חבל נחלתו כו מט
סימן מט
כניסה לרשות חבירו ליטול את שלו
שאלה
לאדם מישראל נפל הפלאפון במרפסת של שכן מישראל (שאינו מכיר אותו). השכן כרגע בחו"ל ולא ידוע מתי הוא יחזור, ואין אפשרות ליצור קשר איתו. האם מותר להכנס למרפסת של השכן מבחוץ ולקחת את הפלאפון?
תשובה
א. השאלה היא: האם מותר להיכנס לחצר חבירו ללא רשות מחבירו – כיון שלא ניתן לקבל ממנו רשות, וליטול את שלו. ברור שהפלפון שנפל אינו הופך להיות של השכן.
נראה לי שמותר ומן הסיבות הללו:
ב. אם השכן היה כאן הוא היה משיב את הפלאפון בעצמו. וא"כ בסך הכל מזכים אותו במצוה של השבת חפץ לבעליו.
יתר על כן כמו שניחא לאדם לקיים מצוה בממונו כאשר אינו ניזק בכך כן ניחא ליה לשתתקיים מצוה בחצרו בלא שהוא ניזק.
כאמור בשולחן ערוך (או"ח סי' יד ס"ד): "מותר ליטול טלית חבירו ולברך עליה, ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת".
ורמ"א הגיה: "וה"ה בתפילין (נ"י פרק הספינה), אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו בלא דעתו, דחיישינן שמא יקרע אותם בלמודו (נ"י הלכות קטנות)".
ובאר הבית יוסף (או"ח סי' יד, ד):
"וליטול טלית חבירו בלא דעתו וכו'. זה לשון ספר מצות קטן (שם בהגהות אות ה) יש לברך על טלית חבירו אפילו בלא מתנה רק שיתן לו חבירו רשות ואפילו בלא רשות נמי דמסתמא ניחא ליה לאיניש דנעביד מצוה בממוניה מיהו טלית מקופל ומונח צריך ליטול רשות. והמרדכי (סי' תתקנ) כתב על זה ולי אני הדיוט נראה לי דאי מקפלו כבתחלה שרי או שמא כיון שהבעל מקפלו גלי דעתיה שמקפיד בדבר מלהשאילו עכ"ל. ובנמוקי יוסף (יב. ד"ה טלית) כתוב ובמקום שנהגו להניח טליתותיהן בבית הכנסת אם בא אדם להתעטף בה לפי שעה ולהחזירו במקומו מותר ולא חשיב שואל שלא מדעת גזלן הוי (ב"מ מא.) כיון דליכא הכא חשש כילוי קרנא ניחא ליה לאיניש דליעבד מצוה בממוניה מה שאין כן בספרים (שם כט:) דשמא יבא לקרות בהם הרבה עד שיקרע מרוב משמוש: ורבינו ירוחם (ני"ט ח"ג קסח ע"ד) כתב וזה לשונו ואותם שלוקחים ציצית שמוצאים בבית הכנסת בלא ידיעת בעליהם מותר דאמרינן (פסחים ד:) ניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בין בגופיה בין בממוניה ובלבד שיחזירנו שם מקופל כמו שהיה שאם לא החזירו מקופל ודאי לא ניחא ליה למאריה והוי ליה שואל שלא מדעת והוי גזלן ועליה אמר הכתוב (תהלים י ג) ובוצע ברך נאץ ה' עכ"ל וכן נראה שהוא דעת הרא"ש שכתב בפרק כל הבשר (סי' כו) ונהגו להתעטף בטליתו של חבירו אפילו בלא ידיעה וסמכו על זה דניחא ליה לאיניש דלעביד מצוה בממוניה ואם מצאה מקופלת יחזור ויקפלנה כבראשונה דאי לאו הכי לא ניחא ליה עכ"ל וכן עמא דבר".
וא"כ קרקע (מרפסת) אינה עומדת לשאלה ואין בה שואל שלא מדעת ואינה נגזלת וכל מה שיש בה הוא שימוש, והמדובר שאינו מלכלך ואינו מזיק וא"כ מדוע יאסר עליו להיכנס וליטול את שלו?!
על כניסה כזו אין נוטלים שכירות וכל שיש כאן הוא דריסת הרגל בחצר חבירו.
ג. מסוגיית זה נהנה וזה לא חסר מתבאר שאינו משלם על הנאה שנהנה משל חבירו. ואמנם לכתחילה אין כופים אדם ליהנות את חבירו, אלא אומרים לרוצה ליהנות משל חבירו אל תהנה, ורק בדיעבד אינו משלם על הנאתו מחבירו. כאמור בתוספות (ב"ב יב ע"ב ד"ה כגון זה): "ועוד הא דכופין על מדת סדום בזה נהנה וזה לא חסר היינו בשכבר דר בחצר חבירו שאינו מעלה לו שכר אבל הא פשיטא שיכול למחות בו שלא יכנס לדור בביתו אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר דהוה זה נהנה וזה לא חסר". אבל כאן ההנאה של הכניסה למרפסת חבירו היא חד פעמית להציל את שלו.
ונראה שבכה"ג כופים על מידת סדום. ולכן אפילו היה השכן לפנינו ואומר: איני רוצה שיכנס למרפסת ויטול את שלו ואף אני לא אביא לו – כופים אותו להנות את חבירו הנאה מועטת ולא להפסידו. ולכן אף כשאין השכן לפנינו מותר לבעל הפלאפון להיכנס וליטול את שלו.
וכן עולה מערוך השולחן (חו"מ סי' קנד ס"ח):
"אם באו שניהם כאחד לפתוח פתח כנגד פתח או חלון כנגד חלון ואין ביכולתם להשוות ביניהם וכל אחד אומר אני מוכרח לפתוח במקום זה ואתה תתרחק ותפתח להלאה רואין הב"ד אם אחד מהם אינו חסר במה שיתרחק ממקום זה והשני נהנה במה שיפתח במקום זה כופין את זה שאינו חסר דכללא הוא דכשזה נהנה וזה לא חסר כופין על מידת סדום ואם שניהם חסירים יעשו פשרה ביניהם ואם שניהם אינם חסירים אין ב"ד מחוייבים להזקק לזה ומי שיפתח קודם יתרחק חבירו ממנו [נ"ל]".
ולכן אף כאן כופין על מידת סדום וייכנס אף אם חבירו מוחה על כך, כיון שאינו חסר מידי, והלה נוטל את שלו.
ד. נאמר בבבא קמא (כז ע"ב): "בן בג בג אומר: אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות, שמא תראה עליו כגנב, אלא שבור את שיניו, ואמור לו שלי אני נוטל!". ואמנם מסקנת הסוגיא ששבור את שיניו בדין, כלומר על ידי הכרעת בית דין שמתירה לבעל החפץ ליטול את שלו.
וכך כתב המאירי (בבא קמא כז ע"ב): "מעתה מי שראה את שלו בביתו של חברו ומתירא שזה יחזיק בו, נכנס לשם לפני חברו כדי ליטול את שלו בחזקה, ואם הלה מונעו שובר את שניו ואומר לו שלי אני נוטל. ומ"מ אל יכנס שם דרך העלמה שמא יראה עליו כגנב אלא שאם עשה עשוי".
ולכן אם נכנס ונטל אין לחייבו בשום תשלום, אולם לכתחילה לא יעשה כן.
ה. נראה על כן שראוי שבעל הפלאפון יברר בין השכנים, אולי השכן שבחו"ל השאיר אצלם מפתח לדירתו, ויסביר להם את בעייתו, והם יוציאו לו את הפלאפון מהמרפסת בלא שיהיה שום חשד.
במידה והשכן לא השאיר מפתח לדירתו אצל אף אחד מן השכנים, ראוי שייקח שני שכנים מאותו בניין (ואם לא, שני אנשים נאמנים), יסביר להם את צרתו שהפלאפון שלו במרפסת של השכן שנמצא בחו"ל, ושהוא נכנס לחצר חבירו ליטול את הפלאפון, וייכנס לעיניהם כדי שלא יחשב כגנב, (והציעו לי שיצלם את כניסתו לרשות חבירו לשם ראיה נוספת).