חבל נחלתו כ מד
סימן מד
אשה שניטל רחמה לספירת ז' נקיים
שאלה עריכה
אשה שנותחה והוציאו לה את הרחם עם כל המערכת הנשית (שחלות, חצוצרות).
א. אם הניתוח היה בעת שהיתה טהורה – האם גם לאחר הניתוח היא טהורה?
ב. אם הניתוח היתה בעת שהיתה טמאה לבעלה מה צריכה לעשות כדי להיטהר?
תשובה עריכה
א. אם האשה היתה טהורה לבעלה נראה לומר שאחרי הניתוח היא טמאה משום הדם שיצא דרך הרחם במהלך הניתוח, ואע"פ שלאשה זו היתה וסת קבועה והניתוח לא היה בשעת וסתה, בכל אופן נראה לחוש שיצא ממנה דם טמא של ראיותיה במחזור או דם זיבה.
מכאן ואילך כשהמקור אינו בגופה, נראה שכל דם שיוצא הוא דם מכה ולא דם שנטמאת בו. ולכן אשה זו צריכה למנות אחר הניתוח שבעה ימים ואע"פ שאותם ימים אינם נקיים ויוצא ממנה דם, כל הדם היוצא הוא דם מכה ולא דם המטמאה.
ב. כתב בשו"ת הר צבי (יו"ד סי' קמז):
"זה כמה שנים שנשאלתי בעובדא דהוה, באשה שמחמת חולי הוכרחו הרופאים לעשות לה ניתוח באופן שחתכו כל המקור והוציאו את האם שלה, ועי"ז נשתנו בה סדרי בראשית שאין לה עוד וסת קבוע וא"א לה לספור ז' נקיים והשאלה באה מה דינה אם יש מקום לטהרה ע"י טבילה במקוה טהרה".
"עיין בטור יו"ד (סימן קפח): וכן עשה רבינו שמשון מעשה באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר היה נופל לה בבית החיצון ולא היתה פוסקת לראות כל זמן שאותן החתיכות היו בבית החיצון, וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך אשה להיות רואה כך וכו'. ובט"ז יו"ד שם (סוף ס"ק ה) כתב וז"ל: דלא אסרה תורה אלא כשהמקור נשאר במקומו והדם יוצא ממנו משא"כ כאן שהמקור עצמו מוליך הדם עמו ואין זה ראיה שאסרה תורה. ואף על גב שכמה פוסקים חולקים על הט"ז, מ"מ בכה"ג שהמקור ניטל לגמרי ממנה אין זה דם מקור אלא של שאר אברים ולכו"ע אין בכה"ג טומאת נדה, ויש לה טהרה על הטומאה שחלה עליה קודם שניטל המקור אבל בראיה שאח"כ אין לה טומאת נדה. כן נראה לי להלכה. וזה מקרוב נדפס תשו' מהר"ש אנגל (חלק שביעי סימן יב) ומצאתי שם שאלה זו ממש ושמחתי לראות מסקנתו הלכה למעשה שכתב: לכן הדבר פשוט להיתר כן נראה לע"ד לדינא בס"ד, עכ"ל. ולכן לא אאריך יותר".
ג. וכעין דברי הגרצ"פ פרנק כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' צ):
"ואשר שאל כ"ת באשה שהוציאו מקורה לגמרי ע"י ניתוח, ופשוט ששוב לא שייך אצלה כלל שום טומאת נדה וזיבה, אמנם היא צריכה עדיין לספור ז' נקיים על העבר, והיא אינה יכולה לטהר את עצמה כי מוצאת תמיד הבדיקות מלוכלכין בדם והרופאים אומרים שזה מחולשת הצדדים, אם יש להתיר לה לספור ז' נקיים בלי שתצטרך לבדוק עצמה בדיקת הפס"ט וז' נקיים, כי מה שייכות בדיקה אצלה כיון שכבר אין לה מקור הדם ואין לה שום דם טמא, ממילא לא צריכה רק שתתן דעתה על ז' ימים מיוחדים שימים הללו היא סופרת לז' ימי נקיים לפי מה שהעלו האחרונים דאנן קיי"ל כמ"ד דבעינין ז' ימים ספורים לפנינו – ע"כ תו"ד שאלתו וכ"ת מצדד בה להקל – ויפה הורה בזה".
"והנה בעצם הדין שאם חתכו ממנה האם שלא תטמא עוד לעולם אף שהוא פשוט, אבל יש להביא ראיה ממה שכתב רבינו שמשון ברא"ש נדה פ"ג סי' ב' באשה שנעקר מקור שלה וכמין בשר נופל לה בבית החיצון שטהורה דאין דרך אשה לראות כך וכבר ידוע דאיכא כמה פוסקים בסימן קפ"ח שמפרשים דבריו אפילו רואה דם מן המקור ממש, אעפי"כ טהורה דכיון דאין המקור במקומו אין זה דרך ראיה, וק"ו בדידן דאין כאן מקור כלל, ופשוט דגם החולקין שם מודים כאן, ועיין נדה מ"א ע"ב אר"ל משום רי"נ מקור שנעקר ונפל לארץ טמאה וכו' למאי אילימא לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכה אלא לטומאת ערב, ופי' רש"י שנעקר חתיכת בשר, ולמדתי פירושו ממש"כ מאירי שם וז"ל מקור האשה ר"ל חתיכת הבשר שהדם מתהוה בתוכה שנעקר ונפל לארץ האשה טמאה בו טומאת ערב מצד שנגעה במקור, ופי' אף על גב דיש דם בתוכה רצוני דם הנדה מ"מ כיון שנפל כל המקור אין זה דרך ראיה דדם אמר רחמנא שיצא וכאן יצא הבשר ועיין בזה גם בב"ח סימן קפ"ח, ומדמקשה הש"ס בפשיטות אילימא לטומאת ז' דם אמר רחמנא וכו' ואכתי מ"ט לא נימא דר"ל קמ"ל דמקור שנפל לארץ האשה טמאה שבעה ר"ל שכל ראיה שתראה מכאן ואילך מטמאה שבעה כרגיל וכנ"ד ממש, אלא פשוט דכיון דנפל עיקר המקור שוב אין לדון על מכאן ואילך דהכל טהור, ואין לדון אלא על עצם נפילת המקור, ואף על פי שיש לדחות ראיה זו דלשון ריש לקיש דוחק לפרש על הראיות שאח"כ מכ"מ גם בלי זה הדברים פשוטים דאין לה עוד טומאת נדה"...
"ודברינו בזה אם עכ"פ זה ברור עפ"י הרופאים מומחים שנטל ממנה כל האם ואין דם יוצא כלל עוד ממקום הנקרא מקור ובעצם אמירת הרופאים אין עסקינו כעת בזה, ושוב הראו לי בתשובת מהר"ש ענגיל ח"ז סי' י"ב נשאל כזה ואסיק בה נמי להיתר וכן בתשובת יגל יעקב יו"ד הנדפס מחדש".
וכעין דבריהם בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' צא) שכתב:
"לקחתי לי מעט פנאי מהמון טרדותי לעיין בשאלתו, וז"ל: באשה שניטל ע"י נתוח המקור שלה (זה הרחם) איך שתתנהג מכאן והלאה בדיני נדה אם תראה דם, וגם מה שתעשה כהיום, שבועיים אחר הנתוח, בנוגע להפסק טהרה, ז' נקיים. והוסיף עוד לומר, דהאשה היתה טמאה נדה עוד מקודם הנתוח וספרה ז' נקיים קודם הנתוח, אך לא עלתה בידה ללכת למקוה. ואולי ע"י ההכנות השונות בימים לפני הנתוח, ראתה קצת דם ע"י שפופרת שהכניס הרופא באו"מ, ואפשר שהגיע גם להמקור גופא, וגם בעת הנתוח הסברא נותנת כי ודאי הי' דם בא מן המקור, אך לא הלך חוצה כרגיל רק דרך דופן, ומסיים בשאלתו וז"ל:
א. אם האשה מוכרחת לספור עוד הפעם.
ב. מהו ענין ספירת ז' נקיים במצב שלה, שאין לה מקור (הרופא לא ניחא לי' בדיקות פנים, מפני צורך סטעריליטעט, זמן מה לאחר כל נתוח).
ג. מהו דינה מכאן ולהבא, עכ"ל שאלתו.
והשיב:
"א) הנה אם נניח שאשה זו ניטל ממנה כל הרחם (ונדבר עוד מזה לקמן) א"כ פשיטא דכל דם שתראה אח"כ הוי כמו דם מגפתה, כמבואר בסוגית הגמ' נדה י"ז א' דם החדר (מקור) טמא דם עלי' טהור, ועי"ש תוס' ד"ה ודם העלי' – רק כיון דאשה זו טמאה נדה מכבר, וכמו שכתב כת"ה דע"י ההכנות לנתוח ראתה קצת דם, א"כ לחומרת ר' זירא דצריכה ז' נקיים, אם כן יהי' הדין שלה כמבואר ברש"י נדה ל"ו א' ריש העמוד וז"ל אלא ללוי (דשני מעינות הן) במשהו סגי, ותפסוק משהו לאחר שבועיים דנסתם הטמא ותמתין שבעה ותטבול, ואפי' תראה כל שבעה יעלו לה בנקיים דהא לאו דם טמא הוא עכ"ל רש"י. מבואר להדי' ביולדת בזוב דצריכה ז' נקיים, כיון דנפסק הטמא, ללוי הוי הדם שלאח"כ כדם מגפתה, ואפי' תראה כל שבעה יעלו לה בנקיים דהא לאו דם טמא הוא, אבל שבעה ימים בכל אופן צריכה להמתין, אם כן בני"ד נמי, בדיקות לא שייך אצלה כיון דאפי' תראה כל שבעה דם מגפתה הוא, רק צריכה להמתין ז' ימים (שיעלה לה לז' נקיים) ואח"כ תטבול, ופשיטא דכל דם שתראה אח"כ לא תטמא כלל וכלל, כיון שזה דם רק כדם מגפתה, וכדם מחוטמה (לשון רש"י שם)"...
"ד) אכן כ"ז רק במונח, שבאשה זו ניטל כל הרחם, דאז כל דם שתראה הוי רק כדם מגפתה. אבל לעיקרא דמילתא צריכין להתבונן אם העובדה דמילתא באמת כן היא, כי כפי שנודע לי מרופא חרדי, שיכולין לסמוך עליו, ואמר לי שכמה פעמים ואפשר אף רוב פעמים, כשעושין נתוח בהרחם שלא תלד או לאיזו סיבה אחרת, משיירים עוד מעט מהרחם כל מה שאפשר, וזה לשביעת רצון האשה, שלא תרגיש בעצמה שהיא כבר זקנה ואינה רואה דם נדה, כי זה למגינת לב ועצב רוח לאשה ילדה, אחרת כשמשיירין לה עוד קצת מהרחם, ומתקבצין לשם עוד קצת דם נדה, ורואית מזמן לזמן כמובן רק מעט מן המעט, בכ"ז הוא רגש פסיכולוגי עבורה שהיא עוד אשה ילדה. רק כמובן במקום שאי"א, כגון במחלת הסרטן על הרחם, רח"ל, או כדומה, אז צריכין לחתוך הרחם מכל וכל. ועי' תבו"ש סי' מ"ה, בשם תשובת הב"ח סי' קנ"ו, שמפרש להא דסנהדרין ל"ג א' שאמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדרא של מצרים אלא א"כ חותכין האם שלה כדי שלא תלד, דמיירי שהיו חותכין רק מקצת האם שלה ושוב לא תלד עי"ש. א"כ ממילא בני"ד צריכין לברר, אם באמת נחתך כל הרחם ולא נשתייר ממנו כלום – דבנשתייר רק קצת מהרחם, פשיטא דאשה זו דינה כשארי נשים, ולא עדיפא מאשה זקנה שפסק ממנה וסתה דמטמאה אף בכתם, והכ"נ באשה זו כשיש לה עוד מקצת רחם אף שדם נדה שלה מסתמא רק מעט מהמעט, מכ"מ כיון שיוצא ממקצת הרחם שלה, ודאי טמאה ככל הנשים נדות. ועי' תשו' פנים מאירות ח"א סוס"י י"ב וז"ל ואף כשיש מכה בשאר אברים הפנימיים, ואי"א לזוב דרך המקור אם לא שיבלע תחילה בשאר אברים, זה דם נדה גמור הוא, ועי' בחתם סופר סי' קנ"ד, ונובי"ת סימן קי"ד בסוף מבהמ"ח, דכל דם הגוף שמתקבץ להמקור דרך הוורידין והעורקין שבמקור זה דם נדה ממש, ובודאי אין חילוק אם המקור שלם או רק מקצת, ביצא הדם דרך מקום המקור, זה דם נדה – וא"כ בני"ד צריכין אנו לשאלת הרופאים אם ניטל ממנה הרחם מכל וכל, או אפשר נשתייר קצת מהרחם".
"ה) ובענין נאמנות הרופאים בענינים כאלו, כבר דשו בו רבים, בשתי המעשיות מובא בנדה כ"ב, אי סמכינן על הרופאים, עי' חת"ס יו"ד סימן קס"ט וקע"ה, ועוד כמה אחרונים, ודעת מהרש"ם בסי' כ"ד ח"א, ועוד כמה תשובות, דבמה שאומרים הרופאים שרואים בכלי הבטה, הוי בכלל מלתא דעבידא לאיגלויי, ולכ"ע נאמנים, ופסק כן להלכה בכמה תשובות, אף ברופאים עכו"ם, בשנים שאמרו זה שלא בפני זה. אם כן בני"ד, כששני רופאים יאמרו על בטח, שראו בכלי הבטה שניטל כל הרחם מכל וכל, הדין כנ"ל, דצריכה להמתין ז' ימים מחמת נידתה שמקודם ואח"כ תטבול ואין צריך להפסק טהרה, וגם לא לז' נקיים כיון דדם שלה דם מגפתה כנדה ל"ו הנ"ל וכפירש"י, וכשיאמרו דנשתייר עוד קצת מהרחם, אז דינה כשארי נשים לענין הפס"ט, וז' נקיים".
"זה שחזיתי להשיב לו בחפזי – ומפני שזה דבר חדש, שלא ראיתי עוד מי שידבר בענין זה, ודבר שנוגע לאיסור כרת, ישאול עוד לרב אחד ירא שמים ומובהק בהוראה. ועי' בחוו"ד ריש סי' קצ"ו, לענין אשה שידוע שמכתה מוציאה דם, האיך לינהג לענין הפסק טהרה ושבעה נקיים, כשראתה דם נדה – אבל ני"ד אינו דומה לשאלתו, רק כאמור, או שדינה כשארי נשים, כשנשתייר מקצת הרחם, וכשלא נשתייר, לא שייך אצלה עוד שום חשש של נדה, כיון דכל דמה דם מגפתה, וכאמור".
מסקנה עריכה
אשה זו היא בחזקת טמאה, אינה צריכה לספור חמישה ימי טומאה כנידה, אלא סופרת שבעה ימים נקיים מדם מהמקור, אשר בהם כל דם שרואה בהם הוא דם מגפתה משאריות הניתוח, ולא דם הבא מן המקור, ואח"כ טובלת וטהורה לבעלה עולמית.