חבל נחלתו כ ל
סימן ל
מוקפות חומה וסמוך ונראה בהן
שאלות1
א. אלו מקומות נחשבים מוקפים חומה בימינו (גזר, לכיש, דור, מגידו, חצור וכד') לענין קריאת מגילה בפורים?
ב. האם נחשב כמוקף חומה לקריאת מגילה רק המקום המקורי או אף הרחבה של אותו מקום ואינו מוקף חומה?
ג. מה צריך לראות בעיר מוק"ח כדי שיחשב נראה, והאם צריך לראות את המקום המקורי או אף הרחבה של אותו מקום ואינו מוקף חומה?
א. ערים הודאיות והמסופקות
כתב בפאת השולחן (סי' ג סט"ו): "בירושלים קורין המגילה רק ביום ט"ו. וי"א דגם בקצרה הישנה של צפורי וחקרה של גוש חלב ויודפת הישנה וגמלא וגדוד וחדיד וגיא חרשים ואונו ולוד וכן סלכה ואדרעי (כפו"פ פ"ח). ובצפת קורין י"ד וט"ו וכן הכפרים הסמוכים כמו כמו בירי(ה) ועין זיתון". (והביא כן בס' מנהגי א"י – גליס, סי' לה ס"ב).
"ויום י"ד קורין את המגילה בברכותיה וקורין בס"ת ויבוא עמלק ואומרים על נסים [בתפילה], וביום ט"ו קורין בלא ברכה ואין אומרים על הנסים בתפילה. וכן אין מוציאין ס"ת לקרוא ויבוא עמלק, אע"פ שהיה מנהג עה"ק צפת בבהכ"נ מערבים להוציא ס"ת גם ביום ב' ולקרוא בברכה ויבוא עמלק אין נוהגים עכשיו כן".
וכן כתב בארץ חיים (סתהון, או"ח סי' תרפח ס"ד) שצפת נחשבת כעיר מסופקת. חברון, שכם, וקדש נפתלי שהיו ערי מקלט וכן ארבעים ושתים ערי הלויים קורים בי"ד בלבד, מפני שלא היו מוקפות חומה (עפ"י רדב"ז ח"ב סי' תרפא). ומביא מהחיד"א שכל ערי א"י המסופקות קורים בי"ד ובט"ו. (וכן הביא שבצפת וכפריה: בירי(ה) ועין זיתון קורים יומיים מפני הספק).
בספר ארץ ישראל (לרב טוקצ'ינסקי, עמ' מד ואילך) מחלק את חלוקי הדינים בפורים לערים המקובלות למסופקות, ערים שהתחדש בהן ספק לאחר שנתיישבו ישראל מחדש (ומחשיב את הזיהוי כאמיתי), וערים שנתחדש בהן ספק כיון שנזכרו שמותם אבל זיהויים מסופק, וירושלים.
בערים הידועות כמסופקות מונה את: חברון, שכם, עזה, עכו, לוד, טבריה, יפו, צפת, וחיפה.
בסוג השני מונה: באר שבע, בית שאן, אשקלון, אשדוד, רמלה, גוש חלב.
בסוג השלישי של מקומות שמפורשים במקרא אבל זיהויים מסופק מונה: צרעה, אשתאול, אילון, אכזיב, בית דגון (בשבט יהודה), בית דגן (מנחלת אשר), גבע וגבעון (מנחלת בנימין), גזר, דברת, חולון, חצור, יבנאל, יבנה, מגדל גד (נחלת יהודה), מצפה, נהלל ועוד.
בסוג האחרון אינו מחייב שום קריאה בט"ו כיון שזיהויין לא מסופק מספיק. ומביא ראיה שגם עקרון ויהודיה (יהוד) וגדרה ידועים כמקומות עתיקים ואעפ"כ קוראים בי"ד.
ולענ"ד החלוקה בין המקומות טעונה בדיקה בימינו, ומקומות שארכיאולוגים גילו חומות שסגנון בניינם מתקופת יהושע או לפניו ראוי שיעיינו מה דינם בימינו, כל מקום לפי עניינו אם הוא בתוך ישוב או סמוך ונראה וכד'.
בתחומין (ח"א עמ' 109 ואילך) דנו הרב יואל אליצור וגדולי רבני ישראל לגבי קריאת מגילה בבית אל הסמוכה לבית אל הקדומה וכן דנו שם לגבי שילה, מבוא חורון, גבעון, שומרון וקרית יערים ודעת הגר"מ אליהו לנהוג בהם כעיירות מסופקות. ודעת הגר"ש ישראלי והג"ר שריה דבליצקי שכל שאר הערים פרט לירושלים אין לקרוא בהם בט"ו, אפילו הם בתוך ישוב קיים באותו שם או בשם אחר. ונראה שפרט לערים שמנאן הרב טוקצ'ינסקי שמוחזקות מסופקות צריך הכרעה של גדולי הדור ולא כל תלמיד חכם יחליט במקומו.
ב. סמוך לכרך שחרב האם קורים בי"ד או בט"ו
סמוך לכרך שחרב ויושבים בכרך עצמו נכרים, או שהוא תל עתיק שנחפר או לא נחפר (על ידי ארכיאולוגים) ישנו דיון עקרוני על עצם המנהג בכרך ובסביבתו, ונחלקו בכך האחרונים.
הגרצ"פ פרנק (מקראי קודש פורים סימן כה) סובר שאם בכרך עצמו נכרים, ועל ידו ישוב של ישראל קורים בט"ו (עפ"י ריטב"א ראש מגילה ד"ה כרכים וביאור הגר"א או"ח סי' תרפח בפירוש הראשון) וכך נהגו בירושלים ממלחמת השחרור עד מלחמת ששת הימים.2 ואת דברי הביאור הלכה (סי' תרפח ד"ה או שסמוכין להם) הסובר שהסמוך לכרך שחרב קורין בי"ד, הסביר בכרך שחרב לגמרי והוא תל עולם ובו קורין רק בי"ד וכן בסמוך ונראה אליו.
החזו"א (או"ח סי' קנד אות ב) סובר שכרך שחרב, בו ובסמוך לו (שהם יחידה אחת) ואפילו יש בו גויים קורין בט"ו. ונסמך על הריטב"א ועל בי' הגר"א וכתב שדברי הבה"ל אינם מכריעים. אולם הגר"ש ישראלי (בתחומין שם) סובר לפחות לגבי כרך ששמם קורין בי"ד כדברי פשט הבה"ל, ונראה שקיבל את דעתו של החזו"א.
צריך להוסיף שלגבי רוב המקומות בין אם יושבים בהם נכרים ובין אם תילים עתיקים אין זיהויים ודאיים ונשענים על ממצאים ארכיאולוגיים ושיבושי שמות של הערבים, ולכן המחלוקת היא עקרונית, וצריך לדון האם לאחר הספק עדיין מחלוקת האחרונים עומדת או שלמעשה בגלל הספק כולם יקראו בי"ד (ולכך נטה הרב טוקצ'ינסקי בס' ארץ ישראל).
ג. דין סמוך ונראה
נאמר במגילה (ב ע"ב): "דאמר רבי יהושע בן לוי: כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך. עד כמה? – אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: כמחמתן לטבריא, מיל. ולימא מיל! – הא קא משמע לן: דשיעורא דמיל כמה הוי – כמחמתן לטבריא".
ובמגילה ג ע"ב: "גופא, אמר רבי יהושע בן לוי: כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך. תנא: סמוך – אף על פי שאינו נראה, נראה – אף על פי שאינו סמוך. בשלמא נראה אף על פי שאינו סמוך – משכחת לה כגון דיתבה בראש ההר. אלא סמוך אף על פי שאינו נראה, היכי משכחת לה? אמר רבי ירמיה: שיושבת בנחל".
ניסח את השיטות השונות בהבנת מימרות אלה הרב י"מ טוקצינסקי בספרו עיר הקדש והמקדש (ח"ג פכ"ז סי' ז):
"ויש בזה ג' פרושים:
"י"א שהאי 'עד כמה אר"י עד מיל' קאי על סמוך. ונראה אעפ"י שאינו סמוך היינו אף רחוק יותר, כנראה מפשטות הלשון 'נראה אעפ"י שאינו סמוך'.
"וי"א שהאי עד כמה קאי על שניהם על סמוך ועל נראה, שאף בנראה דוקא אם איננו רחוק יותר ממיל, וההפרש מן סמוך לנראה הוא שבסמוך חושבים את המיל בשיעור מהלך בני אדם היינו שמצרפין את השפוע והסבוב (של הר או נהר), ו'נראה' 'אעפ"י שאינו סמוך' ר"ל שיעור מיל במדה אוירית, עי' ב"מ וב"י ודרכי משה וט"ז (תרפ"ח) וטו"א ועוד.
"וי"א שהאי 'עד כמה' קאי רק על 'ונראה' דרק בנראה בעי' שיעור מיל, אבל סמוך הבאור סמוך ממש והוא עיבורה של עיר עי' ב"י ועוד.
"והנה רש"י ור"ח וריטב"א ועוד – דעתם כדעה הראשונה ש'נראה' הוא אף רחוק יותר ממיל, והוא גם הי"מ בהר"ן (ונתקשה הר"ן א"כ נראה אפי' רחוק כמה פרסאות וזה ודאי לא מסתבר, ולפיכך הוסיף הר"ן עפ"י שיטה זו שנראה עמו היינו שמתחשב להכרך בעניני העיר, וכ"ד הריטב"א והמאירי).
"ודעת הרמב"ם היא שגם נראה הוא רק עד מיל לפי הגירסא שלנו ברמב"ם וכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו אם אין ביניהם יותר מאלפים אמה הר"ז ככרך וכן פרשו דעתו הב"י והב"ח והא"ח ומהר"מ אלשקר (ק"י), וכ"נ גם מהרי"ף וכ"ה גם דעת הרא"ש וכן משמע גם דעת הרשב"א וכ"כ גם הרוקח וכ"פ הטור והלבוש.
"ולהלכה נתפלגו גם רבותינו האחרונים דעת המג"א ועוד היא כדעת רש"י וסיעתו, מפני שלדעתו כ"ה דעת רבנו המחבר בשו"ע, מדהפך לשון הרמב"ם והטור (וכ"נ ממה שתמה ב"י על הרמב"ם), אולם הפר"ח כתב שגם המחבר דעתו כהרמב"ם והטור, וכ"פ הפר"ח גם להלכה כהרמב"ם והטור. גם הגר"א אף שפירש דעת המחבר כפירש"י מוכיח מגמ' כדעת הרמב"ם והטור וכן פסק להלכה גם הא"ר. גם מרא דאתרא הגאון הברכ"י כתב להלכה שגם 'נראה' הוא דוקא עד מיל. ורבנו הגר"א הביא ראי' עצומה לשיטת הרמב"ם וסיעתו...".
כאמור, הדיון הוא תאורטי מפני שכל הערים שהיו מוק"ח, פרט לירושלים עליה יש מסורת, הן מסופקות בימינו, ועל כן מוכפל הספק כמי הלכה בענין סמוך ונראה, והספק האם העיר מוק"ח מימות יב"נ.
ד. ירושלים
בירושלים השאלה כמי פוסקים היא שאלה למעשה. ראשית עם התפשטות ירושלים עלתה שאלת 'הסמוך ונראה' בכל עוזה. ממלחמת השחרור עד מלחמת ששת הימים, כתשע עשרה שנה, החלק המוקף חומה היה בידי נכרים ועלתה שאלת 'סמוך ונראה' לעיר מוק"ח בידי נכרים ולאחר מלחמת ששת הימים עלתה שאלת התפשטות ירושלים לכל מרחביה.
כך סיכם בפסקי תשובות (או"ח סי' תרפח):
"ישוב הסמוך לעיר המוקפת חומה מתי מצטרף לעיר לקרות המגילה בט"ו
"שם: או שסמוכים להם אף על פי שאינם נראים עמהם כגון שהם בעמק ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל. ומצינו בגדולי הפוסקים האחרונים ג' שיטות בהבנת הלכה זו:
"שיטה א': אפילו כשיש רצף של בתים ושכונות סביב סביב לחומת העיר, אין הם נגררים ומצטרפים לקריאת המגילה בט"ו אלא עד שיעור מיל (שיעורו במטרים וכיצד מודדין – להלן אות ג'), אבל כל הבתים והשכונות שהם להלן משיעור מיל מחומות העיר ואינם נראים משטח העיר, אף שהם סמוכים ומחוברים ברצף אחד לבתים שהם בתוך שיעור מיל, אעפ"כ קורין בהם המגילה בי"ד (היא שיטת הגרי"מ טיקוצינסקי זצ"ל כמובא בארוכה בספרו עיר הקודש והמקדש ח"ג פרק כ"ז ועיי"ש שהסכימו עמו הגר"ש סלנט והרב האדר"ת זצ"ל, ועיקר נימוקו דמש"כ בגמ' שיעור מיל סמוך לעיר המוקפת חומה הכוונה לקו החומה ולא לוקחים בחשבון את עיבורי העיר, שאין דין מגילה כדין שבת, דלענין תחום שבת תלוי בישוב העיר וכל כמה שמתפשט העיר מהלכין את כולו ונותנים תחום שבת לעיבור אחרון, משא"כ בדין קריאת המגילה אין הדבר תלוי בישוב, דכל ישוב חדש דינו כפרזות, אלא בהיקף החומה מימות יב"נ, ומה לנו אם נתפשט הישוב, הרי הגורם היא מקום החומה העתיקה, ועיי"ש שמביא הוכחות מראשונים לצדקת שיטתו, ומביא מדידות מדויקות על השכונות החדשות שנבנו סביב לירושלים העתיקה, עד היכן יש לקרוא בט"ו ומהיכן בי"ד, ומסיים דהרוצה להחמיר לשיטות האחרות יקרא המגילה שוב בט"ו ובלא ברכה [ואכן כן נוהגים עד השתא בבית מדרשו שבשכונת 'עץ חיים' לקרוא בי"ד בברכה ובט"ו בלא ברכה])".
"ואף כי לפי"ז יהיה מציאות שבעיר אחת ובשכונה אחת חלק מהתושבים יקראו המגילה בי"ד וחלקם בט"ו מ"מ אין לחשוש ל'לא תתגודדו' – לשיטה זו (ס' עיר הקודש והמקדש שם סעי' ו')".
"שיטה ב' (והיא קיצונית בהיפוך משיטה הקודמת): כל שיש רצף של בתים ושכונות סביב חומות העיר, אף שהם נמשכים למרחקים גדולים, הכל נחשב כד' אמות, וקורין בט"ו ואף במקומות שאין רואים את חומות העיר, ורק אם יש הפסק שטח ריק בשיעור של מיל ויותר, הרי זה מפסיק, ומשם ולהלן קורין המגילה בי"ד (כה"ח סק"י דדינו כדין עירובי תחומין המבואר בסי' שס"ח סעי' ה' וסעי' ו' ושכ"ה בב"ח, ובתשובות והנהגות ח"ב סי' שמ"ז דבשיטה זו החזיקו ג"כ הגאון בעל תורת חסד מלובלין הגרי"ז מינצברג והגר"ש רוזנטל, ובס' כרכין המוקפים חומה להר"א בריזל דכן פסק הגרי"ח זוננפלד והגרי"ל דיסקין זצ"ל)".
"שיטה ג' (והיא כעין ממוצעת בין ב' השיטות הקודמים, והיא דעת רוב גדולי פוסקי הדור האחרון), כי אף שכל שיש רצף של בתים ושכונות נחשב כד' אמות וקורין בט"ו אף שנמשך למרחקים ואין רואים את החומות, מכל מקום, אם יש הפסק ברצף הבתים בשיעור של 141 אמה ושליש (שיעורו במטרים: לחזו"א – 81.4 מטר, ולהגר"ח נאה 67.8 מטר) נחשב הדבר להפסק ומשם ולהלן קורין המגילה בי"ד (ה"ה החזו"א סוס"י קנ"א וסי' קנ"ג סק"ב, הגרצ"מ שפירא זצ"ל בציץ הקודש ח"א סי' צ"ב, הגרצ"פ פראנק זצ"ל בס' מקראי קודש סי' כ"ג, הגר"ד שפירא זצ"ל בשו"ת בני ציון ח"ב סי' י"א, שו"ת מנח"י ח"ח סי' ס"ב, שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' צ"ג, שו"ת יבי"א ח"ז סי' נ"ח, שו"ת אור לציון להגרב"צ א"ש שליט"א ח"א סי' מ"ה, שו"ת קנין תורה ח"ד סי' פ"ז, שו"ת אז נדברו ח"ה סי' מ"א [ובתשובות והנהגות ח"ב סי' שמ"ז רוצה לחלק, שאם השכונות החדשות משתתפות בעניני העיר במסים וארנוניות וכיו"ב אז שיעור מיל מהבית האחרון של השכונות, ואם הם עיר נפרדת ורוצים לצרפה לעיר מדין סמוך אז אמרי' אין סמוך לסמוך ומשערים מיל מחומות העיר ומסוף הבתים רק קמ"א אמה, ובזה מיישב מה ששמע בשמו של החזו"א לפסוק לענין שכונות החדשות דירושת"ו כשיטת הכה"ח הנ"ל אחרת ממש"כ בספרו, דשכונות החדשות שסביבות ירושלים הרי הם מסונפות לירושלים כעיר אחת, ולמעשה כיון לאמת, וכמש"כ בס' מקור בהלכה להגר"א בריזל שהגרי"ש אונגר שליט"א שאל את החזו"א בענין גבעת שאול ב', והתעניין החזו"א בענין סדרי הקשר בין השכונה וירושלים והמרחק ביניהם, ופסק לו לקרוא שם אך ורק בט"ו שכיון שהשכונה מקושרת בכל עניניה לירושלים לכן עד הפסק של מיל מצטרפת לירושלים]), וכשיטה זו הכריעו גדולי הפוסקים להלכה וכן המנהג (לשון הגרי"י וייס זצ"ל בשו"ת מנח"י ח"ט סי' ע', ועיי"ש שמ"מ קורין גם בט"ו בלי ברכה לחשוש לשיטות האחרות)".
לפי הבנתי בניגוד לפסקו של הפסקי תשובות כדעה האחרונה, הציבור – פסק כדעה השניה ועוד הוסיף עליה שכל מקום שכונה אף אם יש מרחק מיל מהשכונה הקיצונית, כל מקום שראה עצמו כחלק מירושלים אף אם לא היה נראה קראו בו רק בט"ו ולא קראו בי"ד.
בפתיחת פרק כז (ח"ג של עיה"ק והמקדש) כתב הרב טוקצ'ינסקי: "יפה אמר הרב הגאון ר' חיים זוננפלד זצ"ל כאשר נשאל מבית היתומים דיסקין כיצד ינהגו שם בקריאת המגילה? השיב ואמר להם: 'מבלי אומר דעתי בהחלט ומבלי גם אומר שדעתי נוטה כי קריאת המגילה אין לה ענין לנתינת עיבורים לעיבורים יודע אני שאין יושבי השכונות חפצים להיבדל מאנשי ירושלם, נפשם שוקקה להיקרא בני ירושלם לכל עניני העיר, כי על כן משער אני שלמעשה תקראו גם אתם בט"ו'. בדברים האלה קלע אמנם הגרי"ח זוננפלד זצ"ל לנפשם ורצונם של התושבים שאין לבם להנתק מירושלם הקדושה גם בנוגע לפורים. אבל אין אמרה זו קולעת גם להלכה שאיפה לחוד והלכה לחוד".
ונראה שאמנם נהגו לא מצד תפיסה הלכתית ונימוקים הלכתיים (שנותנים סמוך לסמוך ועיבורה של עיר וכד'), אלא משום: 'קול המון כקול שדי' וברור להם שהם מתגוררים בירושלים על כל דיניה. ונראה שכן ראוי לנהוג בדורנו עם כל השאלות של הפוסקים.3