חבל נחלתו כח לט
סימן לט
גידולי תרומה
שאלה
חקלאים הניחו תרומות שהפרישו מעגבניות במקום מסויים (מעין מזבלה). העגבניות הרקיבו וגדלו שיחי עגבניות, יש שראו שיחי עגבניות מופקרים ונטלו משם ושתלו בגינותיהם, ויש שחיכו ונטלו זרעים מן העגבניות שגדלו במזבלה. האם העגבניות שגידלו נוטלי השתילים ונוטלי הזרעים מותרות באכילה?
תשובה
א. לאחר שנשאלתי שאלה זו, שאלתי את השואל: האם בודאי כל שהונח באותו מקום היו תרומות, או שהיו שם גם עגבניות שלא נשלחו לשוק מסיבה כלשהיא והרקיבו עם התרומות. וענו לי שאין זה ברור שהיו שם רק תרומות אלא אולי אף סתם חולין.
אם כן אין זה ברור שאלו תרומות, אלא השיחים שגדלו ואף עגבניות שהבשילו עליהן הן ספק גדולי תרומה, וצריך לברר מה דינו של ספק גידולי תרומה.
ב. נאמר בתרומות (פ"ז מ"ז): "זרע את אחת מהן פטור והשניה נוהג בה בתרומה וחייבת בחלה דברי ר' מאיר ור' יוסי פוטר, זרע אחר את השנייה פטור. זרע אחד את שתיהן בדבר שזרעו כלה מותר ובדבר שאין זרעו כלה אסור".
המדובר שם בשתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין שאין ידוע מה כל אחת. והשאלה אם נטל זרעים מאחת הקופות וזרעם מה דינם, שהרי הזרעים מסופקים, ויש להוסיף שזרע עגבניה הוא מין שזרעו כלה.
פרש הריבמ"ץ (תרומות פ"ז מ"ז):
"זרע את אחת מהן פטור. פי' בשוגג פטור מלהפוך, דכחולין הן, ובתרומה תנן הזורע את התרומה שוגג יופך (פ"ט מ"א) וכו'".
"והשנייה וכו'. כדקמיתא".
"זרע אחד את שתיהן בדבר שזרעו כלה. כגון חטין ושעורין".
"מותר. לאוכלן זר, שרבה החדש מותר, ואף על גב דתנינן גידולי תרומה כתרומה, הני מילי תרומה בעיינה, אבל הני מיקרו מדומע, ובהדיא תנינן והמדומע גידוליו חולין, ותני עלה בד"א בדבר שזרעו כלה, אבל דבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין".
הרמב"ם (תרומות פ"ז מ"ז) הוסיף שהלכה כר' יוסי שהם כחולין.
וכן באר הר"ש (תרומות פ"ז מ"ז): "מותר לזרים. דהא דאמרינן גידולי תרומה תרומה היינו בתרומה ודאי והא במדומע ותנן לקמן (בפ"ט מ"ד) דהמדומע גידוליו חולין ותני עלה (במ"ו) בד"א בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורים".
וכך פרש ר' עובדיה מברטנורא (תרומות פ"ז מ"ז):
"זרע אחת מהן פטור. שהזורע את התרומה בשוגג צריך להפך את הקרקע, ואם לא הפך הגדולים תרומה, והכא פטור דכחולין הם".
"בדבר שזרעו כלה. כגון חטים ושעורים, מותר לזרים, דאין זו תרומה ודאי, וחשבינן לה כגדולי [מדומע] דתנן לקמן בפ"ט שהן חולין".
"בדבר שאין זרעו כלה. כגון שום ובצלים, אסור, ואף על גב דחשבינן ליה כמדומע ולא כתרומה, בדבר שאין זרעו כלה יש להחמיר טפי".
עולה שספק גידולי תרומה הוא חולין וחייב בתרומות ומעשרות ככל טבל ומותר לזרים.
ג. נאמר בתרומות (פ"ט מ"ד): "גדולי תרומה תרומה וגדולי גדולין חולין אבל הטבל ומעשר ראשון וספיחי שביעית ותרומת חוצה לארץ והמדומע והבכורים גדוליהן חולין גדולי הקדש ומעשר שני חולין ופודה אותם בזמן זרעם".
באר הריבמ"ץ (תרומות פ"ט מ"ד): "והזורע מדומע. פי' כגון שנפלה סאה של תרומה לצ' סאין של חולין, הין פחות הין יתר, הוו מדומע, גידולין חולין, פי' שרובם חולין".
וכך פרש הרמב"ם (תרומות פ"ט מ"ד): "אם נזרעה התרומה, הרי גם הצומח תרומה. ואם זרע הדבר שצמח פעם שניה הרי אותו הצומח חולין, והוא גדולי גדולין, וזה מכלל שמונה עשר דבר שגזרו בו ביום, כמו שנבאר בתחלת שבת".
וכך באר הר"ש (תרומות פ"ט מ"ד): "מדומע קרי לה לתרומה שנפלה לפחות מק'".
ור' עובדיה מברטנורא (תרומות פ"ט מ"ד) באר מדוע המדומע דינו כחולין: "והמדומע. שרובו חולין".
וכך באר בהון עשיר (תרומות פ"ט מ"ד) את מצבו ההלכתי של המדומע:
"והמדומע חמור מטבל ומעשר, דהתרומה שבו כבר נקראת בשם, ושכיחא יותר מספיחי שביעית, וחמיר יותר מתרומת חוצה לארץ דאין עיקרה אלא תקנת נביאים משא"כ במדומע הזה שיש בתוכו תרומה דאורייתא, וכ"ש שהמדומע טמא אסור לכהן, והייתי אומר שתקנת רז"ל שאמרו גדולי תרומה תרומה כי היכי דלא לשהי תרומה טמאה לגביה כדי לזורעה ואתי בה לידי תקלה1, שייכא נמי כאן, אפילו הכי גדוליו חולין משום דאיכא תרתי לטיבותא, חדא דרובו חול, ועוד דאינו מצוי כל כך".
וא"כ אם נדון על ספק גדולי התרומה מדין מדומע – הגידולים חולין.
ד. פסק הרמב"ם (הל' תרומות פי"א הכ"ב): "גידולי גידולין חולין לכל דבר, ואפילו דבר שאין זרעו כלה אם רבו הגידולין על העיקר בגידולי הגידולין הרי הגידולין השניים מעלין את העיקר אף על פי שאין זרעו כלה ויהיה הכל מותר לזרים, וכן תרומת חוצה לארץ והמדומע ותוספת תרומה וזרעוני גינה שאינם נאכלים כגון זרע לפת וצנון אף על פי שאותו לפת וצנון תרומה גידוליהן מותרין והרי הן חולין לכל דבר, וכן הזורע פשתן של תרומה הגידולין מותרין לזרים".
ובאר בדרך אמונה (הל' תרומות פי"א סעיף רז):
"והמדומע. שנתערב תרומה בחולין בפחות ממאה שכולן נאסרו מ"מ אין אוסרין גידוליהן ודוקא שרובו חולין אבל מחצה על מחצה אסור".
והוסיף בציון הלכה שמקורו מן ה"ירושלמי, והמדומע שרובו חולין וכ"כ הר"ש והר"י בן מ"צ והגר"א ודלא כמשנה ראשונה במ"ה".
עוד כתב בהערה: "משנה תרומות פ"ט מ"ה וצריך לחלק כן וכ"כ רבנו בפיה"מ שם שזה לא נקרא תערובות אלא ספק אבל בפי' הר"י בן מ"צ פ"ט מ"ה משמע שזה דין מדומע וכן בר"ש שם פ"ז מ"ז וצ"ע דהוא עצמו כ' במ"ד דדוקא כשרובו חולין וכבר העיר בזה בס' שהם וישפה פי"ג הי"ג וע"ל פי"ג הי"ג בבה"ל שכתבנו לתרץ זה ושם ביארנו דדעת הרא"ש באמת שא"צ רובו חולין אלא אפי' נתערב בו משהו חולין מקרי מדומע ולא גזרו על גידוליו ע"ש".
עולה הלכה למעשה שאם אמנם השיחים שגדלו הם גדולי ספק תרומה דין הפירות כדין חולין וצריכים הפרשת תרו"מ ככל חולין.
ה. במכתב נוסף כתב השואל שברר עוד וקרוב לודאי שכל האיזור הזה במזבלה הוא תרומות של המגדלים שהרקיבו במקומם וגדלו מהם שיחי עגבניות.
לפי"ז אין מדובר בספק אלא בודאי גידולי תרומה, ודינן כאמור ברמב"ם (הל' תרומות פי"א):
הלכה כ
"הזורע את התרומה בשוגג יהפך במזיד יקיים, הביאה שליש בין במזיד בין בשוגג יקיים, ואם היה פשתן אפילו הביאה שליש ואפילו במזיד יהפך, קנס קנסו בו שלא יזרע ויתכוין ליהנות בעציו".
הלכה כא
"גידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר אלא שאסורים לזרים, גזרו חכמים עליהן שיהיו אסורין לזרים כתרומה משום תרומה טמאה שביד הכהן שלא ישהנה אצלו כדי שיזרענה ותצא לחולין ונמצא בא בה לידי תקלה, לפיכך מותר לאכול הגידולין בידים טמאות ומותר לטבול יום כחולין".
לפי דברי הרמב"ם, בימינו אין אפשרות לאכול גידולי תרומה וצריכים לעקור אותם.
ו. לגבי אותם שנטלו מפירות שגדלו על השיחים במזבלה – זרעים – מותרים לקיים ולאכול את הפירות כדין כל חולין, כנפסק ברמב"ם (הל' תרומות פי"א הכ"ב): "גידולי גידולין חולין לכל דבר2".
סיכום
א) אם מדובר בספק גידולי תרומה – הכל חולין ומותר לאכול אחר תרו"מ.
ב) אם מדובר בודאי גידולי תרומה יש לעקור את השיחים שגדלו ולא להשתמש בפירות אלא להשליכם לפח.
ג) אם מדובר בזרעים שניטלו מהעגבניות על השיחים של גידולי התרומה – מותר להמשיך ולגדל ולאכול את העגבניות לאחר הפרשת תרו"מ.