חבל נחלתו כ ו

<< · חבל נחלתו · כ · ו · >>

סימן ו

זימון של שלש נשים כשיש שני גברים בסעודה

שאלה

סעודה שישבו לשולחן שני גברים ושלש נשים (משתי משפחות), האם נשים חייבות או רשאיות לזמן לפני ברכת המזון?

תשובה

א. כתב הרא"ש (ברכות פ"ז סי' ד):

"ת"ר נשים מזמנות לעצמן [ועבדים מזמנין לעצמן] נשים ועבדים אם רצו לזמן אין מזמנין משמע הכא דנשים חייבות בזימון ומזמנין לעצמן ותימה שלא נהגו כן, י"ל הא דקתני נשים מזמנות לעצמן היינו אם רצו לזמן וכן משמע לשון הברייתא מדקתני בסיפא נשים ועבדים אם רצו לזמן אין מזמנין משמע הא דקתני ברישא נשים מזמנין היינו אם רצו לזמן אבל חובה ליכא. וגם מדמייתי מיניה גמרא ראיה לשנים משמע דומיא דשנים אם רצו אבל חובה לא והא דאמרי' בערכין (דף ג א) הכל חייבין בזימון כהנים לוים וישראלים וקאמר הכל לאתויי נשים לא לענין חובה קאמר אלא רצו לזמן מזמנין. ונ"ל ההיא דערכין ע"כ לחיובא הוא דמרבי להו מדקתני הכל חייבין ועוד דומיא דכהנים לוים וישראלים ועוד כיון דנשים חייבות בבהמ"ז או מדאורייתא או מדרבנן למה לא יתחייבו בזימון כמו אנשים ומה שהביא ראיה מסיפא דברייתא רצו לזמן אין מזמנין משמע דרישא נמי רשות קאמר לאו ראיה היא דלעולם רישא חובה קתני וסיפא אשמעינן דאפי' אם רצו מוחין בידם משום פריצותא והא דמדמי להו לתרי בתר דמסיק דעות שאני ויצא מכלל שני אנשים חזרו נמי לענין חובה כשלשה".

ברא"ש שתי דעות, דעת הסוברים שנשים רשות בזימון הן בפני עצמן והן בהצטרפות לאנשים בזימונם. ודעת הרא"ש שהן חייבות הן בפני עצמן והן בהצטרפות עם אנשים המזמנים, אבל אינן משלימות את המספר של האנשים הן בג' והן לזימון בעשרה (וכנראה שאף לדעה זו אין מוציאות אנשים בזימון).

בדברי חמודות על הרא"ש (ס"ק יא) כתב: "והסמ"ג תירץ בשם ר"י דלעולם לעצמן רשות אבל כשאכלו עם האנשים חייבות וכתב הר"ר יונה בשם רש"י דאינן מצטרפות לזימון אפילו עם בעליהן מפני שאין חברתן נאה וכתב הר"ן בפ"ב דמגילה דהיכא דאיכא תלתא בר מנשים מצטרפין אף הנשים עמהם משום דהשתא אין צירופם ניכר עמהם כלל ולכך ליכא למיחש לפריצותא כיון שאין צירופם ניכר כדאשכחן במגילה וכתב רבינו (=הרא"ש) בתשובה כלל ד' סי' י"ו דנשים יוצאות בזימון של אנשים כיון שמסובין יחד דנשים מזמנות לעצמן כ"ש דיוצאים בזימון של אנשים ע"כ ורמ"א ז"ל כתב דיוצאות בזימון שלנו אף על פי שאינן מבינות ועיין לקמן סעיף ט"ו".

לסמ"ג שיטה נוספת: לעצמן רשות, עם אנשים חובה כאשר יש שלשה או עשרה לזימון ללא הנשים.

ב. כתב הטור (או"ח סי' קצט): "נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן. ת"ר נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן נשים ועבדים וקטנים אם רצו לזמן אין מזמנין משמע דנשים מזמנות לעצמן וחייבות לעשות כן. ובאשכנז לא נהגו כן. ויש מפרשים כדי לקיים המנהג הא דקאמר נשים מזמנות לעצמן פי' אם רצו אבל חובה ליכא וכן פירש"י וא"א הרא"ש ז"ל פי' דעל כרחך חייבות קאמר דתניא בערכין (ג א) הכל חייבין בזימון וקאמר הכל לאתויי מאי לאתויי נשים והיינו על כרחך לחיובא מדקאמר הכל חייבין".

"וה"ר יהודה הכהן היה מורה הלכה למעשה להצטרף אשה לזימון והיה מביא ראיה מדבעי תלמודא בפ' מי שמתו נשים בברה"מ דאורייתא או דרבנן וקאמר למאי נפקא מינה להוציא אחרים י"ח מכלל דפשיטא ליה דמצטרפות, דאי לא תימא הכי אדמיבעיא ליה אם יכולות להוציא תיבעי ליה אם מצטרפות והר"מ מרוטנבורק השיב על דבריו וכתב שאין מצטרפות1. והרמב"ם ז"ל כתב נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם אבל מזמנין לעצמם ולא תהא חבורה של נשים עבדים וקטנים מזמנות יחד אלא נשים לעצמן ועבדים לעצמן וקטנים לעצמן ובלבד שלא יזמנו בשם אנדרוגינוס מזמן למינו ואינו מזמן לא לנשים ולא לאנשים וטומטום אינו מזמן כלל".

עולה כי חובת נשים לזמן לעצמן במחלוקת ראשונים האם חובה או רק רשות. כמו"כ מחלוקת ראשונים האם נשים מצטרפות להשלים לאנשים את המנין של שלשה לזימון. ומנהג אשכנז שנשים לא מזמנות לעצמן, ופסקו (מהר"ם ואגור הו"ד בב"י) שאינן משלימות.

ובדרכי משה (הקצר סי' קצט ס"ק ב) כתב: "והמרדכי כתב ריש פרק ג' שאכלו (סי' קנח) דבנות של ר' אברהם מאורלייני"ש זימנו לעצמן2, ור' שמחה כתב שאשה מצטרפת לזימון". ושתי ההלכות שהביא הרמ"א הן חריגות, ולא נהגו כמותן. ובכה"ח (ס"ק יח) כתב שבזוהר כתוב שנשים מזמנות עם כוס, אולם לא נהגו כן.

ג. השו"ע (או"ח סי' קצט) פסק בסעיף ו: "נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם, אבל מזמנין לעצמן; ולא תהא חבורה של נשים ועבדים וקטנים מזמנין יחד, משום פריצותא דעבדים, אלא נשים לעצמן ועבדים לעצמם; ובלבד שלא יזמנו בשם".

והוסיף בסעיף ז: "נשים מזמנות לעצמן, רשות. אבל כשאוכלות עם האנשים, חייבות ויוצאות בזמון שלנו".

ורמ"א הגיה: "אף על פי שאינן מבינות (הרא"ש ומרדכי ריש פ' ג' שאכלו בשם רש"י)".

בביאור הגר"א (או"ח סי' קצט ס"ז) כתב: "נשים כו'. עתוס' שם ד"ה שאני כו' וכ"כ בערכין ג' א' ד"ה מזמנות כו' וצ"ל כו' והרא"ש הקשה עליהם הא בערכין שם אמרינן הכל חייבין כו' ודומיא דכהנים לוים וישראלים ותי' הסמ"ג דשם כשאוכלות עם האנשים וכמששו וצ"ל דמש"ש דתניא נשים כו' וא"כ כשאוכלות עם האנשים חייבות ודוחק ודברי הרא"ש עיקר וכ"כ תר"י ע"ש".

"ויוצאות כו'. דלא מספקא בגמ' כ' ב' אלא אם הנשים מוציאות את האנשים".

עולה עפ"י דברי ביאור הגר"א שדעת השו"ע אשר סובר שחיובן של נשים נובע מחיוב הגברים הוא עפ"י דעת הסמ"ג שנשים רשות בזימון (ולא כדעת רש"י שרשות לגמרי), אולם למ"ד שנשים חובה וכמותם סבר הגר"א, הן חייבות בעצמן לא על ידי הגברים החייבים.

ד. באר המשנה ברורה לסעיף ז:

"(טז) רשות – י"ל הטעם דלא רצו חכמים להטיל עליהם חיוב ברכת הזימון כשהם בפ"ע משום שאינו מצוי כ"כ שיהיו בקיאות בברכת הזימון".

"(יז) חייבות וכו' – ואף על גב דנתבאר בסקי"ב דאין מזמנין אנשים ונשים ביחד ואפילו רצו משום שאין חבורתן נאה היינו דוקא התם שהאנשים הם רק שנים וחיוב זימון בא ע"י צירוף נשים להכי מנכר צירופן והתחברותן יחד וגנאי הדבר משא"כ הכא מיירי כשיש שלשה אנשים זולתן ואין צריך כלל לצירופן לענין חיוב זימון ולכן אף שהנשים ועבדים מצטרפין לצאת ידי חובתן בשמיעה מהמברך ולענות אחריו ברכת הזימון אין בזה משום גנאי".

"(יח) ויוצאות וכו' – שכמו שהאנשים מוציאים לאנשים כן הם מוציאים לנשים ועיין בשו"ע הגר"ז שדעתו שאם רצו הנשים להתחלק מחבורת האנשים ולזמן בפ"ע הרשות בידן".

[וכתב בכה"ח שהמנהג הפשוט שאין מצרפים אשה לזימון.]

ובביאור הלכה העיר עוד: "נשים מזמנות לעצמן רשות – ודעת הגר"א בביאורו שהעיקר כהרא"ש ותר"י שנשים מזמנות לעצמן חובה. אך העולם לא נהגו כן".

עולה שי"א שנשים חובה שתנהגנה זימון ואעפ"כ לא נהגו שנשים מזמנות לעצמן, אך הן מצטרפות לזימון של אנשים לא להשלים במספר אלא לצאת ידי חובת זימון.

ובכה"ח (ס"ק כד) כתב שנשים אינן מוציאות לגברים בברכת הזימון אף אם יש שלש נשים.

ה. הלבוש (או"ח סי' קצט ס"ז) כתב על חובת הנשים בזימון:

"וכשאוכלות עם האנשים חייבות בזימון, מגו דחל חובת הזימון על האנשים בסעודה זו חל גם כן עליהן, מיהו אף על פי שחייבות בברכת הזימון אין מזמנים עליהם לצרף אותם להיותם מן השלשה, כגון אם הם שנים אנשים ואשה אחת, שאסרוהו חכמים לזמן יחד, משום שנראה כפריצות לזמן אשה לצרף אותה עם אנשים, ואפילו עם בעלה אינו נאה לזמן, אבל כשיש שלשה אנשים בלא הן חייבות גם הם בזימון ויוצאות בזימון האנשים, ואף על פי שאינם מבינים ברכת הזימון, וכבר כתבתי למעלה סימן קצ"ג סעיף א' שברכת המזון צריכות שיבינו או יברכו לעצמן בלחש".

וכך כתב בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' קצט ס"ו):

"נשים האוכלות עם ג' אנשים שחייבים לזמן חייבות גם הם לזמן עמהם, ואם הם שלש ורצו ליחלק לזמן לעצמן הרשות בידם (אם האנשים הם פחות מי' שאינם מזמנים בשם ואם צריכות להבין לשון הקודש נתבאר בסי' קצ"ג)".

"אבל נשים האוכלות בפני עצמן פטורות לזמן ואם רצו לזמן הרשות בידם וה"ה לעבדים ולא תהא חבורה של נשים ועבדים מזמנים יחד משום פריצות העבדים אלא נשים לעצמן ועבדים לעצמן ובלבד שלא יזמנו בשם".

נראה כי הלבוש ושו"ע הרב מבארים שחובה לנשים לזמן היא כשיש זימון של אנשים (כשיטת הסמ"ג והשו"ע), ולשו"ע הרב כיון שיש עליהן חובת זימון יכולות להתפלג ולזמן לעצמן. אבל אם אין חובה מצד האנשים אין חובה ולא רשות לנשים. כמו"כ אם נשים סועדות לבדן יש להן רשות לזמן לבדן. וכה"ח (ס"ק כא) הביא מחסד לאברהם (אות יח) ובן איש חי (פר' קורח סע' יג) כי ירא ה' ילמד בנות ביתו לזמן בג' אבל אינן מזמנות בשם ה' בין בעשר נשים ובין בעשר ריבוא.

נראה איפוא, בשאלה בה פתחנו של שני אנשים ושלש נשים הסועדים על שולחן אחד, שלדעת הסוברים נשים חובה בזימון, חייבות לזמן ללא האנשים. אולם זו שיטת הרא"ש ובי' הגר"א ולא נהגו כן, אלא נהגו כסמ"ג וכפסיקת השו"ע, וע"כ בשאלה לעיל, כיון שאין חובת זימון על האנשים אין חובת זימון על הנשים. ואם נשים סועדות לבדן ללא גברים מותר וראוי להן לזמן.

ו. שאלה זו עולה באולפנות כאשר ראש האולפנא סועד עם בנות האולפנא, ואין שלשה אנשים שקבעו סעודתם יחד. אבל יש עשרות ומאות בנות.

ז. בשאלה דומה עסק בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' לח, ובש"כ בתשובתי לדבריו) וז"ל:

"ואשר שאלת, שאלת חכם, דכיון דקיי"ל בסי' קצ"ט דנשים עם האנשים חייבות בזימון ויוצאות ע"י האנשים, וא"כ היאך נתרץ מנהג חסידים ואנשי מעשה, שהולכים בסוף סעודת הבית אל שולחן רבם ומפקיעים בזה חיוב זימון הנשים שחל עליהם כבר, אלו דבריך. ואשיב הנלענ"ד לפי מועט זמני, ואסדר קודם השיטות בקצור ונבא לדינא אי"ה".

"הנה דעת התוס' ברכות מ"ה ע"ב דנשים מזמנות רשות, ונראה מדבריהם בין לעצמם, בין עם אנשים, ואפילו עם בעליהם, וכן יראה דעת רש"י שם, אמנם הרא"ש חולק עליהם דמשמעות הסוגיא עירוכין ג' ע"א דחייבות ממש, ומשמע לדידי' אין חילוק בין עם האנשים שנתחייבו ע"ג האנשים בין לעצמן כדמשמע בעירוכין שם מדהביא הגמ' הבריית' דנשים מזמנין לעצמן לראי' על הא דמרבינן מהכל חייבין בזימון ואפילו נשים, וזה כוונת הגר"א באו"ח שם, ודברי הב"ח בהשגתו על הרא"ש דחוקים בזה. אמנם להלכה פסק המחבר כדעה שלישית, דעת הסמ"ג עשין כ"ז, דנשים מזמנות לעצמן רשות, ואם אוכלות עם האנשים חייבות ויוצאות בזימון האנשים, ובש"ע הרב בעל התניא הוסיף חדוש דבכה"ג דנתחייבו הנשים עם האנשים הרשות ביד הנשים להחלק לעצמן ולברך לעצמן, ור"ל דכיון דנתחייבו דינם כאנשים דששה נחלקים, ובזה שוב אינם בכלל הדין דנשים מזמנות לעצמן רק רשות, ועכשיו אין נוהגין כן, דזה דוקא כשכל הזימון שלהם רשות בזה לא נהגו נשים עכשיו, אבל כשנתחייבו עם האנשים כבר חל חיוב זימון, ומזמנות לעצמן מן הדין, (ולשון רשות בש"ע הרב בזה קאי על רשות לחלק לא רשות של בהמ"ז), ואם כן היה הדין נותן כשאוכלים ג' אנשים וג' נשים כולם גדולים בסעודה אחת והאנשים הולכים לשלחן רבם, שהנשים יזמנו לעצמן מן הדין, והגאון משנה ברורה בשער ציון הסכים לדעת הגר"ז ע"ש, איברא היות אין עושין כן, וגם כשלא נשארו ג' נשים, א"כ מפקע לגמרי הזימון מן הנשארות כשאלת כבודו נ"י".

"מזה נראה לי שסומכים עצמם על דעת הב"ח שבמג"א סימן ר' ס"ק ב', שכתב בשיטת רב האי גאון, דקודם גמר הסעודה אפילו היו יחד בתחלת הסעודה עדיין רשאי לצאת, והאי דסי' קצ"ג ס"ד מיירי שגמרו סעודתן כאן, ע"ש, וא"כ הכא בנ"ד, שיוצאים קודם גמר סעודה, דהא גומרים סעודתן על שלחן רבם, הרי יש לנו עמודי ברזל הב"ח והמג"א לסמוך עליהם. ונהי דלהלכה לענין אנשים, גדולי פוסקי האחרונים דחו דברי הב"ח מהלכה, וגם קביעות תחלת הסעודה אוסר הפקעת הזימון, מ"מ הכא לענין נשים דבלא"ה איכא דעות דגם עם האנשים אינן חייבות מן הדין כנזכר לעיל, בודאי כדאי הם גדולי הפוסקים הב"ח והמג"א לסמוך עליהם, בפרט שהב"ח מעיד דהכי נהיגי עלמא, ועיין במ"ב שכתב דלצורך גדול יש לסמוך על הב"ח, וכנראה דאנשי מעשה האלה, מחשבים זה לצורך גדול"...

ח. והראוני פסקו של הרב אליעזר מלמד שליט"א בספרו פניני הלכה (במרשתת: ברכות, ה זימון, ז נשים בזימון) שכתב: "ואף אם יש שם גבר או שניים, אינן צריכות להימנע מלזמן. והגברים שנמצאים שם, צריכים לענות אחר האשה המזמנת."

ובמקורות הביא מספר 'הליכות ביתה' שנסמך על דודו הגרשז"א. ולענ"ד לא דייקו בדברי הלבוש שכתב שכאשר אוכלות עם אנשים חלה חובת זימון אף עליהן ולשולחן ערוך הרב אף יכולות להתפלג ולזמן בפני עצמן, ומשמע שכאשר אין אנשים המתחייבים אין עליהן חובה, ולהיפך נראה שיש זילותא3 בכך שנשים תעשנה זימון ואנשים לא יזמנו, מפני שבמקום שיש אנשים גרירי אחריהם בין לחובת זימון ובין לכך שלא יזמנו. ועל כן לפי הבנתי אין מזמנות כאשר אנשים אינם מזמנים. גם מה שכתב שאנשים יענו אחר הנשים חולק על כף החיים (ס"ק כד) שהבאנו דבריו לעיל.

מסקנה

אם סועדות נשים בלבד רשאיות לזמן וראוי לחנכן לכך. אם סועדות עם אנשים, אם האנשים חייבים אף הן חייבות ומותרות אף להתחלק מן הגברים ולזמן לעצמן בלא כוס של ברכה4, אם האנשים לא התחייבו – אף הן פטורות ולא מזמנות.