חבל נחלתו כו מח
סימן מח
פנים חדשות בשבת
שאלה
מה מקור הדין ששבת היא פנים חדשות ולכן מברכים בה 'שבע ברכות' בסעודותיה?
תשובה
א. לא נלמד כאן את כל דין פנים חדשות בסעודות הנישואין ולכן נביא את סיכומו של ערוך השולחן, שכתב (אה"ע סי' סב):
סעיף כד
"מפשטיות דבריו (=של הרמב"ם) משמע דמה שצריכין לברך ז' ברכות בפנים חדשות הוא כדי שהאנשים החדשים שלא שמעו ברכות החופה ישמעו הברכות לצאת ידי חובתם אבל א"א לומר כן דאטו האנשים האלה חייבים הם בהברכות אלא דכך הוא עיקר העניין לדעת הרמב"ם ז"ל דהנה ברכות אלו הם לברך את הזוג שיצליחו ובדרך אגב נותנים ברכה לכבוד העם הנאספים ולהזכרת חורבן ירושלים כמ"ש והחיוב הזה מוטל על כל איש מישראל כשבא ליהנות לבית חתונת הזוג לברכם בזמן שמחתם בשבעת ימי המשתה והאחד המברך והאחרים שומעים ועונים אמן הוה כאלו כל העומדים ברכו את החתן והכלה וכיון שברכום פעם אחת יצאו ידי חובתם ולכן כשיש פנים חדשות שלא שמעו עדיין הברכות הרי לא בירכו עדיין את הזוג ומחוייבים לברכם ולכן עומד המברך ומברכם והם שומעים ועונים אמן ויצאו ידי חובתם. וזה שכתב הרמב"ם מברכין בשבילם כלומר מברכין בשבילם כדי שיצאו י"ח לברך את החתן ואת הכלה ואפילו אם יש אחד שלא שמע מברכין בשבילו ומ"ש והוא שיהיו י' אין כוונתו שהפנים חדשות יהיו עשרה אלא כלומר שעשרה אנשים יהיו בעת הברכות דאין ברכות חתנים בפחות מעשרה וכמ"ש בפ"י מאישות וכן הסכימו גדולי האחרונים [ב"ח וחמ"ח סק"ט] דאפילו בשביל אחד מברכים".
סעיף כה
"אבל רוב רבותינו פירשו הפנים חדשות באופן אחר דאפילו האנשים שהיו בשעת החופה ושמעו הברכות אם לא אכלו שם עד עתה סעודת נשואין נקראו פנים חדשות ומברכים בשבילם שבע ברכות אחר ברהמ"ז וכתב רבינו הב"י דכן פשוט המנהג. דלדיעה זו כוונה אחרת יש בפנים חדשות דכיון שימי שמחתם כל שבעת ימי המשתה מהראוי לברכם בכל יום ויום משבעת ימי המשתה ובאמת במס' סופרים פי"ט הל' י"א איתא שהיו נוהגים כל שבעת ימי המשתה בכל בוקר לומר שבע ברכות על הכוס בפנים חדשות אף בלא סעודה [עי' ב"י] אך אנחנו בלא סעודה אין מברכים דכן משמע בגמ' להדיא, וכשיש פנים חדשות הוא כשמחה חדשה ונאה לומר הברכות ובאין פנים חדשות אין השמחה גדולה כל כך ועיקר השמחה היא בעת הסעודה. ולכן כשיש פנים חדשות על הסעודה שעדיין לא אכלו הוה שמחה יתירה ומברכין כל הברכות ולדעת המס' סופרים יש שמחה חדשה בכל יום כשיש פנים חדשות אבל אם אין שמחה חדשה כגון דליכא פנים חדשות או לפי הש"ס שאינם בסעודה, אין מקום להשבע ברכות דלא נתקנו אלא לשמחה חדשה דלכן צריכין לומר אותם תמיד בסעודה ראשונה אף שאמרום בעת הנשואים וליכא פנים חדשות שלא שמעו הברכות משום דבסעודה הוה שמחה חדשה נגד שמחת החופה דלא כמו להרמב"ם ז"ל".
סעיף כו
"ולכן י"א שאינם נקראים פנים חדשות אא"כ הם בני אדם חשובים שמרבים בשבילם מאכל ומשתה ואפילו אם עכשיו אין מרבים בשבילם אלא שראוים לזה הוה פנים חדשות [ב"ח וב"ש] והטעם דכיון דבעינן שמחה חדשה אין נחשבת כחדשה אם אינם חשובים אבל כשהם אנשים חשובים נתוסף שמחה יתירה לבני החתונה וראוי לומר ז' ברכות וא"כ אף אם לא הרבו מאכל ומשתה בשבילם מה בכך ולאו בריבוי המאכל תלוי אלא בכבוד האנשים החדשים שראוי להרבות בשבילן אבל לדעת הרמב"ם ז"ל אפילו אם הפנים חדשות הוא אינו חשוב מברכין בשבילן כמ"ש".
עפ"י דברי ערוה"ש ברור מדוע הרמב"ם לא הביא את המנהג ששבת תחשב לפנים חדשות שכן לדעתו הוא דוקא כאשר באים אנשים נוספים שהחזן מברך גם עבורם את הזוג, ומה ענין שבת לכך. והדיון הוא לשיטה המסבירה פנים חדשות כאורחים שמרבים סעודה בשבילם והם גורמים לריבוי שמחה.
ב. מתוך הסבר ערוה"ש נעבור לשבת ופנים חדשות.
כתב תוספות (כתובות ז ע"ב):
"והוא שבאו פנים חדשות – אור"י דפנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה יותר, ושבת דחשבינן פנים חדשות דאמרינן באגדה1 מזמור שיר ליום השבת אמר הקדוש ברוך הוא פנים חדשות באו לכאן נאמר שירה התם נמי מרבין לכבוד השבת בשמחה ובסעודה".
עולה מדבריו שבנ"א שמרבים בשבילם את השמחה הם הנחשבים פנים חדשות (כשיטת רוב רבותינו), ושבת נחשבת ג"כ פנים חדשות מפני שמרבים בשבילה בשמחה ובסעודה.
והרמב"ן (כתובות ח ע"א) כתב: "ועכשיו לא נהגו אלא בשעת סעודה לפי שאין מתכנסין לשמח אותו אלא באותה שעה, אבל בששי בשבת ובשבת עצמה לפי שהחתן יוצא מביהכ"נ ומפקין כלתא מחדרה ונכנסין לחופה הם מברכין קודם סעודה שזו היא שמחה גדולה שמשמחין אותו העם, ואף על פי שבירכו בששי חוזרין ומברכין בשבת וסומכין להם בכך שאי אפשר שלא יהא בשבת אחד שלא היה שם אתמול, ואחרים אמרו שסומכין על מה שמצאו במדרש כיון שבא שבת באו פנים חדשות, וכך אומרים בתוספות, ואינו נכון בטעם".
וכ"כ הרשב"א (כתובות ח ע"א) והרא"ה (כתובות ז ע"ב) אולם בלא ההסתייגות מהסתמכות על המדרש. וכ"כ הר"ן (על הרי"ף, כתובות ג ע"א). וכ"פ הרא"ש (כתובות פ"א סי' יג), וכן הביא המרדכי (כתובות פרק בתולה נשאת רמז קלג).
והוסיף המאירי (כתובות ז ע"ב): "ועכשו נהגו לברך בשבת שבתוכה שבע ברכות בסדור על כוס אחד כיום החפה עצמו וממה שאמרו במדרש תלים מזמור שיר ליום השבת אמרו מלאכי השרת לפני הב"ה פנים חדשות באו לכאן בואו ונאמר שירה אלמא שבת עצמו פנים חדשות הוא ויש סומכין מכאן ליום טוב שחל בתוך השבעה שמברכין בה שבע ברכות ואין מכאן הכרח ולא עוד אלא שאף בשבת הוא סמך בעלמא והיאך אנו מגלגלין בו את היום טוב אלא שיש מפרשים הטעם מפני שאי אפשר שבשבת לא יהו שם פנים חדשות ואין זה כלום שאין דין פנים חדשות של בני אדם נאמר אלא בסעודה ומכל מקום אף המזקיקים כן ביום טוב יום שני מיהא אינו עוד פנים חדשות שכבר בטל חדושן ביום ראשון אלא שאף בשני ראיתי שנוהגים כן וראוי להניח מקום לשלום לכבוד חתן"...
עולה מדברי המאירי שאין מקור ברור לראיית השבת כפנים חדשות, הן מצד הקרואים והן מצד ההסתמכות על המדרש, ולכן לא נראה לו להוסיף שאף יום טוב יחשב לפנים חדשות וק"ו שלא יום טוב שני של גלויות, אע"פ שמודה שכך נהגו.
ג. מן הראשונים עפ"י המדרש עולה ששבת עצמה היא הפנים החדשות. וכ"כ במושב זקנים (בראשית ב, ב): "יתירה בשבת, ומכאן ראייה לאותן שמברכין בשבת ז' ברכות שאומרי' שהשבת עצמו נקרא פנים חדשות".
ויש לעיין בכך.
מצאתי בתיקוני זוהר (תקונא שתיתאה דף כא ע"א): "ועוד בכל עץ דא צדיק דאיהו עץ פרי עשה פרי למינו ודא יום השבת דתמן זוגא דשכינתא עם קודשא בריך הוא ותמן אית לה נייחא ועליה אתמר והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו דא עתו דצדיק דאיהי ליל שבת דצדיק מניה פרחין נשמתין חדתין בישראל ערב שבת דאתקריאו פנים חדשות".
וכן מצאתי בפירוש צרור המור (דברים פרשת כי תצא)2: "ועליו נאמר והיה כעץ שתול על וכו' אשר פריו יתן בעתו. שהיא ליל שבת שמשם פורחות נשמות חדשות בישראל שנקראו פנים חדשות".
נראה מן הדברים שהפנים החדשות הן הנשמה היתירה שיש לכל אחד מישראל בשבת, ויש לכך נ"מ להלכה כפי שיבואר.
ד. פסק הטור (אה"ע סי' סב): "ושבת וי"ט ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית אבל לא בסעודה שלישית".
באר הבית יוסף (אה"ע סי' סב): "ושבת וי"ט ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודות הלילה ושחרית אבל לא בסעודה שלישית. הטעם מפני שאינה עיקר כ"כ דהא איכא למ"ד דיוצא בה במיני תרגימה. וכתוב בארחות חיים שיש מי שאומר שאין אומרים ז' ברכות בי"ט אפילו ביום ראשון".
ובדרכי משה (הקצר אה"ע סי' סב ס"ק יב) חלק: "מצאתי במנהגים (ספר המנהגים לרי"א טירנא, מנהגי כל השנה אות יג) בהגהות סוף המנהגים במקום שכתוב המנהגים בקיצור כי הדרשה היא כפנים חדשות על כן נהגו לברך ז' ברכות בסעודה ג' של שבת כי נוהגים לדרוש".
והביא דברי הרמ"א אף בפרישה (ס"ק טז).
ובכנסת הגדולה (הגהות טור אה"ע סי' סב אות כה) כתב: "אבל לא בסעודה שלישית כו'. נ"ב: וכן כת' מהר"י וייל ז"ל בסימן קט"ו, וכ"כ הרמ"ע מפאנו בסימן מ' בשם ספר אגודה. אבל הוא ז"ל כתב דאף בסעודה ג' מברכין ז' ברכות".
ונראה כי לפי צרור המור ותקו"ז מברכים אף בסעודה שלישית כי סו"ס משתתפים בסעודה ישראל שהם הם הפנים החדשות ולכן ראוי לברך אף בסעודה שלישית. ואחר שכתבתי ראיתי שהביא בפתחי תשובה (אה"ע סי' סב ס"ק טז): "עיין בתשו' הרמ"ע מפאנו סי' מ' שכתב דסעודה ג' נמי מקרי פנים חדשות ע"פ הסוד בספר הזוהר ע"ש". ובש"כ.
ה. מחלוקת זו הובאה בשולחן ערוך (אה"ע סי' סב ס"ח):
"י"א שאינם נקראים פנים חדשות אלא א"כ הם בני אדם שמרבים בשבילם; וי"א דשבת וי"ט ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית, אבל לא בסעודה שלישית, וכן פשט המנהג".
ורמ"א הגיה: "ועכשיו נהגו במדינות אלו לברך ז' ברכות בסעודה ג', ואפשר משום דרגילים לבא פנים חדשות; וי"א מטעם דרגילין לדרוש, והדרשה הוי כפנים חדשות".
הערת הרה"ג יעקב אריאל, רב העיר רמת גן (לשעבר)
לדעת הרמ"א הדרשה היא הפנים החדשות בסעודה זו ויש להעיר שעל החתן להכין דרשה רצינית (אם בהלכה ואם באגדה) ולהודיע לציבור שאין להפריע לחתן בדרשה זו ע"מ שיוכלו לברך ז' ברכות.