חבל נחלתו כ ה

<< · חבל נחלתו · כ · ה · >>

סימן ה

הכנסת גויים עובדי ע"ז לבית כנסת

שאלה

יש טוענים שאסור שגוי עוע"ז יכנס לבית כנסת לפחות בשעת התפילות.

לאדם מישראל נכה ישנו מטפל עובד זר שהוא גם עכו"ם, האם מותר לו להיכנס לבית כנסת לסייע לזקן בו הוא מטפל?

תשובה

א. כתב הבית יוסף (או"ח סי' נה) לגבי הנמצאים מחוץ למקום עשרה ורוצים להצטרף ולענות:

"וכתב מהר"י אבוהב ז"ל שיש חולקים בזה שכתב רבינו שאפילו מי שאינו עמהם יכול לענות אחריהם וכו' ומכל מקום כתב שהסכמת רוב הפוסקים כדברי רבינו, מיהו כתב דאיתא בירושלמי שהשומע בביתו קדיש אין לו לענות אם יש באמצע מקום מטונף ובשם רב אחא כתב והוא דליכא טינוף מפסיק בהדיא והוא דליכא גוי מפסיק בהדייהו כך כתוב בא"ח עכ"ל".

היינו אם יש עשרה בבית כנסת ואדם נמצא מחוץ לבית כנסת או בביתו ורוצה לצאת י"ח קדושה או קדיש ומפסיק טינוף או עבודה זרה בין בית הכנסת לבין הרוצה לצאת ידי חובה, ישנה דעת הרוב שיוצא וישנה דעה שאינו יוצא ידי חובה.

ופסק השו"ע (או"ח סי' נה ס"כ):

"היו עשרה במקום א' ואומרים קדיש וקדושה, אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות. וי"א שצריך שלא יהא מפסיק טינוף או עבודת כוכבים".

נראה שההפסק אינו ממשי ואין ריח ומראה הגורמים להפסק, אלא הלכלוך (=טינוף) והעכו"ם יוצרים מעין הפסק רוחני שהרי בעכו"ם אין מדובר בלכלוך.

ובאר המשנה ברורה (ס"ק סב): "וי"א שצריך – מדכתב השו"ע דין זה בלשון וי"א משמע דדין זה לא פסיקא ליה וכן משמע מהרמ"א בסימן ע"ט ס"א בהג"ה דלא ס"ל כן וכמש"כ המ"א שם. ועיין בח"א שכתב דנ"ל דאיש"ר וקדושה יענה דהוי רק פסוקים אבל ברכו לא יענה ועיין בלבושי שרד".

ב. הרמ"א (שו"ע או"ח סי' עט ס"א) כתב: "ש"ץ המתפלל וצואה בבהכ"נ, או בבית שמתפלל שם, אפילו הוא לאחריו בכל הבית, צריך לשתוק עד שיוציאנה, מאחר שמוציא רבים ידי חובתן ואי אפשר שלא יהא מן הקהל בתוך ד' אמות של הצואה (הגהות מרדכי החדשים פרק תפלת השחר). ועיין לקמן סוף סי' צ' (ועיין לקמן סי' פ"ז בדין צואה בבית)".

והמגן אברהם (סי' עט ס"ק ג) העיר: "בתוך ד"א. משמע דאם שום אדם אינו יושב בתוך ד"א של הצואה מותר להתפלל אף על פי שהצואה מפסקת ביניהם ובין הש"ץ יכולים להחזיר פניהם, מיהו בסי' נ"ה ס"ך י"א דלא יענה אמן כשיש צואה מפסקת ביניהם".

המגן אברהם הבין שכשם שצואה מפסקת לגבי אותו יחיד המצטרף ה"ה כאשר צואה בבית הכנסת, אין יוצאים י"ח עד שלא הוציאוה. המג"א לא הזכיר כלל לגבי עבודה זרה או עוע"ז בבית כנסת. ואף מה שדייק לגבי טינוף הן השו"ע והן הרמ"א לגבי יחיד המצטרף לא קבלו זאת למעשה וק"ו בתוך חדר אחד.

ג. כך כתב הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת ויחי סעיף ז):

"צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד וש"ץ שהוא מכללם ג"כ הוא עמהם, אבל מקצתם בחדר זה ומקצתם בחדר זה אינם מצטרפים, אף על פי שפתח פתוח ביניהם, ותיבה או בימה שבבית הכנסת שעומד עליה הש"ץ אף על פי שהיא גבוהה עשרה טפחים ורחבה הרבה ויש לה מחיצות גבוהים עשרה, הש"ץ מצטרף עמהם ומוציאם י"ח, מפני כי התיבה הזאת בטלה לגבי בית הכנסת דעשויה לצורך בית הכנסת היא. והא דבעינן שיהיו כל העשרה במקום אחד כ"ז לענין צירוף אבל אם יש עשרה במקום אחד שאומרים קדיש או קדושה, כל השומע קולם אפילו עומד בבית אחר ואפילו יש בינו לבינם כמה בתים, ה"ז עונה עמהם קדיש, ורק שלא יהיה מפסיק בינו לבינם טינוף או עכו"ם. והא דאמרנו דטינוף או עכו"ם מפסיק ואינו עונה, היינו אם זה עומד בבית אחר שדינו הוא שאינו מצטרף עמהם, אבל אם עומד במקום אחד, אפילו שיש באותו מקום עכו"ם אחד עומד שם, ה"ז עונה עם הציבור קדיש וקדושה וכל דבר שבקדושה. וצריך להזהיר העם בזה הדבר, שתמיד ימצא עכו"ם עומדים בפתח בית הכנסת למכור שם איזה דבר, ובני אדם הולכים במבוי חוץ לפתח אחר העכו"ם ושומעין קדיש וכיוצא, דאין לענות. ורק אם נכנס העכו"ם בתוך בית הכנסת, לא אכפת לן בזה, וכל הציבור שהם בתוך ביהכנ"ס עונין כל דבר שבקדושה, אפילו אותם העומדים אחרי העכו"ם".

עולה מדברי הבן איש חי בבירור שבבית כנסת גוי אינו מבטל ואינו מפסיק בתפילה ורק אדם מחוץ לבית כנסת צריך לחוש להפסק של טינוף או עכו"ם. ונראה כי זאת היא דעת השו"ע והרמ"א שלא הביאו לגבי תפילה בתוך בית כנסת שטינוף או ע"ז מפסיקים. ובבית כנסת לגבי טינוף אם זה בריחוק ד' אמות ממקום שכלה הריח יוצאים ידי חובה.

ד. בפסקי תשובות (או"ח סי' נה אות ל) כתב:

"והנה, החיד"א (במחזיק ברכה סקי"ד) סבירא ליה שאין דין זה אמור אלא כשהשומע מחוץ לחדר המתפללים, אבל כשנמצאים המברך והעונים ברשות אחד מצטרפין אף על פי שמפסיק ביניהם גוי או טינוף וכו', ומובאים דבריו בכמה אחרונים, אבל בדברי המג"א (סימן ע"ט סק"ג) מוכח להדיא שבכל ענין חל הפסק על ידי דברים אלו, אפילו בחדר אחד, ולפי דבריו עשרה אנשים המתחברים יחד להתפלל, אם יהיה ביניהם גוי או טינוף וצואה וכו' אין בהם משום צירוף למנין ואסור יהיה להם לומר קדיש קדושה וברכו, ולא יעמדו לתפילת שמו"ע עד שיסלקוהו מביניהם".

ודבריו לא מסתברים.

השו"ע והרמ"א לא הבינו כן וחילקו בין בתוך בית כנסת למפסיק חוצה לו למצטרף, גם הבן איש חי כתב במפורש שלא כדבריו. המג"א העיר ולא הורה הלכה, ואיך לבנות שיטה מחמירה להלכה מהערה שחלקו עליה כל גדולי האחרונים.

ה. וראיתי בתשובות אביגדר הלוי (עמ' פח סעי' מו) שאף הוא הורה שעכו"ם בבית כנסת לא יחוצו בין המתפללים. ואף דבריו צל"ע הרי לא נפסק כן ומדוע לחוש לדעתם?! ואולי כוונתו רק לכתחילה, אבל מה יעשה אותו נכה הזקוק לטיפול גם בתוך בית הכנסת?!

וראיתי במוסף ש"ק של עיתון יתד נאמן (תשס"ו 10 – ויצא) שהגר"י ליברמן (שו"ת משנת יוסף ח"ד סי' טז) הורה שנכרי המטפל בנכה בבית כנסת ילבש לבוש מלא ואף יכסה ראשו ואילו הגר"מ גרוס כתב שאי"צ לכסות את הראש ומשמע שאף לדבריו אין ראוי שייכנס בלבוש חלקי שכתפיו או פלג גופו העליון מגולה. אבל לתרוייהו מותר להכניסו לבית כנסת שיטפל בחולה.

ו. מצאתי בהעמק דבר (שמות לא, יג) שכתב:

"אך את שבתותי תשמרו. לשון שבתותי מורה על כל יום שיש בו שביתה, אפי' יום טוב שנקרא שבתון, וכמבואר בת"כ פ' אמור פי"ב אם לענין יום טוב כבר יום טוב אמורים מלבד שבתות ה'. והכי מוכרח בפשטא דהאי קרא דמסיים כי אות היא וגו' לדעת כי אני ה' מקדשכם. ולא סיים האות שכתוב להלן כי ששת ימים וגו', אלא משום דהכא מדבר גם ביום טוב. ופירוש לדעת כי אני וגו', דכל דבר הגורם לישראל התעוררות קדושה כמו בה"מ וכדומה בא ע"י התפעלות מדבר שבקדושה, ונמצא שגם זה הדבר מסייע לכך, ואפילו גוי שרואה בית הכנסת או ס"ת ישיג איזה התפעלות הנפש מידיעתו שזה דבר שבקדושה, אבל מה שאדם מישראל ישיג קדושת הנפש בשבת ויו"ט בלי שום הרגש חיצוני מה יום מיומים, הוא אות שהקב"ה בעצמו כביכול מסייע לקדש למי שבא להתקדש, ומש"ה קדושה זו יקרה בעיני ה' לדחות כל עשיית דברים שבקדושה. וזהו משמעות נוסח התפלה טועמיה חיים זכו, היינו חיים של הרגש רוחני, וכמש"כ בס' דברים ד' א' בפי' למען תחיו, ובמשמעות המשנה מרבה תורה מרבה חיים. ופירש הכתוב לדעת כי אני ה' מקדשכם, שמצוה לדעת זאת ולהכין עצמו לכך, דבלא זה לא ירגיש קדושה, ולפ"ז המכין עצמו לזה הוא מקיים מצות עשה, ומקבל שכר ע"ז העונג, והיינו דאיתא בביצה דט"ז מתן שכרה לא עבידא לאגלויי, שבאמת היא מתנה טובה שמשיג עונג שבת וקדושה, ומכ"מ הוא מקבל שכר ע"ז התענוג מדכתיב לדעת".

מסקנה

מותר לגוי עכו"ם המטפל בישראל להיכנס לבית כנסת וראוי שכל גופו יהיה מכוסה כמו ישראל.