חבל נחלתו כז כז
סימן כז
הדלקת נר חנוכה ע"י נכרי עבור ישראל המברך
שאלה
קשיש מישראל שאינו יכול בגלל מוגבלות גופנית להדליק נר חנוכה, ויש לו מטפל נכרי. האם יכול הקשיש לברך, ולשלוח את הנכרי להדליק לו את נר חנוכה, או שחייב להדליק ע"י אדם מישראל, ואם חייב להדליק דוקא ע"י בר חיובא ולא קטן, האם יכול לאחר הדלקת נכרי נר חנוכה, לברך את ברכת הראיה?
תשובה
א. נאמר בשבת (כב ע"ב):
"מאי הוי עלה? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: חזינא אי הדלקה עושה מצוה – מדליקין מנר לנר, ואי הנחה עושה מצוה – אין מדליקין מנר לנר. דאיבעיא להו: הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה – תא שמע. דאמר רבא: היה תפוש נר חנוכה ועומד – לא עשה ולא כלום. שמע מינה: הנחה עושה מצוה – התם: הרואה אומר לצורכו הוא דנקיט לה. תא שמע. דאמר רבא: הדליקה בפנים והוציאה – לא עשה כלום. אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה – הדלקה במקומו בעינן. משום הכי לא עשה כלום. אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה אמאי לא עשה ולא כלום? – התם נמי; הרואה הוא אומר לצורכו הוא דאדלקה. תא שמע, דאמר רבי יהושע בן לוי: [כג ע"א] עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה ומדליקה. אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה – שפיר. אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה, האי מכבה ומדליקה? מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה! ועוד, מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה שמע מינה: הדלקה עושה מצוה, שמע מינה. והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה, הדליקה חרש שוטה וקטן – לא עשה ולא כלום. אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס".
פרש רש"י (שבת כב ע"ב):
"אי הדלקה עושה מצוה – אי המצוה של חנוכה תלויה בהדלקה – מדליקין, כדאשכחן במנורה".
"ואי הנחה עושה מצוה – ועיקר מצותה תליא בהנחה".
באר הריטב"א (שבת כב ע"ב):
"אמר רב הונא בריה דרב יהושע חזינן אי הדלקה עושה מצוה מדליקים מנר לנר וכו'. יפה פרש"י ז"ל דודאי איכא מצוה בהדלקה אלא בעינן למימר דנחזי אי עיקר מצוה בהדלקה אי עיקר מצוה בהנחה, ואי הדלקה עיקר מצוה מדליקים מנר לנר ואפי' בקינסא דהא לצורך הדלקה דמצוה הוא וליכא בזויי מצוה קמייתא, ואי הנחה עיקר מצוה אין מדליקים מנר לנר דהויא צורך הדלקה זו כעין דבר של חול...". וכ"פ הרא"ש (שבת פ"ב סי' ז).
סיכם המאירי (שבת כב ע"ב):
"נחלקו בגמרא בהדלקת נר חנוכה אם הדלקה עושה מצוה אם הנחה עושה מצוה ועל דעת האומר הנחה עושה מצוה אין קפדים בהדלקתה תדלק במקום שירצה ועל יד מי שירצה ובלבד שיניחנה בן דעת במקום הראוי אחר שהודלקה. וכן אם היתה הנר מאליה במקום הראוי לה והודלקה שם צריך להגביהה ולחזור ולהניחה שהנחתה אחר הדלקתה היא המצוה ומ"מ הלכה שהדלקה עושה מצוה וכמו שאנו מברכים להדליק ולא להניח ומעתה צריך שידליקנה בן דעת ובמקומה הראוי הא אם הדליקה חרש שוטה וקטן אפילו במקומה או בן דעת שלא במקומה ואח"כ הניחה במקומה אין זה כלום מעתה היה תופש נר חנוכה ועומד אינו כלום וכן הדליקה לפנים והוציאה בחוץ ואף באלו אתה רשאי לצרף טעם אחר בפיסולו שהרואה אומר לצרכו הדליק וכן אתה למד מדין הדלקה עושה מצוה שעששית שהיתה דולקת והולכת כל היום למוצאי שבת צריך לכבותה ולהדליקה ואין צריך להגביהה כדי להניחה לשם מצוה".
וכ"כ בפסקי רי"ד (שבת כב ע"ב):
"דאיבעיא להו הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה. פי' אף על גב דתרויהו קא עבדינן, מיבעיא לן עיקר המצוה מה היא, ונפקא מינה שלא לעשותה על ידי חרש שוטה וקטן כדלקמ', דאי הדלקה עושה מצוה והיא עיקר לא מדלקינן לה על ידי אילו, אבל הנחה עבדי. ואי הנחה עיקר, מדלקי ולא מנחי. ואסיק' דהדלקה עושה מצוה, והיא עיקר המצוה, ומשום הכי מברכינ' להדליק נר שלחנוכה ולא מברכי' להניח. והשתא דאמרת הדלקה עושה מצוה, הדל[י]קה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום. אשה ודאי מדלקה דאמ' ר' יהושע בן לוי אשה חייבת בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס".
עולה שהמצוה היא ההדלקה ולכן מי שאינו בר חיובא אינו יכול להדליק נר חנוכה.
והרמב"ם (הל' מגילה וחנוכה פ"ד ה"ט) כתב מפורש: "נר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן או גוי לא עשה כלום עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה".
העיר הפני יהושע (שבת כג ע"א): "בגמרא ועוד מדקא מברכינן כו' להדליק נר של חנוכה ש"מ הדלקה עושה מצוה. לכאורה נראה מזה דבנר של שבת דעלמא דמברכינן נמי להדליק נר של שבת היינו נמי משום דהדלקה עושה מצוה. וא"כ לפי"ז בעששית שדולקת מערב שבת בעוד היום גדול היה צריך לכבותה ולהדליקה כשהגיע זמן הדלקה כדאמרינן הכא לענין נר חנוכה ומלשון הפוסקים לא משמע כן אדרבה משמע להיפך דאף שהדליק בעוד היום גדול אפ"ה יכול לברך אח"כ בזמנה. ונראה לי דלא שייך הך מלתא דהדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה אלא בנר חנוכה לחוד שאינה עשויה לאורה לא מיבעיא למ"ד דאסור להשתמש לאורה אלא אפילו למ"ד דמותר להשתמש לאורה אפ"ה אין עיקר מצותה בשביל כך ומש"ה אי איתא דהנחה עושה מצוה היה צריך לברך להניח נר של חנוכה או וצונו על נר חנוכה משא"כ בנר שבת ויו"ט דעיקר מצותן לאורה משום שלום ביתו אם כן לכו"ע יש לברך להדליק ולא להניח כיון שאין האור אלא ע"י הדלקה"...
עולה עפ"י הגמרא והפוסקים שאין להדליק נר חנוכה ע"י מי שאינו בר חיובא, ובמצוה זו אף נשים הן בנות חיובא.
ב. העיטור (הלכ' חנוכה) כתב שקטן שהגיע לחינוך יכול להדליק, אף עבור אחרים: "ואסיקנא הדלקה עושה מצוה [דהא דאמר רבא וכו' לא עשה] ולא כלום לאו משום דהנחה עושה מצוה אלא הרואה אומר לצרכי' הוא דנקיט ליה. ואריב"ל עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולה למו"ש (מרבה) [מכבה] ומדליקה ש"מ הדלקה עושה מצוה הלכך הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום, ומסתברא כשלא הגיע לחינוך אבל הגיע לחינוך איכא מנהגא ואזלינן בתר מנהגא".
והובא בשולחן ערוך (או"ח סי' תרעה ס"ג): "אשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה; אבל אם הדליקה חרש שוטה וקטן, לא עשה כלום, ואף על פי שהניחה גדול; ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך, מותר".
ופסק המשנה ברורה (סי' תרעה ס"ק יג): "ויש מי שאומר וכו' – הנה לפי מה שסתם המחבר בסימן תרפ"ט ס"ב משמע דלמעשה אין לסמוך שיהיה הקטן יכול להוציא בהדלקתו לגדולים [אחרונים]".
וכ"פ בערוך השולחן (או"ח סי' תרעה ס"ה).
וכך כתב ברשימות שעורים (רי"ד סולובייצ'יק, ברכות טו ע"א):
"ועיין בשו"ע (או"ח סי' תרע"ה סעיף ג') שפסק שאם הדליק חש"ו נר חנוכה לא עשה כלום ויש אומרים שבקטן שהגיע לחינוך יוצאים. ובביאור הגר"א שם הקשה דהא ניחא אליבא דר"י המכשיר קטן לקריאת המגילה, אמנם קיי"ל כרבנן דקטן אינו מוציא את הגדול בקריאת המגילה (שו"ע סי' תרפ"ט סעיף ג'), וא"כ מהי סברת היש אומרים דקטן מדליק נר חנוכה ומוציא בהדלקתו את הגדול. ונראה לתרץ דבנר חנוכה חל החיוב על הבית – דהיינו שיהא נר חנוכה דלוק בביתו, ואם חל חלות שם חפצא של נר חנוכה בנר הדלוק בביתו כל בני הבית ממילא יוצאים יד"ח. ואף בקטן שהגיע לחינוך הרי הדלקתו הויא הדלקת חפצא של נר חנוכה ולכן יוצאים כל בני הבית מצות נ"ח, מאחר שיש חפצא של נר חנוכה דלוק בביתם".
ג. במקראי קודש על חנוכה (לגרצ"פ פרנק, סי' יא) דן האם אפשר לעשות שליח חש"ו ועכו"ם להדליק נר חנוכה. והביא שבספר 'חסד לאברהם' להגר"א תאומים (או"ח סי' פ) העלה את השאלה שמה שנפסל בגמרא הוא דוקא שלא בשליחות, אבל בשליחות מועילה הדלקתם מדין שליחות.
אמנם למעשה נראה שלא קיבל את דבריו.
וכן הביא זאת בחשוקי חמד (גיטין סו ע"א):
"...ובשו"ת זכר יהוסף (חלק ג סימן רמד) הקשה שהפמ"ג סתר עצמו, שבהלכות חנוכה (א"א סימן תרעט סק"א) כתב שאם קיבל שבת בפירוש צ"ע אם יכול לומר לאחר להדליק בשבילו, דנראה שהוא מטעם שליחות, וקיי"ל כל מילי דאיהו לא מצי עביד, לא מצי משויא שליח, ותירץ דלאו שליחות ממש הוא, כיון שההדלקה הוא בממונו, ואחר מעשה קוף בעלמא עביד. וקשה דהלא חל השליחות כיון דלא הוי אלא מחוסר זמן, ועוד דרק איסורא הוא דרביע עליה, ולמה לא מהני השליחות כמו שמועיל כשעשה שליח לכתוב גט לאשתו בשבת".
"ונראה לתרץ דבנר חנוכה אין את שתי הסברות שכתב הפמ"ג, דאין לומר שמהני שליחות בנר חנוכה מטעם שהוי מחוסר זמן, דהא בנר חנוכה כשיעבור הזמן של שבת, גם נתבטל מצות הדלקת נר חנוכה של אותו היום. וכן יתכן שלא שייך לומר את הסברא דאיסורא הוא דרביע עליה, אבל בלא האיסור יכול לקיים המצוה, דבשלמא בגט אילו יכתוב גט בשבת ויגרשנה הרי היא מגורשת, כמבואר בשו"ע (אהע"ז סימן קכג סעיף ה) 'הכותב גט בשבת או ביום הכפורים בשוגג, ונתנו לה הרי זו מגורשת', ומה שבמזיד לא הוי גט, היינו משום דנעשה מומר, יעו"ש. אבל בנר חנוכה אם הדליק בשבת במזיד, אולי לא קיים המצוה, דהוי מצוה הבאה בעבירה".
"ובשו"ת זכר יהוסף הקשה על השואל ומשיב שציין את הקושיא מהפמ"ג, שלא זכר מדברי עצמו שכתב (תנינא ח"ב סימן טו) שאפשר להדליק נר חנוכה על ידי אינו יהודי כיון דהוי שבות במקום מצוה לא גזרו, ואף דקיי"ל הדלקה עושה מצוה, ואם הדליקו חרש שוטה וקטן לא יצא, היינו להוציא אחרים אינם יכולים, אבל להדליק בשביל הישראל אפשר דשרי, ומה דאמרינן הדלקה עושה מצוה, היינו שבזה נתפרסם הנס, אבל אין נפקא מינה מי הדליקו. וא"כ אף נר חנוכה אפשר לעשותו בשבת ע"י נכרי. ואולי אפשר לתרץ דמה שיכול להדליקה על ידי נכרי, לא חשיב דאיהו מצי עביד, כיון שהוא בעצמו אינו יכול לעשותו".
"עוד הוסיף בשו"ת זכר יהוסף בשם הארץ צבי שחדש על פי דברי הנתיבות (סימן קפב סק"א) שהיכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה, היינו כשהמעשה אין לו קיום אלא על ידי השליחות, אבל בדבר שהמעשה אינו יכול להתבטל, אף אם יבטל השליחות, יש שליח לדבר עבירה, אם כן ה"ה לגבי מינוי שליחות, שאע"פ שהמשלח אינו יכול לעשות את המעשה, מ"מ אם המעשה אינו יכול להתבטל, השליחות קיימת, וממילא הכא נמי גבי נר חנוכה אף אי נימא דלא מצי משוי שליח במאי דלא מצי עביד, מ"מ כיון דהמעשה קיים א"כ ממילא יוצא גם כן ידי חובת קיום המצוה".
וכאמור לא נפסק כן למעשה.
ד. ראיתי לחקור, שאף אם אינו יכול לברך על הדלקת חש"ו ונכרי מפני שהדלקה עושה מצוה, אולי כל המחלוקת היא דוקא בברכה ראשונה של הדלקה אבל 'על הנסים' ואולי אף שהחיינו יוכל לברך הקשיש שאינו יכול להדליק בעצמו על הדלקת מטפלו.
והשאלה תלויה האם בגלל הדלקת הנכרי כל ההדלקה פסולה והרי זה כסתם נר של חול או שההדלקה כשרה שהרי סו"ס הנר דולק במקומו לשם נר חנוכה אבל 'להדליק' לא ניתן לברך עליו. ודעתי נוטה יותר לצד השני, שכן אין מעשה מיוחד בנר, וממילא נר הדולק במקומו בהוראת ישראל יש בו פרסומי ניסא, אלא שמעשה ההדלקה לא נעשה ע"י ישראל, ולכן לא ניתן לברך עליו להדליק.
וקצת ראיה מלשון הר"ן (על הרי"ף, שבת י ע"א): "אמר רב חייא בר אשי וכו'. הרואה נר חנוכה צריך לברך. העובר בשוק ורואה באחת החצרות נר דולק...". משמע שאין הרואה צריך לברר אם הנר הודלק לשם חנוכה, אלא ברכת 'על הנסים' היא על פרסומי ניסא, ופרסומי ניסא נעשה אף אם הנכרי הדליק עבור ישראל.
וכן אולי ניתן ללמוד מדברי שו"ת רבי עקיבא איגר (מהדורא תניינא סימן יג):
"ע"ד שאלתו במי שהדליק נר חנוכה בליל ח' ושכח לברך על הדלקתה ורק קודם שהדליק כולן, נזכר דעדיין לא בירך אם יש לו לברך או לא".
"נ"ל דברכת על הנסים ושהחיינו אם אירע כן בליל א' אף דמיד שהדליק הנר גמר מצות הדלקתו, מ"מ מברך אותם, דלא גרע מרואה דמברך נ"ח, דפשיטא אף לא בירך מיד בתחילת ראייתם, מ"מ מברך בעוד שרואם, ה"נ כן".
וכמובן אם מבינים שכיון שהדלקת חש"ו ונכרי פסולות וה"ז כנר של חולין אין ראיה מדברי רעק"א.
וכך אמנם כתב בספר אהל מועד (שער מועד קטן דרך א נתיב ו): "נר חנוכה שהדליקה חש"ו לא עשה כלום וצריך לכבותה ולהדליקה בן דעת".
ועדיין לא לגמרי ברור האם כיון שהדליקו חש"ו יכול להשתמש בשמן או שלאחר הדלקת חש"ו השמן מוקצה לנ"ח.
ראיה נוספת, למ"ד הנחה עושה מצוה הדלקת חש"ו ונכרי כשרה אע"פ שהדליקו. ואולי כל מחלוקתם היא בעצם ההדלקה אבל כשהנר דולק ע"י הדלקתם מקיים את מצות הדלקת נר חנוכה, ורק אם רוצה לברך מותר לכבות ולהדליק. וצ"ע.
בשו"ת להורות נתן (חט"ו סי' עו) סובר שיש לחלק בין מצות תפילין של יד שמצווה על קשירתם על ידו ורק בר חיובא יכול לקשור, לבין תפילין של ראש שמצותם שיהיו מונחים על ראשו, ואפילו נפלו על ראשו משמים קיים את המצוה, ובתוך דבריו משוה זאת להדלקת נ"ח ע"י חש"ו.
"ג) גם יש נפקא מינה היכי שהניח עליו תפילין מי שאינו בר חיובא, כגון חרש שוטה וקטן או עבד, דבתפילין של יד כיון שהמצוה היא עצם הקשירה, א"כ בעינן שמעשה המצוה ייעשה ע"י בר חיובא, ואם עשאו חש"ו אף אם הגברא עשאן שליח לקשור לו את התפילין, לא יצא, כיון דהני לאו בני שליחות נינהו ולא בני עשיית מצוה נינהו. וכמו שאמרו גבי נר חנוכה (שבת כג א) הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום. אבל בתפילין של ראש, כיון דהמצוה היא מה שהתפילין מונחים על ראשו, לכן אף אם הניח עליו את התפילין חש"ו או עבד, ג"כ יצא, כיון דהתפילין מונחים עכ"פ על ראשו, ונמצא שהוא עצמו מקיים את המצוה. והא דאמרו בע"ז (לט א) מעשה באשה אחת שנשאה לחבר והיתה קושרת לו תפילין על ידו ע"ש, וקשה מה מהני קשירת אשה. וצ"ל שסייעה בקשירה, ועיקר הקשירה נעשה ע"י החבר".
ומשמע מדבריו שאין להדלקת חש"ו שום משמעות בנ"ח.
ועוד ראיה שניתן להדליק ע"י פועל נכרי לפי המחנה אפרים (הל' שלוחין סי' יא) שכתב שהבונה מעקה ע"י פועל נכרי יכול לברך ברכת המצוות. ובנר חנוכה אין קדושה וכיון שההדלקה היא בממון הישראל השוכרו – הנר הוא נר חנוכה ויש בו פ"נ ואפשר לברך עליו 'על הנסים'.
ה. אחרי חיפוש מצאתי שכתב בהליכות שלמה (חנוכה, ההדלקה ס"ה):
"ולכאורה מסתבר דהיינו דוקא כשציוהו להדליק עבורו, אבל אם מדליק מעצמו בלא ציווי בעה"ב לא עשה ולא כלום. ומש"כ הפמ"ג (סי תרע"ט א"א סק"א) והמהרש"ם בדע"ת (סי' תרע"ג אות ב') דאם כבה נר חנוכה בערב שבת לאחר שכבר קבל עליו שבת ידליקנו ע"י עכו"ם, היינו דוקא בזה כיון שמעיקר הדין אינו זקוק להדליק. אמנם מפשטות דבריהם נראה שגם בעיקר מצות ההדלקה מהני ע"י עכו"ם, ומלבד שהוא תמוה גם צ"ע טובא דהא מפורש אמרו בגמ' דאם הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום. ומבואר ברמב"ם פ"ד ה"ט דה"ה אם הדליקה עכו"ם עבור ישראל. ולכן נראה שלדבריהם צריכים לומר לדברי הגמ' בחשו"ק מיירי רק כשהם הדליקו מעצמם, אבל אם בעה"ב אמר להם להדליק שפיר יוצא ידי חובתו, אע"ג שאינם בני שליחות. וחשיב כנדלק על ידו גם ע"י עכו"ם או קוף וכמו במעילה דשפיר חייב גם אם מעל ע"י חשו"ק אף שלכאורה מוזר מאד לומר כן, כי לכאורה נראה שגם אם פקח הדליק מאליו ג"כ לא עשה ולא כלום, וצ"ע".
היינו, כיון שבנר חנוכה השליחות מצומצמת (ובעצם אינה שליחות) אלא הוא מדליק לחבירו בביתו (ולכן גם בעה"ב מברך ולא השליח) לכן בציוויו של בעל הבית אף חש"ו וגוי וקוף מדליקים ויוצא בכך י"ח. והגרשז"א נשאר בכ"ז בצ"ע.
ו. למעשה אין לברך על נר שהדליקו חש"ו או גוי, והשליח יכול להדליק לו אבל לא לברך. ובדיעבד כשאין לו מי שידליק לו ורק גוי אפשרי שידליק לו – יורה לגוי להדליק ובעל הבית יברך.
לעי"נ דודי הרב חיים דרוקמן זצ"ל,
נלב"ע 'זאת חנוכה' תשפ"ג