חבל נחלתו כט ה
סימן ה
'ברכו' בסוף תפילה במנין לא קבוע
שאלה
בסוף תפילות שחרית וערבית נוהגים לומר: 'ברכו את ה' המבורך' (בשחרית אצל ספרדים אחר קדיש דרבנן, ואשכנזים עם סיום כל הקדישים. בערבית אצל ספרדים ואשכנזים אחר קדיש יתום). האם בתפילה שאינה קבועה כגון מניינים של מוצאי שבתות בפתחי בתי כנסת, או לאחר שיעורים שלומדי השיעור מתאגדים לתפילה יש לומר ברכו או לאו?
תשובה
א. כתב בספר אבודרהם (הקדיש ופירושו):
"ואומר שליח צבור קדיש עד לעילא. ואין לאומרו בפחות מעשרה שכל דבר שבקדושה כגון קדיש וברכו וקדושה או הפורס על שמע אינו בפחות מעשרה (מגילה כג, ב)... ופי' הפורס על שמע המברך ברכות שמע. כי הוא יברך הזבח (ש"א ט, יג) תרגום ירושלמי הרי הוא מפרס על נכסא. ויש מפרשים פורס לשון פרוסה והיינו כשאדם בא לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור את שמע ועומד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שלפני קריאת שמע"...
הסביר בערוך השולחן (או"ח סי' סט):
סעיף א
"תנן במגילה [כ"ג:] אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה בפחות מעשרה ולפירש"י כפי מה שביאר הר"ן ה"פ כגון שהיו כאן עשרה בני אדם שהתפללו כל אחד בפ"ע ביחידות ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה דיוצר וזהו לשון פורסין כמו פרוסה כלומר מחצית הברכות. ואם תאמר למה להו ברכה זו הא כבר אמרו זה ביחידות וי"ל או מפני קדושת יוצר אם נאמר דאינו אומרה ביחיד כמו שיש סוברין כן כמ"ש בסי' נ"ט או כיון שהש"ץ אומר להם ברכו בע"כ צריכין לברך איזה ברכה דאל"כ נראים ככופרים ח"ו שאומר להם לברך ואינם מברכים לכך מברכים יוצר אור [ב"י] ואינו מובן הא ענו ברוך המבורך לעולם ועד מה שייך ככופרים הרי גם בקריאת התורה כן הוא [רמ"א בד"מ]".
סעיף ב
"וזהו שכתב רבינו הב"י בסעיף א' אם יש בני אדם שהתפללו וכו' ביחיד וכו' עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה וכו' עכ"ל וכתב עליו רבינו הרמ"א: ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור אלא אומרים קדיש וברכו והם עונים אחריו ברוך וכו' עכ"ל וזהו מטעם שבארנו ודע דקודם קדיש צריכין לומר איזה מזמור דכבר נתבאר בסי' נ"ו דאין אומרים קדיש אם לא אמרו מקודם שום דבר".
פסק הטור (או"ח סי' נז): "ואומר ש"צ ברכו את ה' המבורך, ועונין אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד. כתב הרב ר"מ מרוטנבורג שאין צריך ש"צ לחזור ברוך ה' המבורך, אבל הר"ר יהודה ברצלוני כתב שצריך לחזור ברוך ה' המבורך". וכ"פ השו"ע.
כל זה לגבי ברכו שקודם תפילת עמידה בשחרית.
ב. לגבי ברכו בסוף התפילה באר בספר אבודרהם (פיטום הקטורת):
"יש מקומות שנוהגין שאומר ש"צ ברכו לאחר התפלה בעבור המאחרים לבא כדי שלא יפסידו שמיעת ברכו. ואינו אומר אחריו שום ברכה מברכות שמע. ויש אומרים שאין ראוי לאומרו אם לא יאמרו אחריו ברכה כי ברכו הוא לשון הזמנה כמו נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. ומדברי רב עמרם נראה שיכול לאומרו שכתב שש"צ יכול להפסיק אחר שחתם ברוך אתה ה' המלך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו ועל כל מעשיו ולומר ברכו בשביל בני אדם שבאו בין הפרקים ולא שמעו ברכו דכיון שבלאו הכי מפסיקים בפסוקים אין חוששין להפסיק".
ג. לגבי 'ברכו' ראשון של ערבית פסק השולחן ערוך (או"ח סי' סט ס"א):
"י"א שפורסין בק"ש של ערבית כמו בשחרית (כל בו וב"י בשם הר"ן), ולא נהגו כן משום דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית".
היינו בערבית לא אוספים עשרה ופורסים על שמע, כמו בשחרית אע"פ שפותחים בברכו כמו לפני ק"ש של שחרית.
באר בערוך השולחן (או"ח סי' סט סי"א):
"כתב רבינו הרמ"א י"א שפורסין בק"ש של ערבית כמו בשחרית ולא נהגו כן משום דליכא קדיש בערבית כמו בשחרית עכ"ל. כלומר דבערבית ליכא רק ברכו ולא חששו לברכו בלבד לפרוס על שמע מפני זה. מיהו נ"ל דזהו לפי הפריסה לברך גם הברכה ראשונה, אבל לעשות ברכו בלבד יכולין גם בערבית ולמה יגרע ערבית משחרית וכן הוא המנהג הפשוט דמי שלא התפלל עדיין ערבית ויש עשרה שכבר התפללו עומד ואומר ברכו והכל עונים ברוך וכו' ולפי מנהג הספרדים שאומרים גם בערבית קדיש קודם ברכו ואומרים מקודם פסוקים לא יאמרו הקדיש אא"כ יש עשרה שיאמרו עמו הפסוקים ודבר זה בארנו לעיל סי' ק"ה סעיף ט' ע"ש [והמג"א סק"ד מצריך י' בשעת הלימוד ושם בארנו דצריך י' שילמודו דוקא ולא דמי לפורס על שמע דשחרית שאומר קדיש דשם תקנת חכמים היתה כך ודו"ק]".
מתבאר מדבריו שאע"פ שאין דין 'פורס על שמע', יכול מי שלא שמע ברכו לומר ברכו כשיש עשרה אף בערבית.
ד. באר במשנה אחרונה (סימן סט, ט) לגבי עשרה שהתפללו ביחידות לענין חיוב ברכו:
"כתב החת"ם סופר (שו"ת או"ח סימן יז וכן כתב בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן מד), שלסברת הרדב"ז עשרה שהתפללו ביחיד פקע מהם חיוב לומר 'ברכו'. והוסיף, שנראים דברי הרדב"ז לענין ברכו יותר מאשר לענין קדושה".
"ומכל מקום אף שהמשנ"ב הכריע כהרדב"ז, אנו נוהגים לומר ברכו אחרי קדיש בתרא בשביל המאחרים, אפילו שגם המאחרים כבר התפללו שמונה עשרה, משום שרק לעניין חזרת הש"ץ אנו נוהגים כהרדב"ז משום ספק ברכות להקל, אך אמירת ברכו שאין בזה חשש ברכה לבטלה לא נוהגים בזה כהרדב"ז ויכולים לומר ברכו גם לאלו שהתפללו ביחידות (וכן משמע באליהו רבה שלעניין ברכו לא נוהגים כהרדב"ז)".
ה. הביא בשיירי כנסת הגדולה (הגהות טור או"ח סי' נז) מן הרמ"ע מפאנו:
"א] ואומר ש"צ ברכו את ה' המבורך כו'. נ"ב: אם היה אחד מהם שלא התפלל עם הצבור אלא האריך בסדר התמיד ופסוקי דזמרה, ומיבעי ליה למימר יוצר באנפי נפשיה ואיכא עשרה גביה, שרי ליה למפתח אף על פי ששמע וענה בתפלה. ובשביל יחיד שלא שמע ברכו כלל התירו לומר ברכו בשבילו אפילו בלא סמיכות יוצר אור, אבל אם שמע מא' מן העולים לקרוא בתורה דיו, ואין חוזרים בשבילו אלא היכא דלא פירס על שמע כדאמרינן, דבכל גוונא שרי למפתח ברכו לנפשיה או אחריני בגיניה, ובלבד בצבור, ואין הפרש בזה בין שבת לחול אלא שחרית בלבד, אבל ערבית דליכא האי טעמא לא הנהיגו בתרא כלל. וגדול שלא שמע ברכו אלא מפי קטן העולה להפטיר, מסתברא דשרי ליה ולאחריני למימר ברכו כדיניה וש"ד. הרמ"ע מפאנו סימן פ"ד".
מתבאר מן הרמ"ע מפאנו שבתפילת ערבית לא תקנו כלל ברכו בתרא בשביל המתאחרים אלא רק בשחרית.
ו. כתב בספר מנחת אהרן (כלל יב, לרבי יעקב פראדו בן ר"ד פראדו):
"לא] אחר ישתבח יאמר קדיש תכף... ואחריו ימשוך ויאמר ברכו את ה', אף דלכאורה נראה שאין מקום לברכו קודם יוצר, ואפשר שהכל ענין אחד עם מה שתקנו ברכת זימון קודם ברכת המזון דמפקו ליה (ברכות מה ע"א) מקרא דכי שם ה' אקרא וכו' (דברים לב ג), והרי זה כהזמנה לקדושה דבכל מילי דקדושה בעינן הזמנה כמ"ש בזוהר (בלק דף קפו ע"ב) בענין הב לן וניבריך דהזמנה מלתא היא למילי דקדושה, והכי נמי גבי זמון בעי הזמנה, ולזה גם קודם ברכת קריאת שמע בעינן הזמנה להקדים קודם הברכה לומר ברכו"...
עולה מדבריו שברכו הוא הזמנה לקדושה, ומובן מדוע צריך לאומרו לפני ק"ש בשחרית וערבית, אבל לפי דבריו אין טעם לאומרו אחר התפילה.
ז. הביא הבית יוסף (או"ח סי' קלג):
"כתב הריב"ש בתשובה (סי' שלד) על מה שנהגו לומר ברכו אחר קדיש בתרא ושבא חכם אחד ומיחה בידם שלא לומר ברכו מאחר שאין ברכה לאחריו וקמו קצת הקהל לומר שאין ראוי לבטל מנהגם. דבר פשוט שברכו נתקן קודם ברכות של ק"ש ואם כל הציבור שמעו אותו קודם הברכות אין לאמרו כלל לאחר התפילה והאומרו הוא טועה גם הרמב"ם לא הזכירו וכבר כתוב במסכת סופרים (פ"י ה"ז) שכל שיש שבעה שלא שמעוהו חוזרים לאמרו ויש אומרים ששה ור"ת (ספר הישר סי' כו, ותוס' מגילה כג: ד"ה ואין פורסין) כתב בחמשה ועוד נראה ממסכת סופרים שאפילו אחד שלא שמע אותו אומרו לעצמו כל שיש תשעה אחרים עמו שעונים אחריו אף על פי שכבר שמעוהו הם וכן נהגו בברצלונא לאמרו אחר תפילת שחרית כדי להוציא אותם יחידים שלא התפללו עם הציבור והציבור הולכים לדרכם והיחידים ההם נשארים שם ומתפללים כל אחד לעצמו, אבל ביום השבת וביום המועד שמאחרים לצאת וכבר התפללו כולם אין אומרים אותו כלל וזה נראה לי שהוא המנהג היפה. אבל בארגו"ן ובארץ הזאת אומרים אותו לעולם בין בערבית בין בשחרית בין בחול בין בשבת ובמסכת סופרים כתוב שהתקינו חכמים לחזנים לאמרו בין גאולה לתפילה כדי להוציא אותם שלא שמעו, ואנשי מערב ומזרח נהגו לאמרו לאחר תפילת י"ח ובספר המנהיג (עמ' ס) כתוב שאין להפסיק לאמרו בין גאולה לתפילה אלא בתפילת ערבית ואחרי שמנהג זה נזכר במסכת סופרים אין בנו כח למחות במי שאומר אותו אף אם נראה שהמנהג האחר יפה ממנו, ומכל מקום כיון שכבר בא חכם ותיקן אין לעוות את אשר תקנו. ולצאת ידי כולם נראה לי שיעשו בדרך זה שבימות החול ובלילי שבתות וימים טובים ישובו למנהגם הקדום לומר ברכו באשר יש שם לעולם קצת אנשים שלא שמעוהו אבל ביום שבת ויום טוב שכבר התפללו כולם בשעה שיוצאים מבית הכנסת יהיו דברי המתקן קיימים כי באמת נראה לי כי האומרו אז הוא טועה ע"כ".
עולה מדברי הריב"ש שבשבת ויו"ט לאחר תפילת ערבית יש לאומרו, ובשבת ויו"ט ביום אין לאומרו.
ובשו"ת הרשב"ש (סי' תלח) ג"כ סבר כך, אולם הוסיף שאל ישנה מפני המחלוקת:
"ולענין הברכו שאין אומרים אותו במנחה. אין התמיה בזה אלא למה אומרים אותו בשחרית ובערבית. ומה שנאמר בדברי האחרונים ז"ל בזה הוא, כי קודם ק"ש צריך לומר ברכו, ומחמת שיש קצת בני אדם שלא שמעוהו בין בשחרית בין בערבית חוזרין ואומרים אותו בסוף התפלה. ולפיכך כתבו שאין ראוי לאומרו בשבתות וימים טובים שכל העם הם שם קודם ק"ש כשאומרים ברכו ולמה יחזירוהו אחר התפלה, ועל כן כתבו שיש מקומות שאין אומרים אותו בשבתות וי"ט. זהו מה שמצאתי בזה. וכל זה אין לו שורש בגמרא ולא בשום מדרש ולא בחיצונית, אף מחמת שנהגו בו רצו לתת טעם למנהג, ודברים כאלה אין לנו אלא מה שנהגו בהם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת, והתורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' קלג ס"א):
"בשבת ויו"ט אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא".
ורמ"א הגיה: "אפי' במקום שנהגו לאומרו בימות החול, שמא לא היו יחידים בבהכ"נ כשאמרו ברכו, מכל מקום בשבת ויו"ט אין לאומרו, דהכל באין לבהכ"נ קודם ברכו (ב"י בשם ריב"ש)".
באר במשנה אחרונה (סי' סט, ג) לגבי אמירת 'ברכו' אחר התפילה בליל שבת ויו"ט:
"כתב הריב"ש (שו"ת סי' שלד הביאו בבית יוסף), שבליל שבת צריך לומר ברכו אחרי תפילת ערבית משום שיש המאחרים לבוא לבית הכנסת (וכן משמע מדברי המשנ"ב הנ"ל בסימן קלג סק"ב). וכן דעת פוסקי זמנינו (הגר"ח קנייבסקי בתשובות הגר"ח [גרנדש] עמוד תקצט), שאם יש אנשים שדרכם לאחר בליל שבת ולבוא לבית הכנסת אחרי שכבר התחילו תפילת ערבית, צריך לומר בשבילם ברכו אחרי התפילה. אך יש שכתב (הגרי"מ טיקוצ'ינסקי בספרו ארץ ישראל סימן א אות ב סק"ב), שבליל שבת לא אומרים ברכו אחרי התפילה, משום שאין דרך אנשים לאחר אז לבית הכנסת".
ובימינו שמקדימה לתפילת ערבית – קבלת שבת נראה שאין לאומרו לפחות בשבת.
ח. כתב בכף החיים (סי' קלג):
"אבל מה שאומרים אותו אחר התפלה כתב בית יוסף דהוא להוציא אותם יחידים שלא התפללו עם הצבור והצבור הולכים לדרכם והיחידים ההם נשארים שם ומתפללים כל אחד לעצמו אבל ביום השבת וביום המועד שמאחרים לצאת וכבר התפללו כולם אין אומרים אותו כלל יעו"ש וזהו לפי פשט הדברים".
"אבל בשער הכוונות כתב שתי כוונות לברכו אחת לברכו שקודם יוצר ואחת לברכו שאחר קדיש בתרא וכתב דגם בשתי פעמים ברכו של תפלת ערבית דליל שבת גם כן תכוין בהם שתי כוונות האלו הראשונה בברכו הראשון והשניה בברכו השני כיעו"ש בדף ן' ע"א וכן כתב בדף ע' ע"ב יעו"ש וכן כתב בפרי עץ חיים שער השבת סוף פרק י"ג ופרק י"ד וכן כתב השלמי צבור דף יו"ד ע"ג על דברי מרן הללו דאין כן דעת הרב ז"ל אלא דאפילו בשבת ויום טוב צריך לאומרו כדמפורש בשער הכוונות עכ"ד. וכן כתב המחזיק ברכה בסימן רפ"ו אות ד' דבארץ הצבי וארץ מצרים המנהג לומר ברכו גם בשבת ויום טוב אחר קדיש בתרא וכן כתב החסד לאלפים אות כ"ב דכן ראוי להנהיג על פי הסוד וכן כתב יד אהרן במהדורא בתרא בהגהות בית יוסף אות ה' וכן כתב הרוח חיים בשם בתי כנסיות דהמנהג לאומרו בין בחול בין בשבת יעו"ש וכן כתב היפה ללב".
מתבאר שבניגוד לראשונים שסברו לומר ברכו משום המאחרים שלא שמעו את ברכו הראשון, ולכן הנהיגו שלא לומר בשבת ויו"ט, הרי האר"י כותב שמלכתחילה צריך לומר פעמיים ברכו. וא"כ יש לאומרו אף בשבת וחג.
ט. כתב בערוך השולחן (או"ח סי' רסח סט"ז) לגבי תפילת ערבית בליל שבת:
"...וכן יש מקומות שאומרים אחר קדיש שלם מזמור לדוד ד' רועי וחצי קדיש וברכו וגם זה אינו אלא במניין קבוע כמו ברכת מגן אבות ויש טועים בזה וצריך להזהירם על זה"...
עד כמה שהצלחתי למצוא, זהו חידוש של ערוה"ש שכמו שאין אומרים ברכת מעין שבע רק במנין קבוע כך גם ברכו אין אומרים אלא במנין קבוע. וברור שהוא לשיטת הראשונים והאחרונים שלא עפ"י הקבלה.
כך כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' רסח):
"ובענין המנהג בקהילות קדושות לומר מזמור לדוד ה' רועי וכו' לאחר מעין שבע (ואף בשמחת תורה שחל בשבת יאמרוהו מיד אחר מעין שבע קודם סדר ההקפות – שו"ת מנח"י ח"ז סי' י', שו"ת בצל החכמה ח"ד סי' קי"ב, שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' ס"ז, ועיי"ש מילתא בטעמא). ומקורו בכתבי האר"י ז"ל (פע"ח שער השבת סופי"ג ושער הכוונות ענין תפילת ליל שבת, וכן מובא כוונות בזה בסידור תפילה למשה להרמ"ק. ולקמן סי' ע"ר הערה 13 מובא בשם מטה אפרים שמזמור זה הוא חילוף פרק במה מדליקין שאין אומרים אותו בכמה ק"ק) וטעמו עפ"י הסוד. וכן ה'ברכו' שאחר כן, ועל פי קבלת האר"י ז"ל אמירת ברכו בתרא בשחרית וערבית מסדר התפילה הוא, ויש לאומרו תמיד, בימות החול ובשבת ויו"ט, אמנם יש שלא קבלו אמירתו בשבת ויו"ט, אף שכל ענייניהם עפ"י האר"י ז"ל ומנהגיו (ע' שלחן הטהור [סי' קל"ג סעי' א'] וקבלה בידו שהר"י בעש"ט לא אמר ברכו בלילי שבת, וכן דודו העטרת צבי לא אמרו, וע"ע שו"ת מנחת אלעזר ח"ד סי' ע"א שביו"ט שחל בשבת אין לומר ברכו בתרא גם עפ"י הכוונות ופע"ח. ומאידך בליקוטי מהרי"ח שהמנהג ברוב המקומות [הנוהגין בנוסח ספרד] לומר ברכו בלילי שבתות ואפילו אלו שבימות החול אין אומרים)".
מסקנה
הנוהגים עפ"י האר"י יאמרו פעמיים 'ברכו' בשחרית וערבית, בשבת ובחג ואף במניין שאינו קבוע. ומי שאינו נוהג עפ"י האר"י לא יאמר בסוף ערבית של שבת ויו"ט, ולפי ערוה"ש בערבית בכל מניין שאינו קבוע אין לאומרו.