חבל נחלתו ל לט
סימן לט
שבירת צלחת באירוסין
שאלה
מהו מקור שבירת צלחת ב'אירוסין' והאם יש לנהוג כך?
תשובה
א. יש לתקן, האירוסין נעשים בימינו מתחת לחופה, ושוברים בהם את הכוס לפני שבע ברכות (ויש מאחרים אחר שבע ברכות). השאלה היא על שבירת צלחת בסעודת שידוכין, בה היו כותבים תנאים (בימינו לתְּנאים ברוב העדות אין משמעות, ומה שחשוב בעיקר בהם הוא תאריך החתונה).
פסק הרמ"א (שולחן ערוך או"ח סי' תקס ס"ב): "הגה: ויש מקומות שנהגו לשבר כוס בשעת חופה", והיינו זכר לחורבן, (ולכן הובא באו"ח בהלכות זכר לחורבן).
הוסיף באליה רבה (סימן תקס ס"ק ז): "לשבר הכוס וכו'. ונ"ל שזהו הטעם שמשברין הקדירה בכתיבת התנאים (מלבושי יום טוב סק"א)".
ולפי"ז טעם שבירת הקדירה (צלחת) הוא כדי לא להפליג בשמחה, כל זמן שאין ביהמ"ק בנוי. כמסופר בברכות ל ע"ב – לא ע"א):
"מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה, חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא, [לא ע"א] אייתי כסא דמוקרא, בת ארבע מאה זוזי, ותבר קמייהו, ואעציבו. רב אשי עבד הלולא לבריה, חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא, אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו, ואעציבו... אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אימתי – בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. אמרו עליו על ריש לקיש, שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה".
ב. באר הפרי מגדים (או"ח משבצות זהב סי' תקס ס"ק ד): "...מה שכתב הרב בהג"ה לשבר כלי בחופה, עיין אליה רבה אות ז' בשם מלבושי יום טוב מהאי טעמא המנהג לשבר קדירה בכתיבת תנאים, יע"ש. היינו כדי להבהיל ושלא יהא השמחה במילואה ולזכור בחורבן". (ועי"ש שהאריך אם לוקחים כוס של חרס או כוס של זכוכית)...
וכ"כ המשנה ברורה (סי' תקס ס"ק ט): "לשבר כוס בשעת חופה – וזו היא ג"כ הטעם של שבירת כלי בשעת כתיבת התנאים. ויראה לשבור תחת החופה כוס שלם ואין בו משום בל תשחית כיון שעושין כן לרמז מוסר למען יתנו לב".
ג. הרחיב בפסקי תשובות (או"ח סי' תקס אות ט) "בענין שבירת הצלחת ב'תנאים' והכוס בחופה"
"שם: ויש מקומות שנהגו לשבר כוס בשעת חופה וכו', ובמ"ב (סק"ט) וזו היא ג"כ הטעם של שבירת כלי בשעת כתיבת התנאים. ובשעה"צ בשם הפמ"ג שבשעת התנאים ראוי לקחת קדירה שבורה, אמנם המנהג (ליקוטי מהרי"ח עניני נישואין שכן ראה אצל גדולי הדור) אינו כן אלא לוקחים צלחת של חרס (חרסינה, פורצלן) שלימה, (עיין בפמ"ג מ"ז סק"ד, ס' תולדות אהרן בליקוטים בשם הבעש"ט, שלחן העזר ח"א סי' ב' סק"כ, ובליקוטי מהרי"ח בשם ס' שערי רחמים מנהגי הגר"א בשם הגר"ח מואלאזין זצ"ל בשם הגר"א זי"ע שיותר טוב לגרש אשה שהתירה תורה מלבטל תנאים, על כן בתנאים שוברים כ"ח שאין לו תקנה ובחופה כלי זכוכית שאע"פ שנשבר יש לו תקנה1)".
"והרבה טעמים נאמרו מדוע שוברים בתנאים צלחת של חרס ותחת החופה כוס זכוכית, ובפשטות הטעם כי בתנאים השבירה היא כדי להבהיל (כדאיתא בפמ"ג שם הו"ד בשע"ת) ולזכור שאין השמחה במלואה בזמן הזה, ודי לזה בקדירת חרס פשוטה, משא"כ בחתונה טעם השבירה כדי לא להרבות בשמחה יתירה ולהכניס עצבות קצת כי אין שמחתנו שלימה בזה"ז ולפיכך לוקחים כוס זכוכית, (וכדאיתא בגמ' ברכות דף ל"א ע"א המובא בשע"ת דהוי קא בדחי טובא, אייתי כסא דזוגיתא חיורתא [כוס זכוכית יקרה ותבר קמייהו ואעציבו]) ואכן צריך שיהיה הכוס יקרה קצת כדי להעציב בעלי השמחה (שד"ח אס"ד מע' ז' אות י"ב, וע"ע שו"ת יבי"א ח"ד סי' ט' דיש אחרונים דס"ל דיש ליקח כוס גרוע כדי שלא להפסיד כוס הגון, והכריע שיקחו כוס רגילה)".
"ובשבירת הקערה בתנאים נוהגים שאבותיהן (ס' מטעמים ערך חו"כ אות ח') או אמותיהן (שלחן העזר ח"א דף נ"ב) של החתן והכלה שוברות או אדם אחר כפי רצון המחותנים, ובשבירת הכוס תחת החופה שוברו החתן בעצמו (ובאבן העזר שם דבחופה עיקר השמחה של החתן לפיכך שובר בעצמו משא"כ בשידוכין אין שמחתו עדיין שלימה ואפשר ע"י אחרים. ומה שנוהגין לומר מז"ט אחר השבירה כנראה עפ"י הערוה"ש אבהע"ז סי' נ' סעי' כ"ו שע"י קריאת התנאים בפומבי ושבירת הכלי נגמרת קנין השידוכים, שבכלל קבלת הקנין בשידוכין גם קריאת התנאים ושבירת הכלי, וכל זמן שלא עשו דברים אלו עדיין אפשר לחזור מהשידוך, עיין שם)".
ד. כתב הרב בן ציון מוצאפי בס' חופת ציון:
"מנהג שבירת צלחת בתנאים – כתב הרב אליה רבה (אורח חיים סימן תקס אות ז) בשם הרב מלבושי יום טוב שנהגו לשבר קדירת חרס בשעת כתיבת התנאים. וכתב הפרי מגדים משבצות זהב שם שהוא בכדי להבהיל ושלא יהא השמחה במילואה ולזכור בחורבן ע"כ וכן כתב בשדי חמד (ח"ה אסיפת דינים ז, יב) שהמנהג לשבור קדירת חרס בשעת התנאים ועיין להלן פרק טז עמוד שפג בטעם הדבר. ומכל מקום אין מנהג הספרדים כן".
ה. כתוב בספר 'ארחות רבינו הקהילות יעקב': "שבירת כלים בתנאים ובחופה".
"טו] אמר לי מו"ר (שליט"א) [זצוק"ל] בקנין ראשי פרקים כשגומרים שידוך לא שוברים צלחת רק בתנאים שוברים והמנהג לשבור צלחת שבורה, ובחופה שוברים כוס שלם. הטעם דלחתונה יש מקור בגמ' דראה בהלולא בתלמידים בדיחי דעתייהו יותר מדי ושבר כוס מזכוכית לבנה, אבל לתנאים אין מקור בגמ' רק נהגו כן וכן משום בל תשחית לא שוברים דבר שלם רק שבור בתנאים".
ו. כ"כ בילקוט מנהגים (ר' אשר וסרטייל עמ' 83):
"הרב או אחד המוזמנים קורא את התנאים. החתן והכלה ההורים והערֵבים מרימים מטפחת ומקבלים בכך קניין לציון הסכמתם. כאשר הקורא מסיים ומכריז והכל שריר ובריר וקיים, מפילות ושוברות שתי המחותנות צלחת סדוקה (משום בל תשחית) רק לאחר שבירת הצלחת מאחלים המחותנים מזל טוב איש לרעהו ואשה לרעותה ומוגש כיבוד, בדרך כלל צנוע".
ז. כתב בספר 'טעמי המנהגים ומקורי הדינים' (שפרלינג, עמ' תיא):
"ובספר ליקוטי מהר"ן כתב, דבזה שמשברין כלי חרס בשעת השידוך מרמזין להאדם ומזכירין אותו שיש גיהנם, למען יזכור בזה ולא יהיה כרוך אחר תאוותו ויקדש עצמו בזיווגו כראוי. גם מרמזין לו שבאם היא אשה רעה, אל יבגוד בה ולא יגרשנה, כי על ידה אינו רואה פני גיהנם, כי צריך מאד שלא יגרש את אשתו".
"ובספר תולדות אהרן כתב בשם הבעש"ט זי"ע. הטעם למה בשעת שידוכין שוברין כלי חרס, ובשעת נשואין כלי זכוכית, כי אי אפשר לקרוע התנאים כשם שכלי חרס אחר שנשבר אין לו תקנה. אך לאחר הנישואין יכול לפוטרה ע"י גט, דוגמת כלי זכוכית שאע"פ שנשבר יש לו תקנה".
ח. נראה שאם נהגו במשפחתם לעשות תנאים ולשבור צלחת חרס/ חרסינה יש לעשות כן.
הערת הרה"ג יעקב אריאל – רב העיר רמת-גן (לשעבר)
בעדות החסידים ידועה מסורת מהבעש"ט שביטול שידוכין חמור יותר מנישואין, ומצאו רמז לדבר בשבירת צלחת של חרסינה בשידוכין, כי לחרס אין תקנה. לעו"ז בחופה שוברים כוס זכוכית כי יש לה תקנה ע"י התכתה ויצירת כלי חדש. לכן לא מבטלים שידוכין אלא מתחתנים ומתגרשים.
אכן עפ"י הנגלה נראה שלא ראוי לעשות כן, לפסול מכהונה בתולת ישראל כשרה ללא צורך כמבואר ביבמות דף יא, ב כאן שנה רבי: לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם.
לכן התפשט מנהג בין החסידים לעשות "תנאים" סמוך לחופה ורק אז לשבור צלחת של חרסינה.