חבל נחלתו כז מו
סימן מו
קבלה על הלוואה שנשמטה בשביעית
שאלה
הוצע לָרבים לקיים מצות שמיטת כספים. אמנם, לרשום פרוזבול על הלוואות גדולות שהלוו כדי שלא תישמטנה, אבל להוסיף ולהלוות למוסד צדקה סכום שהם מוכנים ליתן לצדקה, ובליל ר"ה תשפ"ג ההלוואה תשמט ובכך הם יקיימו מצות שמיטת כספים.
האם לאחר שההלוואה נשמטה, מותר לקבל מהמוסד 'קבלה מוכרת למס'1?
תשובה
א. קיום מצות שמיטת כספים בדרך זו היא חידוש. וכי היכן כתוב שצריך להלוות כדי להשמיט, נצטוינו במי שיש לו כבר הלוואה שישמיטנה. בהלוואה עצמה ללא רבית יש גמילות חסדים (עי' חפץ חיים – אהבת חסד ח"ב פרק יג), והתורה ציוותה בשנת השמיטה על צעד נוסף של שמיטת ההלוואה, ובכך להקל עוד יותר על הלווים. אבל להלוות כדי להשמיט לא שמענו.
שמיטת כספים היא מצוה קיומית – שאם נקלע למצב – צריך לקיימה, ואמנם בציצית שאף היא מצוה קיומית עונשים בשעת ריתחא על ביטולה אף שהיא תלויה בבגד בן ד' כנפות (מנחות מא ע"א). אבל בשאר מצוות קיומיות לא מצאנו חיוב להיכנס ולהתחייב בהן.
וכן דברי הרמב"ם (הל' ברכות פי"א ה"ב): "יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואלו הן הנקראין חובה, לפי שאדם חייב על כל פנים לעשות, ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב, וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה"...
ולכן יש לראות בדרך הקיום הזאת של מצות השמטת כספים יותר זכר למצוה ולא קיום מצוה2.
ב. עמותה המקבלת כספי צדקה חייבת לרשום כל סכום שניתן לה כצדקה ולהוציא עליו קבלה מוכרת למס. אם ניתנה הלוואה – היא צריכה להרְאות בספרי חשבונותיה שהיא מגישה לרשם העמותות שהיא החזירה את ההלוואה. בחוקי מדינת ישראל לא מופיע המושג שמיטת כספים, ולכן אין אפשרות לרשום הלוואה כנשמטה. ועל כן במקרה הנוכחי היא צריכה לרשום את הסכום שקבלה כצדקה ולהוציא עליו קבלה כחוק. אמנם היא צריכה לכתוב זאת אחר ראש השנה שאז נשמטה ההלוואה והרי היא צדקה, ובינתיים תוציא קבלה זמנית.
ג. הקבלה שהיא תמסור לנותן ההלוואה יוצרת מצב מעניין. הוא 'מפיק רווחים' ממצוה שקיים. ובניגוד לצדקה שהוא נתן על מנת לקבל קבלה מוכרת למס (ואף מההחזרים שקיבל הוא צריך לתת מעשר כספים) – כאן הוא מרויח שליש מהמצוה.
לדוגמא, הוא קיים שמיטת כספים ב–1000 שקל ויקבל תמורת קיום המצוה בהחזר מס הכנסה סך 333 שקל.
ד. אלא שאין ליטול שכר על מצוות (עי' בספרי כרך ב' סימן נד) – "מה אני בחינם אף אתם בחינם" וכאן הוא נוטל שכר!3
לכן לענ"ד:
אם נכנס לענין לשם קיום מצות שמיטת כספים עליו לתת את כל הסכום שקיבל כהחזר מס הכנסה מאותה הלואה – לצדקה כדי שלא יהנה ממנה.
אם נכנס רק כדי לתת צדקה חייב לתת על ההחזר מעשר כספים בלבד ולא לתת את כולו לצדקה (עי' ח"ח סי' כט).
הערת הרה"ג יעקב אריאל – רב העיר רמת גן (לשעבר)
שאלתם, היכן כתוב שצריך להלוות ע"מ להשמיט?
יש מצות הלוואה כל השנים שנאמר "אם כסף תלוה את עמי" וידוע ש"אם" זה אינו רשות אלא מצוה (ור' גו"א שהסביר מדוע בכ"ז כתבה התורה "אם") ור' רמב"ם הל' מתנ"ע פ"י ה"ז:
"מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה"...
ובפרט בשמיטה שאדם לא חושש משמיטת הכספים ומלוה לכתחילה לאביון ע"מ שההלוואה תישמט. הוא מקיים מצות צדקה בהידור. והדברים מפורשים בתורה:
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ... נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיך"ָ...
הרמב"ן בסהמ"צ לרמב"ם (שכחת הלאוין מצוה יז) מנה את "נתון תתן לו" האמור בשמיטה כמצוה מה"ת:
"שנמנענו גם כן שלא ייחר בעינינו בתתנו צדקה לעניים ולא נתן אותה אליהם בעין רעה והוא אמרו ית' (שם) נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו ...וזה גם כן זכרו בעל ההלכות (אות קצב)"...
גם הרא"מ בס' היראים סימן קסז [דפוס ישן - מח] מנה את שתי המצוות פתח תפתח ונתן תתן במניין המצוות.
הרמב"ם שלא מנה זאת במניין המצוות, מפרש שאינו מצוה בפנ"ע אלא חיזוק למצות צדקה. משמע שהלוואה בשנת השמיטה היא מצוה גדולה יותר מבשאר השנים.
ומכיון שיכול היה לכתוב פרוזבול ובכוונה נמנע ומשמיט את ההלוואה צדיק ייאמר וצדקה גדולה עשה, ורשאי לקבל החזר של המס. אלא שעליו להפריש מעשר מהחזר המס.
תשובת המחבר
ידעתי חיוב הלוואה, אבל הלוואה לשם השמטה – לא נזכרה בשום מקום, והיא 'המצאה' של ימינו.