חבל נחלתו כ נא

<< · חבל נחלתו · כ · נא · >>

סימן נא

הפרשת תרומות ומעשרות בעייתית

שאלה

אשה מבוגרת מפרישה תרו"מ בעצמה לצרכי ביתה מפירות וירקות של גידוליה. דרך הפרשתה נטילת קצת מהפירות וזריקתם לפח ואמירה או מחשבה 'זה לתרומות ומעשרות'.

השאלות לבירור:

א. האם יש היכי תמצי שהפרשה זו מועילה?

ב. אם יתנו לה נוסח הפרשת תרומות ומעשרות, והיא תיטול כהרגלה מן הפירות והירקות יותר מאחד ממאית, ותאמר או תחשוב: 'הרי זו הפרשת תרומות ומעשרות כפי הכתוב בנוסח' – האם הפרשה כזו תועיל?

ג. האם הפרשה כזו תועיל אף לחילול מעשר שני?

ד. במידה וטעתה ולא עשתה כראוי מה צריך לעשות קרוב משפחה האוכל בביתה?

תשובה

א. פסק הרמב"ם (הל' תרומות פ"ד הט"ז): "המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר, מעשר ואמר תרומה, לא אמר כלום, עד שיהיה פיו ולבו שוין, הפריש תרומה במחשבתו ולא הוציא בשפתיו כלום הרי זו תרומה שנאמר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן במחשבה בלבד תהיה תרומה".

לכן בדיעבד ההפרשה של אותה זקנה לתרומה ותרומת מעשר מועילה. אם זרקה כמות מספיקה של קצת יותר מאחד ממאה – הופרשו תרומה ותרומ"ע כדין. אם לא הפרישה כשיעור הרי תרומה גדולה הפרישה כראוי ואילו תרומ"ע פחות מכשיעור ולכן הפירות מדומעים וצריך להפריש מהם שוב (ונדון בכך להלן).

בשאלה שלפנינו שזרקה מעט אין זו מחשבה אלא מעשה, ומחשבתה ניכרת אף מתוך המעשה ולכן פעולה זו ודאי מועילה להפרשה לכתחילה1.

ב. הבעיה היא לגבי הפרשת המעשרות האם היא מועילה במחשבה. מחשבה מועילה לא רק בתרומות אלא גם במעשרות. כך עולה מתוס' (גיטין לא ע"א ד"ה במחשבה), וכן סבר החזו"א (דמאי סי' טו ס"ק ה) בדעת הרמב"ם: "וזה נראה דעת הר"מ דלא הביא דין מחשבה רק בתרומה וסתמו בשאר מעשרות, ובפ"א ה"ז רמז שדין מעשר ותרומה ילפי מהדדי, ואילו היה דין המעשר חלוק לענין מחשבה היה מן החיוב לפרשו". וכן בשעורי ר' דוד (פוברסקי, גיטין לא ע"א) כתב "וע"ש עוד בדבר אברהם (סי' טז סק"ח) שהוכיח דבכל המעשרות איכא דין 'ונחשב' דמהני מחשבה".

אולם נראה כי אע"פ שמחשבה מועילה במעשרות במקרה הנוכחי היא לא תועיל מפני שלא קבעה מקום ולא חשבה שיהיו מעשרות, וכל שעשתה היא הפרשת תרומה ותרומת מעשר.

ג. לכן, כיון שזו שעת הדחק, ההצעה היא להסתמך על נוסח הפרשה שיינתן לה ותניח בביתה, וכל פעם שצריכה להפריש תניח כהרגלה ובשיעור הראוי יותר ממאית בשקית נילון באשפה, ותאמר שהפרשת תרומות ומעשרות מפירות אלו תחול עפ"י הנוסח הנמצא בביתה.

כך כתב החזו"א דמאי (סי' טו ס"ק ו):

"מי שיש לו נוסח כתוב להפרשת תרומ"ע ע"פ חכם, והוא בדרך ואין בידו הנוסח ואינו בקי להפריש יקח יותר מאחד ממאה ויאמר שיחול הכל כמו שכתוב בנוסחו כדת, וזה מועיל כמו שמצינו באה"ע סי' ל"ח ס"א שאם אמר כתנאי ב"ג וב"ר מהני, וכדאמר סנהדרין ס' א' אף אני כמוהו כשר, ואף אם אין בידו נוסח ולקח יותר מאחד ממאה ואמר שתהא חלה ההפרשה הכל כמו שצריך מן הדין מהני, ונראה דסתמא חלים זא"ז כיון שאמר שיהא כמו שצריך ואסור לעשות שני וראשון כאחת כמש"כ לעיל סי' י"א, ודאי הוא מסור למצות התורה שיחולו זא"ז ואע"ג שעושה בב"א מסתבר שאין איסור אלא כשחלים בב"א אבל באמירתו לית לן בה, וכמש"כ לעיל שם ס"ק י"ז".

הסתמכות על אופן הפרשה זה עפ"י חלק מהפוסקים הוא אף לכתחילה (חזו"א, שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' פה) ולחלק רק בדיעבד (שו"ת הר צבי זרעים ח"א סי' מח, הגר"מ אליהו בקונ' הל' מצוות התלויות בארץ נדפס בס' התורה והארץ ח"ה, הל' תרומות ומעשרות פ"א סעיף יב). אמנם המקרה הנוכחי ברור שהוא נחשב כדיעבד, ועל כן ודאי שדרך זו עם הפרשת התרומה ותרומת מעשר בשיעור הראוי, על ידי הזקנה, תוציא מכל בעיה.

וברכות על הפרשת תרו"מ ועל פדיון מעשר שני אינן מעכבות ולכן אף שהזקנה לא תברך הפירות והירקות תוקנו.

ד. צריך לדון בדרך תיקון זו בענין פדיון מעשר שני. לגבי הפדיון כתב החזו"א (דמאי סי' טו ס"ק ה):

"ואם ברך המוציא ונזכר שלא הפריש מעשר יכול להפריש במחשבה ת"ג ומע"ר ותרומ"ע ומ"ש, מיהו חילול מ"ש לא סגי במחשבה כדתנן מ"ש פ"ד מ"ז דצריך עסוקים באותו ענין וכמש"כ הר"א פ"ד מה' מ"ש ה"א, מיהו אם עושה מ"ש בתחתון של הככר יבצע מעליונו ואחר המוציא יחלל, וכ"ז בדמאי, ובודאי דצריך לברך על ההפרשה, נראה דמותר להפסיק (=בסעודה) ולברך כדין הפסק לצורך הסעודה באו"ח סי' קס"ז ס"ו, ואפשר דצריך להלחיש בשפתיו שאין מברכין על מחשבה לחוד, וגם עיקר דין מעשר במחשבה לא מצינו בהדיא וראוי להחמיר וכיון דראוי להחמיר ראוי להפסיק".

וכאמור לעיל, זקנה זו אינה יודעת לחלל מעשר שני לא במחשבה ולא באמירה.

ונראה שהפרשה לפי האמור בנוסח שברשותה, וכלול בו גם חילול מעשר שני, מתקנת אף את חילול המעשר שני, ולכן מותר לאכול את הפירות והירקות. וצריך להתקין לה מטבע לחילול מעשר שני, ובנוסח יאַמר במפורש שהמעשר שני הוא וחומשו מחוללים עליו. ועדיף עוד יותר לקנות עבורה מנוי בקרן מעשרות, ואז מלבד החילול על מטבע הנמצאת אצלם (וכדאי להוסיף זאת בנוסח), מעשר ראשון ומעשר עני ניתנים לבעלי המעשרות הלויים והעניים.

ה. כאמור לעיל, הכל תלוי בנתינת תרומה ותרומת מעשר כשיעור. נדון עתה מה דין הפירות והירקות אם הפרישה כשיעור או יותר, או אם הפרישה פחות מאחד ממאית. אם הפרישה יותר מכשיעור, לכאורה אין בעיה, מכיון שאנו בימינו מפרישים לתרומה גדולה כלשהו כיון שהולכת לאיבוד, כל היתר על מאית יהיה תרומה גדולה והמאית תישאר לתרומת מעשר.

אמנם אם הפרישה פחות מכשיעור נראה שיש בעיה. כיון שעפ"י הנוסח שברשותה נקבעה תרומת במעשר בפירות, וכיון שהופרש בפועל רק חלק מהמאית שהיא תרומת מעשר, מעורב ביתר הפירות הנאכלים חלק מתרומת המעשר שלא נתנה והתערובת מדומעת.

כך פסק הרמב"ם (הל' תרומות פ"ג ה"ז): "המפריש מקצת התרומה אותו המקצת אינו תרומה והרי הוא כחלק הכרי, ואעפ"כ צריך להפריש תרומת אותו מקצת ממנו, ולא יפריש עליו מפירות אחרות". והראב"ד השיג שהיא תרומה מן התורה.

ולכאורה הוא הדין לגבי מקרה דידן אם נתנה פחות מכשיעור, כאילו לא הפרישה וצריך להפריש תרומת מעשר כשיעור מכלל התערובת.

ו. אמנם בדרך אמונה בביאור ההלכה (הל' תרומות פ"ג ה"ז) כתב: "עי' בד"א שביארנו דבין לדעת רבנו ובין לדעת הר"ש דין זה דוקא בדעתו להשלים כדאי' בירו', אבל באין דעתו להשלים בתרומה אם נתן חטה א' פטר דיעבד, ואם טעה אם כיון ליתן שיעור מסוים ונתן יותר ממה שהי' בדעתו אינה תרומה ואם נתן פחות ממה שהי' בדעתו תרו"ת וא"צ להוסיף אא"כ פיחת מא' מס' ואם תרם סתמא בין שפיחת בין שהוסיף תרו"ת אא"כ פיחת מא' מס' צריך להוסיף ואם כיון לפטור בזה חצי כרי ולא רצה להוסיף בין לפ"ד רבנו בין לפ"ד הר"ש תיקן חצי כרי וטבל וחולין מעורבין זב"ז, וכ"ז בתרומה אבל במעשר תמיד אם פיחת מהשיעור בין בכונה בין בטעות כ"ז שלא הי' דעתו להוסיף הוי טבל וחולין מעורבין זב"ז, ולפ"ז בזמנינו אם א' טעה ונתן פחות משיעור תרו"מ מאחר שאמר יותר מא' ממאה שיש כאן יהא תרומה ולא הי' כאן יותר מא' ממאה נמצא שלא חל תרומה כלל ומוכרח לישאל על המעשרות שעשה כדי שלא יהא מקדים מעשר לתרומה כמש"כ בחזו"א דמאי סי' ד' סקכ"א ואם הוא ספק לו אם פיחת מהשיעור יכול לישאל על תנאי אם הוא פחות מכשיעור ויחזור ויעשר כשיעור".

הפרשת התרומת מעשר במקרה זה לא היתה בכוונת השלמה תרומת מעשר, אלא המפרישה מדמה שנתנה כשיעור וכראוי, לכן דינה דומה לדין מעשר שהזכיר בדרך אמונה, ולכן היא חלה, והחלק שהופרש לתרומת מעשר ונזרק קדוש בקדושת תרומה, אולם החלק של השלמתו למעשר מן המעשר נמצא בתוך שאר הכמות של הפירות. היינו לפנינו פירות שתוקנו מהם כל תרומותיהם ומעשרותיהם, אלא שחלק מתרומת המעשר מעורב בפירות.

ונלענ"ד שנמצאת תקלתם – תקנתם. היינו אותו חלק של תרומת מעשר שלא הופרש בפועל ואסור באכילה בטל באחד ומאה כדין תרומה, וכיון ששיעורו פחות מאחד ממאה הוא בטל. ורק צריך להרים כנגד החלק שבטל ולהניחו באשפה, משום גזל כהנים.

ונלענ"ד שיש לעגן זאת בנוסח שייכתב עבורה, היינו: 'האחד ממאה שיש במה שהניחה באשפה יהיה תרומת מעשר, ואם חסר מאחד ממאה השלמת האחד ממאה הרי היא מעורבת בכלל הפירות ובטלה בהן'.

ז. כיון שבהפרשה זו הפירות מתוקנים, נראה לי שגם אחרים יכולים לאכול מהפרשתה.

מסקנה

נראה לענ"ד שהדרך הטובה ביותר היא שתמשיך להפריש תרומות ולברר לה שראוי לתת יותר מאחד ממאה, ולהכין לה סדר הפרשה ייעודי עם מנוי בקרן מעשרות ולאחר הוצאת התרומות תאמר: כל הפרשת תרומות ומעשרות אלו תחול כפי הנוסח שנמסר לי, ומצוי במגירה במטבח או בכל מקום אחר.