חבל נחלתו ל מה
סימן מה
קבלה לישיבה תיכונית וצדדים ממוניים בה
שאלה
לפי תקנות משרד החינוך כל הישיבות התיכוניות מודיעות לבוגרי כתה ח' על קבלתם לישיבות בתאריך זהה ובשעה זהה בדוא"ל. ראובן (נער שמתחיל ישיבה תיכונית בשנה"ל הקרובה) קיבל תשובות משתי ישיבות. באחת התקבל ללא תנאי. באחת הודיעו לו שהוא מועמד לקבלה אם יתפנה מקום. הוא מעוניין באותה שמסופקת אם יתפנה מקום.
הורי התלמידים אשר בניהם התקבלו לישיבות ורוצים ללכת לאותה ישיבה צריכים לשלם דמי קדימה לישיבה בסך אלף שקל (אשר יקוזזו משכר הלימוד) תוך כשבוע מקבלת ההודעה שבנם התקבל לישיבה, והוא רוצה ללמוד בה.
הורי ראובן רוצים להבטיח שלבנם יהיה מקום לימודים בשנה הבאה, הם שלמו את אלף השקל לישיבה שהתקבל אליה, ואם הוא יתקבל לבסוף לישיבה השניה הם יודיעו לישיבה לה שילמו שבנם ילמד בישיבה אחרת והם הפסידו את כספם.
א) האם הורי ראובן רשאים לעשות זאת, או שתשלום המקדמה מחייב אותם?
ב) האם אין כאן מחוסרי אמנה או אף חיוב 'מי שפרע' בכך שהם חזרו בהם?
ג) האם אין בתשלום נעילת דלת לתלמיד אחר שרוצה להגיע לאותה ישיבה והוא יכנס אם יתפנה מקום?
ד) האם הישיבה לה שילמו צריכה להחזיר את הכסף מפני שבנם החליט ללכת לישיבה אחרת?
תשובה
א. הקדמה
כל הנוהל הזה של: בחינה למבקש להתקבל, תשובה על קבלה, אישור התלמיד ותשלום דמי קדימה עם אפשרות לביטולה וללכת לישיבה אחרת – הוא בעייתי. הוא נוצר כי הביקוש גדול מן ההיצע, וגם בין הישיבות יש המבוקשות יותר ויש מבוקשות פחות. וכן טעם התלמידים ללכת לישיבה פלונית ולא לישיבה אחרת, משתנה משנה לשנה.
לדוגמא, אם לישיבה יש אפשרות לקבל כ-ששים תלמידים למחזור, וכשלש מאות פניות, היא תנסה לברור את המתאימים לה ביותר. וכמאתים וארבעים יחפשו את מזלם בישיבות אחרות, ואף נבחנים בישיבות נוספות. אם יתפנה מקום בתוך הששים, אלה שנשארו מסופקים יפנו לאותה ישיבה.
ישיבה, בעיקר בתחילתה (שאין לה 'שם' בתלמידים) קולטת את אלה שלא התקבלו בישיבות אחרות בעלות 'שם'.
ברור שאם היתה אפשרות לכל אחד ללמוד במקום שהוא רוצה לא היה צורך בדמי קדימה ואף לא בבחינה.
מכיון שאין המצב שכל תלמיד מתקבל לישיבה שאותה הוא רוצה, נוצר ה'בזאר התורכי' שכל תלמיד מחפש וגם הישיבות מחפשות עד שמגיעות לכיתות מלאות וכו'.
אולם מצב זה של מעין 'בזאר תורכי' לאחר שנוצר, ידוע לכל הצדדים. הן אלה שהתקבלו, והן אלה שבהמתנה, והישיבות השונות יודעות שהקבלה מצידן ותשלום מקדמה מבטיחה רק כ-80 אחוז (%) מהמחזור, אבל רק סמוך לתחילת שנת הלימודים יודעים בבירור את פרטי כל התלמידים שילמדו במחזור החדש. שיטת המיון הזאת מסייעת לישיבות לקבל כמה שיותר מהר כמה יגיעו בתחילת השנה למחזור החדש.
ב. השאלה שעלתה: האם בביטול הוא צריך לקבל עליו 'מי שפרע' ואף אם לא אינו חייב ב'מי שפרע' האם הוא מחוסר אמנה. שהרי לכאורה קבע שבנו ילמד בישיבה זו ושילם מקדמה.
פסק השולחן ערוך (חו"מ סי' רד ס"א): "מי שנתן דמים ולא משך המטלטלים, אף על פי שלא נקנו לו המטלטלים כמו שנתבאר, כל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר, לא עשה מעשה ישראל וחייב לקבל מי שפרע; ואפילו לא נתן אלא מקצת הדמים".
וכאן ההורים שילמו דמי קדימה, ולכאורה אסורים לחזור בהם משום 'מי שפרע'.
אולם נראה שאין חייב 'במי שפרע', כי גם הישיבה יודעת1 שלא כל המתקבל מצידה ילמד באותה ישיבה בשנה הבאה, ואף אם הוריו שילמו דמי קדימה, שני הצדדים יודעים שעד שלא נקבע מקום לימודיו של הנער אין מקומו בטוח באותה ישיבה לה שילמו הוריו.
וה"ה לגבי מחוסר אמנה, פסק השולחן ערוך (חו"מ סי' רד ס"ז):
"הנושא ונותן בדברים בלבד, הרי זה ראוי לו לעמוד בדבורו אף על פי שלא לקח מהדמים כלום, ולא רשם ולא הניח משכון. וכל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר, אף על פי שאינו חייב לקבל מי שפרע ה"ז ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו".
אילו באמת הכוונה היתה שתשלום המקדמה הוא הודעה סופית לישיבה שבנה החליט ללמוד בה היה בכך מחוסר אמנה. אבל התשלום הוא רק הצהרת כוונות ולא החלטה ברורה.
ג. הישיבות משתמשות במקדמה כמעין שוט כלפי ההורים: מהרו ואשרו את הגעתכם שאל"כ הוא יימסר לאחרים. אולם אף הישיבה יודעת שתשלום אינו מבטיח 100% אלא רק כ-80% מן המחזור הנפתח. מאידך מצד הישיבה יש הכרח לקבל את מי ששילם מקדמה.
ד. תשלום המקדמה 'תופס מקום' וחוסם את המקום בפני אחרים, ורק מאוחר יותר יתברר אם הוא ביטל את מקומו. אולם נראה לענ"ד שאף זה ידוע, וכל הצדדים יודעים שיכולים להיווצר מצבים כאלו. כלומר בעצם כל המשתתפים 'משחקים' בתוך המציאות שנוצרה שאין מספיק מקומות (לפחות בישיבות הנחשקות), והישיבות מנסות לקבוע מציאות ע"י המקדמות בידיעה שאין הן מסיימות עניין.
ה. יש לדון בדמי הקדימה אשר חולטו ע"י המוסד אע"פ שבנם של המשלמים אינו לומד באותו מקום. האם מן הראוי להחזירו להורים או שזהו מעין קנס על שההורים בטלו את ההרשמה, ונשאר ביד הישיבה.
מחד, זו הראַיה לישיבה שהנער 'סוגר' ללמוד בישיבתם. מאידך הרי ידוע שאין זה סוף פסוק, והוא ניתן לשינוי, ולא מרעת לב אלא שנפשו של הבן חשקה בישיבה אחרת.
ו. לכאורה, לא ברור מאין הסמכות לגבות קנס מההורים ('דמי ביטול'). הרי ההליך הזה של ביטולים והכנסת תלמידים אחרים הוא ריטואל שחוזר כל שנה. התלמיד שהודיע שאינו בא לישיבה זו לאחר שהוריו שילמו את המקדמה, מצריך מהישיבה עוד עבודה לשלוח לעוד מספר משפחות שהתפנו מקומות, אולם הכיתה בישיבה תהיה מלאה בתלמידים אחרים בשנה"ל הבאה, וא"כ מה הפסידו? כמה זמן וטירחא להודיע למשפחות המסופקות?!
בסתם שכירות ששולמו עליה דמי קדימה ולא יצאה לפועל, דמי הקדימה הם דמי ביטול, על ההפסד שנגרם למשכיר. אמנם אם השוכר מביא שוכר אחר במקומו, דמי הקדימה מוחשבים כתשלום של השוכר המחליף והשוכר הראשון יתחשבן עם השוכר השני שהביאו.
ואילו במקרה שלפנינו אע"פ שנכנס תלמיד אחר במקומו, הורי התלמיד המבטל אינם מקבלים את דמי הקדימה בחזרה.
ז. אולם נראה שאין ברירה במציאות שנוצרה, אלא לחלט את דמי הקדימה. כיון שאם הישיבה תחזיר את דמי הקדימה למשפחה יגדל מאד מספר אלה שישלמו את דמי הקדימה ויחליטו רק אחרי מספר חודשים (לענ"ד מ-80% ל-50%). הישיבה בצורה כזאת לא תוכל לדעת מה מצב מילוי הכיתות עד סמוך לשנה"ל ולא תדע כמה תלמידים יש לה בכל המחזור. וע"י החילוט משפחות מחליטות יותר לעומק האם בנם ילמד בישיבה פלונית.
ולכן עד שלא ייקבעו סדרים אחרים ויותר מועילים אין אפשרות אלא להסתמך על סדרים בעיתיים אלה.