חבל נחלתו ל נא
סימן נא
נטע כרם ולא חללו כמה זמן פטור מעורכי מלחמה
שאלה
כמה זמן פטורים: ארס אשה ולא לקחה, בנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חללו מלהשתתף בעורכי מלחמה?
תשובה
א. במלחמת הרשות אנו מכירים שלשה סוגים של ראויים ללחימה, כמבואר בדברים (כ, ה – ז):
"ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו".
"ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו".
"ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה".
וכך נאמר בסוטה פ"ח:
משנה ב
"(דברים כ') ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו וגו' אחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שניתן לו מתנה (שם) ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וגו' אחד הנוטע הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל ואפילו מחמשת מינין אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שניתן לו מתנה (שם) ומי האיש אשר ארש אשה וגו' אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה אפילו שומרת יבם ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו כל אלו שומעין דברי כהן מערכי מלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים".
משנה ד
"ואלו שאין זזין ממקומן בנה בית וחנכו נטע כרם וחללו הנושא את ארוסתו הכונס את יבמתו שנאמר (דברים כ"ד) נקי יהיה לביתו שנה אחת לביתו זה ביתו יהיה זה כרמו ושמח את אשתו זו אשתו אשר לקח להביא את יבמתו אינן מספיקין מים ומזון ואינן מתקנין את הדרכים".
עולה שהלוחמים בכוח נחלקים לשלשה:
א) החוזרים לביתם מעורכי מלחמה ומספקים מים ומזון ומתקנים את הדרכים.
ב) אלו שאינם חוזרים לביתם, מחמת שאין להם סיבת פטור (או שהפטור אינו ראוי).
ג) שאינם זזים כלל ממקומם, ואינם מספקים מים ומזון.
ב. לגבי הסוג השלישי כתב הרמב"ם (הל' מלכים פ"ז ה"י):
"ואלו שאין יוצאין לעורכי המלחמה כל עיקר, ואין מטריחין אותם לשום דבר בעולם, הבונה בית וחנכו, והנושא ארוסתו או שייבם, ומי שחלל כרמו, אין יוצאין עד תום שנה, שנאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח, מפי הקבלה למדו שיהיה נקי שנה בין לבית שקנה, בין לאשה שנשא, בין לכרם שהתחיל לאכול פריו".
הפְּטור שלהם הוא לשנה ומתחיל מעת 'האירוע' שלהם: חנוכת הבית, או שכנס את ארוסתו, או הזמן שהתחיל לאכול את פירותיו. ואם המלחמה פרצה אחרי שלשה חודשים מעת שנכנס לגור בביתו, או שכנס ארוסתו, או חילל פירותיו. נותרו לו עוד תשעה חודשים שפטור לגמרי, ואח"כ מצטרף ללוחמים.
לגבי אלו שאין להם פְּטור, הם מגויסים מיד.
ג. לגבי אלו שבנה בית ולא חנכו, ארס אשה ולא לקחה, נטע כרם ולא חללו – לא מצויָן כמה זמן הוא פטור. וכי אם יישא בעוד שנתיים ג"כ יהיה פטור? וכי אם הבית ייגמר עוד שנתיים הוא פטור לכל השנתיים, וכן אם העץ ייתן פרי נטע רבעי רק בעוד שנתיים הוא פטור לשנתיים?
מצאתי בקרית ספר (הל' מלכים פ"ז):
"מצות רמז. להיות מארס או בונה בנין ונוטע כרם שמחים בקנינם שנה תמימה ולא יצאו למלחמה כל עיקר כדכתיב כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא וגו' נקי יהיה לביתו שנה אחת וגו'". ולכ' פוטר מארס אשה שנה אחת.
ולענ"ד זו טעות בהעתקת המבי"ט כי עסק בכונס את אשתו שהוא פטור לגמרי, אבל מארס אשה הרי מספק מים ומזון לאחיו.
לא מצאתי מי שעסק בשאלה זו.
ונלענ"ד, שמארס אשה ולא לקחה ובית ולא חנכו וכרם ולא חללו. אין זה פטור מלא, אלא הם חיילי העורף המכינים לאחיהם הנלחמים, וע"כ התורה לא קצבה לכך זמן. ורק אם נשא או חנך ביתו או חילל פריו עדיין יש לו שנה שלמה שפטור לגמרי.
ונ"מ יש בין אם הם נחשבים כלוחמים עורפיים או כפטורים לגבי חלוקה בשלל. שפסק הרמב"ם (הל' מלכים פ"ד ה"ט): "...ומחצית הבזה חולקין אותה כל אנשי הצבא ביחד עם העם היושבין על הכלים במחנה לשמרם חולקין בשוה, שנאמר כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו".
וטעם נוסף שלא לקצוב להם זמן עפ"י ההלכה שגם הירא ורך הלבב חוזר מעורכי מלחמה ומספק מים ומזון, והרי לו לא קבעו זמן מתי יתאמץ לבבו ויוכל להשתתף בעורכי מלחמה.
נראה איפוא שכל החוזרים מעורכי מלחמה לא קצבו להם זמן, לעומת אלה שלא זזים ממקומם.
ד. ישנה שאלה נוספת: אם ארס או נטע או התחיל לבנות בתוך המלחמה האם חוזר מעורכי מלחמה?
כתב הרמב"ם (הל' מלכים פ"ז ה"ז):
..."קדש אשה מעכשיו ולאחר שנים עשר חדש ושלם הזמן במלחמה חוזר ובא לו".
היינו קידש אשה בתנאי מעכשיו עד שנים עשר חודש, וכשיגיע שנים עשר חודש היא מקודשת למפרע, פסק הרמב"ם שחוזר כבר עתה1 מעורכי מלחמה.
פרש הרדב"ז (הל' מלכים פ"ז ה"ז): "קדש אשה מעכשיו וכו'. בירושלמי, וכיון שאמר לה מעכשיו מאותה שעה היא מקודשת אלא שלא נגמרו עד שיגיע הזמן אשר קבע. ומשמע שאם לא אמר לה מעכשיו אפילו הגיע זמן והוא בתוך המלחמה אינו חוזר שהרי קדמה המלחמה לחלות הקדושין וכבר ידעת שכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי".
כלומר כיון שכבר קידש ועדיין לא חלו הקידושין במלואם, ואח"כ התחיל הגיוס למלחמה. הוא חוזר עתה מעורכי מלחמה. ומוסיף הרדב"ז שאם לא אמר 'מעכשיו' ועל כן הקידושין לא יחולו אלא אחר הגיוס למלחמה אינו חוזר כי המלחמה קדמה לקידושין. ושמענו מדבריו שמי שיצא למלחמה ואח"כ קידש אשה – אינו חוזר.
אמנם מן הכסף משנה (הל' מלכים פ"ז ה"ז) משמע שאם קידושיו יחולו באמצע המלחמה, כאשר התנה עליהם כבר לפני המלחמה הם יחולו וחוזר. וז"ל: "קדש אשה מעכשיו וכו'. טעם הדבר פשוט דכיון דאמר מעכשיו איגלאי מילתא דקודם בואו במלחמה אירס אשה ולא לקחה, אבל אם לא אמר מעכשיו הוה ליה כאילו עכשיו אירסה ולא כל הימנו שאחר שהוא במלחמה יארס אשה לפטור עצמו, ולא דמי למת אחיו במלחמה דתנן התם שחוזר ובא לו דהתם לא עשה מעשה לפטור עצמו מהמלחמה".
כלומר רק אם עשה מעשה לפטור בתוך המלחמה – אינו חוזר, אבל אם המלחמה פרצה אחר שקידש ולא ידע שתפרוץ – חוזר.
הערת הרה"ג יעקב אריאל – רב העיר רמת-גן (לשעבר)
לגבי מי שקידש אישה מעכשיו ולאחר יב"ח. לענ"ד צודק הגר"א נבנצאל שהוא חוזר רק מרגע שיחולו הקידושין בפועל. לא הכרזתו של משוח המלחמה היא המחזירה, התורה היא שקבעה שמארס אשה חוזר, פן ימות במלחמה. משוח המלחמה רק מכריז בשם התורה. אך זה שלמעשה עדיין לא אירס אישה מדוע שיחזור, הרי אין לו אישה עדיין ואין חשש שמא ייקחנה אחר.
וילה"ר ממי ששמע שמת אחיו חוזר מהמערכה וכן מי שנפל לו בית בירושה, והרי באותה שעה אין משוח מלחמה המכריז על כך, ובכ"ז הוא חוזר.
תשובת המחבר
כיון שקידש מעכשיו ולאחר י"ב חודש הקידושין חלים למפרע, ואין זה תנאי שאולי יארס ואולי לא יארס. וא"כ כבר מעתה מספק מים ומזון על סמך זה שהאירוסין יחולו למפרע. אבל אם תלה אירוסיו בתנאי, אע"פ שיחולו למפרע נראה שאינו חוזר עתה.