חבל נחלתו כח לד
סימן לד
נולד בין השמשות
שאלה
תינוק נולד (יציאת מצחו) בבית חולים עין כרם בירושלים בסוף יום ראשון, שתי דקות אחרי שקיעה במישור, ושלש דקות לפני שקיעה בגובה1. אימתי זמן מילתו?
תשובה
א. מילה היא מצוה מן התורה – "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב, ג). אין מצוה למול ביום השביעי או מוקדם יותר, ואם מל הרי הוא חובל בעלמא. אם תינוק נימול ביום השביעי הוא טעון אחר כך הטפת דם ברית (סמ"ק מצוריך סי' קנד, ילקוט יוסף שבת ד' סימן שלא – הלכות מילה בשבת סעיף כה בהערה).
ולכן ההכרעה מתי למולו היא הכרעה במצוה מן התורה. זמן המילה ביום (ולא בלילה!) השמיני. אם, משום מה, לא נימול ביום השמיני מצוה למולו מן היום התשיעי (ביום ולא בלילה) ואילך.
ב. אנו נוהגים לגבי השקיעה כגאונים שלאחר שקיעה הנראית, דהיינו ירידת גלגל החמה כולו מתחת לאופק – מתחיל בין השמשות. ולכן תינוק שהוציא ראשו אחר שקיעה נדחית מילתו מספק ליום הבא, כיון שבין השמשות מתחיל מיד אחר השקיעה לשיטת הגאונים, והוא זמן מסופק לאן לשייכו ליום היוצא או ליום הנכנס.
נאמר בשבת (פי"ט מ"ה): "קטן נמול לשמונה לתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר לא פחות ולא יותר הא כיצד כדרכו לשמונה נולד לבין השמשות נמול לתשעה בין השמשות של ערב שבת נמול לעשרה"... ומכיון שבין השמשות הוא ספק, מילת התינוק נדחית ליום הבא. וכיון שמילת ספק אינה דוחה שבת ויום טוב, מילתו נדחית ליום החול הבא אחר שבת ויו"ט.
ג. בגדר שקיעה נפלה מחלוקת. ישנן שתי אפשרויות המכונות שקיעה 'בגובה' או שקיעה 'במישור'. שקיעה בגובה היא השקיעה הנראית בהתאם למקום ולגובה ממנו נמדדת השקיעה. במידה ויש הרים או בנינים החוסמים את הראיה עד האופק, 'מסירים' אותם בצורה דמיונית ומודדים לפי ירידת גלגל החמה מן האופק הרחוק.
שקיעה במישור היא עפ"י חישוב אסטרונומי, של המקום כאילו הוא בגובה פני הים, אימתי תהיה השקיעה בו. (בגלל 'תנועת' השמש היא 'יורדת' ונעלמת אחר שעברה את המישור שהוא קו האופק).
במקומות גבוהים (כגון ירושלים או צפת) שקיעה במישור תקדם בכמה דקות לשקיעה בגובה. בתל אביב או נהריה – ערי החוף בישראל לא יהיה הבדל בין השקיעות. לגבי שקיעה במישור כל המקומות באותו קו אורך השקיעה תהא זהה.
בשאלה שלפנינו הלידה היתה בבית חולים הדסה בעין כרם שגובהו כשבע מאות מטר מעל פני הים.
ד. בדרך כלל השקיעה 'בגובה' היא המעשית והרגילה יותר. האדם הנצרך למדוד לפי השקיעה כגון זמן מנחה או כניסת שבת וכד' נושא עיניו ורואה מתי השקיעה, ומתכנן את זמנו לפי מראה עיניו, כאשר בחלק גדול מארץ ישראל השקיעה היא בים התיכון במערב. ובלוחות שמצויינת שקיעה אחת (בלי פיצול למישור וגובה) היא בדרך כלל השקיעה הנראית – שקיעה בגובה.
כאמור לעיל כיון שברית מילה היא מצוה מן התורה, יש לעיין כמי לפסוק בענין שקיעה, והבעיה מחריפה בשבת, שכן אם נולד בערב שבת בין שתי השקיעות הללו, אם נכריע עפ"י השקיעה בגובה ימולו אותו ביום ששי, ואם נכריע עפ"י השקיעה במישור הוא נולד בין השמשות ומילתו תידחה ליום ראשון. וכן אם נולד בשבת בין שתי השקיעות האלו, אם נכריע שהשקיעה בגובה היא הנכונה – נימול בשבת כיון שנולד בשבת. אם נכריע שהשקיעה במישור היא השקיעה – נימול ביום ראשון כיון שנולד בין השמשות ואין מילתו דוחה שבת2.
ה. כתב בתשובות והנהגות (כרך ה סימן לה):
"הנה נחלקו הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל עם הגאון הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זצ"ל היאך לחשב השקיעה לעומד במקומות גבוהים כמו בירושלם שהשמש נראית גם לאחר ששקעה לעין העומד במישור, שדעת הגרא"ז זצ"ל שבדאורייתא יש להחמיר דשקיעת החמה הוא כפי השקיעה "המישורית", והיינו שמחשבים כפי היאך שהיה נראה ששקעה אילו כל כדור הארץ מישור בגובה פני הים ללא הרים ועמקים, ואף שעדיין השמש נראה לעין, מ"מ כיון שזהו רק מפני גובה המקום דינו כלאחר שקיעת החמה [וזהו כפי הזמן שמפרסמים האסטרונומים, אלא שהם מפרסמים כפי הזמן ששוקע מרכז כדור השמש ולדידן יש לאחר מעט השקיעה כפי הזמן ששוקע לגמרי כל כדור השמש, וכן הם מחשבין כפי הזמן האמיתי שהשמש מתחת לאופק ולדידן תלוי כפי שנראית ששקעה לעיני בנ"א וזהו לערך כאן בא"י ב' וג' מינוט אחרי השקיעה האמיתית], וכאן בירושלם עיה"ק זהו לערך כחמש מינוט קודם זמן השקיעה שמפרסמין בלוח, ודעת הגרימ"ט זצ"ל לאחר השקיעה שתלוי כפי שנראה ששוקעת לעומד בגובה ההר, והלוחות כאן בעיה"ק מפרסמים כפי דעת הגרימ"ט, אבל הלוחות בחו"ל נהגו לחשב שבכל מקום תלוי רק כפי השקיעה המישורית". ואולי בחו"ל נהגו לפי השקיעה המישורית מפני שהיא מחושבת בצורה אסטרונומית ללא צורך בתצפיות כדי לקבוע את זמן השקיעה.
ו. כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב – הערות פרק לז – דיני מילה בשבת הערה ב):
"יש אומרים שחישוב השקיעה הוא לפי אופק פני הים, ודנים את כל המקומות כאילו הם במישור כגובה פני הים, ולדעתם השקיעה מוקדמת כארבע דקות מהזמן שנמצא בלוחות שלנו3. אולם המנהג הפשוט לדון בכל מקום כפי שהוא, ולכן אנו מחשבים לפי השקיעה הנראית לעינינו. וראה בספר אור לציון תשובות חלק א' חיו"ד סימן י', דאזלינן בתר השקיעה, וכל שנולד אחר השקיעה הוי בכלל ספק ונימול לתשעה4. וראה עוד במבוא הספר בענף ג' אות ז', ע"ש. וכל זה בירושלים ובשאר ערים שיש הרים סביב להם, אבל בערים השוכנות במישור, אין הבדל בין הזמנים, ולכו"ע אזלינן בתר השקיעה הכתובה בלוחות".
עפ"י דבריו, אף בירושלים הולכים אחר השקיעה בגובה, ואם נולד ביום ששי לפני שקיעה בגובה ימולו אותו ביום ששי. ואם נולד בשבת לפני שקיעה בגובה. ימולו אותו בשבת.
ז. אולם, כתב בלוח שנה 'בינה לעתים' (ירושלים תשס"ו, לרב דוד אהרן בן יעקב חיים סופר) לגבי שקיעה כאילו ירושלים היתה מישור:
"היא השקיעה בהתיחסות אל ירושלים כאילו לא היתה בהר (בגובה 800 מטר מעל פני הים) אלא כאילו היא במישור (בגובה 0 הוא גובה פני הים) והיינו שמנכים את גובה המקום ואת גובה האופק וכאילו כל כדור הארץ שטוח ובגובה פני הים".
"והבאנו זמן זה כי הגאון רא"ז מלצר זצ"ל חשש שמא השקיעה המישורית (המחושבת ללא גובה ההר ולפיה ירושלים גם בגובה פני הים) היא העיקר לדינא, והיא מוקדמת בכ-5 דקות קודם השקיעה הנראית לעומד בהר בירושלים, ראה בהרחבה במכתבו שבסוף ספר בין השמשות, ונדפס גם בספר אבן האזל". ואם כן יש כאן מחלוקת וראוי ללכת בה לחומרא, כדין ספק בדאורייתא.
ח. כך השיב בתשובות והנהגות (כרך ו סימן כו – זמן השקיעה):
"קיבלתי מכתבו שכתב שאם אנו נוהגים לחשב זמן הנץ כפי נץ הנראה, א"כ ה"ה לשקיעה עלינו לחשב זמן השקיעה רק מזמן שגלגל החמה אינו נראה לעינינו, ולכן אם העיר על הר גבוה, כבירושלים עיה"ק שהשמש נראה לעינינו יותר זמן מאילו היה מקום מישור (לערך כחמש דקות יותר מאוחר), עלינו לחשב זמן השקיעה מזמן שאין נראה השמש בעיר, ולא להחמיר לחשב זמן השקיעה כפי אילו שלא היה נראה השמש אילו היה מקום מישור ("שקיעה המישורית"), וכמו שחשש הגרא"ז מלצר זצ"ל".
"הנה דע שאין שום שייכות בין חישוב זמן הנץ לחישוב זמן השקיעה, ואפי' לסוברים דזמן הנץ לכל דבר הוא רק בנץ הנראה, מ"מ לענין זמן השקיעה י"ל דיודו דזמן השקיעה הוא כפי השקיעה המישורית, וטעם הדבר פשוט, דזמן הנץ אינו קובע בגדר יום ולילה, דשם יום הוא מעה"ש ואינו תלוי בנץ כלל, וכל ענין זמן הנץ הוא רק לענין תפילה שאז מקיים מעלת ויראוך עם שמש, וגם מה שכל מצוות התלויות ביום מצותם לכתחילה לאחר הנץ החמה הוא מפני שאין הכל בקיאין בעלות השחר (לשון רש"י במגילה כ, א) ורק לאחר הנץ ברור לכולם שהוא יום, ועל כן ס"ל דתלוי בנץ הנראה, ד"ויראוך עם שמש" היינו כשהחמה נראית לעינינו, וכן שרק לאחר שהחמה נראית לעינינו הכל בקיאין שהוא יום. אבל זמן השקיעה הוא זמן שקובע בעצם שם יום ולילה, וזמן יום ולילה תלוי כפי ריחוק החמה ברקיע מאותו מקום, וכיון שהחמה התרחקה בשיעור שלולא שאנו נמצאים על גובה ההר לא היתה החמה נראית לעינינו חשש הגרא"ז דזהו כבר שקיעת החמה. ולכן הראיות שמביא במכתבו שיש לנהוג בנץ הנראה ולא בנץ המישורי אינו מוכח מזה כלל, שלענין שקיעה תלוי בשקיעה הנראית ולא בשקיעה מישורית. ואני מחזיק מאוד שבעיר שעל הר כירושלים יש להחמיר לענין דינים דאורייתא שתלוי בשקיעה (כגון עשיית הפסק"ט), דיש לחשוש שזמן השקיעה המישורית זהו השקיעה, אבל לענין דרבנן כתפילת מנחה יכול לסמוך שהשקיעה הוא כשהחמה אינה נראית לעינינו. (מיהו בארתי בח"ה סי' ל"ה שלענין תחנון במנחה הדבר תלוי בזמן שבשמים הוא משמרת יום, ושינוי המשמרות בשמים ממשמר יום למשמר לילה מסתבר דהוא בזמן השקיעה המישורית, עיין שם שביארנו טעם הדבר, ולכן אין לומר תחנון אחר זמן השקיעה המישורית)".
"ודע שאנו תופסים זמן השקיעה המישורית לחומרא, והיינו שבעיר הנמצאת על הר אנו חוששין לענין דאורייתא להקדים זמן השקיעה כפי השקיעה המישורית ולא מכפי הזמן שהשמש אינה נראית לתושבי ההר, אבל לענין עיר הנמצא בעמק שהשמש אינה נראית בעמק (בגלל הסתרת ההר שבצידה המערבי) קודם הזמן שאינה נראית במקום מישור, יש להחמיר לענין דאורייתא לאידך גיסא לחשוש דזמן השקיעה הוא כשהשמש אינה נראית לתושבי העמק ולא לאחר לחשב כפי השקיעה המישורית דהיינו מתי היה השמש אינה נראית אילו היה המקום מישור. עיין בדברינו בח"ה סי' ל"ו"5.
ט. כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' שלא הערה 8): "וגם בזה המנהג הפשוט והמקובל לחשב לפי השקיעה המישורית, וכפי שכתב בלוח א"י להגרי"מ טיקוצינסקי, וכ"ה בס' אוצר הברית ח"א פ"ג סי' ד' הערה י"ד בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שו"ת אור לציון ח"ב פמ"ז אות כ"ח6, שו"ת יבי"א ח"ז או"ח סי' מ"א7".
ובמאמר 'הלכות הדלקת נרות' (צהר ט"ו עמ' קכז-קס) כתב הרב ישראל גנס בשם הגרי"ש אלישיב שמחשבים לפי המולד הנראה אפילו לגבי מילה בשבת (וחולק על המסורת בפסקי תשובות).
וכך כתב לגבי דעת הגרש"ז אוירבאך (שם עמ' קכט): "והגרשז"א זצ"ל חשש לשקיעה המישורית לעניין דינים מדאורייתא כברית מילה בשבת וכו' אף לענין דיעבד ופסק לדחות הברית ביום נוסף במי שנולד אחר השקיעה המישורית קודם השקיעה בלוח".
מסקנה
נלענ"ד שלגבי ברית מילה למי שנולד אחר השקיעה במישור ולפני השקיעה בגובה (הנראית) הרשומה בלוחות, יש להחמיר8 ולחשב עפ"י השקיעה במישור הן בחול והן בשבת9.