חבל נחלתו כ נב

סימן נב

נשיקה למת

שאלה

האם מותר לנשק אדם שמת?

תשובה

א. רגעי הפטירה, מלאי התרגשות למשפחתו הקרובה, ויש שרוצים לנשק את המת כמעשה פרידה ממנו. ועולה השאלה האם כך ראוי ומותר או שעדיף שלא לעשות כן.

ב. מצינו אצל יוסף (בראשית נ, א): "ויפל יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו".

ומבאר בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב): "ויפל יוסף על פני אביו. שזו הבטחה. דכתיב ויוסף ישית ידו על עיניך (בראשית מו ד): וישק לו. נשיקה של פרידה".

וכן במדרש שכל טוב (בובר): "ויבך עליו וישק לו. מלמד שמותר לאדם לנשק את המת עד שלא נקבר, וזו היא נשיקה של פירוד גמור".

אמנם בצרור המור (בראשית ריש חיי שרה) כתב: "להודיענו מה שאמרו רז"ל ביוסף ויבך עליו וישק לו זו נשיקת פרישה. מכאן שחייב אדם לנשק מתו. ולכן אמר בכאן מעל פני מתו".

עולה מן המדרשים שראוי ואולי אף חייב בנשיקה למתו.

ג. הרש"ר הירש יורד לעומק רגשות יוסף: "פשוטו כמשמעו – הוא נפל; הרי זה מציין את ההתעוררות החזקה של הרגש: האדם נופל – כביכול שלא מרצונו. הוא נפל על פני אביו, ובכה; וכאשר שבע בכי, נתן לו את נשיקת הפרידה".

אבל באור החיים מבאר כי אין ראוי לעשות כן לכל מת אלא רק ליעקב אבינו: "וישק לו. פירוש לו נשק אבל אין נכון לעשות כן למת אחר כי המת גדוש בטומאה וטומאתו בוקעת ועולה עד לרקיע ותפגם הנפש הנושקת אלא לו ליעקב כי חי הוא אלא דורמיטא קראתו כישן ונרדם".

וכן המלבי"ם מסביר: "וישק לו, כי גופו קדוש ולא נטמא ע"י המות".

ד. אמנם בהעמק דבר יצא לבאר שהנשיקה היתה ברגעיו האחרונים של יעקב אבינו בעודו חי ועל כן אי אפשר ללמוד מכאן למת אחר. וז"ל: "ונפל עליו ונשק לו נשיקה של פרישות בבכי. והיינו דכתיב וישק לו, ולא כתיב וישקהו, וכבר בארנו לעיל כ"ז כ"ו וכ"ט י"ג דמשמעו של וישק לו שנשקו זה את זה, ופי' דיעקב בעת הפרדו נשק ליוסף. ואף על גב דכתיב תחלה ויגוע ויאסף אל עמיו, מכ"מ הפירוש בשעת גויעה, וכמו דכתיב ברחל לעיל ל"ה י"ח בצאת נפשה כי מתה ותקרא את שמו, ה"נ בשעת גויעה נשקו זה את זה".

ה. כתב הרב חיד"א בספרו דבש לפי (אות נ סי' כד נשיקה): "קבלה מפי רבינו אלעזר בן רבינו יהודה זצוק"ל דסכנה הוא לישק המת לפי שכשהוא מנשקו המת מחבבו ומוליכו לבית עולמו חוץ מאב ואם. וכל אדם שנושק בנו אחרי מותו בידוע שכל בניו ימותו לו בחייו. רבינו אפרים ז"ל בפי' על התורה כ"י פ' ויחי". ומשמע שכל המתים אסור לנשק.

אולם כך נאמר בספר חסידים (מרגליות, סימן רלו): "ולאדם שמת לו בנו או בתו לא ינשק אותם ולא יניח אשתו לנשק אותם כי מקצרים ימי בניהם ובנותיהם".

וכן בספר חסידים בצוואת ר' יהודה החסיד (סי' ד): "לא ינשק [ס"א לא יאחוז] אחד מבניו כשהוא מת, כי לא ישאר לו אפילו אחד". וכן מביא רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נכ"ח ח"א) משם ר' יהודה החסיד: "ואם אדם נושק א' מבניו המתים לא ישאר א'".

ובפתחי תשובה (יו"ד סי' שצד ס"ק א) כתב: "עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל מ"ש בשם ס"ח אדם שמת בנו או בתו אל ינשק אותם. ונ"ל דדוקא לבנו ולבתו אסור אבל לשאר מתים מותר כדכתיב גבי יעקב ויבך עליו וישק לו".

ו. כך מביא בעלי תמר (שבת פ"ב ה"ז):

"נכנס ר"י וחלץ את תפליו, והיה מגפפו ומנשקו ובוכה ואומר רבי רבי הותר הנדר (=ר' יהושע בפטירת ר' אליעזר). רבי (רבי) רכב ישראל ופרשיו. ונהג בו כמו יוסף עם יעקב אביו כמ"ש בפרשת ויחי, ויפול יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו, ועיין באדר"נ נו"ב עמוד נ"ח דר"י היה מגפף ומנשק ראשו של רשב"ג (=לאחר שנהרג בעשרת הרוגי מלכות), אלא די"ל הרוגי מלכות שאני. ובצוואת ר"י החסיד אות ד' לא ינשק אחד מבניו כשמת. והרב רבי ראובן מרגליות בפירושו מקור חסד העיר מדברי המעבר יבוק שפת אמת ר"פ מ"א, דדוקא לילדיהם אסורים אבל בן לאביו שפיר דמי שכן מצינו שנשק יוסף ליעקב וכו' וכ"ה באוה"ח שם. ובדבש לפי מהחיד"א מערכת נו"ן אות כ"ד".

"ברם יש להעיר וכן העיר הרב רבי ראובן ז"ל דהרי מבואר כאן דרבי יהושע היה מגפף ומנשק את ר"א אחרי הסתלקותו. אולם נראה לי שעל קושיא זו התשובה בצד, דהרי כתוב והיה מגפפו ומנשקו ובוכה ואמר רבי רבי רכב ישראל ופרשיו כמו שאמר אלישע על אליהו אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, ותרגומו רבי רבי, וכן בסנהדרין אמר בלשון זה ר"ע על ר"א, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, אלא דר"י שהיה גדול בשנים כר"א ואולי עוד יותר ממנו היה קשה לו לומר אבי אבי ואמר כפי הכוונה וכמ"ש בתרגום רבי רבי רכב ישראל ופרשיו שהרבי לתלמידיו הוא כמו אב כמו שהתלמידים נקראים בנים, וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות ת"ת, ואת האב הרי מותר לנשק לאחר הסתלקותו וכמו שנשק יוסף ליעקב. ובפ"ת יו"ד סימן שצ"ד, כתב נ"ל דדוקא לבנו ולבתו אסור אבל לשאר מתים מותר כמו שנשק יוסף ליעקב, ואיני יודע מניין לו שמפסוק זה אין ראיה רק להורים אבל לא לשאר בנ"א אכמ"ש הגדולים הנ"ל".

"עיין במקור החסד שם ועיין בתורה שלמה חיי שרה כ"ג אות כ"ו ועיי"ש שהביא בשם ספר שבעים תמרים פירוש לצואת ר"י החסיד שהיום יש בזה איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו דהיום זה מנהג עכו"ם. וראיתי בתולדות הגר"ח מולואזין זצ"ל דהעיירה ולואזין היתה אחוזתו של נסיך פולני והוא העריץ מאד את הגר"ח והתיעץ עמו בכמה בעיות קשות שעמדו אצלו, וכשהסתלק הגר"ח בקש הנסיך רשות מחכמי ופרנסי וולוזין שישק את רגלו של הגאון הנפטר וקבל רשות מהם, ויש להניח שהתירו לו זה משום איבה וגם אפילו חשש סכנת גירוש, שהרי וולוזין היתה אחוזתו, והרי אפילו לישראל אסור משום ובחוקותיהם לא תלכו וכ"ש הגוי עצמו, ועוד שרק להורים מותר או מי שרואה בחכם רבו שהוא כמו אביו כמו שהיה בר"י".

"ובבראשית רבתי לרבי משה הדרשן וישק לו מלמד שצריך אדם לנשק את מתו על פרישתו, ובהערות שם שכן כתב גם בספר צרור המור, ובפרשת חיי שרה בפסוק מעל פני מתו כתב, מכאן שחייב אדם לנשק מתו וכו', אולם במדרש שכל טוב נאמר, וישק לו מלמד שמותר אדם לנשק את המת עד שלא נקבר, וזו היא נשיקה של פירוד גמור ע"כ. הנה דעתו שאינו חובה אלא מותר. וכן נראה ממסכת כלה רבתי פ"ג, כי נח נפשיה כתיב ויבך עליו וישק לו, אמר, תלתין ותלת שנין ומית ולא נשקתיה לפומיה דאבא והשתא קברנא ליה ולא נשיקנא ליה, הנה שיוסף נשק לו רק מפני שהיה פרוש ממנו ל"ג שנים ולא נשקו. וראיה לזה שאלו היה חובה למה נשקו רק יוסף ולא שאר שבטים וראה בתיב"ע שם, וכן נראה שמעולם לא שמענו שינשק אדם את מתו. וכן ר"י שנשק את ר"א הגדול נראה ג"כ מפני שהיו חברים בדלים ממנו כל הזמן שהרי לא מצינו דבר זה בשאר תנאים".

ומצאתי בספר כלבו (סימן קיד ד"ה אין משהין) שכתב: "ואחרי קברם נופלין כל הקהל על קברו ונושקין עפר קברו ואחרי צאתם מבית הקברות אומרים קדיש".

מסקנה

נראה שמן הראוי להימנע מלנשק את המת, אלא במקרים מיוחדים מאד כגון תלמיד על רבו, ובן שקשור היה לאביו מאד כיוסף ליעקב אבינו.