חבל נחלתו כז א
סימן א- נטילת ידים שחרית לקטנים – מאיזה גיל?
שאלה
מאיזה גיל יש ליטול ידי קטנים או לחנכם לנטילת ידים.
תשובה
שאלה זו נידונה בפוסקים ולהלן יובאו דבריהם.
א. כתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי' ב)
"נשאלתי אם יש חיוב ליטול ידי הקטנים בנטילת ידים שחרית, ואם גם הם מטמאים המאכלים אם נוגעים בהם בידיהם בלי נט"י. ומהו גודל החיוב בזה כי ישנם מהאבות שחוששים לטומאת המאכלים ובאים על כך בסופה ובסערה והילדים הקטנים בהרבה פעמים נבהלים ובוכים מזה שלוקחים אותם בע"כ אל ברז המים בכדי ליטול ידיהם".
"תשובה. כבר הוזכר בפוסקים שמנהג העולם הוא שלא להקפיד בנטילת הקטנים שלא הגיעו לחינוך ולא לחוש לנגיעתם באוכלים, ורק ישנם המהרהרים אחר מנהג עולם זה, ונבאר הדבר".
"(א) הפרי מגדים בסי' ד' במשבצות סק"ז דעתו דגם קטנים מחויבים בנטילת ידים שחרית, וכותב: גם קטנים א"י למה אין נזהרים בזה וראוי לרחוץ ידיהם בכל בקר כי חמירא סכנתא מאיסורא. והעתיקו דברי פרמ"ג להלכה גם הדה"ח והארצות החיים בסעי' ה' והמשנה ברורה בסק"י. והגר"ח פלאגי ז"ל בספרו לב חיים ח"א סי' ס"ז כותב עפ"י דברי פרמ"ג אלה תוכחת מגולה להזהיר גדולים על הקטנים שיטלו ידיהם תיכף בקומם מהמטה בכל בקר שלא יטמאו האוכלים ומשקים. וכן מזהיר על כך גם בספרו רוח חיים על או"ח סו"ס ד' עיין שם".
ומדייק שאת הטעם 'חמירא סכנתא מאיסורא' לא הביאו הפוסקים, פרט לפמ"ג.
בהמשך הביא: "אך החיד"א ז"ל בספרו עבודת הקודש במו"ב סי' ב' סעי' ס' כותב בזה אזהרה חמורה ובלשון: ויזהיר לרחוץ ידי הבנים הקטנים כראוי ולא יטמאו כל אשר יגעו ותשרה הס"א בכל חס ושלום. ולפלא על הגר"ח פלאג'י ז"ל שלא הזכירו בדבריו שם".
"(ד) היעבץ בסידורו כותב בזה וז"ל: ונהגו להקל בנגיעת קטן שלא הגיע לחינוך ויש להחמיר אפי' מיום המילה ואילך וי"א דאסור מדינא לכן יזהר ליטול ידיהם שחרית עכ"ל".
"למדנו מדברי היעב"ץ דבדרך כלל אינו יוצא בסערה נגד מנהג העולם להקל בנגיעת קטן שלא הגיע לחינוך כי יש להם מקום לסמוך את מנהגם זה עפ"י ההלכה ורק בהיות וי"א דאסור מדינא עצה טובה קמ"ל לצאת גם ידי י"א אלה וליזהר ליטול ידיהם שחרית, וכמו"כ בתורת חומרא כותב דיש להחמיר אפי' מיום המילה".
"(ה) גם בשו"ע הגרש"ז [במהדו"ת שהתחיל לחבר] בסי' ד' סעי' ב' אחרי שמסביר דאין לחוש לנגיעת העו"ג מפני כי רוח טומאה זו אינה מתאוה לשרות אלא בכלי של קדש במקום קדושה שנסתלקה משם שהם גופות ישראל כשהם ישנים ונשמתם הקדושה מסתלקת מגופם וכו', מוסיף וכותב (וזה לפי הזוה"ק שמות די צ"ח): ומטעם זה נהגו להקל בנגיעת הקטנים שלא הגיעו לחינוך לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדוש באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצוות מן התורה ונעשו בני עונשים ותחילת כניסת נפש זו היא בחינוך לתורה ולמצוות שחייבו חכמים לחנך עכ"ל. ובשני חצאי לבנה מוסיף שם הגרש"ז וכותב: גם במצות מילה ולכן הנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו עכ"ל. למדנו מדברי רש"ז אלה, ראשית דלבד מה שגם הוא לא קיהה במנהג עולם זה להקל בנגיעת הקטנים שלא הגיעו לחינוך אלא עוד מטעם טעים מנהגא דא שהוא מפני שעדנה רוח הטומאה אינה מתאוה לשרות בקרבם, שנית נראה מדבריו שסובר כי רו"ר ממש שדברו חז"ל מזה אינו מתחיל לשרות על האיש הישראלי כי אם רק מבן י"ג שנה ויום א' לזכר וי"ב ויום א' לנקבה דאז בא עליו גמר ועיקר כניסת נפש הקדושה ולכן מתאוה אליו גם רוח הטומאה להדבק בו, ולפני זה מתחיל לשרות עליו רק מקופיא וקימעא במגביל לכניסת נפש הקדושה בו שמתחילה מעת שמתחיל להתחנך לתורה ולמצות ולכן יש כבר אז להקפיד עליו בנטילת ידים שחרית כדי לגרש כל רו"ר שבא עליו עם השינה. ושלישית, דבהיות כן דרוח הטומאה מתחיל לשרות במגביל לכניסת נפש הקדושה בו לכן בהיות דתחילת כניסת נפש הקדושה מתחילה ליכנס באדם הישראלי גם כבר מיד עם קיום מצות המילה בו לכן אף שאין עוד במגביל חלות של ממש מרוה"ט עד שיש לחייב מדינא בנט"י מ"מ כל הנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו".
"...ובכה"ג ראיתי בספר חסד לאלפים (=לבעל פלא יועץ) על או"ח סי' ד' סעי' י"ג דאחרי שכותב הדין דצריך להזהיר לנשים שיזהרו בנט"י שחרית ג"פ בסירוגין שלא יטמאו המאכלים, מוסיף וכותב בלשון ומה טוב ומה נעים לרחוץ ידי הקטנים המוטלים בעריסה כדי שיגדלו בטהרה גדולי הקדש. הרי דהבעל חסד לאלפים שינה את טעמו ולא כתב בטעמא דזהירות נטילת ידי הקטנים כדי שלא יטמאו המאכלים אם יגעו בהם כדכתב ברישא דדבריו גבי נשים, אלא כתב טעמא אחרינא כדי שיגדלו בטהרה גדולי הקדש והיינו דר"ל בזה דנהי שלגבי קטנים אין כלל חששא דנגיעת מאכלים דאף אם יגעו אין בהם בכדי לטמאותם, מ"מ יש בזה משום עצמות גידול הקטנים שיגדלו על טהרת הקדש נקי מכל שמץ של רוח טומאה"...
ב. הדגיש שם הצי"א:
"(ז) אחד הוא שראיתי להבעל רב פעלים בספרו בן איש חי ש"ר פ' תולדות סעי' ן' דס"ל דיש בזה גם משום שמירה שלא יטמאו המאכלים שיגעו בהם דכותב וז"ל: יזהר כל אדם ואדם לצוות את אשתו שתעשה כל יום ויום נט"י לילדים הקטנים אפי' שהם יונקי שדים מפני שלפעמים פושטים ידם ונוגעים במאכלים ויטמאום שתשרה סט"א על המאכל ההוא וגם זה הוא סגולה טובה לקטנים כדי שיגדלו בטהרה ויהיו גדולי הקדש כנז' בחס"ל עכ"ל. הרי דס"ל להבעל איש חי דיש בזה גם משום שמירה על המאכלים דאם יגעו בהם לפעמים לפני נטילה יטמאום, וס"ל דזהו הטעם העיקרי של חיוב הנטילה, וטעמו של החסד לאלפים הוא מוסיף כטעם נוסף לשבח דיש במנהג זה גם משום סגולה טובה לקטנים שיגדלו בטהרה. אך כאמור כפי הנראה נדמה שיחיד הוא הבעל איש חי בטעם זה דאיכא גם בקטנים יונקי שדים משום טומאת המאכלים. דסתמא דקטנים המדובר בפרמ"ג ויתר הפוסקים הנ"ל משמע שהמדובר ביכולים ללכת ברגליהם ומתחנכים כבר במצות".
"(ח) ללמד זכות על מנהג ישראל שלא נזהרים בנגיעת קטנים במאכלים לפני נט"י עפי"ד הגרש"ז הנ"ל ראיתי שכותב גם הגאון המהרש"ם ז"ל בדעת תורה על או"ח סי' ד' [שנדמ"ח], דכותב דמ"ש הפרמ"ג בדין קטנים עי' בשו"ע הרב ז"ל שכתב דנהגו להקל בקטנים שלא הגיעו לחינוך וכו'...".
"(ט) בגדולה מדברי שו"ע הגרש"ז הנ"ל כותב הגאון בעל דעת קדושים בספרו אשל אברהם או"ח סי' ד' סעי' ג', דכל הקפידה בנגיעה בלי נט"י שחרית לא שייך זה כ"א בגדול ממש בר מצוה משא"כ עד שמגיע למצות לא שייך בו גדר קפידות אלו כי זה לעומת זה וכמו"ש הרמב"ן עה"ת שכל המקודש יותר שמם יותר וכו' ועכ"פ נראה שבקטן שלא הגיע לחינוך פשיטא דכו"ע לא שייך בו קפידא הנ"ל עיין שם"...
ג. מסכם הציץ אליעזר:
"(י) היוצא מדברינו להלכה דמעיקרא דדינא יש מקום לומר דאין חיוב נט"י שחרית כי אם בגדולים ממש שהגיעו כבר למצוות, אך כמה וכמה מגדולי הפוסקים סברי דאיכא חיובא כבר כל שהגיעו לחינוך ובודאי יש להחמיר בזה, ואיכא בזה עכ"פ משום גדר מצות חינוך. וכל שעוד לא הגיעו לחינוך ליכא חיובא כלל מעיקרא דדינא, אמנם יש מקום של הידור בזה ובעיקר משום הרגלת גידולו של התינוק על טהרת הקודש, ולא משום נגיעה במאכלים. אבל אין לבוא על כך בהטלת אימה כל שהיא בבית ועל הקטנים שנבהלים כשתופסים אותם בע"כ ליטול ידיהם, אלא צריכים לכלכל הדברים במשפט ובאמירה נעימה ואין כל קפידא ועיכוב אם עד שירגילום לא יטלו בכמה פעמים את ידיהם, ואם יגעו במאכלים לא יטמאום כלל וכלל, ופשוט".
נראה לענ"ד שנטה להקל, שאין רו"ר בגיל כה נמוך וכן שאין צריך לחנך מגיל קטן. ולפי הבנתי יש כאן שלשה חיובים: מדין קדושה – מלידתו. מדין חינוך – מרגע שיודע ליטול ידים אעפ"י שאינו מבין מדוע. וחיוב כשהוא גדול.
וגיל חינוך הוא בערך משהולך ונוטל בעצמו דברים ומאכלים. ואז לענ"ד ניתן לחנכו שיטול ידיו בעצמו כשהוא קם בבוקר.
ויש פוסקים כמו הפמ"ג, הרב חיד"א והבן איש חי שהחמירו ליטול את ידיו מלידתו, וראוי לכתחילה להורות כך.
ד. כתב ב'דינים והנהגות לתינוקות שלא הגיעו לחינוך' (כתב עת: זרע יעקב, מאמר הרב יעקב יוסף ברבצ"ב אדלער1):
"ב) לגבי קטנים משמעות דברי הפוסקים שאין חיוב על האב מעיקר הדין לחנך התינוקות בנטילת ידים שחרית לפני גיל חינוך שהוא בני שלש שנים".
"ג) אמנם יש שכתבו שאף קודם שהגיעו לחינוך יש ליטול ידיהם שחרית כל שיכולין ליגע באוכלין ומשקין בידיהם, ומ"מ איתא בספרים להדר ליטול גם יונקי שדים, והוא סגולה שיתגדלו בקדושה".
"ד) לגבי הזהירות שלא לילך ד' אמות בלי נטילה, אין צריך ליזהר בתינוקות כ"ז שלא הגיעו לחינוך, ויכולין ליטול ידיהם גם אח"כ, אמנם נראה שלא להשהות הנטילה כ"כ, כדי שלא יבואו ליגע במאכלים קודם נטילה, ואם כבר אפשר להזהר שלא ירדו מהמטה בלי נט"י, טוב ונכון להרגילם בזה".
ונראה לי שדבריו בהדגשה הנכונה, היכן זאת הלכה והיכן מנהג טוב שראוי להנהיגו.