חבל נחלתו כז נד
סימן נד
הנחת תפילין טמאות
שאלה
האם מותר ומצוה להניח תפילין טמאות או להניח כאשר האדם טמא והתפילין טהורות – בזמן שיתחדשו דיני טומאה וטהרה?
תשובה
א. תפילין (הבתים ולא הפרשיות) הם כלי עור כיון שיש להם בית קיבול ונטמאים מטמא מת או מן המת עצמו. כך דברי הרמב"ם בפה"מ (כלים פי"ח מ"ח): "תפלין של ראש יש בו ארבעה בתים מכניסין בכל בית מהן פרשה מארבע הפרשיות, וכל בית מהן כלי קבול בפני עצמו, ושם כל בית מארבעה הבתים קציצה. אמר כי תפלין של ראש אם נטמא במת ונעשה אותו העור אב הטומאה בלי ספק"... אם שהו באוהל המת או אם תפילין נגעו במת נעשו אב הטומאה (כגון ל"ע שנהג עם תפילין עליו, ונהרג בתאונת דרכים) והם מטמאים את המניחם והופכים אותו להיות ראשון לטומאה אשר צריך לטהרתו טבילה והערב שמש.
וכן עולה מדברי הרמב"ם (הל' טומאת מת פ"ה ה"א): "כל המתטמאין מחמת המת בין אדם בין כלים טמאים טומאת שבעה, כיצד אדם או כלי שנגע בדברים שמִטמאין מן המת במגע, או שנטמא באהל בא' מדברים שמִטמאין באהל, וכן אדם שנשא דברים שמטמאין מן המת במשא, הכל טמאים טומאת שבעה שנאמר כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים".
לפי דברי הרמב"ם ישנם לתפילין שני מצבים מחמת טומאת מת: טמאים שבעה ימים ממגע מת או באוהל המת אשר צריכים טבילות והזאות מי אפר חטאת להיטהר מטומאת מת. או תפילין טמאים טומאת יום אחד אם נגע בהם טמא מת וצריכים טבילה והערב שמש להיטהר.
ב. אפשרות שניה של טומאה היא מן הזב כאמור ברמב"ם (הל' מטמאי משכב ומושב פ"א ה"א): "הזב והזבה והנדה והיולדת כל אחד מארבעתן אב מאבות הטומאות, מטמאין כלים במגע, ומטמא אדם במגע ובמשא, ומטמא משכב ומושב ומרכב מתחתיו ועושה אותן אב טומאה, ומטמא מדף על גבו".
כיון שנשים אינן מניחות תפילין, עיקר הטומאה במקרה זה ממגע הזב או שנשאו ע"י הזב. הטומאה ליום ואם הטביל התפילין ביום ועבר הערב שמש – טהורות.
השאלה היא אם לאדם תפילין טמאות בלבד האם יניחן, כאשר אם התפילין נגעו במת מטמאות אותו. כמו כן אם האדם טמא מת או זב והתפילין טהורות האם יניח ויטמא את התפילין?
לכאורה חיוב מצות תפילין הוא מוחלט וקבוע ואינו תלוי בטומאה וטהרה לא שלהם ולא של המניח1.
ג. בשו"ת בשמים ראש (סי' כא) כתוב לגבי הנחת תפילין בטומאה בזמן הזה: "ובעיקר הדין של הנחת תפילין אומר לך מה שאני סובר והוא שלדעתי אין ללבוש תפילין בימי טומאה כלל". מטעם שאין גוף הטמא נקי ואע"פ שמותר בטומאת מת מפני שהותרה בציבור, ומפני שא"א להימנע ממנו אבל בשאר טומאות לדעתו אין להניח, וכן מפני שאסור לטמא את התפילין. (ואע"פ שרוב התפילין בימינו הם מגע טמא מת – ראשון לטומאה).
ד. בבאור על ספר המצוות לרס"ג (הרב פערלא, עשין עשה ב) הקשה על שו"ת בשמים ראש:
"ולכן היה נראה לי לצדד כוונה אחרת בדברי רבינו הגאון ז"ל שם, והוא ע"פ מאי דחידש בתשובות בשמים ראש (סי' כ"א) דאסור ללבוש תפילין בימי טומאה כלל מפני שני טעמים. חדא מפני שהתפילין צריכין גוף נקי ונקיות סניף מטהרה ואין הטמא נקי. ועוד לפי מאי דקיי"ל כרבה בר"ה דאמר (בפ"ק דשבת) ובשאר דוכתי דחייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ק"ו מציץ שאין בו אלא אזכרה אחת ואמרה תורה והי' על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן כמה אזכרות על אחת כו"כ עיין שם. ומעתה לפי מאי דתנן שלהי עירובין שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו שלא להשהות הטומאה דברי ריב"ב. ר"י אומר בצבת של עץ שלא לרבות הטומאה. ופירש"י ז"ל כהן מוציאו בהמיינו ואף על גב דמטמא ליה לאבנט שהוא קודש הכי עדיף שלא להשהות הטומאה בעזרה עכ"ל וכן בגמרא שם בד"ה שהויי טומאה כו' כתב וז"ל שהויי עדיף מאפושי טומאה דהא אבנט נמי מידי דקודש הוא עכ"ל עיין שם ומבואר מזה דאיכא איסורא דאורייתא לטמא בגדי כהונה. וק"ו לציץ שיש בו אזכרה וק"ו בן ק"ו לתפילין שיש בהן כמה אזכרות כדברי רבה בר"ה. וכיון דהאידנא אי אפשר לשמרן בטהרה מוטב שלא להניחם עכת"ד שם".
"אלא שבאו שם שני הטעמים כאחד בערבוביא. והוא תמוה טובא. דבאמת המרחק רב ביניהם ונפק"מ טובא לדינא. דלטעם השני אין האיסור אלא משום דאסור לטמא את התפילין ואם כן היכא דכבר נטמאו התפילין שוב ליכא שום איסורא בהנחתן2. ודוקא בהנחת תפילין טהורין הוא שיש מקום לאסור מהאי טעמא. אבל לטעם ראשון אין חילוק בזה ובכל ענין אסור לטמא להניח תפילין. ועוד דלטעם השני אין לנו לאסור להניח תפילין אלא לזב ומצורע וטמא מת וכיו"ב שהם אב הטומאה לטמא אדם וכלים. אבל טמא שרץ ונבלה וכיו"ב כיון דאינם אלא ראשון לטומאה ולא מטמאי אדם וכלים אין מקום לאסרם בהנחת תפילין. דהרי תפילין דין כלים יש להם דלא מקבלי טומאה אלא מאב הטומאה. וכמבואר להדיא במתניתין דכלים (פי"ח מ"ח) דתנן תפלה ארבעה כלים וכו' עיין שם. ולפי זה למאי דכתב שם בבשמים ראש מיד אחר זה וז"ל ואמנם לא משום שאנו טמאי מתים יאסור דטומאת המת דחויה היא בצבור וכמו דנדחה בעבודה וביאת מקדש ה"ה נמי למצוה שזמנה קבוע ואי אפשר בלאו הכי וכל יום זמנה אבל טומאת קרי לא נדחה בעבודת צבור עכ"ל עיין שם".
"ולפי זה לדבריו אין מקום לאסור הנחת תפילין אלא לבע"ק. ואם כן הדבר תמוה דהרי לטעם השני אין מקום כלל לאסור בע"ק בהנחת תפילין. דהרי משנה ערוכה היא בפרק בתרא דזבים (משנה י"א) דבע"ק כמגע שרץ. ומבואר בפיה"מ להרמב"ם והרע"ב שם דהיינו לומר דאינו אלא ראשון לטומאה כמגע שרץ עיין שם. וכ"כ הרמב"ם (בפ"ה מהלכות אבות הטומאה ה"א) עיין שם ובר"ש (ריש פ"ק דכלים) וכן כתב בפי' הרא"ש שם עיין שם. וכ"כ התוס' בנדה פרק המפלת (כ"א ע"א) בד"ה אלא מעתה כו' ובמאירי פ"ק דיומא (ו' ע"א) עיין שם. וכן העלה באריכות באור זרוע ח"א (ס' קי"ח) עיין שם בדבריו ז"ל. ואם כן אין בע"ק מטמא תפילין שיש להם דין כלים דלא מקבלי טומאה אלא מאב הטומאה. ואין מקום לאסור בע"ק בתפילין אלא לפי טעם הראשון דתפילין צריכין גוף נקי. ואם כן למה הביא הטעם השני דהרי לפי טעם זה אדרבה יש להתיר בע"ק בהנחת תפילין. מיהו י"ל דנפק"מ לענין שאר הטומאות שאין נדחין בצבור כזבין וטמאי שרץ ונבלה כמש"כ הרמב"ם (בפ"ד מהלכות ביאת מקדש הי"ב) עיין שם ובמש"כ הר"ב לח"מ (ריש פ"ז מהלכות ק"פ) עיין שם. וכן נפק"מ לענין מצורעים. דאע"ג דבזה"ז אין נזקקין לטומאת נגעים דליכא כהן מיוחס. מכל מקום לפי מה שהעלה הר"ב שאילת יעבץ (ח"א סי' קל"ח) דבסימנים מובהקים לא בעי כהן עיין שם. ואם כן איכא טומאת נגעים גם לדידן בזה"ז. וטומאת נגעים אינה נדחית אפילו בצבור. וגם כי בטומאות הללו אין לדון אף בזה"ז משום טומאה דחויה בצבור. דדוקא טומאת מת היא טומאת צבור בזה"ז אבל טומאת שרץ ונבלה וזבין ומצורעין ובועלי נדות אינה ברוב צבור גם לדידן בזה"ז. מיהו לפי מה שפסק הרמב"ם (בפ"ד ה"ט מהלכות ביאת מקדש) גם קרבן יחיד שקבוע לו זמן דוחה שבת וטומאה. וכ"כ התוס' בפסחים (ע' ע"ב) בד"ה הא ודאי וכו' עיין שם. ועל כל פנים כיון דטומאות הללו אינן נדחות לעולם אם כן גם לפי טעם השני זבין ומצורעין ובועלי נדות אסורין בתפילין. דהו"ל אב הטומאה ומטמאין את התפילין. אלא דבע"ק וטמאי שרץ ונבלה דלא הו"ל אלא ראשון לטומאה לא מיתסרי אלא לפי טעם ראשון. אבל לפי טעם השני מותרין".
עולה מדברי הגרי"פ פערלא שטעמיו של הבשמים ראש סותרים זא"ז. הטעם הראשון הוא מצד טומאת האדם שאינו ראוי שיניח תפילין (וזה לא מצוי בשום מקום בש"ס), והטעם השני מחשש טומאה לתפילין. ולפי הטעם הראשון כל טמא אסור ולפי הטעם השני רק כאלה שיכולים לטמא את התפילין. ועצם דברי הבשמים ראש מחודשים מאד.
ה. בארחות חיים (הלכ' תפילין סימן ב) כתב לגבי דורותינו:
"וכל הטמאים חייבים בתפילין כטהורים. וכל הפטורים מק"ש פטורים מתפילין. וכתב הר' יונה בעל קרי מותר להניח תפילין בלא טבילה וכ"כ הבעל האשכול. ובתשובת הגאונים המשמש מטתו אם יכול לשמור עצמו שלא יתלכלך בטומאה ויוכל לכוין מקום נגיעת הטומאה רוחץ אותו מקום בלבד ויניח תפילין או יתבטל מתפילין אותו היום ע"כ".
ולא חש לטעמי שו"ת בשמים ראש.
ו. אם לא נתייחס לדעת הבשמים ראש3 נראה שכאשר יתחדשו דיני טומאה וטהרה בע"ה, מותר להניח תפילין טמאות, אולם יש לחלק בין כאלו שהיו על המת בשעת מיתה או באוהל המת והן מטמאות אדם להיות ראשון לטומאה, לכאלה שטמא מת או זב נגע או נשא אותן.
בסוג הראשון לכתחילה אין להניח שכן האדם הופך להיות ראשון לטומאה וצריך טבילה והערב שמש.
בסוג השני הן לא מטמאות את האדם ולכן אין בעיה להניחן.
וה"ה לגבי אדם טמא בתפילין טהורות, אם הוא אב הטומאה הוא יטמאן ולכן מן הראוי שלא יניחם אא"כ אין לו שום אפשרות אחרת, ואם הוא ראשון לטומאה יכול להניחם שכן אין הם נטמאים מטומאתו כדין כלים.
אדם שהוא והתפילין שניהם אבות הטומאה או שניהם ראשון לטומאה יכולים להניח.