חברי ועדות המשמעת מתוך שתי רשימות, והן –
(1)
רשימה שערך שר המשפטים (להלן – רשימת שר המשפטים);
(2)
רשימה שערכו במשותף ראש השירות וראש המוסד (להלן – רשימת היחידות).
(ג)
לא ייכלל אדם ברשימה אלא אם נתמלאו בו הוראות סעיף 3(ב).
(ד)
הקמת ועדות המשמעת ומינוי חבריהן אינם גורעים מסמכותו של בית הדין.
מינוי ועדות משמעת [תיקון: תשל״ז, ק״ת תשל״ט, ק״ת תש״ן]
(א)
אב בית הדין ימנה את ועדות המשמעת מתוך חברי ועדות המשמעת שנתמנו כאמור בסעיף 19(ב).
(ב)
מתוך שלושת חברי הועדה יהיה לפחות חבר אחד מרשימת שר המשפטים, והוא יהיה יושב־ראש הועדה, וחבר אחד מרשימת היחידות ובלבד שלא יהיה יותר מחבר אחד נמנה עם עובדי המשרד שבו מועסק הנאשם.
[תיקון: ק״ת תשל״ט]
(אינו חל).
הגשת תלונה [תיקון: תשל״ז, ק״ת תשל״ט, ק״ת תש״ם]
ראש יחידה רשאי להגיש לועדת משמעת תלונה על עבירת משמעת שהיא בסמכותה, ועובד שהוגשה עליו תלונה כאמור חייב להתייצב לפני הועדה במועד ובמקום שתקבע.
סדרי דין בוועדת משמעת [תיקון: תשל״ז]
ועדת המשמעת לא תשפוט עובד ולא תגבה עדות אלא בפניו; בכל הליך של ועדת משמעת תינתן לעובד הנוגע בדבר אפשרות להשמיע טענות, להביא ראיות ולחקור כל עד שהתייצב לפני הוועדה.
סמכויות ועדת משמעת [תיקון: תשל״ז]
בכפוף לאמור בסעיף 30 יהיו לוועדת משמעת כל הסמכויות הנתונות לוועדת חקירה לפי סעיפים 8 עד 11 ו־27(ב) לחוק ועדות חקירה, תשכ״ט–1968.
החלטת הוועדה ואמצעי משמעת [תיקון: תשל״ז, תשמ״ג]
תם הדיון ומצאה ועדת המשמעת, כי העבירה, נושא התלונה, הוכחה ולא הופסקו ההליכים לפי סעיף 27, תנקוט הועדה נגד העובד אחד או אחדים מאמצעים אלה:
(1)
התראה;
(2)
נזיפה;
(3)
הפקעת משכורת בסכום שתקבע הועדה ושלא יעלה על החלק השנים־עשר ממשכורתו החדשית של העובד, לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים; לענין פסקה זו, ”המשכורת החדשית“ – המשכורת הקובעת שלפיה היתה משתלמת קצבתו של העובד אילו יצא לקצבה ביום מתן ההחלטה;
(4)
העברתו – בתיאום עם המנהל הכללי של המשרד או מי שהמנהל הכללי מינה לכך – למשרה אחרת או למקום עבודה אחר במשרדו, בהגבלת זמן, או ללא הגבלה;
(5)
(בוטלה);
(6)
הורדה בדרגה או הקפאתה, במידה שתקבע ולתקופה שתקבע, ובלבד שלא תעלה על שנה אחת.
הודעה על החלטת הועדה [תיקון: ק״ת תשל״ט]
העתק החלטת הועדה לפי סעיף 25 יימסר ליועץ המשפטי לממשלה ולראש היחידה לא יאוחר משבוע ימים לאחר שניתנה, ומי שנמסרה לו ההחלטה כאמור רשאי לדרוש שיימסר לו כל חומר הדיונים שקדמו להחלטה.
הפסקת הדיון [תיקון: ק״ת תשל״ט, ק״ת תש״ם]
ההליכים בועדת משמעת יופסקו באחת מאלה:
(1)
הודעה מנומקת של היועץ המשפטי לממשלה לועדת המשמעת, על הפסקת ההליכים;
(2)
הגשת תובענה לבית הדין באותו ענין;
(3)
החלטת הועדה, שהעתק ממנה יימסר ליועץ המשפטי לממשלה ולראש היחידה, כי חומרת העבירה מחייבת העברת התלונה לבית הדין.
התערבות היועץ המשפטי לממשלה בהחלטת ועדת המשמעת [תיקון: ק״ת תשל״ט]
(א)
היועץ המשפטי לממשלה רשאי, לא יאוחר מ־30 יום לאחר שנמסר לו העתק ההחלטה לפי סעיף 26, לעשות אחת מאלה:
(1)
לבקש מבית הדין לבטל את אמצעי המשמעת שהחליטה עליהם ועדת המשמעת, לרבות ההליכים שקדמו לה, וכן להורות על עיכוב הביצוע של אמצעים אלה עד להחלטת בית הדין;
(2)
לערער לפני בית הדין על זיכויו או על חיובו של העובד או על קולת אמצעי המשמעת.
(ב)
ביטל בית הדין אמצעי משמעת שהחליטה עליהם ועדת המשמעת, רשאי הוא להורות לתובע להגיש לו תובענה.
ערעור העובד על החלטת ועדת משמעת [תיקון: תשל״ז]
(א)
עובד הרואה את עצמו נפגע על ידי אמצעי משמעת שהחליטה עליו ועדת המשמעת – למעט אתראה – רשאי לערער לפני בית הדין על חיובו בדין או על חומרת אמצעי המשמעת – לא יאוחר מהיום השלושים לאחר המועד שבו נמסר לו המסמך המכיל את האמצעי או המעיד עליו.
(ב)
אמצעי משמעת שהחליטה עליו ועדת משמעת לא יבוצע אלא לאחר שעברה תקופת הערעור, ואם הוגש ערעור – לא יבוצע אלא לאחר שהחליט בית הדין בערעור.
(ג)
אין בהוראות סעיף זה כדי לעכב ביצועה של החלטה להעביר את העובד מיד למשרה אחרת או למקום עבודה אחר.
ביצוע וסדרי דין
מותר לקבוע בתקנות הוראות בדבר ביצוען של החלטות ועדת משמעת על ידי הרשויות הנוגעות בדבר, ושר המשפטים רשאי לקבוע את סדרי הדין בועדות המשמעת.
סמכות של שר או ראש היחידה [תיקון: תשמ״ג, ק״ת תשל״ט]
(א)
שר או ראש היחידה רשאים, בשל מעשה או מחדל של עובד שיש בהם משום עבירת משמעת, לנקוט כלפי העובד באחת מאלה:
(1)
התראה;
(2)
נזיפה.
(ב)
שר או ראש היחידה לא ינקטו באמצעי כאמור אלא לאחר שניתנה לעובד הזדמנות להביא טענותיו לפניהם או לפני מי שהם הסמיכו לכך.
(ג)
אמצעי כאמור בסעיף זה לא ייחשב כאמצעי משמעת לענין סעיף 62.
קובלנה [תיקון: תשמ״ג, ק״ת תשל״ט]
שר, ראש יחידה, היועץ המשפטי לממשלה, מנהל כללי וסגנו לעניני מינהל ומנהל יחידת סמך רשאים להגיש לתובע קובלנה על עבירת משמעת שעבר עובד המדינה, הן ביזמתם הם והן על פי תלונה שהוגשה להם.
הגשת תובענה [תיקון: תשנ״ד]
(א)
ראה התובע שיש בקובלנה ובחומר הראיות שלפניו כדי להעמיד את עובד המדינה לדין משמעת, רשאי הוא להגיש לבית הדין תובענה, והוא חייב להגישה אם מי שהסמיך אותו להיות תובע, הורה לו לעשות כן.
(ב)
בתובענה כאמור בסעיף קטן (א) מותר להאשים בעבירת משמעת אף אם לא צויינה בקובלנה.
אמצעי משמעת על ידי בית הדין [תיקון: תשל״ז, תשמ״ג, תשנ״ד]
בית הדין מוסמך להחליט על אחד או אחדים מאמצעי משמעת אלה:
(1)
התראה;
(2)
נזיפה;
(3)
נזיפה חמורה;
(4)
הורדה בדרגה או הקפאתה, במידה ולתקופה שיקבע;
(5)
הפקעת משכורת בסכום שיקבע בית הדין ושלא יעלה על החלק הששי ממשכורתו החדשית של העובד, לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים; לענין פסקה זו, ”המשכורת החדשית“ – המשכורת הקובעת שלפיה היתה משתלמת קצבתו של העובד אילו יצא לקצבה ביום מתן ההחלטה;
(6)
העברתו – בתיאום עם המנהל הכללי של המשרד או מי שהמנהל הכללי מינה לכך – למשרה אחרת או למקום עבודה אחר במשרדו, בהגבלת זמן או ללא הגבלה;
(7)
פסילה, לאחר העברה למשרה אחרת או למקום עבודה אחר, למילוי תפקידים מסויימים, במידה ולתקופה שיקבע;
(8)
פיטורים בתשלום פיצויי פיטורים, כולם או מקצתם, או ללא תשלום פיצויי פיטורים ורשאי הוא להורות על תשלום פיצויי הפיטורים שנשללו, כולם או מקצתם, כפי שיחליט, למי שהעובד חייב בפרנסתם;
(9)
פסילה, לאחר פיטורים או פרישת העובד משירות המדינה בדרך אחרת, למילוי תפקידים מסויימים לצמיתות או לתקופה שיקבע;
(10)
פסילה, לאחר פיטורים או פרישת העובד משירות המדינה בדרך אחרת, לשירות המדינה לצמיתות או לתקופה שיקבע;
(11)
בצירוף לאמצעי משמעת אחר – פרסום החלטת בית הדין, כולה או מקצתה, באופן שיקבע בית הדין.
השבה [תיקון: תשל״ז, תשנ״ד, תשע״ד]
בעת הטלת אמצעי משמעת כאמור בסעיף 34 או בסמוך לאחר מכן, רשאי בית הדין להורות, לאחר ששמע את טענות בעלי הדין לענין זה, כי על הנאשם להחזיר למעסיקו את מה שהשיג על ידי מעשיו נושא התובענה, או את תמורתם, ושהמעסיק זכאי להם, בשיעור שלא יעלה על שש משכורות חודשיות של העובד; התמורה תיגבה בדרך ניכוי ממשכורתו, מקיצבתו, או מפיצויי פיטוריו או בדרך שבה נגבה קנס שהטיל בית משפט בהליך פלילי, בסכום אחד או בשיעורים, הכל כפי שיקבע בית הדין, ובלבד שאם תוגש על ידי המדינה תביעה אזרחית לענין זה, יקוזז ממנה הסכום שבית הדין הורה עליו כאמור.
הוצאות ההגנה
ראה בית הדין שלא היה יסוד להגשת התובענה, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לעובד את הוצאות הגנתו בסכום שיקבע בית הדין.
מינוי סניגור [תיקון: ק״ת תשל״ט]
(א)
עובד השירות או המוסד רשאי להיות מיוצג בפני בית הדין על ידי עורך דין שימנה מתוך רשימת עורכי הדין שקיבלו אישור בלתי מסוייג להופיע בבתי דין צבאיים כאמור בסעיף 318(א) לחוק השיפוט הצבאי, תשט״ו–1955, או על ידי סניגור אחר שאושר לכך על ידי ראש היחידה.
(ב)
ביקש העובד למנות לו סניגור שלא על מנת לקבל שכר, וראה אב בית הדין כי הדבר רצוי לשם עשיית משפט צדק, רשאי הוא למנות לעובד, בהסכמתו, סניגור מתוך הרשימה האמורה בסעיף קטן (א) או באישור ראש היחידה, סניגור אחר, וזאת לאחר קבלת הסכמתו של המועמד.
נוכחות העובד
בכל הליך לפני בית הדין תינתן לעובד הנוגע בדבר אפשרות להשמיע טענותיו, להביא ראיות, ולחקור כל עד שהתייצב לפני בית הדין.
סירוב להעיד או להגיש מסמך [תיקון: תשל״ז, תשנ״ד]
נדרש אדם על ידי בית הדין להשיב על האזהרה כאמור בחוק לתיקון דיני הראיות (אזהרת עדים וביטול שבועה), התש״ם–1980, או להגיש מסמך וסירב לעשות כן, ללא צידוק המניח את דעתו של בית הדין, ולא נקנס מכוח סעיף 11, רשאי בית משפט השלום שבאזור שיפוטו גר אותו אדם או יושב בית הדין, לצוות על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, שאותו אדם ייעצר לתקופה שיקבע ושלא תעלה על חודש ימים, עד שיסכים להעיד או להגיש את המסמך כנדרש לפני גמר הדיונים בבית הדין.
ביצוע [תיקון: תשל״ז]
(א)
אמצעי המשמעת שהחליט עליהם בית הדין לא יבוצעו אלא לאחר שנמסר לידי העובד העתק מאושר של ההחלטה, ואם היתה זכות ערעור על ההחלטה – לאחר שעברה תקופת הערעור; הוגש ערעור, לא תבוצע החלטה אלא לאחר שנמסר לעובד העתק מאושר של פסק־הדין בערעור.
(ב)
החליט בית הדין לפטר עובד מהשירות או להעבירו למשרה אחרת או למקום עבודה אחר, רשאי הוא להורות בהחלטתו על ביצוע מיידי אם ראה שחומרת העבירה מצדיקה זאת.
(ג)
מותר לקבוע בתקנות הוראות בדבר ביצוען של החלטות בית הדין על ידי הרשויות הנוגעות בדבר.
סודיות הדיון [תיקון: תשל״ז, ק״ת תשל״ט]
(סעיף זה יחול רק כאשר הוחל הצו מטעמים של סודיות):
(א)
בית הדין ידון בדלתיים סגורות.
(ב)
בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית הדין להחליט, מנימוקים שיירשמו בהחלטתו, על עריכת הדיון בדלתיים פתוחות, כולו או חלק ממנו, אם שוכנע כי הדבר לא יפגע בבטחון המדינה, יחסי החוץ שלה, או שלום הציבור.
(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי בית הדין להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.
(ד)
לא יגלה אדם דבר על דיון שהתנהל בבית הדין בדלתיים סגורות אלא ברשות בית הדין או במידה שהגילוי דרוש לביצועה של החלטת בית הדין או לביצוע חוק זה.
(ה)
העובר על הוראות סעיף קטן (ד), דינו – מאסר ששה חדשים או קנס חמשת אלפים לירות.
פומביות הדיון [תיקון: תשל״ז]
(סעיף זה יחול אם הוחל הצו מטעמים שאינם של סודיות):
(א)
בית הדין ידון בפומבי.
(ב)
בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית הדין להחליט, מנימוקים שיירשמו בהחלטתו, על עריכת הדיון, כולו או חלק ממנו, בדלתיים סגורות, אם לדעתו הדבר דרוש לשם שמירה על בטחון המדינה או יחסי החוץ שלה, או לשם הגנה על המוסר, על שלומו של קטין או על פעולתו התקינה של שירות המדינה.
(ג)
החליט בית הדין על עריכת דיון בדלתיים סגורות, רשאי הוא להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.
(ד)
לא יגלה אדם דבר על דיון שהתנהל בבית הדין בדלתיים סגורות אלא ברשות בית הדין או במידה שהגילוי דרוש לביצועה של החלטת בית הדין או לביצוע חוק זה.
(ה)
העובר על הוראות סעיף קטן (ד), דינו – מאסר ששה חדשים או קנס חמשת אלפים לירות.
הרחקת קטינים מבית הדין [תיקון: תשל״ז]
רשאי בית הדין לאסור על קטין להימצא בבית הדין בשעת הדיון ולצוות על הרחקתו.
איסור פרסומים [תיקון: תשל״ז, ק״ת תשל״ט]
(סעיף זה יחול רק כאשר הוחל הצו מטעמים של סודיות):
(א)
לא יצלם אדם באולם בית הדין ולא יפרסם מה שצולם בו.
(ב)
לא יפרסם אדם פרט כלשהו הקשור בנושא הדיון בפני בית הדין אלא בהיתר מפורש מבית הדין.
(ג)
אין בהוראות אלו כדי לפגוע בסמכות לפרסם החלטת בית הדין על פי סעיף 42.
איסור פרסומים [תיקון: תשל״ז]
(סעיף זה יחול אם הוחל הצו מטעמים שאינם של סודיות):
(א)
לא יצלם אדם באולם בית הדין ולא יפרסם מה שצולם בו.
(ב)
לא יפרסם אדם בלי רשות בית הדין את שמו של קטין שלא מלאו לו שש עשרה שנה והוא עד בהליך שבפני בית הדין, או של מתלונן או ניזוק בעבירת משמעת שיש בה משום פגיעה במוסר, ולא את תמונתם, מענם או פרטים אחרים העשויים להביא לזיהוים.
(ג)
בית הדין רשאי לאסור כל פרסום בדבר הליך בבית הדין במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונה של בעל דין, של עד או של אדם ששמו הוזכר בהליך.
(ד)
לא יפרסם אדם דבר על ענין התלוי ועומד בבית הדין, אם יש בפרסום כדי להשפיע על מהלך הדיון או תוצאותיו; אולם אין איסור זה חל על פרסום ידיעה בתום לב על דבר שנאמר או אירע בישיבה פומבית של בית הדין.
הפרעת הדיונים [תיקון: תשל״ז]
המפריע לדיוני בית הדין לעיני בית הדין או סמוך למקום הדיון, רשאי בית הדין לצוות על יציאתו או הרחקתו.
עונשין [תיקון: תשל״ז]
העובר על הוראות סעיף 41ב, דינו – מאסר ששה חדשים או קנס חמשת אלפים לירות.
זילות בית הדין [תיקון: תשנ״ד]
(א)
מי שנתון לשיפוט משמעתי לפי חוק זה, רשאי בית הדין, ביוזמתו או אם נתבקש לכך, ולאחר שנתן לו הזדמנות לטעון טענותיו, להפקיע ממשכורתו סכום שלא יעלה על עשירית ממשכורתו החודשית אם נתקיים בו אחד מאלה:
(1)
הוזמן כדין לבוא לפני בית הדין ולא בא, או עזב ללא רשות בית הדין את מקום הדיון והכל ללא הצדק סביר;
(2)
נדרש להמציא מסמך או מוצג אחר שברשותו ולא המציאו, ללא הצדק סביר;
(3)
נדרש להשיב על האזהרה שלפני מתן עדותו, ולא עשה כן;
(4)
נצטווה על ידי בית הדין לצאת, על פי סעיף 41ג, ולא עשה כן.
(ב)
נאשם שנהג כאמור בפסקה (א)(1) בהיותו מושעה כאמור בסעיף 47, רשאי בית הדין להורות גם על הקטנת משכורתו או הפסקתה.
(ג)
החלטת בית הדין לפי סעיף זה ניתנה לערעור כפסק דין בתובענה, וניתנת לביצוע כפסק דין.
פרסום החלטות [תיקון: תשל״ז, ק״ת תשל״ט]
שר המשפטים רשאי לפרסם החלטה שהחליט בית הדין בדיון בדלתיים סגורות, אולם לא יפרסם החלטה בדרך שיש בה כדי לזהות את הנשפט אלא בהסכמת בית הדין ולאחר שהתייעץ עם ראש היחידה.
ערעור על החלטת בית הדין [תיקון: תשל״ז, תשמ״ב, תשס״ח]
(א)
פסק הדין של בית הדין בתובענה ניתן לערעור, של העובד ושל התובע, לפני שופט של בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו מצוי מקום מושבו של בית הדין כדן יחיד, לא יאוחר מהיום השלושים לאחר שניתן פסק הדין, אם ניתן בפני המערער, או לאחר שהומצא לו העתק ממנו, אם ניתן שלא בפניו.
(ב)
החליט בית הדין על ביצוע מיידי של פיטורים או העברה מיידית למשרה אחרת או למקום עבודה אחר כאמור בסעיף 40(ב), רשאי שופט בית המשפט המחוזי כאמור בסעיף קטן (א), על פי בקשת העובד, לעכב את הביצוע עד להחלטה בערעור, ואם כבר פוטר העובד או הועבר כאמור לפי ההחלטה – להורות על החזרה למשרתו; החליט השופט לעכב הביצוע, רשאי הוא לצוות על השעיית העובד מתפקידו.
(ג)
החליט השופט לבטל החלטה בדבר פיטורי עובד, או בדבר העברתו למשרה אחרת או למקום עבודה אחר, יהיה הביטול, לכל דבר, בר־תוקף למפרע מיום ביצוע הפיטורים או ההעברה.
(ד)
בבואו להכריע בערעור רשאי השופט לעשות אחת מאלה:
(1)
לקבל את הערעור, כולו או מקצתו, ולשנות את פסק הדין או לבטלו ולתת אחר במקומו, או להחזיר את הדיון עם הוראות לבית הדין;
(2)
לדחות את הערעור;
(3)
ליתן בקשר לפסק הדין כל החלטה אחרת שבית הדין היה מוסמך לתתה.
(ה)
השופט רשאי לדחות ערעור אף אם קיבל טענה שנטענה, אם היה סבור כי לא נגרם עיוות דין.
(ו)
לענין הערעור, הכרעת הדין וגזר הדין מהווים יחד את פסק־הדין.
(ז)
אב בית הדין מוסמך למנות לעובד המערער או שברצונו לערער עורך דין לייצגו בהליכי הערעור בנסיבות ובתנאים שבהם הוא רשאי למנות לעובד סניגור לפי סעיף 37.
(ח)
שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות את סדרי הדין בערעור וכן בבקשות לעיכוב ביצוע והחזרה למשרה לפי סעיף זה.
43א.
החלת הוראות על ערכאת ערעור [תיקון: ק״ת תשל״ט]
הוראות סעיפים 37 ו־41 עד 42 יחולו על הדיון בערעור על החלטת בית הדין, בשינויים המחוייבים.
החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה [תיקון: תשס״ה]
שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע כי הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס״א–2001, כולן או מקצתן ובהתאמות המתחייבות שקבע, יחולו על הליכים משמעתיים לפי חוק זה.
עובד שאינו מסוגל לעמוד בדין [תיקון: תשמ״ג]
(א)
עובד הטוען כי מחמת מחלה אינו מסוגל לעמוד בדין, רשאי בית הדין לקבוע לו מועד להוכיח טענתו על ידי חוות דעת של רופא ממשלתי או ועדה של רופאים כאמור בסעיף 29(א) לחוק המינויים והדיון יידחה עד למועד האמור; לא הוכיח העובד טענתו כאמור, רשאי בית הדין להמשיך בדיון.
(ב)
מצא בית הדין כאמור שהעובד אינו מסוגל לעמוד בדין מחמת מחלה, יפסיק את הדיון ויודיע על כך לנציב השירות ולממונה הישיר על העובד, ומשעשה כן, תופסק עבודתו של העובד ורואים אותו, כל עוד אינו מסוגל לעמוד בדין, כאילו נעדר מעבודתו מחמת מחלה.
חידוש הדיון נגד מי שאינו מסוגל לעמוד בו
הופסק הדיון בנסיבות האמורות בסעיף 44, רשאי נציב השירות, מזמן לזמן, להורות לעובד להיבדק שנית בדיקה רפואית לענין זה, ואם נמצא מסוגל לעמוד בדין, וכן אם לא התייצב לבדיקה או אם סירב להיבדק – ימשיכו בדיון מהשלב שאליו הגיע שעה שהופסק הדיון; בשני המקרים האחרונים מותר להמשיך בדיון שלא בפני העובד.
שמירת סמכות
האמור בסעיף 44 אינו גורע מן הסמכות לפטר את העובד הנדון מחמת מחלה.
פרק רביעי: השעיה
פרשנות [תיקון: תשל״ז]
לענין פרק זה –
(1)
תהא הכנסתו של עובד שהושעה מעבודות חוץ – הכנסתו מעבודה, בין כשכיר ובין שלא כשכיר, חוץ מהכנסה מעבודה כאמור שעבד בה בקביעות ערב השעייתו או – אם המשרה שעליה חלה ההשעיה היתה חלקית – אותו חלק מהכנסתו מחוץ למשרה כאמור שביחד עם משכורתו הקובעת מאותה משרה עודף על המשכורת הקובעת שהיתה מגיעה לו אילו היה מועסק במשרה מלאה, והכל – שלא מעבודתו במשרה שעליה חלה ההשעיה;
(2)
”משכורת קובעת“, בזמן פלוני – המשכורת הקובעת שלפיה היתה משתלמת אותו זמן קיצבתו של העובד המושעה אילו יצא לקיצבה ביום השעייתו.
השעיה [תיקון: תשל״ז, תשל״ח, תשנ״ד, תשס״ז, תשע״ט, תשפ״ד, ק״ת תשל״ט]
(א)
עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 32, רשאי השר להשעותו ממשרתו בשירות המדינה; התחילה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד בעבירה שלדעת השר יש עמה קלון, רשאי השר להשעותו ממשרתו בשירות המדינה לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו.
(א1)
(1)
עובד אשר במסגרת עבודתו אחראי על קטין או חסר ישע, והוגש נגדו כתב אישום בחשד לביצוע עבירת מין או אלימות חמורה בקטין או בחסר ישע, ישעה אותו השר ממשרתו בשירות המדינה, אלא אם כן שוכנע כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים שלא להשעותו ובכללם האפשרות להעבירו לעבודה אחרת כאמור בסעיף קטן (ד), וכי לא ייגרם נזק, לרבות במסגרת עבודה אחרת שאליה הועבר, בשל אי־השעייתו.
(2)
החלטת השר שלא להשעות עובד, או להפסיק את השעייתו, תינתן בכתב תוך פירוט האמור בפסקה (1); החלטה על השעיית עובד, אי־השעייתו או הפסקת השעייתו לפי סעיף קטן זה טעונה התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו.
(3)
אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהסמכות להשעות עובד לפי סעיף קטן (א) ולפי סעיף 48.
(4)
הוראות סעיף זה יחולו גם על השעיה לפי סעיף קטן זה, לרבות ההוראות לעניין מתן הזדמנות לעובד להביא את טענותיו ולעניין הסמכות להעביר זמנית עובד לעבודה אחרת.
(5)
בסעיף קטן זה –
”אחראי על קטין או חסר ישע“ ו”חסר ישע“ – כהגדרתם בסעיף 368א לחוק העונשין, התשל״ז–1977 (בסעיף זה – חוק העונשין);
”עבירת מין או אלימות חמורה“ – עבירה לפי סעיפים 203ב, 300 עד 301ג, 305, 329, 333, 335, 345, 346, 347, 347א, 348, 351, 368ב, 368ג ו־377א לחוק העונשין.
(ב)
השר לא ישעה עובד אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לענין ההשעיה תוך תקופה שיקצוב לו לפני השר או לפני מי שהשר הסמיך לכך דרך קבע או לענין פלוני; ואולם אם העובד כבר הביא טענותיו לענין השעיה דחופה בהתאם לסעיף 48, רשאי השר להשעותו אף בטרם ניתנה לו הזדמנות כאמור, ובלבד שיתן לו הזדמנות סמוך לאחר מכן להביא טענותיו להפסקת ההשעיה; והוא הדין לענין העברתו הזמנית לעבודה אחרת לפי סעיף קטן (ד).
(ג)
היה העובד מועסק במספר משרות בשירות המדינה, רשאי השר להשעותו כאמור בכולן או בחלק מהן.
(ד)
בכל מקום שהשר רשאי להשעות עובד לפי סעיף זה, רשאי הוא, במקום להשעותו, להעבירו זמנית לעבודה אחרת במשרה שאחת מדרגותיה אינה נמוכה מדרגת משרתו של העובד, ובלבד שדרגת העובד במשרה שאליה הוא מועבר לא תהיה נמוכה מדרגתו ערב העברתו, או, בהסכמת העובד, לעבודה במשרה שדרגתה נמוכה מדרגת משרתו.
(ה)
הושעה עובד, תימשך ההשעיה עד שיחליט המוסמך לכך שלא להעמידו לדין פלילי או משמעתי, ואם הועמד לדין פלילי או משמעתי – עד למתן פסק הדין הסופי באותם הליכים; ואולם רשאי השר להורות על הפסקת ההשעיה במועד מוקדם יותר.
(ה1)
בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ה), השר, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, ישקול בתום שישה חודשים מיום מתן החלטה על השעיית עובד המדינה לפי סעיף זה, את האפשרות להפסיק את ההשעיה באותו מועד; החליט השר שלא להפסיק את ההשעיה במועד כאמור, ישקול מחדש, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, אחת לתשעה חודשים החל במועד ההחלטה לפי סעיף קטן זה, את האפשרות להפסיק את ההשעיה.
(ו)
(בוטל).
(ז)
(בוטל).
השעיה והעברה דחופות [תיקון: תשל״ז, תשמ״ג, תשנ״ד]
(א)
היה לשר יסוד סביר להניח כי עובד המדינה, ביודעין, מעל בתפקידו או השתמש בו לרעה, או שהפר את המשמעת הפרה זדונית וחמורה, או עבר עבירה פלילית שיש עמה קלון, והיה השר סבור כי המשך עבודתו של העובד יביא לפגיעה חמורה בשירות המדינה, רשאי הוא להשעותו לתקופה שלא תעלה על ארבעה עשר ימים, לאחר שנתן לו, תוך תקופה שיקצוב לו, הזדמנות להביא טענותיו לענין זה לפניו או לפני מי שהוא הסמיך לכך, דרך כלל או לענין מסוים.
(ב)
במקום להשעותו, רשאי השר להעביר את העובד לעבודה אחרת באותו משרד, במשרה שאליה רשאי נציב השירות להעבירו לפי סעיף 47, בתנאים ולתקופה האמורים בסעיף קטן (א).
(ג)
השר רשאי להאריך את תקופת ההשעיה או ההעברה כאמור, לתקופה שלא תעלה בסיכום על שלושים ימים.
(ג1)
על אף האמור בסעיף קטן (ג), השר רשאי להאריך את תקופת השעייתו או העברתו לעבודה אחרת של עובד המועסק במוסד כהגדרתו בחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס״א–2001, מעבר לתקופה האמורה באותו סעיף קטן, עד לקבלת החלטת נציב השירות בעניינו של העובד לפי סעיף 47 או עד לקבלת הודעה בכתב מנציב השירות כי אין בכוונתו להשעות בשלב זה את העובד ממשרתו לפי אותו סעיף, ובלבד שתקופת ההשעיה לפי סעיף זה לא תעלה על שישים ימים.
(ד)
סמכויות השר לפי סעיף זה נתונות גם למנהל הכללי של משרדו ואינן גורעות מסמכות נציב השירות לפי סעיף 47.
תשלום המשכורת בתקופת ההשעייה [תיקון: תשל״ז, תשע״ח, ק״ת תשל״ט]
(א)
עובד שהשעהו השר או שופט לפי סעיף 43(ב), תשולם לו במשך שלושת חדשי ההשעיה הראשונים, לרבות תקופת השעייתו הקודמת לפי סעיף 48, מחצית ממשכורתו הקובעת, וממועד זה ואילך תשולם לו משכורתו הקובעת המלאה; ואולם אב בית הדין, ממלא מקומו, או חבר בית הדין הכשיר להתמנות שופט בית משפט שלום שאב בית הדין הסמיך לכך, רשאי, לפי בקשת התובע או העובד, לפי הענין, להקטין או להפסיק את התשלום לתקופת ההשעיה, כולה או מקצתה, ובתקופה של שלושת חודשי ההשעיה הראשונים – גם להגדיל את התשלום, הכל בתנאים שייראו לו.
(ב)
התשלום על פי סעיף זה יהיה תשלום זמני וכפוף להחלטה הסופית של בית הדין למשמעת או השר, לפי הענין; היה התשלום חלק ממשכורתו הקובעת של העובד, תעוכב היתרה באוצר המדינה לכל תקופת השעייתו.
(ג)
שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות מבחנים, סדרי דין והוראות מיוחדות בדבר ראיות בהליכי בקשה לפי סעיף קטן (א).
(ד)
על אף האמור בסעיף קטן (א) לא יעלה בחודש פלוני התשלום הזמני המשתלם למושעה על הסכום שבו עודפת משכורתו הקובעת על הכנסותיו מעבודות חוץ באותו חודש.
עובד שהושעה מותר בעבודת־
עובד שהושעה, לא יחולו עליו ההגבלות והאיסורים בדבר עבודה מחוץ לשירות המדינה המוטלים על עובדי המדינה, ובלבד שלא ייצג אדם אחר כלפי המדינה או מוסד ממוסדותיה, למעט בתי המשפט, ולא יעסוק בעבודה שיש בה כדי ליצור התקשרות בינו ובין מי שיש לו מגע כספי או מסחרי או עניני עם היחידה שבה הועסק לאחרונה; כן עליו להודיע לראש יחידה, במועדים ובדרך שייקבעו בתקנות על השתכרויותיו בתקופת ההשעיה; לא הודיע המושעה כאמור, ניתן לעכב את המשכורת המגיעה לו לפי סעיף 49(א) עד שידווח כנדרש; לענין סעיף זה, ’יחידה‘ – השירות או המוסד לפי הענין.
משכורתו של מושעה שהורשע בבית המשפט ופוטר
מושעה שהורשע בבית המשפט ופוטר עקב ההרשעה, לא יהיה זכאי למשכורת בעד תקופת השעייתו, אולם לא יהיה חייב להחזיר את המשכורת ששולמה לו זמנית מכוח סעיף 49.
משכורתו של מושעה שהורשע בבית המשפט ולא פוטר [תיקון: ק״ת תשל״ט]
מושעה שהורשע בבית המשפט ולא פוטר עקב ההרשעה, אך פרש מהשירות לפני שהועמד לדין משמעת עקב ההרשעה – רשאי השר על פי בקשתו של אותו אדם להחליט על תשלום המשכורת, כולה או מקצתה, לתקופת ההשעיה, בתנאים ולתקופה שייראו לו.
משכורתו של מושעה שיצא זכאי בבית־
מושעה שזוכה בבית המשפט מן האשמה שגרמה להשעייתו ולא הועמד לדין משמעת על עובדות שפורטו בכתב האישום או שעלו במהלך הדיון בבית המשפט, וכן מושעה שיצא זכאי בבית הדין או בערעור לפי סעיף 43, תשולם להם משכורתם לתקופת השעייתם במידה שלא שולמה להם לפי סעיף 49 ובניכוי הכנסתם מעבודת־חוץ במשך תקופת ההשעיה, זולת אם הורה השר, או בית הדין על פי בקשת המושעה במקרה של זיכוי על ידי בית־הדין או על ידי השופט בערעור, שלא תנוכה הכנסה זו, כולה או מקצתה.
משכורתו של מושעה שהורשע בבית הדין
מושעה שהורשע בבית הדין, רשאי בית הדין להחליט על פי בקשת הנשפט, אם ובאיזו מידה, תשולם לו משכורת לתקופת השעייתו, בהתחשב בין השאר עם הכנסותיו של הנשפט מכוח הסעיפים 49 ו־50.
פיצויי פיטורים של מושעה שהורשע ופוטר [תיקון: תשנ״ד]
מושעה שהורשע בבית הדין ופוטר עקב ההרשעה, תקופת השעייתו לא תבוא בחשבון לצורך קביעת פיצויי הפיטורים, אולם אלה יחושבו לפי המשכורת הקובעת בחודש ההשעיה האחרון שלפני הפיטורים.
משכורתו של מושעה אחרי הפסקת ההליכים או ביטול ההשעיה [תיקון: תשל״ז, ק״ת תשל״ט]
(א)
חוזר עובד מושעה לעבודה לאחר שהופסקו ההליכים נגדו, תשולם לו משכורתו לתקופת ההשעיה שלא שולמה לו לפי סעיף 49; חזר לעבודה לאחר שהשר ביטל את ההשעיה ולא הופסקו ההליכים נגדו, תשולם לו משכורתו כאמור זולת אם החליט השר אחרת.
(ב)
מהמשכורת שתשולם לפי סעיף קטן (א) תנוכה הכנסתו של העובד מעבודת־חוץ מכוח סעיף 50, זולת אם הורה השר, על פי בקשת המושעה, שלא תנוכה כולה או מקצתה.
(ג)
הופסקו ההליכים כאמור בסעיף קטן (א), לאחר שהעובד פרש מהשירות, רשאי השר להחליט על תשלום המשכורת, כולה או מקצתה, לתקופת ההשעיה, בתנאים ולתקופה שייראו לו.
דיווח על הליכי השעיה [תיקון: תשס״ז]
נציב השירות ידווח לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אחת לשנה, על הליכי השעיה, ובין היתר על העניינים המפורטים להלן, ובלבד שדין וחשבון לפי סעיף זה לא יכלול שמות ופרטים מזהים:
(1)
מספרי העובדים המושעים והעובדים שהועברו זמנית לעבודה אחרת עד למועד הדיווח, ומספרי העובדים שהושעו והעובדים שהועברו זמנית לעבודה אחרת בשנה שקדמה למועד הדיווח;
(2)
העבירות הפליליות והעבירות המשמעתיות שהיו עילה להשעיה;
(3)
לעניין הליכי השעיה בעקבות חקירה פלילית, השלב בהליך הפלילי שבו הוחלט על ההשעיה;
(4)
שיעור העובדים מבין העובדים המושעים אשר תקופת השעייתם עולה על שישה חודשים, על שנה, על שנתיים, על שלוש שנים וכן הלאה;
(5)
סוגי המשרות והדרגות של העובדים שהושעו ושל העובדים שהועברו זמנית לעבודה אחרת עד למועד הדיווח;
(6)
מספרי העובדים שהושעו לפי הוראות סעיף 47(א1) והעובדים שהתקיימו בהם התנאים האמורים באותו סעיף ונציב השירות החליט שלא להשעותם.
פרק חמישי: דיון חוזר
דיון חוזר בפיטורים או בפסילה
על פי בקשתו של נידון לפיטורים או לפסילה או של היועץ המשפטי לממשלה, רשאי אב בית הדין להורות על קיום דיון חוזר בענינו של הנידון אם ראה אחת מאלה:
(1)
בית משפט או בית הדין פסקו, כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה בשקר או בזיוף, ויש להניח כי אילולא הובאה ראיה זו היה בכך כדי לשנות את התוצאות לטובת הנידון;
(2)
נתגלו עובדות חדשות או ראיות חדשות, העשויות לבדן או ביחד עם החומר שהיה לפני בית הדין בראשונה, לשנות את התוצאות לטובת הנידון, ולא יכלו להיות ידועות לו בשעת הדיון;
(3)
על אותו מעשה הורשע בינתיים אדם אחר בבית משפט או בבית דין ומהנסיבות שנתגלו במשפט נראה כי הנידון לא ביצע את העבירה.
שאירים זכאים לבקש דיון חוזר
מת הנידון – יהיו גם בן־זוגו וכל אחד מצאצאיו, הוריו, אחיו או אחיותיו, זכאים לבקש דיון חוזר.
קיום הדיון החוזר
בדיון החוזר יהיו לבית הדין הסמכויות אשר לדיון הקודם ובלבד שלא יוחמר דינו של הנידון.
פיצוי על פיטורים ופסילה שבוטלו
בוטלו הפיטורים או הפסילה בדיון החוזר, רשאי בית הדין לתת כל צו שנראה לו כדי לפצות נידון שנשא ענשו או חלק ממנו, או לתת לו כל סעד אחר; מת הנידון – רשאי בית הדין לתת צו כאמור לטובת אדם אחר.
החזרה לעבודה
בוטלו הפיטורים בדיון חוזר, יוחזר העובד לשירות המדינה במעמד ובזכויות שהיו לו ערב הפיטורים החל מן היום שנמסרה החלטת הביטול לנציב השירות.
פרק ששי: הוראות כלליות
שיפוט פלילי אינו מוציא שיפוט משמעתי
אחריותו של עובד המדינה לפי חוק זה בשל עבירת משמעת פלונית אינה גורעת מאחריותו הפלילית בשל אותו מעשה או מחדל ומותר לנקוט נגדו אמצעי משמעת לפי חוק זה אף אם נענש או זוכה על אותו מעשה או מחדל בבית המשפט.
הליך משמעתי והליך פלילי [תיקון: תשל״א]
(א)
הוגשה קובלנה על אדם לפי סעיף 32 והוגש בשל אותו מעשה או מחדל גם כתב אישום לבית משפט על עבירה פלילית או שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע לאב בית הדין שבכוונתו שיוגש כתב אישום כזה, יעוכבו, על אף האמור בסעיף 61, ההליכים לפי חוק זה עד גמר ההליכים בפלילים, והוא הדין אם הוגשה הקובלנה לאחר הגשת כתב האישום כאמור.
(ב)
נגמרו ההליכים בפלילים, או שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע לאב בית הדין שחזר בו מכוונתו להגיש כתב אישום, ימשיכו בהליכים משמעתיים לפי חוק זה.
(ג)
סעיף קטן (א) לא יחול אם נתקיימה אחת מאלה:
(1)
האדם שעליו הוגשה קובלנה הסכים שיישפט תחילה בבית דין למשמעת;
(2)
בית הדין החליט, על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, כי נסיבות המקרה מחייבות להקדים הליכים לפי חוק זה להליכים פליליים.
(ד)
שום דבר בסעיף זה לא יגרע מסמכויות ההשעייה לפי הפרק הרביעי.
ראיות חסויות [תיקון: תשל״א]
על אף האמור בסעיף 61 לא תשמש אמרתו של נאשם בהליך לפי חוק זה, ראיה נגדו בהליך בפלילים.
פסק דין במשפט פלילי [תיקון: תשמ״ג]
המימצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי שנוהל נגד אדם יראו אותם כמוכחים בדיון נגד אותו אדם לפני בית הדין למשמעת.
אין מענישים פעמיים על אותה עבירה [תיקון: תשמ״ג]
לא ינקטו נגד עובד המדינה אמצעי משמעת על עבירת משמעת אחת יותר מפעם אחת, אלא בנסיבות האמורות בסעיפים 27 או 28, ולא ינקטו הליכים משמעתיים נגד עובד בשל עבירת משמעת שממנה זוכה בהליך לפי חוק זה.
שיפוט משמעתי לפי חיקוק אחר [תיקון: תשל״ז]
(א)
חוק זה אינו גורע מחיקוקים אחרים הקובעים שיפוט משמעתי לסוגים מסויימים של עובדי המדינה; עובד המדינה שנשפט שיפוט משמעתי לפי חיקוק כאמור, לא יישפט בשל אותו מעשה או מחדל שיפוט משמעתי לפי חוק זה.
(ב)
היה עובד המדינה נמנה גם עם בעלי מקצוע הכפופים לפי כל חיקוק לשיפוט משמעתי שלא במסגרת שירות המדינה בלבד, מותר לשפוט את עובד המדינה לפי חוק זה, אפילו כבר נשפט בשל אותו מעשה או מחדל לפי אותו חיקוק, וכן מותר לשפוט אותו לפי אותו חיקוק אפילו כבר נשפט כאמור לפי חוק זה.
(ג)
חוק זה אינו גורע מהוראות חוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי״ד–1954, או חוק אחר הדן בבטיחות בעבודה, בדבר נקיטת אמצעי משמעת כלפי עובד על אי־קיום כללי בטיחות בעבודה; עובד שנקטו נגדו אמצעי משמעת כאמור, לא יישפט עוד בשל אותו מעשה או מחדל שיפוט משמעתי לפי חוק זה.
אי תחולה על רשם [תיקון: תשנ״ב]
חוק זה לא יחול לגבי עבירות משמעת שעשה עובד מדינה שהוא רשם של בית משפט או של בית דין, שלגביהן הוא נתון לשיפוט משמעתי לפי סעיף 105א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984, או לפי סעיף 27(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ״ט–1969.
תחולה על רשם הוצאה לפועל [תיקון: תשע״א]
חוק זה יחול לגבי עבירות משמעת שעשה עובד המדינה שהוא רשם הוצאה לפועל, בכפוף להוראות סעיף 3ד לחוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז–1967, ובשינויים אלה:
(1)
על אף האמור בסעיף 6, המותב שידון בעבירת משמעת שעבר רשם הוצאה לפועל יהיה אב בית הדין ושני ממלאי מקומו; נבצר מאחד מממלאי המקום להיות חבר במותב במקרה מסוים, ימנה אב בית הדין חבר אחר במקומו מרשימת המשפטנים שמתקיימים בו התנאים שבסעיף 4;
(2)
על אף האמור בסעיף 32, הגשת קובלנה על עבירת משמעת שעבר רשם הוצאה לפועל רשאים להגיש שר, נציב השירות, היועץ המשפטי לממשלה, וכן מנהל מערכת ההוצאה לפועל והאחראי על בירור תלונות על רשמים כמשמעותם בחוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז–1967.
התיישנות [תיקון: תשל״ז, תשמ״ג, תשנ״ד, ק״ת תשל״ט]
לא יינקטו אמצעי משמעת לפי חוק זה נגד עובד המדינה על עבירות משמעת שנודעו לשר, לראש יחידה או לסגנו לעניני מינהל או ליועץ המשפטי לממשלה שנתיים או יותר לפני הגשת הקובלנה לתובע או לפני מועד הגשת תלונה לפי סעיף 22; אלא שבחישוב תקופה זו לא יבוא במנין הזמן שבו נמשכו במשטרה או בבית המשפט חקירה או דיון פלילי בשל אותם מעשה או מחדל; לענין סעיף זה רואים דיון כנגמר כאשר אין עוד ערעור עליו.
פרישה אינה מפסקת הליכים
פרישתו של עובד מהשירות אינה מפסקת הליכים שהתחילו בהם נגדו לפני בית הדין והוא רשאי להמשיך בדיון אם ראה צורך בכך.
הגשת תובענה לאחר פרישת העובד [תיקון: תשנ״ד]
מותר להתחיל בהליכים לפני בית הדין אף לאחר שפרש העובד מהשירות, ובלבד שהתובענה תוגש תוך שנתיים מיום הפרישה או תוך שנה מיום סיום חקירת המשטרה או הדיון הפלילי, לפי המאוחר, על פי הוראות היועץ המשפטי לממשלה, או נציב השירות, או לפי בקשת העובד.
טיהור שמו של עובד המדינה [תיקון: ק״ת תשל״ט]
פורסמו ידיעות על עובד המדינה המייחסות לו עבירת משמעת והיה בדרך הפרסום ובהיקפו כדי לפגוע בעובד, רשאי העובד לבקש מהיועץ המשפטי לממשלה להורות על עריכת חקירה בעבירה זו; ראה היועץ המשפטי לממשלה על פי תוצאות החקירה כי אין אמת בידיעות אלה, יודיע על כך לעובד בכתב; ראה שיש יסוד לידיעה יורה לתובע להגיש תובענה. העובד יהיה רשאי לפרסם הודעת היועץ המשפטי לממשלה ובלבד שהיועץ המשפטי לממשלה אישר את הפרסום וקבע את דרכיו.
אין פיטורים על עבירה אלא על פי פסק דין [תיקון: תשס״ט]
עובד המדינה לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין; הוראה זו לא תחול על פיטורים בתקופת הנסיון הנהוגה לגבי המשרה הנדונה ולא על פיטורים מחמת הרשעה בעבירה שיש עמה קלון, ופיטורים בשתי נסיבות אלה לא ייראו כאמצעי משמעת לענין סעיף 62; ואולם אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהסמכות לפטר את עובד המדינה או להפסיק את עבודתו לפי סעיף 46א לחוק המינויים, מקום שעילת הפיטורים או הפסקת העבודה היא אי התאמתו למלא את תפקידו.
אין השעיה אלא על פי חוק
עובד המדינה לא יושעה בגלל עבירת משמעת או משום שהתחילה חקירת המשטרה נגדו אלא בהתאם להוראות הפרק הרביעי׳ או בהתאם לחוק אחר הקובע הוראה מפורשת בנדון.
סמכויות ומינויים [תיקון: תשל״ז]
(א)
עובד שהושעה, כל סמכות ומינוי שניתנו לו עקב היותו עובד המדינה, למעט מינוי על פי חוק המינויים, יותלו לתקופת ההשעיה; אולם מינוי כחבר בית הדין לא יותלה אלא באישור שר המשפטים.
(ב)
מי שפוטר או נפסל לשירות לפי חוק זה, יפקעו כל סמכות ומינוי שניתנו לו עקב היותו עובד המדינה.
שימוש ראש היחידה בסמכויות השר [תיקון: תשל״ז, תשמ״ג, ק״ת תשל״ט]
עובדי לשכת הנשיא, הכנסת, מבקר המדינה וועדת הבחירות המרכזית לכנסת [תיקון: תשמ״ג, תשע״ה]
הסמכויות של השר ושל נציב השירות לפי חוק זה, למעט הפרק השני וסעיף 19(ב), יהיו נתונות-
(1)
לגבי עובדי לשכת נשיא המדינה – למנהל הלשכה;
(2)
לגבי עובדי הכנסת – ליושב ראש הכנסת או למי שיתמנה לכך על ידיו;
(3)
לגבי עובד משרד מבקר המדינה – למבקר המדינה או למי שיתמנה לכך על ידיו;
(4)
לגבי עובדי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת – ליושב ראש הוועדה או לעובד בכיר של הוועדה שיתמנה לכך על ידיו.
אצילת סמכויות [תיקון: תשל״ז, תשנ״ד, ק״ת תשל״ט]
החלת החוק על מי שהופטר מתחולת חוק המינויים
קבעה הממשלה, על פי סעיף 4 לחוק המינויים, שירות, מפעל או יחידה, שעל עובדיהם או על סוג מעובדיהם לא יחולו הוראות חוק המינויים או מקצתן, רשאית היא, אם היא סבורה כי קיימים אמצעי משמעת נאותים לגבי אותם העובדים ולאחר התייעצות עם ועדת העבודה של הכנסת ובהודעה ברשומות, לקבוע כי על אותם עובדים לא יחול חוק זה; אולם כל עוד לא עשתה כן, יהיה דינם של עובדים אלה כדין עובדי המדינה לענין חוק זה לכל דבר, או בשינויים שתקבע הממשלה לאחר התייעצות עם ועדת העבודה של הכנסת.
תחולה על עובדי גוף מבוקר
הממשלה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאית, בהודעה ברשומות, להורות כי הוראות חוק זה או מקצתן יחולו על עובדי רשות מקומית, שעליה ניתנה הוראה לפי סעיף 3 לחוק המינויים, או על עובדי גוף מבוקר אחר כמשמעותו בסעיף 9 לחוק מבקר המדינה, תשי״ח–1958 [נוסח משולב], העומד לבקורת מבקר המדינה על פי חוק או שביקש להחילן עליו בדרך ובתנאים שיקבעו בתקנות, והכל בשינויים הנראים לממשלה דרושים להתאמת ההוראות למבנה אותה רשות מקומית או אותו גוף מבוקר אחר והם יפורטו בהודעה.
הוראות בקשר לעובדי שירות הבטחון הכללי והמוסד למודיעין [תיקון: תשל״ו]
(א)
ראש הממשלה, באישור ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, רשאי לקבוע בצו הוראות בדבר המשטר והמשמעת שיחולו בשירות הבטחון הכללי ובמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ובכלל זה הוראות בדבר תחולת הוראותיו של חוק זה בשינויים כפי שיקבע.
(ב)
צו כאמור יכול שיקבע את המידה והאופן שבהם יחולו על עובדי גופים אלה הוראות ארגוניות הכלולות בתקנה, הוראה, נוהג, הסדר ארגוני או הסכם כללי החלים על יתר עובדי המדינה, ובלבד שניתן, לענין זה, גם אחרי התייעצות עם שר האוצר ועם הארגון היציג של העובדים.
(ג)
צו לפי סעיף זה איננו טעון פרסום ברשומות והוא יובא לידיעת העובדים והארגון היציג בדרך שתיקבע בצו.
(ד)
לענין סעיף זה, ”הארגון היציג של העובדים“ בגוף פלוני – הארגון שעמו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים שבאותו גוף.
עבירות משמעת מלפני תחילת החוק
חוק זה חל גם על עבירות משמעת שנעברו לפני תחילתו והעובד לא הובא עליהן לדין משמעת לפי הכללים שהיו נהוגים אותה שעה; אך לא יובא אדם לדין לפי סעיף זה על עבירה אלא אם מותר היה להביאו עליה לדין משמעת כאמור לפני תחילתו של חוק זה.
דין החלטות קודמות
חוק זה לא יחול על הליכים שניתנה בהם החלטה סופית ערב תחילתו בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה שהיה קיים אותה שעה, והליכים שהיו תלויים לפני אותו בית הדין אותה שעה ימשיכו בהם כאילו חוק זה לא נתקבל.
ביצוע ותקנות
שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.
תחילה
תחילת חוק זה בתום ששה חדשים לאחר פרסומו ברשומות.
נתקבל בכנסת ביום ב׳ באדר תשכ״ג (26 בפברואר 1963).
- דוד בן־גוריון
ראש הממשלה - לוי אשכול
שר האוצר - יצחק בן־צבי
נשיא המדינה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.