חבל נחלתו כ ח

סימן ח

הנחת שקית ובה אורז בתוך תבשיל בשבת

שאלה

אשה נוהגת להניח שקית ובה אורז מבושל קר שנשאר מסעודת ליל שבת בתוך הסיר של החמין המונח מערב שבת על ה'פלטה של שבת'. האם נוהגת כראוי?

תשובה

א. באורז יבש מבושל אפילו הוא קר אין שוב בישול, משום שאין בישול אחר בישול ביבש, ועל כן ודאי שאין כאן איסור תורה.

השאלה היא האם יש כאן איסור מדרבנן.

ב. יש שהעלו חשש הטמנה בדבר המוסיף הבל, אבל נראה שאין כאן הטמנה מפני שהחמין אינם נוזלים אלא עיסה קשה והשקית אינה שוקעת בהם אלא מונחת עליהן.

ג. נראה על כן שהבעיה העיקרית היא מחזי כמבשל.

פסק השו"ע (או"ח סי' רנג ס"ה): "מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת, תבשיל שנתבשל מע"ש כל צרכו, כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן, לחממן, לפי שאין דרך בישול בכך; אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים ע"ג המיחם, ודאי אסור. ורמ"א הגיה: "וה"ה שאסור להניחו ע"ג כירה, אפי' גרופה וקטומה, דלא התירו אלא חזרה וכדרך שנתבאר"...

נמצא שהשו"ע והרמ"א אוסרים להניח דבר יבש על גבי כירה גרופה וקטומה בשבת לשם חימום והתירו רק על גבי כלי שבו תבשיל.

ובאר המשנה ברורה (ס"ק פז): "שאין דרך בשול בכך – ר"ל דאף דקי"ל שאסור ליתן לכתחלה בשבת על הכירה אפילו נתבשל כ"צ והוא דבר חם וגם הכירה גרופה וקטומה התם הטעם משום דנראה כמבשל בשבת דדרך בישול בכך, אבל הכא אין דרך בישול בכך ע"י הפסק קדירה ואין נראה כמבשל ואם יש בה הרבה שומן שנקרש יש להחמיר משום נולד שנימוח השומן כמ"ש סימן שי"ח סט"ז בהג"ה ע"ש".

וכ"כ ערוך השולחן (או"ח סי' רנג סל"ב): "וזה שאמרנו ליתן אותו על פי קדירה חמה לא התרנו אלא בכה"ג אבל להעמידו על גבי כירה או בתוך הכירה אסור דאע"ג דאין בזה משום מבשל מ"מ השהיה לכתחלה בשבת אסור אפילו ברותח ומצטמק ורע לו [הגר"א]"...

ד. אמנם לעיל בדיני החזרה השו"ע (או"ח סי' רנג ס"ג) כתב: "המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו, וירא פן יקדיח יותר, יכול להסיר ולהניח קדירה ישנה ריקנית על פי הכירה ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה ע"ג הקדירה ריקנית; ויזהר שלא ישים קדירתו ע"ג קרקע, ושתהיה רותחת. (וכבר נתבאר שנוהגים להקל אף אם נתנה על גבי קרקע)".

ובאר המגן אברהם (סי' רנג ס"ק לא): "ע"פ הכירה. דה"ל כירה כגרופה וקטומה שהרי הקדירה סותמת את פי הכירה (הגמ"ר מ"מ פכ"ב) וכ"מ סי' שי"ח סי"ח וא"כ י"ל שע"ג תנורים שלנו שרי ליתן אפי' האש בתוך התנור כיון שיש מעזיבה המפסיק בין האש וכ"מ סי' שי"ח סט"ו. ובמהרי"ל כתוב וז"ל: אם מונח עץ או דף על תנור מותר להניח עליה קדירה עכ"ל וכ"כ האגודה וז"ל התשב"ץ אם יש דפין עשוים ע"ג תנור כמו שיש ברוטנבר"ק ובהרבה מקומות מותר להניח ע"ג הדפין משמע דס"ל דבעי' שיניח שום דבר עמה להיכרא וכ"מ ססי' זה בהג"ה וכ"ז כשהתבשיל חם".

ובאר המשנה ברורה (ס"ק פא): "ע"פ הכירה – דהו"ל כירה כגרופה וקטומה שהרי הקדרה סותמת את פי הכירה וממילא מותר אח"כ להשים עליה הקדרה שהתבשיל בתוכה וכדלעיל דחזרה ע"ג גרופה וקטומה מותר ולפ"ז ה"ה גם בתנורים שלנו כשהאש בתוכה ג"כ שרי ליתן למעלה ע"ג מעזיבה שעל התנור כיון שהמעזיבה מפסיק בין הקדרה ובין האש וה"ה כשנותן לתוך הקאכלין שבתנור אכן במהרי"ל איתא דצריך להפסיק שם על המעזיבה באיזה עץ או דף להכירא וישים הקדירה עליה וכן משמע בסוף הסימן ברמ"א ועיין במ"א בסוף סימן רנ"ט בדיני שהיה והטמנה שהעתיק ג"כ כמהרי"ל ומשמע שם דע"י היכר דבר המפסיק מותר אפילו ליתן לכתחלה בשבת ועיין בחידושי רע"א שם וכ"ז כשהתבשיל עדיין חם שלא נצטנן דאל"ה אסור משום בישול אם יוכל להתחמם שיהיה היד סולדת בו".

ולכאורה סתירה בין פסיקת השו"ע בסעיף ג לסעיף ה. שבסעיף ה התיר להניח על גבי קדרה המתבשלת ולא דרש דיני החזרה ובסעיף ג התיר רק עפ"י תנאי החזרה.

ה. שאל זאת בביאור הלכה וכתב (ביאור הלכה סימן רנג סעיף ג ד"ה ויזהר שלא): "ויזהר שלא ישים וכו' – דאם הניחן ע"ג קרקע אין ע"ז שם חזרה כשרוצה להניחה אח"כ וכתחלת הנחה דמיא דאסור אפילו ע"פ כירה גרופה וקטומה ואפילו הרמ"א מודה דהנחה בשבת לכתחלה אסור. ולכאורה סותר המחבר א"ע דלקמן בס"ה העתיק לדינא את דברי הרשב"א שהובא בב"י בשם הר"ן פרק כירה שכתב בשמו שם דמותר ליתן לכתחלה בשבת דאף שהקדרה התחתונה עומדת על האש כיון שהיא מפסקת ומעמיד הקדרה עליה אין דרך בשול בכך ועדיפא מכירה גרו"ק והוי כמעמיד נגד המדורה דמותר אף בשבת אם היה מבושל כ"צ [ועיין לקמן בסימן שי"ח סט"ו ובהג"ה פרטי דין זה] ומצאתי בדגול מרבבה שנדחק בזה וכתב דאפשר דהמחבר סמך עצמו על סברת הר"ן דכיון שאין פאנדי"ש דרכו לאפותו ע"ג כירה יש להקל בזה עי"ש והוא דוחק גדול דהמחבר לא ס"ל כלל שיטת הר"ן לדינא וכמ"ש המ"א וכן מוכח מבאור הגר"א בס"ה דטעם הש"ע דס"ל כשיטת הרשב"א הנ"ל עי"ש אח"כ מצאתי בפמ"ג שיישב זו הקושיא בטוב טעם והוא דבסעיף ה' שאיירי בעומדת ע"ג קדרת חמין או תבשיל לא נחשב כלל כעומד ע"ג כירה ולהכי מותר אף ליתן לכתחלה בשבת משא"כ בעניננו שהקדרה ריקנית ועומדת רק לסתום את חום הכירה שלא יהיה כ"כ חום נעשית הכירה עי"ז רק כשאר כירה גרופה וקטומה דאסור ליתן עליה בשבת תבשיל לכתחלה ובאמת אם היה עומד שם מבעוד יום קדרה שיש בה תבשיל היה מותר ליתן עליה לכו"ע קדרה זו אף בשבת לכתחלה".

ו. כך נקטו הפוסקים אף לגבי הנחת יבש לחימום בשבת על גבי כירה גרופה וקטומה שאין להניחו ישירות אלא צריך להניח דף מתכת או צלחת להכירא שלא יהא מחזי כמבשל. (ואע"פ שביבש אין כלל בישול אחר בישול). כך כתב המגן אברהם (סי' רנג ס"ק לו): "ואפי' בדבר שאין בו מרק דלית ביה משום בישול אסור אם נצטנן דה"ל כמניח לכירה לכתחלה בשבת דאסור דלא התירו אלא חזרה". ועי' שו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' כו ד"ה יב).

וכ"כ הגר"מ אליהו בשו"ת מאמר מרדכי (כרך ד הלכות שבת סימן ח): "ויש להקשות, שהרשב"א (מ' ע"ב ד"ה מביא, והביאו הרה"מ בפכ"ב ה"ד) כתב שכל מה שהותר בשבת לחמם כגון בדבר יבש משום שאין בישול אחר בישול ביבש, או לדעתו אפילו בלח אם כבר התבשל מערב שבת, זה דוקא אם מניח את אותו המאכל שלא כדרך בישול, כגון שמניח אותו כנגד המדורה אבל לא על המדורה. הרי לדבריו נמצא שיהא אסור להניח על גבי אש גרופה וקטומה שום תבשיל בשבת בין לח בין יבש כי באופן זה מניח אותו כדרך בישולו". (ומתיר בהמשך על ידי היכרא כדוגמת מש"כ המג"א).

ז. כתבו הרבה פוסקים כי 'פלטה של שבת' נחשבת לכירה גרופה וקטומה, ואין בה משום מחזי כמבשל, ומותר להניח עליה דבר יבש ומבוש כל צרכו ישירות בלי דבר נוסף להיכרא כדוגמת האמור במהרי"ל לעיל.

כתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סי' כו):

"(ה) ואבוא בזה לשאלתו השלישית, והוא על אודות הפלטות לשבת אי הוו כקטומות לענין חזרה בלא הנחת טס עליהם, דכך אופן עשייתם, הם טס של מתכת בעובי אגודל ובתוכו ישנם חוטי חשמל שבהם הזרם והם מתחממים, ואינם נראים לחוץ היות וטס המתכת מקיפם מכל צד, גם א"א להמעיט או להגדיל החום כי קבוע הדבר ביסודו, ועם הכנסת התקע פועל ובהוצאתו מפסיק ע"כ".

"והנה כבר דן בזה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה חאו"ח סי' ל"ד וח"ו חאו"ח סי' ט"ו והעלה דאין דינם כגרופה וקטומה עיין שם1. אבל לעומת זה כבר הורה זקן, רבה של ירושלים הגאון הגרצ"פ פרנק ז"ל בתשובה שנדפסה בירחון קול תורה חו' אייר תשכ"ג2 דיש לזה דין גרופה וקטומה וא"צ לפרוס על הפלטה כדי להפסיק בין הקדרה והפלטה בהיות דאין אפשרות להגדיל או להקטין את כח החום ולא שייך חיתוי כלל, ולא איכפת מה שאין בו מעשה להיכרא עיין שם".

"ויש להוסיף דלמעשה נקרא זה שיש גם פעולת היכר והיינו בזה שמשתמש בשבת בפלטה זאת אשר בימות החול איננו משתמש בה בהיות דעשוי רק להחזיק חום התבשילין, או אפילו לחממם אבל לא עד כדי לבשל ממש, דכך שמעתי מהרבה שמשתמשים בהם שמירת חומו אינו מגיע לגובה כזה של בישול, ויעוין גם מ"ש בספרי שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' א"ז אות ג' ומה שהבאתי בשם הגידולי ציון. וכמו"כ יעוין מ"ש בזה גם בספר שו"ת אגרות משה (פיינשטיין) חאו"ח סי' צ"ג עיין שם, ואקצר".

"ולכל היותר אפשר להדר לתלות על מקום התקע פתקה שכתוב עליה שבת – קודש, וזה ישמש לו כאות אזהרה שלא יבוא אי פעם לשכוח ולהוציא התקע ממקומו כדי לכבות הפלטה, או כדי לתתו ולהעמידו על מדת חום גבוה יותר [אם ישנו כזאת]".

וחזר ושנה בקצרה בחלק כב סי' כב.

וא"כ עולה שלדברי הצי"א ולדברי הגרצ"פ פרנק וכן בשו"ת ישכיל עבדי, בפלטה של שבת אין אפילו חשש מחזי כמבשל ומותר להניח ללא כל חציצת צלחת או סימן אחר להיכרא. וכן נקט הגר"ע יוסף ביחוה דעת (ח"ב סי' מה).

ח. לגבי הנחה בתוך סיר העומד על פלטה מערב שבת לכאורה, ניתן לומר שאם אפילו על הפלטה עצמה מותר להניח מיני תבשילים שאין בהם בישול, כש"כ שמותר להניח אוכל שאין בו בישול בתוך סיר שנמצא על הפלטה. אולם נראה לענ"ד שהדבר אסור מפני שנראה כמבשל בסיר העומד על כירה גו"ק.

והראוני בספר הליכות שבת לרב אופיר יצחק מלכא (ח"א פי"ט סי' לה) שהביא מחלוקת בהנחת עוף קר בתוך סיר עם חמין העומד על פלטה של שבת, שהגרשז"א חשש לבישול עצמות והגרע"י לא חשש, ומשמע דלתרוייהו באורז שאין בו בישול נוסף, שני גדולים אלו יתירו, ואעפ"כ נראה לענ"ד שראוי להימנע מכך, משום עצם ההנחה בסיר חם העומד על גבי פלטה של שבת. ולכל הדעות מותר להניח בסיר בפני עצמו ולהניח על הפלטה.

מסקנה

נלענ"ד שמלכתחילה ראוי להימנע מלשים את השקית עם האורז המבושל בתוך סיר עם חמין בשבת.