חבל נחלתו כ יא
סימן יא
עירוב חצרות בבית מלון
שאלה עריכה
יהודי שוהה בשבת בחו"ל בעיר שרובה נכרים, ומתגורר בבית מלון שבעליו נכרי. הוא אוכל בחדרו מזון כשר שהביא מביתו. האם מותר לו לטלטל חפצים במסדרונות וב'לובי' או שאסור. אם אסור, האם ניתן להניח עירובי חצרות עבור כל המלון בחדרו?
תשובה עריכה
א. נדון על השאלה כאילו יש מספר אורחים מישראל במלון בשבת (ולכל אחד חדר בפני עצמו), וכן אורחים נכרים בחדרים ששכרו מכיון שהמצב אפשרי שיש עוד יהודים המתארחים במלון (וקשה לבדוק זאת).
עולות השאלות ההלכתיות הבאות:
א) האם האורחים מישראל אוסרים זה על זה ולכן צריכים להניח עירוב חצרות כדי לטלטל בכל המלון.
ב) האם הנכרים אוסרים על ישראל והאם צריך לשכור מהם, וכאן שלא ניתן לשכור מכל אחד ואחד האם ניתן לשכור מבעל בית המלון.
ב. כתב הרמ"א (או"ח סי' שפב ס"כ): "ספינה שיש בה ישראלים רבים ויש להם בתים מיוחדים, צריכים לערב ולשכור רשות מן העכו"ם בעל הספינה או להבליעו בשכר הספינה (ב"י בשם שבולי לקט). וע"ל סי' שס"ו ס"ב".
ובאר המשנה ברורה (שם ס"ק עה): "ויש להם בתים מיוחדים – ר"ל שיש ב' ישראלים או יותר שלכל אחד מהם חדר מיוחד לאכילה דאם היו אוכלין במקום אחד אפילו כמה וכמה כחד חשיב ואינו אסור".
ואם כן המציאות בספינה היא כמו במלון – חדרים פרטיים ומסדרונות וחדרים ציבוריים שבהם משתמשים כולם והם כחצר משותפת וכדי להוציא מן הבתים למסדרונות ולחדרים ציבוריים כגון חדרי אוכל, אולמי הרצאות, אולם כניסה ('לובי') צריכים לערב ולשכור רשות מן הגויים.
אם זה היה מלון של יהודי ואוכלים בחדר אוכל משותף אין צריכים לערב, אבל כאן שהגויים אוכלים בחדריהם ובחדר אוכל ממאכליהם האסורים – הישראלים חייבים להביא אוכל שלהם ולאכול בחדריהם, ועל כן הישראלים צריכים לערב ביניהם, ולהלן נדון על אופן עירוב החצירות.
ג. לגבי העכו"ם צריך לשכור מכולם, וכיון שהדבר כמעט בלתי אפשרי צריך לשכור מבעל המלון או ממפעילו – המנהל בפועל את המלון. (ושכירות אינה מחייבת עירוב).
כתב המשנה ברורה (שם עו): "מן העכו"ם בעל הספינה – וכמו בכל מקום שיש בתים מיוחדים וחצר משותפת לכולם שצריכין לערוב ולשכור. ומבואר בב"י דלא מהני במה ששוכרים מבעל הספינה אלא אם שוכרין ממנו קודם שחילק המקומות לכל אחד מן העכו"ם דעדיין רשות הספינה שייך לו לבד ויכולת בידו להשכיר, אבל לאחר שחילק המקומות לשאר שוכרים לא מהני במה שישכרו ממנו אלא צריכים לשכור מכל עכו"ם ועכו"ם, אם לא שיש לו רשות לבעל הספינה להניח כליו בכל מקום דאז די במה ששוכרין ממנו בלבד".
במקרה הנוכחי, כיון שלבעל המלון זכות להעביר את האורחים מחדר לחדר וכליו מונחים בכל חדר וחדר והם לשימוש האורחים, אבל בבעלות בעל המלון, נראה שניתן לשכור ממנו את רשותו במלון בעת שכירת החדר לאותה שהייה.
וכך נראה מדברי ערוך השולחן (או"ח סי' שפב סכ"ח): "כותי שהשכיר ביתו לחבירו כותי אם נשאר לו שום תפיסה בבית שיש לו רשות להניח שם כליו יכולים לשכור ממנו כיון שהבית שלו וגם עתה יש לו תפיסת יד בבית ואפילו אם לא נשאר לו שום תפיסה אך אם ביכולתו לסלק השוכר מהבית בכל עת שירצה ג"כ מקרי שעדיין הבית שלו ויכולים לשכור ממנו. אבל אם אין לו תפיסה וגם אין יכול לסלקו להשוכר עד זמנו אינו מועיל אא"כ שכרו מהשוכר וכן אם יש ישראל שיש לו תפיסה בבית הכותי יכולין לשכור ממנו דלא גרע משכירו ולקיטו, כן פסק רבינו הרמ"א בסעיף י"ח ע"ש. וס"ל דלאו דוקא במשכיר הדין כן אלא כל שיש לו רשות להניח חפציו בביתו בכל מקום שירצה נחשב כשכירו ולקיטו דכן כתב הריב"ש בתשו' [סי' תכ"ח]. ודוקא שיכול להניח בכל מקום שירצה אבל אם יש לו פינה מיוחדת לזה לא הוי כשכירו ולקיטו כפי הפרטים שנתבארו בסעיף כ"ד [ולא ידעתי מה הוסיף רמ"א הא כבר נתבאר זה בסעיף י"ב ע"ש]".
נראה על כן שניתן לשכור מבעל המלון, אשר כליו (מיטות, כסאות, שולחנות וכל אביזרי החדרים) מונחים בחדרי המלון, והוא מחליפם ומנקה אותם.
ונראה שאין צריך שכל אחד מישראל ישכור מן הנכרי אלא די בכך שאחד שכר את הרשות מן הנכרי או מאחד מעובדיו עבור כל היהודים המתגוררים במלון באותה שבת.
וכך כתב המשנה ברורה (שם ס"ק עז): "או להבליעו – ר"ל דאפילו לא שכרו ממנו אח"כ אלא בשעה ששכרו מקומם פירשו לו שבשכירות זה שוכרים ממנו גם כן רשותו מהני ודמי שכירות המקום עולים גם לשכירות הרשות".
וכך כתב השו"ע (או"ח סי' שפב ס"ד): "השוכר מן העכו"ם סתם, מועיל וא"צ לפרש לו שהוא להתיר הטלטול, וא"צ לכתוב שום כתיבה על השכירות". ובאר המשנה ברורה (ס"ק כ): "וא"צ לכתוב וכו' – דדי בשכירות חלושה ולא בעינן שכירות בריאה".
ועל כן ישראל המתארח בשבת בבית מלון של נכרים, יתנה בעל-פה שבדמי שכירות החדר שוכר מהנכרי את המלון כולו (לצרכי טלטול), ואז מותר לטלטל בכל המלון מצד הנכרים המתאכסנים בו.
ד. לגבי העירוב, כיון שאולי יש עוד ישראלים במלון, צריך מספק להניח עירוב חצרות, וכיון שהוא ספק יניח ללא ברכה ויאמר: "בהדין עירובא יהא שרא לן לאפוקי ולעיולי מן הבתים לחצר, ומן החצר לבתים, ומבית לבית לכל הבתים שבחצר"... וסיים שם: "אין הברכה מעכבת ומותרים לטלטל" (שו"ע או"ח סי' שסו סט"ו).
נראה איפוא, שישראל המתאכסן בשבת בבית מלון של גויים צריך לקחת מזון בשיעור הראוי ולזכותו לכל הישראלים המתאכסנים במלון באותה שבת ואז יכולים להוציא מן החדרים למסדרון, ומשם לחדרים אחרים במלון.
לגבי שיעור המזון עליו צריכים לערב עירוב חצרות כתב השו"ע (או"ח סי' שסח ס"ג): "כמה הוא שיעור העירוב בתחלתו, בזמן שהם שמונה עשרה או פחות שיעורו כגרוגרות לכל א'; ואם הם יותר משמונה עשרה, אפילו הם אלף או יותר, שיעורו מזון שתי סעודות, שהם שמונ' עשרה גרוגרות, שהם כששה ביצים, וי"א שהם כשמנה ביצים".
לפי הגר"ח נאה שיעור ביצה הוא כחמישים וארבע גרם (ללא קליפה1). וע"כ חבילת עוגיות של חצי ק"ג (לפי 8 ביצים – 432 ג') או כיכר לחם בגודל זה יכולה לשמש לעירוב באותו מקום.
ה. את העירוב יש להקנות בהגבהה לכל הישראלים הנמצאים במלון. כאמור בשו"ע (או"ח סי' שסו ס"ט): "אם אחד מבני החצר רוצה ליתן פת בשביל כולם שפיר דמי, ובלבד שיזכנו להם על ידי אחר, וכשזוכה בו צריך להגביהו מן הקרקע טפח, וצריך לזכות לכל בני החצר או המבוי ולכל מי שיתוסף מיום זה ואילך; וי"א שאע"פ שלא יזכה בפירוש למתוספים עליהם, לב ב"ד מתנה עליהם. ואם נתוספו דיורין לאחר שנתמעט העירוב מן השיעור, צריך להוסיף מחמתן".
לגבי הזיכוי במלון, אם ידוע לו על אדם נוסף מישראל יקרא לו שיגביה עבור כל היהודים השוהים במלון. אם אין לו יהודי שיגביה לפני שבת, נראה שהדרך הטובה ובטוחה ביותר היא לקנות במקום שיש יהודים את העוגיות האלה, ולאחר הקניה שהמוכר אם הוא מישראל, או אדם אחר מישראל יגביה עבור כל דיירי המלון היהודים באותה שבת.
ו. וכך סיכם בספר דף על הדף (עירובין סה ע"ב) את תשובת המנחת יצחק:
"בתשו' מנחת יצחק (חלק ד' סי' נ"ה) פסק לגבי בית מלון שמתארחים שם יותר מל' יום ואין לבעל המלון תפיסת יד (ז"א זכות השתמשות בחדר להשאיר שם חפצים) ואין ברשותו להחליף החדרים כל משך השכירות".
"א. אם בעל המלון הקבוע שם ישראל מודה בעירוב, צריך עירובי חצירות בברכה. ב. אם בעל המלון נכרי או ישראל שאינו מודה בעירוב, צריך שכירות רשות".
"ואם מתארחים פחות מל' יום:"
"א. אם בעל המלון הקבוע שם ישראל מודה בעירוב, א"צ עירוב חצרות.
"ב. אם בעל המלון הקבוע שם ישראל אינו מודה בעירוב, ומכ"ש אם הוא נכרי, צריכים עירובי חצירות לחומרא בלא ברכה ושכירות רשות".
"ואם אין באפשרותם לשכור הרשות, אפשר להקל בלא שכירות רשות לסמוך בשעת הדחק על הסוברים דהאורח בטל לגבי בעה"ב נכרי ומכ"ש לגבי בעה"ב ישראל שאינו מודה בעירוב, אבל יעשו עירובי חצרות בלי ברכה. ואם כולם אוכלים במקום אחד אז א"צ עירובי חצרות כמבואר בסי' ש"ע ס"ד".
ז. כך כתב בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' קפו):
"נשאלתי בהיותי בפאריז מאנשים פליטים שדרין בבתי מלון כל אחד בחדרו ואופה ומבשל ואוכל בשם אם צריכין לעשות ערובי חצרות. דכמה פעמים אי"א לשכור הרשות מהעכו"ם הבעה"ב וכמה פעמים יש בשם גם שאינן מודים בערוב, ושאלה זו מצוי' בכל יום ששני ישראלים חרדים דרים במלון כל אחד בחדרו ואוכל וישן בשם, מה לעשות בערובי חצרות".
והסיק:
"בהא סליקנא דאם בעל המלון יכול לסלקו בכל פעם אי"צ לערב ואף בהאי דפליטים בפאריז כיון דיכול להחליף חדריהם מקרי לא ייחד מקום ואי"צ לערב, והיכי דאפשר לשכור הרשות ולערב עכ"פ בלא ברכה, ובלי שכירת רשות אין לערב לחומרא משום שלא יאמרו עירוב מועיל במקום נכרי וכנ"ל".
ועיין עוד: בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' כב), שו"ת מהרש"ם (ח"ה סי' לד ו-לו). ועיין בשו"ת ויען יוסף (או"ח סי' רו) שדן אם האורחים במלון מקבלים אוכל מבית המלון לחדרם, וכן האם צריך עירוב חצרות לחולים בבית חולים.