חבל נחלתו כו מה


סימן מה

חינוך בית קברות

א. דין זה אינו ידוע וכש"כ בימינו שרק אנשי 'חברא קדישא' עסוקים בקבורת המת. ובכ"ז הנני מוצא חובה לפרסם את הדברים.

החיוב לקדש או לחנך בית קברות אינו כתוב בש"ס ובשו"ע. הוא הונהג כנראה ע"י החסידות מר"י בעש"ט זיע"א והלאה, וכנראה אין לו מקור קודם. כמו"כ הפסיקה הספרדית כלל לא הכירה מנהג זה. והביאו בשדי חמד מערכת אבלות סימנים פב ו-פג.

ב. כתב בגשר החיים פרק כז סימן יא – קנין בית קברות חדש:

"כשקונים קרקע לבית קברות חדש או אף כשמוסיפים קרקע לבית קברות הישן, נוהגים לומר בעת קנית הקרקע שקונים אותה על מנת או בלשון בתנאי (לדעתי רצוי לא לומר 'בתנאי' אלא בלשון 'כדי') 'שיבולע המות לנצח' שלא תהא בהקניה מחשש 'שלא לתן פתחון פה'".

"בהרבה קהילות נוהגים לאחר הקניה ולאחר שציינו שטח המקום שהקציעו לביה"ק – שבני הח"ק מקיפים את המקום החדש שבע הקפות (דוגמה לההקפות שהקיפו לקדש את העיר ירושלם ואת מקהמ"ק כאמור בשבועות ט"ז:). קודם ההקפות אומרים איזה מזמורי תהלים כגון ד' מזמורים הראשונים אח"ז ויהי נועם יושב בסתר כו' ופרשת הקטורת והברייתא דקטרת (ת"ר פטום הקטורת כיצד כו') והפסוקים שאחר הקטורת עד קדמוניות ואנא בכח. ואח"כ מקיפים את המקום לא פחות ממנין עשרה אנשים. את שבע ההקפות מתחילים להקיף מקרן מזרחית דרומית, ומקיפים והולכים לימין היינו שהולכים כל המזרח ואח"כ צפון ומערב ודרום, עד שחוזרים שוב לקרן דרומית מזרחית. ובכל הקפה אומרים ויהי נועם ויושב בסתר ואנא בכח. ואחרי ז' ההקפות אומרים שם העיר בתמניא אפי באשרי תמימי דרך (מזמור קיט בתהלים) וקרע שטן בתמניא אפי".

"ויש בזה מנהגים שונים בכמה קהלות מוסיפים גם תפלה מיוחדת שנדפסה בס' מענה לשון1. ומוסיפים לקרוא בחומש ג' הפסוקים בפ' קרח פי"ז י"א-י"ג. היינו מן 'ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה עד והמגפה נעצרה'. ואח"ז אומרים בישעי' מ"ב (י'-כ"א) מן 'שירו לה' עד ויגדיל תורה ויאדיר'".

"ויש קהלות הנוהגים לומר בכל הקפה ג' המזמורים ק"ב ק"ג ק"ד ואחריהם הפסוקים הנז"ל בישעי' מ"ב, ואומרים זאת בארבע הקרנות היינו בקרן א' אומרים ק"ב, בקרן ב' ק"ג, בקרן ג' ק"ד, בקרן ד' שירו לה' כו' מישעי' מ"ב. ובכל גמר הקפה כשחוזרים לקרן דרומית מזרחית אומרים אנא בכח". (מדובר עכ"ז בשאג"א החדשות י"ז, עין יצחק יו"ד ל"ד, ערך שי יו"ד שמ"ב, דברי חיים מהד"ת יו"ד קל"ה, קדש הלולים חלק נופת צופים, ושד"ח אבלות פ"ג)".

"פעה"ק ירושלם ת"ו ובשאר ערי אר"י העתיקות לא נוהגים בהקפות הללו, ולא רק הספרדים שבכלל אין יודעים מזה, אלא אפילו האשכנזים לא נוהגים בכך". ע"כ דברי גשר החיים.

כפי שהקדמתי לעיל, זה מנהג חדש, אולם כך נהגו גם בא"י במקום שאין מנהג שלא לקדש את בית הקברות.

ג. כתב בשו"ת דברי חיים (יו"ד ח"ב סי' קלה):

"אשר שאל בנידון הבית עלמין שבאים להוסיף עליו מה לעשות הנה לא שמעתי מרבותי דבר בזה ולפי דעתי שילכו החברה קדישא על הבית עלמין ויסבבו הבית עלמין ויאמרו הבקשה שאומרים בשעת סיבוב בית הקברות והיא כתובה בספר מענה לשון. והחברה קדישא יתענו מקודם או יפדו עצמם וגם בני העיר ירבו בצדקה באותו מעמד ויקיפו הבית עלמין ז' פעמים ויאמרו מקודם הד' מזמורים הראשונים שבתהילים ואחר כך ויהי נועם בכל ההקפה ואנא בכח ועתה הוא בדפוס מכתבי הקודש תלמידי הבעש"ט ז"ל [בסוף ספר נר ישראל מהמגיד מקאזניץ מועתק מן הבעש"ט] וה' הטוב ינחם אותנו ויאמר די לצרותינו וישלח עזרו מקודש בחיי ובבני ובמזוני רויחי. ה' ויגש תרכ"ז".

ד. כתב בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' שנז):

"ועל דבר הבית עלמין החדש במה מיחדין אותו ומקדשין אותו הנה לפי המבואר ר"פ שני דשבועות לענין קדושת העיר ירושלים כשקידשוה היו מסבבין את העיר והיו אומרים שיר של פגעים שהוא המזמור של יושב בסתר והוא מסוגל להבריח מזיקין (א"כ ראוי לאומרו גם כאן ביחוד ב"ע) וגם פיטום הקטורת מסוגל לעצור המות ולהבריח מזיקין ופגעים רעים ולפי מאי דאיתא שם שהיו מקדשין בשיירי מנחה דהיינו דברים הנאכלים וכו' מצד זה ראוי ג"כ לומר בשעת ההקפה איזה מזמורי תהילים שהרי עליהם ביקש דוד המלך שיאמרום שע"ז אמרו חכז"ל שאמר דוד ואגורה באהליך עולמים שעי"ז שיאמרו אותם יהיו שפתותיו דובבת בקבר וא"כ הם כמו שיירי מנחה שמקדשין בהן בהילוך סיבוב העזרה בפועל דמיון כעין שכ' הרמב"ן בחומש בפ' לך ה"נ הוי אמירת תהילים שביקש עליהם דוד המלך שע"י יגור עולמים וה"נ בית הקברות הנקרא בית עלמין המנהג לומר שם בשעה שקובעין ומיחדין אותו לבית עלמין איזה מזמורי תהילים המיוחדים".

"ומ"ש מעלתו שיש בידו קבלה להקיף שבע פעמים ובכל פעם יאמר ויכוון בשם אחד של שם מ"ב אנא בכח וכו' וגם איזה מזמורים המיוחדים וכתב לי ההעתק ואני לא שמעתי ואם קבלה הוא נקבל ולאחר שייחדו ויקדשו את הביה"ק החדש יקחו עצמם בני החבורה לפנות העצמות כמו שכ' מרן הגאון וביום שלאחר הפינוי ראוי לקבוע תענית על הבני חבורה והמתעסקים ולבקש מחילה מאת כל המתים עם כל העצמות שנקברו שם מחדש".

ה. וכך סיכם בשו"ת מלמד להועיל (ח"ב [יו"ד] סימן קלא):

"מה ששאלת אם יש איזה דינים לענין חינוך בית הקברות אעתיק לך מה שמצאתי בתשובות אחרונים".

"בשו"ת עין יצחק מהגאון דקאוונא סי' ל"ד כ' וז"ל והמנהג הוא כשקוברין את המת הראשון בביה"ק החדש דמתענים כל אנשי העיר כל היום ההוא ומרבים בצדקות ובתחנונים וכיוצא בזה. ובשו"ת מו"ר מהר"ם שיק סי' שנ"ז כ' וז"ל ועל דבר הבית עלמין החדש במה מיחדין אותו ומקדשין אותו הנה לפי המבואר ר"פ שני דשבועות לענין קדושת העיר ירושלים היו מסבבין את העיר ואומרין שיר של פגעים (שהוא יושב בסתר)... א"כ ראוי לאומרו גם כאן ביחוד בית עלמין... וגם פטום הקטרת מסוגל לעצור המות... והכי נמי המנהג לומר איזה מזמורי תהלים המיוחדים. ומה שכ' מעלתו (הוא הרב השואל) שיש בידו קבלה להקיף שבע פעמים ובכל פעם יאמר ויכוון בשם אחד של שם מ"ב אנא בכח וכו' וגם איזה מזמורים המיוחדים... ואני לא שמעתי ואם קבלה היא נקבל. והנה אם ירצה ימתין עד שקוברין המת הראשון ואז יתענו י' בני אדם יראים (כי קשה בזמן הזה לגזור תענית על כל העיר) ויאמרו בשחרית אחר סיום י"ח סליחות של שני בתרא עם פזמון שלש עשרה מדות של רחמים. וכמו איזה שעות קודם הקבורה ילכו קהל גדול לביה"ק ויקיפו אותו שבע פעמים ויאמרו מזמור ט"ז מ"ט, ואם יש הרבה שעות עד סוף ההקפות יאמרו עוד מזמור צ' ואותיות קרע שטן מתמניא אפי ופיטום הקטרת ויסיימו בשיר של פגעים דהיינו מזמור צ"א, ואח"כ יחפרו הכהנים קבר וטוב שידרוש הרב דברי כבושין"...

ו. הסביר בשו"ת שיח יצחק (סי' תעא):

"והנה הד"ג בוודאי זכור יזכור דברי שו"ת מהר"ם שיק [חיו"ד סי' שנ"ז] ושם נאמר, ועל דבר בית עלמין החדש, במה מיחדין אותו ומקדשין אותו, הנה לפי המבואר בריש פ' שני דשבועות [ד' ט"ו ע"ב], לענין קדושת העיר ירושלים כשקידשוה היו מסבבין את העיר, והיו אומרים המזמור של יושב בסתר שיר של פגעים שהוא מסוגל להבריח מזיקין, א"כ ראוי לאומרו ג"כ ביחוד בית עלמין, וגם פיטום הקטורת מסוגל לעצור המות ולהבריח מזיקין ופגעים רעים, ולפי מאי דאיתא שם שהיו מקדשין בשיירי מנחה, דהיינו דברים הנאכלים וכו', מצד זה ראוי ג"כ לומר בשעת ההקפה איזה מזמורי תהלים, שהרי עליהם ביקש דוד המלך עליו השלום שיאמרום, שע"ז אחכז"ל [יבמות צ"ו ע"ב] שאמר דוד אגורה באהלך עולמים, שעי"ז שיאמרו אותם יהיה שפתותיו דובבות בקבר, וא"כ הם כמו שיירי מנחה שמקדשין בהן בהילוך סביב עזרה בפועל, דמיון כעין שכ' הרמב"ן [בפ' לך], ה"נ הוי אמירת תהלים שביקש עליהם דוד המלך ע"ה שע"י יגור עולמים, וה"נ בית הקברות הנקרא בית עלמין, המנהג לומר שם בשעה שקובעין ומיחדין אותו לב"ע איזה מזמורי תהלים המיוסדים, וכותב עוד שם מנהג מקומות שמקיפין ז"פ וכו', עכ"ד".

"וישיש אחד הגיד לי שמנהג לקבור תרנגול שחוט בקבר, והוא ע"ד סגולה, ועל מנהג ח"ק אין לערער כאשר האריך החת"ס [ביו"ד סי' שכ"ז] בשו"ת שלו, ופשפשתי ומצאתי במעבר יבוק הגדול חלק שפת אמת [סוף פי"א], וכל"ק, ובשם ר"י החסיד כתבו שטוב לקבור תרנגול הנקרא גבר, לבל יעיר חמתו, עכל"ק".

ויעויין עוד במאמר 'קידוש בית קברות חדש וסדר חינוכו' של הרב בנימין שצ'רנסקי חבר הנהלת ח"ק גחש"א ת"א-יפו (בנתיבי חסד ואמת תשל"ה 71 – 76).

ז. לנושא זה הגעתי בעקבות מעשה שסופר לי על מורי הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ע"י שמחה זיו ז"ל איש קיבוץ אילת השחר שעבר לכמה שנים לקיבוץ שדה בוקר לשם חיזוקו בשנות הקמתו (היה מומחה ארצי לכרמים). וכך סיפר:

נפטר להם חבר בשדה בוקר, ורצו לקוברו במקום, אבל לא היה להם בית קברות ולא ידעו היאך קוברים. הם התקשרו לרבנות בבאר שבע, והרבנות השיבה שהקמת בית קברות ועשרה יהודים שיסעו לקיבוץ וקבורה תעלה להם כסף. הקיבוץ היה עני והתשובה לא מצאה חן בעיניהם, והם נתקו את הקשר עם הרבנות בב"ש. מישהו נזכר שיש 'רב קוק' בירושלים והחליטו ליצור קשר עמו. הרב השיב להם: וכי אין אצלכם עשרה יהודים?! ומסר שהוא בא מיד. וכך היה, אחר כמה שעות הוא הגיע עם מונית מירושלים לשדה בוקר. (באותם ימים לפי מצב הכבישים זה ארך לכל צד כארבע או חמש שעות נסיעה.) הוא לקח עשרה גברים וקידש עימם את בית הקברות. אחר כך הסביר להם איך חופרים קבר ואיך קוברים. (הרב היה כהן ולא יכל לקבור בעצמו). לאחר הקבורה, לקח את המונית וחזר לירושלים. שאלו אותו: כמה צריכים לשלם לו על כל הוצאותיו. הרב השתמט, ואמר להם שהוא מקבל משכורת מהישיבה, ואינו צריך תשלום. והוסיף שמחה זיו ז"ל: וזה היה קידוש השם גדול לכל אנשי הקיבוץ.