חדושי מהר"ל יורה דעה ד

סעיף ז

שאפילו אם הוא שותפו אינו אוסר וכו'.

מקשין והלא בח״מ סימן שפ״ה כתוב גבי יין נסך לענין היזיק חברו שהמשיך יין אם יש לו שותפות בו אוסרו וי״ל דשאני התם שהיין אפשר להתחלק ויוכל אח״כ לנסך חלקו וממילא נאסר חלק חברו בנגיעה אבל הכא אין שחיטה לחצאין:

סעיף ט

השוחט לשם הרים וכו׳ ופר״י אפילו אם מכוון לעובדם וכו׳. פי׳ דעיקר הלימוד מדכתיב אלהיהם על ההרים וילפינן בע״ז ולא ההרים אלהיהם א״כ ש״מ שא"א שיעשו ההר ע״ז א"כ גם אם מכוון לכך כיון שאין ההר נעשה גם דין תקרובת אין עליו ומותר בהנאה ואסור לאכול אבל הרמב״ם סובר שהוא מכוון לע״ז יש עליו תקרובת ע״ז משום כוונתו אע״פ שההר לא יעשה ע״ז בשום פנים אלא במתכוון לרפואה בעלמא ובדברי הבאי אבל משא״כ לאם שחט לשם שר של ההר שהוא נעשה ע״ז אז סובר ר"י לכל הפחות שאסור בהנאה אם נתכוון לכך ולרמב״ם אסור אפילו בלא נתכוון: