חבל נחלתו כ לה
סימן לה
קבלת מתנות מגוי ביום אידו
שאלה עריכה
איש עסקים יהודי בלונדון קיבל מעורך דין גוי מתנה זר פרחים לכבוד 'חג המולד', האם מותר להשתמש בפרחים אלו ולהניחם על שולחן שבת או שאין ראוי לעשות כן?
תשובה עריכה
א. מסופר בעבודה זרה (ו ע"ב): "ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסרנאה לרבי יהודה נשיאה ביום אידו, הוה יתיב ריש לקיש קמיה, אמר: היכי אעביד? אשקליה, אזיל ומודה! לא אשקליה, הויא ליה איבה! א"ל ריש לקיש: טול וזרוק אותו לבור בפניו. אמר: כל שכן דהויא ליה איבה! כלאחר יד הוא דקאמינא".
פרש רש"י: "כלאחר יד – שלא יבין שמדעת השלכתו וכיון שרואה שאבד ממך לא ישמח".
ופסק הרמב"ם (הל' עבודה זרה פ"ט ה"ב): "ואסור לשלוח דורון לכותי ביום אידו אלא אם כן נודע לו שאינו מודה בעבודת כוכבים ואינו עובדה, וכן כותי ששלח דורון לישראל ביום חגו לא יקבלנו ממנו, ואם חשש לאיבה נוטלו בפניו ואינו נהנה בו עד שיודע לו שזה הכותי אינו עובד כוכבים ואינו מודה בה".
ב. הטור (יו"ד סי' קמח) כתב: "ואסור לשלוח לו דורון ולקבלו ממנו ואם אי אפשר לו שלא יקבלנו משום איבה יקבלו ממנו ולא יהנה בו ובמי שמכירין בו שאינו עובד אליל הכל מותר".
והעיר הבית יוסף לאחר שהביא את המקרה בגמרא: "ופירש רש"י כלאחר יד שלא יבין שמדעת השלכתו וכיון שרואה שאבד ממך לא ישמח. ומשמע ודאי דהאי זריקה כלאחר יד דקאמר בפניו צריך לזרוק דהא פירושא דמאי דאמר ליה טול וזרוק לבור בפניו הוא, ועוד דאי שלא בפניו למה לו לזרקו כלאחר יד יזרקנו להדיא, ועוד דאי שלא בפניו מה הועיל בזריקה זו דכיון דגוי לא ידע בה אזיל ומודה דאין לומר שאח"כ יודיענו דאם כן הוה ליה לפרושי אלא ודאי כדאמרן. וכך הם דברי רש"י, ולפיכך יש לתמוה על הרמב"ם (ה"ב) ורבינו (=טור) שסתמו וכתבו שלא יהנה בו ולא פירשו שצריך לאבדו בפניו".
ומקשה הב"י מדוע הרמב"ם והטור הסתפקו בכך שלא יהנה בו והשמיטו שצריך לאבדו בפניו. שהרי אם לא יהנה בלבד עדיין הנכרי שמח שישראל קיבל ממנו מתנה ביום אידו והולך ומודה לאליל שלו. והטעם שלא לקבל ממנו, או אם צריך לקבל (משום איבה) לאבדו בפניו, היא כדי שלא יודה לאלילו ולא שישראל לא יהנה ממנו.
ג. השיב הדרישה (יו"ד סי' קמח ס"ק ה: "ויש ליישב דמה שכתב רבינו ואם אי אפשר לו שלא יקבלנו רצה לומר שגם להשמט ממנו להשליכו אי אפשר לו אלא הגוי עומד עליו עד שיקבלנו ויהנה ממנו וק"ל". ואם כן במצב שאינו יכול שלא לקבל וקיבל – לא יהנה ממנו.
אף הב"ח (ס"ק ח) השיב לשאלת הב"י בדרך אגב:
"וכתב הרא"ש שם (סי' א) וז"ל אלמא אי לא מצי לאשתמוטי דלא להוי ליה איבה הוה שקיל אף על גב דאזיל ומודה וכן בפרק אין מעמידין (כו א) שרי לבת ישראל לאולודי לארמאית בשכר משום איבה וכו' וכ"כ בהגהת מיימוני רפ"ט (אות ב) על שם ספר התרומה (סי' קלד) וכ"כ הסמ"ג (לאוין מה י ב) וכ"כ רבינו ואם אי אפשר לו שלא יקבלנו משום איבה יקבלנו ממנו".
"אלא דמ"ש (=הטור) ולא יהנה בו וכ"כ הרמב"ם רפ"ט דמשמע דכיון שקבלו ממנו משום איבה והגוי קאזיל ומודה הילכך לא יהנה בו קשה דזו מנין להם דדילמא דוקא דכדי דלא להוי אזיל ומודה יהיב לו ריש לקיש עצה שישליכו לבור בפניו כלאחר יד דכיון שרואה שאבד ממנו לא ישמח ולא אזיל ומודה וגם לא יהיה לו איבה כסבור דבאונס נפל מידו אבל היכא דאי אפשר לו לעשות כן וצריך לקבלו משום איבה דהשתא אזיל ומודה מנ"ל שלא יהנה בו וצריך לומר דסבירא ליה דכיון דעל ידי שקבלו לדורון זה ביום אידו מהגוי קאזיל ומודה חשיב כאילו נהנה מעבודה זרה הילכך לא יהנה בו".
היינו, הראשונים למדו שמשום איבה, כאשר אינו יכול להישמט ממנו, מותר לקבל ממנו, אמנם מקשה הב"ח מנלן לרמב"ם ולרא"ש שלא יהנה ממנו, אחר שנטל ברשות? ותרץ שכיון שהגוי הולך ומודה נחשב הוא כאילו נהנה מעבודה זרה, וע"כ פסקו הרמב"ם והטור שלא יהנה ממנו.
ד. השו"ע (יו"ד סי' קמח ס"ה) פסק עפ"י שאלתו בבית יוסף: "אסור לשלוח דורון לעובד כוכבים ביום חגם, אלא אם כן נודע שאינו מודה בעבודת כוכבים ואינו עובדם. וכן עובד כוכבים ששלח ביום חגו דורון לישראל, לא יקבלנו ממנו. ואם חושש לאיבה, מקבלו, ויזרקנו בפניו לבור או למקום האבד, כלאחר יד".
וא"כ סבר כרש"י שלא רק שאין ליהנות ממנו גם צריך לגרום לגוי שלא יהנה בו.
הט"ז הסביר בטור שמותר ליהנות ממתנת הנכרי אם אינו יכול לאבדו בפניו, אע"פ שמודה לאליל על קבלתו. וכ"כ בשיירי כנסת הגדולה (הגהות טור יורה דעה סימן קמח, ח) בשם הט"ז.
הש"ך בנקודות הכסף העיר על הט"ז: "דבריו דחוקים בישוב דברי הטור והרמב"ם, והנכון כמו שכתבתי בש"ך ס"ק ה', ע"ש".
וכך כתב הש"ך סק"ה: "ויזרקנו בפניו כו'. ז"ל הטור ואם א"א שלא יקבלנו משום איבה יקבלנו ולא יהנה בו עכ"ל וכ"כ הרמב"ם. והמחבר (=שו"ע) אזיל לטעמיה שכתב בב"י שיש לתמוה עליהם למה לא פיר' שצריך לאבדו בפניו (כלאחר יד שלא יבין העובד כוכבים) כדאית' בש"ס. אבל לא עמדתי על סוף דעתו שהרי כתב הרא"ש והר"ן והסמ"ג והגה"מ בשם סה"ת אש"ס הנ"ל דהיכא דלא מצי לאשתמוטי דלא להוי ליה איבה שקיל ליה ובש"ס מיירי היכא דאפשר לאבדו בפניו וליכא איבה כגון שיזרקנו לבור כלאחר יד כאילו נפל ממנו שלא מדעת כדאיתא בש"ס וק"ל".
וירד הש"ך לשיטת הדרישה והב"ח אף שלא הזכירם.
ה. סיים הטור (שם סי' קמח): "והאידנא כתב הרשב"ם בשם רש"י שהכל מותר דלאו עובדי אליל הם ולא אזלי ומודי. ואף על גב דמתנדבין ונותנין המעות לכהניהם מותר לו להלוותן שאין כהניהם קונין מהם לא תקרובות אלו ולא נויה אלא אוכלים ושותין אותם. ועוד כיון שעיקר פרנסתינו מהם ואנו נושאין ונותנין עמהם כל ימות השנה ואם היינו פורשים מהם ביום אידם היה לנו איבה לכך שרי והכי תניא בתוס' בד"א בעכו"ם שאינו מכירו אבל אם מכירו מותר מפני שהוא כמחניף לו ותניא נכנס לעיר ומצאם שמחים שמח עמהם מפני שהיא כמחניף להם".
וכך פסק השו"ע (יו"ד סי' קמח סי"ב): "יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה אינם בקיאים בטיב אלילים לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים".
ורמ"א הגיה: "ואפילו נותנים המעות לכהנים, אין עושין מהם תקרובת או נוי עבודת כוכבים, אלא הכהנים אוכלים ושותים בו; ועוד דאית בזה משום איבה אם נפרוש עצמנו מהם ביום חגם, ואנו שרויים ביניהם וצריכים לשאת ולתת עמהם כל השנה. ולכן אם נכנס לעיר ומצאם שמחים ביום חגם, ישמח עמהם משום איבה דהוי כמחניף להם (הכל בטור). ומ"מ בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם אם יוכל לעשות שלא יהיה לו איבה בדבר. (ב"י בשם הר"ן) וכן אם שולח דורון לעובד כוכבים בזמן הזה ביום שמיני שאחר ניט"ל שקורין ניי"א יא"ר שיש להם סימן אם יגיע להם דורון בחג ההוא, אם אפשר לו ישלח לו מבערב; ואם לא, ישלח לו בחג עצמו (ת"ה סימן קצ"ה)". ועיין בב"י במקורות ההיתר.
ו. ונלענ"ד בימינו, שאין אימת עכו"ם עלינו, אפילו אם אינם אדוקים לע"ז ונוהגים לתת מתנות מזה לזה בימי אידיהם, לא משום הודאה לעכו"ם, אלא סתם כדרכי שלום ומנהג אבותיהם בידיהם, בכ"ז מן הראוי שלא להזדקק למתנתם הזאת, ולא להניחה על שולחן שבת.
נלענ"ד, שאם היתה מתנת מעות כיון שיחליפם ויקנה בהם משהו שצריך לעצמו, בימינו, שרובם אינם עוע"ז, ורובם עושים זאת רק לשם רבוי רעות ושמחה יש להתיר זאת. אולם לקבל פרחים ולהניחם על שולחנו בשבת יש בכך מעין אתנן זונה ואיך נקשט את שולחן שבתנו בשארית של עבודה זרה?!
ודומה לאמור בשו"ע (או"ח סי' קנד סי"א): "נרות שעוה שנותנם כותי לעובדי אלילים, וכיבן שמשן ונתנם או מכרן לישראל, אסור להדליקם בבהכ"נ".
ובאר המשנה ברורה (ס"ק מו): "אף על פי שמותרים להדיוט – ר"ל מטעם ביטול וכנ"ל אפ"ה לגבוה אסור משום דמאיס. וה"ה מנורות שקורין לייכטע"ר שהיו בבית אלילים שלקחן ישראל אחר שביטלן העו"ג שמותרין להדיוט אפ"ה לביהכ"נ אסור משום דמאיס וה"ה להדליק בהן בביתו לצורך מצוה כמו לנר שבת וכדומה [פמ"ג בפירוש דברי הט"ז] ואף דא"ר צידד להקל הפמ"ג והגרע"א מצדדים להורות כדברי הט"ז. ולענין ספסלים מבתי אלילים שהם עשויין רק לישיבה בעלמא ולא לנוי לעכו"ם פסק הפמ"ג דמותרים לביהכ"נ אף בלי בטול".
נלענ"ד שלגבי שבת יש בכך צד גנאי, אמנם להניח במשרדו נלענ"ד שמותר.
ולכן, אם האורח הגוי מתארח אצלו, ומצפה לראות את הפרחים על השולחן, אפשר להניחם בזמן ביקורו. אבל בליל שבת הגוי לא מתארח בדרך כלל אצל ישראל, ועל כן מן הראוי שלא להשתמש בפרחים לנוי ולריח בשבת. ובמיוחד בחו"ל שהוא צריך להבליט את המפריד בין ישראל לעמים. ולכן אף שניתן למצוא לכך היתר שהם לא עוע"ז ולא יודו לאלהיהם על קבלת המתנה ע"י ישראל, וכל המתנה לשמר קשרי עבודה וביום אידם הם נותנים לכל העובדים מתנה וכו', בכ"ז לדעתי ראוי לנהוג כפי שכתבתי.
ומצאתי שכתב בחשוקי חמד (עבודה זרה ו ע"ב) לגבי רופא שקיבל מתנה מחולה נכרי ביום אידם:
"שאלה. חולה נוצרי שנתן לרופא יהודי מתנה ביום אידם, האם יקבל ממנו, מדובר באופן שאם לא יקבל יהיה איבה?"
"תשובה. נציג בזה שאלה נוספת: מעשה בבן תורה ירא ושלם, שאמו ישראלית, ואביו נכרי, ששלח לו מתנה ביום אידם. האם מותר לו לקבלו? שהרי נאמר במסכת ע"ז דף ו ע"ב ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסרנאה לר' יהודה נשיאה ביום אידו, הוי יתיב ריש לקיש קמיה, אמר היכי אעביד, אשקליה אזיל ומודה, לא אשקליה הויא ליה איבה, אמר ר"ל טול וזרוק אותו בבור בפניו. אמר ליה כל שכן דהויא ליה איבה? כלאחר יד קאימנא! עכ"ל הגמ'. וכך נפסק בשו"ע (יו"ד סימן קמ"ח ס"ה) עובד כוכבים ששלח ביום חגו דורון לישראל, לא יקבלנו ממנו. ואם חושש לאיבה, מקבלו ויזרקנו בפניו לבור או למקום אבד כלאחר יד.
"והשיב מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, שיקבל ממנו, כי האב לא נותן מתנתו בגלל יום אידם, כי אם מתוך רחמי אב על בנו, אלא שמחפש תאריך מתאים, אך לא יום אידם קא גרים ליה. ונראה דהוא הדין כאן בשאלתנו, שהחולה נותן לו זאת כהכרת הטוב, אלא שמחפש הזדמנות מתי לתת לו זאת, ובפרט דמבואר בט"ז (שם סק"ה) שאם אי אפשר לו להשתמט ממנו, יקבל ממנו ומותר ליהנות בו. אמנם ה"נקודות הכסף" חולק, אך בכל זאת חזי לאצרופי להיתר הנ"ל. וצ"ע.
"עוד אפשר לצרף את דברי השו"ע (שם סעיף יב) שכתב: י"א שאין כל הדברים האלו אמורים אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה, אינם בקיאים בטיב אלילים. לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם, ולהלוותם, וכל שאר דברים. והוסיף הרמ"א: ומכל מקום בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם. אם יוכל לעשות שלא יהיה לו איבה בדבר, וכן אם שולח דורון לעכו"ם, בזמן הזה... ישלח מבערב. עכ"ל. גם בענייננו אם יכול הרופא להשתמט מבלי איבה עדיף. אך אם אי אפשר, אולי מותר ליהנות ממנו. וצ"ע".