חבל נחלתו ל יג
סימן יג
פלג המנחה לגבי ספירת העומר
שאלה
האם יכול מפלג המנחה ולמעלה לספור (ללא ברכה) עבור היום הקודם, ומיד אח"כ לספור בברכה עבור היום הבא?
תשובה
א. מפלג המנחה – הזמן שבין פלג המנחה לשקיעה (כלומר שעה ורבע לפני השקיעה לסוברים שהיום נמדד בין זריחה לשקיעה) טעון בירור לאיזה יום הוא שייך, לגבי ההלכות השונות.
נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' רלג ס"א) לגבי תפילת ערבית:
"מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה, יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע".
"הגה: ומשערי' שעות אלו לפי ענין היום, ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות והם נקראים שעות זמניות, וכן כל מקום ששיערו חכמים בשעות, משערינן לשעות אלו (רמב"ם בפי' המשנה בפ"ק דברכות),"
"שו"ע: ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה".
"הגה: ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך; ובדיעבד או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים (בית יוסף בשם אהל מועד ורשב"א)".
כיון שלא נפסקה הלכה כר' יהודה או כרבנן, כל אדם או ציבור יכול להחליט איך ינהג ובלבד באופן עקבי.
פסק המשנה ברורה (סי' רלג ס"ק יא):
"ובשעת הדחק וכו' – ר"ל דאף אם דרכו תמיד להתפלל מנחה אחר פלג מ"מ יכול להתפלל תפלת ערבית ג"כ בזמן הזה ומ"מ אין להקל בזה רק אם עכ"פ באותו היום התפלל מנחה קודם פלג אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא וכ"ז אם מתפלל ביחידי אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה ועיין לקמן בסימן רל"ה ס"א".
היינו, לכתחילה כל אחד ינהג כדרכו לגבי זמן זה בין פלג המנחה לשקיעה, או שיקצה אותו למנחה או לערבית. בדיעבד יחיד יכול לשנות מנהגו אבל לא להתפלל גם מנחה וגם ערבית בין פלג המנחה לשקיעה. ולציבור שלא ניתן לקבצם לתפילת הערב הותר להתפלל שתי התפילות בזמן הזה מפני טורח הציבור.
האפשרות לשינויים בין זמני התפילות נראה שמתבססים על כך שהמחלוקת לא נפסקה בין ר' יהודה לחכמים, וכיון שתפילות בזמנן מדרבנן הקלו בהן. אולם ק"ש של ערבית לא יצא לפני צאת הכוכבים, כנפסק בסי' רלה ס"א. ועי"ש בביאור הלכה.
ב. הותר לקבל שבת מפלג המנחה מדין תוספת שבת. כך פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רסז ס"ב): "מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול, ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד (וע"ל סי' רל"ג כיצד משערין שיעור פלג המנחה)".
באר הבית יוסף (או"ח סי' רסז, א – ב):
"ומ"ש רק שימתין לקרות שמע עד עונתה. שם בגמרא (ברכות כז.) אמרינן דרב צלי של שבת בערב שבת וכתב הרא"ש (שם) על זה צלי של שבת בערב שבת מפלג המנחה ולמעלה ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא קריאת שמע בעונתה ואף על פי שלא היה סומך גאולה לתפלה כיון שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול על הקודש לא חייש לסמיכה עכ"ל, וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפלה (ה"ז) וז"ל ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ובלבד שיקרא קריאת שמע בזמנה. וכתב הגאון מהר"י אבוהב ז"ל וזאת הקבלה יראה שיכול לקבל שבת ולאכול מיד כך נראה בפסקים שאומר בפרק תפלת השחר (רא"ש שם) ובריש פרק ערבי פסחים (סי' ב) שדוקא אכילת מצה הוא משתחשך דאיתקש לפסח אבל אכילת שבת נראה שיכול לאכול אפילו בזה הזמן עכ"ל, וכן כתב רבינו ירוחם בח"א (סו ע"ג). ואם תאמר אף על גב שיכול לאכול מיד ונפיק ידי סעודת שבת מכל מקום איכא למיסר לאכול קודם שיקרא קריאת שמע כדאמרינן בריש ברכות (ד:) לא יאמר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואח"כ אקרא קריאת שמע ויש לומר דכיון דאיכא רבוותא דפסקי דמפלג המנחה ואילך הוי זמן קריאת שמע וכדכתב הרא"ש בריש ברכות (סי' א) אף על גב דמשום דאיכא מאן דסבירא ליה דלא הוי זמנה עד צאת הכוכבים חוזר לקרותה משתחשך מכל מקום לא מיקרי אוכל קודם קריאת שמע כנ"ל".
מתבאר שיכול לקבל שבת מוקדם בתור תוספת שבת ומאז אסור במלאכה, ורק קריאת שמע צריך לחזור ולקרוא בזמנה בצאה"כ.
הלכה זו מתבססת על דין תוספת שבת, ומפלג המנחה יכול לקבל עליו שבת. אולם אעפ"כ זמני המצוות לא נשתנו, לא לאיסור – אינו חייב על מלאכה דאורייתא מפלג המנחה, ולא להיתר – אין יוצא י"ח ק"ש לפני צאה"כ.
וכן (כמבואר בחלק כ"ה סי' ט"ו בספרי) אפילו שקיבל שבת, אם שכח למנות ספירת העומר של היום היוצא סופר לפני צאת הכוכבים, ובערב ממשיך לספור בברכה את היום הבא.
ג. לגבי מגילה פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרצב ס"ד): "מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לב"ה וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל, וקשה עליו לישב בתענית כ"כ, יכול לשמוע קריאתה מבע"י מפלג המנחה ולמעלה".
ולגבי נר חנוכה פסק המגן אברהם (סי' תרעט ס"ק ב): "בעוד היום גדול. משום דא"א בע"א חשוב הכשר מצוה [ת"ה] ונ"ל דוקא אחר פלג המנחה כמ"ש סי' תרע"ב וכ"מ בב"ח".
ד. לאחר מקורות אלו העוסקים בפלג המנחה לגבי היום הבא, ניגש לברר את השאלה של ספירת היום היוצא והיום הנכנס מפלג המנחה ולמעלה.
נאמר במנחות (סו ע"א): "גופא, אמר אביי: מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי. רבנן דבי רב אשי מנו יומי ומנו שבועי. אמימר מני יומי ולא מני שבועי, אמר: זכר למקדש הוא".
ובתוספות (מנחות סו ע"א): "זכר למקדש הוא – נראה דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון שהוא ספיקא דרבנן". וכ"כ בפסקי תוספות (מנחות פרק ו – רבי ישמעאל אות קצב). והספירה בספק חשיכה היא עבור היום הבא.
וכ"כ בקצרה האגודה (מנחות פרק ו – רבי ישמעאל): "פר"י כיון דספירה דרבנן ספק חשיכה יכול לברך ואם שכח יברך בלילה או ביום".
באר השפת אמת (מנחות סו ע"א) את דברי תוס': "בד"ה זכר למקדש. ונראה דיכול לברך כו'. אין דבריהם מובנים דמ"מ הוי ספק ברכה לבטלה דילמא יום הוא ולא קיים אפי' מצוה דרבנן. ויותר הי' אפשר לומר כיון דזכר בלבד היא אפי' קרוב לחשיכה הוי שפיר זכר [וכ"מ בלשון הר"ן סוף פסחים] אך לשון התוס' דס' דרבנן לקולא לא אתי שפיר. ואפשר דיכול לברך שכתבו לאו דוקא. וכוונתם דיכול לספור ואה"נ דסופר בלא ברכה וצ"ע".
עולה לפי תוס' שמותר לספור סמוך לחשכה, אבל לא התיר לספור מפלג המנחה.
ה. כתב בשו"ת מהרש"ל (סי' יג):
"שאלה: בין פסח לשבועות אם מברכין על ספירת עומר בבית הכנסת אחר הקידוש מיד, אף שעדיין שעה וחצי עד הלילה".
"תשובה מה שנוהגין שסופרים העומר בע"ש אחר התפלה אפי' בעוד היום גדול ותולין עצמן במה מאחר שתוספו' שבת דאורייתא א"כ לכל מילי חשיב כשבת והא ראייה דמתפללין תפילה של שבת זה אינו, דדוקא לעניין שבת הוא דמוסיפין ולא שהיום נעשה לילה וראייה מתוס' ואשר"י דפ' תפלת השחר (כ"ז) דכתבו דרב צלי של שבת בע"ש וכתבו מפלג המנחה ומעלה היה מקבל שבת והתפלל אבל ק"ש עם ערבית היה אומר בעונתה בלילה אלמא דאין מועיל קבלת שבת לכל דבר, כ"ש ספירת עומר שהרי בחול אנו מתפללים ערבית וקורין ק"ש מפלג המנחה ואין סופרים עד לילה ואף לפי דעת הראב"י שכתב דהאידנא שמתפללין ערבית וקורין ק"ש מפלג המנחה סמכינן אהא דרב דמצלי כו' והיינו שפירש שקרא נמי ק"ש ולא ס"ל כדיחוי של הרא"ש דרב קרא ק"ש בעונתו מ"מ יש להוכיח מיניה דקבלת שבת לא מהני לעניין ספירת העומר דאל"כ מה הביא ראייה מהא דרב דילמא שאני גבי שבת מאחר שקבלו עליהם מבעוד יום וחל עליו תוספות שבת מ"ה מהני אף לק"ש אלא ש"מ לא שנא, וליכא למימר כלל דסמכינן ארבי יהודא דעביד מפלג המנחה לילה כמו שאנו מתפללין ערבית זה אינו דדוקא לענין תפלת ערבית קאמר אבל לא לדבר אחר שהרי אינו צריך לקבל עליו שבת מפלג המנחה ובודאי לכל מילי יום הוא ומ"ה אין סופרין בכל השבוע אחר תפלת ערבית אבל בספק חשיכה רגילין לספור כמו שכתבו התוספות במנחות (ס"ו ד"ה זכר) ומי שאינו רוצה לשנות המנהג שנהגו מכמה שנים לספור לעולם אחר קידוש יכריע הקהל שיקראו הקהל לב"ה להתפלל אחר כ"ג שעות שיבא עת הברכה בספק חשיכה".
עולה לפי הרש"ל שאין לספור (עבור היום הבא) מפלג המנחה, אלא רק מספק חשיכה אליבא דתוס'.
ו. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תפט):
סעיף ב
"אם טעו ביום המעונן וברכו על ספירת העומר, חוזרים לספור כשתחשך. והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים, וכן ראוי לעשות."
באר המשנה ברורה (סי' תפט) לסעיף ב:
"(יב) חוזרים וכו' – הוא מדברי הרשב"א בתשובה סימן קנ"ד ומבואר שם שהקהל התפללו גם מעריב קודם ולענין מעריב אין להם לחזור ולהתפלל משום טרחא דציבורא (וכדלעיל ריש סימן רס"ג סעיף י"ד) רק לענין ספירה לא משגחינן בטרחא דידהו כי איך יאמר למשל עשרה ימים ואינן אלא תשעה כי אותו היום תשיעי הוא ולא עשירי עד צאת הכוכבים עכ"ד שם".
"(יג) לספור כשתחשך – ובברכה כדין".
"(יד) והמדקדקים – ר"ל דמן הדין היה אפשר להקל לספור משתחשך אף קודם צה"כ דבה"ש הוא ספק לילה ואזלינן לקולא בספק דרבנן בספירה בזה"ז שהוא מדרבנן לרוב הפוסקים אלא דמ"מ אינו נכון להכניס עצמו לספק לכתחלה ולהכי המדקדקים ממתינים עד צה"כ שהוא בודאי לילה".
"(טו) וכן ראוי לעשות – ר"ל לכתחלה ומ"מ בדיעבד אם בירך ביה"ש יצא וכנ"ל אבל הא"ר מפקפק בזה ומצדד דנכון שיחזור ויספור בצה"כ בלי ברכה".
סעיף ג
"המתפלל עם הצבור מבעוד יום, מונה עמהם בלא ברכה1. ואם יזכור בלילה יברך ויספור".
הגה: ואפילו ענה אמן על ברכת הקהל, אם היה דעתו שלא לצאת, יחזור ויברך ויספור בלילה (ב"י בשם רשב"א)".
באר המשנה ברורה בסעיף ג:
"(טז) מבעוד יום – יש מאחרונים שפירשו דהיינו בין השמשות דהוא ספק לילה ויוצאין אז ידי ספירה לפוסקים דס"ל דספירה בזה"ז דרבנן, אכן הוא רוצה לדקדק ולספור מצאת הכוכבים וכנ"ל וקאמר המחבר דהוא ימנה עמהם פן ישכח אח"כ ויחשוב בדעתו אם אזכור אח"כ בלילה למנות אין אני רוצה לצאת בספירה זו וכדלקמיה בהג"ה. וע"כ כשיגיע הזמן אח"כ יברך ויספור ועיין בה"ל".
"(יז) שלא לצאת – ודוקא אם מתכוין שלא לצאת אבל בסתמא יצא למ"ד דמצות א"צ כונה ואף דפסקינן לעיל בסימן ס' דמצות צריכות כונה אפשר לענין ברכה שצריך להזכיר שם שמים צריך לחוש להך דעה".
"(יח) ויברך ויספור בלילה – ואפילו בע"ש שכבר קיבל שבת וגם התפלל עם הצבור אפ"ה יברך ויספור בלילה כיון שלא רצה לצאת במה שספר עמהן ביה"ש. כתבו האחרונים דאם יצאו הכוכבים מותר לו לספור אפילו לא התפלל עדיין מעריב ואפילו הוא במו"ש דהא לילה הוא לכל מילי ואפילו לקדש ולהבדיל מותר קודם תפלה אלא שאסור במלאכה עד שיבדיל".
עולה מפסיקת השו"ע ובאור המשנ"ב שאין לספור לפני ספק חשכה.
ז. הוסיף בבאור הלכה (סי' תפט ס"ג):
"מבעוד יום – עיין מ"ב ומשמע מהם דמפלג המנחה לכו"ע אינו יכול למנות. ודע דיש הרבה אחרונים [הלבוש והא"ר והח"י ומאמ"ר ונה"ש] דמפרשי מבע"י היינו מפלג המנחה ולמעלה ומאי דקאמר מונה עמהם היינו משום דאע"ג דמעיקר הדין כ"ז שאינו לילה אינו זמן ספירה וכדלעיל בסעיף הקודם מ"מ יש מקומות שנהגו להקל בזה משום שהיו רגילין להתפלל מעריב קודם חשיכה וחששו שאם לא יספרו אז בצבור וילכו כ"א לביתו ישכחו מחמת טרדא ולא יספרו ותתבטל עיקר תורת ספירה, וע"כ סמכו במקום הדחק איש מי שאומר דבספירה בזה"ז שהוא רק זכר למקדש לרוב הפוסקים אין להחמיר בה יותר מבק"ש ותפלה וכיון דחשבי זו להתחלת לילה וקורין שמע ומתפללין מעריב כמו כן יש לנו לחשוב ללילה לענין ספירה וקאמר דאף מי שהוא ת"ח אם לבו נוקפו שמא יטרד וישכח לספור ביחידות יכול לספור עם הצבור אך לא יברך אז עכ"פ דמעיקר הדין אין זמן ספירה אז אלא שלא מחינן במנהג אותן המקומות וכדי שלא יתבטלו לגמרי ממצוה זו וכשיגיע הזמן בלילה יברך ויספור ואינו ברכה לבטלה דספירה קמייתא לאו כלום הוא מעיקר דינא וכנ"ל2". ועי' שו"ת פעולת צדיק (ח"ג סי' רו), שו"ת דברי יציב (או"ח סי' רטו), שו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קכג), שו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' צט, ג).
בקובץ תשובות הרב אלישיב (ח"ג סי' פד) מעלה את השאלה של ספירה מוקדמת מפלג המנחה (בבלגיה בשעון קיץ) ומסיק: "ובכן בנדון שאלתנו אם לדעת רבני המקום להתפלל בזמן תפילת ערבית דבר זה מכביד מאד על אנשי המקום, ואם לפי שיקול – דעתם, הוא בגדר שעת הדחק טובא הרי יש להם על מי לסמוך כמו שכתב הרמ"א בסימן רל"ג "לדידן במדינות אלו נוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה", וכמו שכתב הרמ"א בסימן רל"ה, "והעולם נהגו עכשיו כר"ת, ויוצאין בקריאת שמע שקראו בבית הכנסת". אך לגבי ספירת העומר אין אני רואה לע"ד מקום להנהיג לספור מבעוד יום. וכמש"ל".
מסקנה
נראה איפוא לגבי השאלה בה פתחנו. בודאי שעד לשקיעה יכול לברך ולספור את היום הקודם. אין להקדים את ספירת היום הבא אלא מאחר השקיעה, ואין להקדים בשום אופן לפלג המנחה. ולכן השאלה ששאלנו אינה רלוונטית. כי לגבי היום הבא הזמן שהקלו בו הוא ספק חשיכה. ועדיף כדי לצאת ידי כל הדעות, לברך ולספור אחר צאת הכוכבים.