חבל נחלתו כו מד
סימן מד
בצירה בבצרת בשביעית
שאלה
האם מותר לעבוד כשכיר על בצרת (מכונת בציר) – בשביעית בימינו?
מהות העבודה על הבצרת היא: לנהוג בבצרת בשורות הגפנים, ולבצור את ענבי הכרם לשם עשיית יין מן הענבים.
תשובה
א. מלאכת בצירה היא מלאכה האסורה מן התורה בשביעית ויש לה גדרים שלה. פסק הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ב – הכ"ד):
"כב] הפירות שיוציא האילן בשביעית לא יאספם כדרך שאוסף בכל שנה שנאמר ואת ענבי נזירך לא תבצור, ואם בצר לעבודת האילן או שבצר כדרך הבוצרים לוקה".
"כג] וכיצד עושה תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל מייבשן בחרבה, ולא ידרוך ענבים בגת אבל דורך הוא בעריבה, ולא יעשה זיתים בבית הבד, אבל כותש הוא ומכניס לתוך בד קטן ביותר וטוחן בבית הבד ובקוטב ומכניס לבד קטנה, וכן בשאר הדברים כל שיכול לשנות משנה".
"כד] מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה, וכל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית ביטל מצות עשה, וכן אם אסף כל פירותיו לתוך ביתו, אלא יפקיר הכל ויד הכל שוין בכ"מ שנאמר ואכלו אביוני עמך, ויש לו להביא לתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר, חמש כדי שמן חמשה עשר כדי יין, ואם הביא יתר מזה מותר".
בימינו, פרט ליחידים, המטעים והכרמים אינם מופקרים ואין כמעט אף אחד שמביא לביתו חמישה עשר כדי יין, ורוב פירות המטעים והכרמים מגיעים לצרכנים דרך מערכות השיווק השונות.
ב. בכרמים ישנן שתי אפשרויות: אפשרות אחת שהכרם לא נמכר לנכרי והבציר הוא באמצעות אוצר בית דין והפירות והיין קדושים בקדושת שביעית. ואפשרות שניה שהכרם נמכר לנכרי, ואז הפירות אינם קדושים בקדושת שביעית.
לפי האפשרות הראשונה בשביעית אין לבצור כדרך הבוצרים, וכאן הבצירה היא כדרך הבוצרים ובכמויות גדולות מאד. אולם נראה שהדבר מותר, כיון שהבציר נעשה ע"י אוצר בית דין.
נאמר במפורש בתוספתא שביעית (פ"ח ה"א): "...הגיע זמן תאנים שלוחי בית דין שוכרין פועלין עודרין אותן ועושין אותן דבילה וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר, הגיע זמן ענבים שלוחי בית דין שוכרין פועלין בוצרין אותן ודורכין אותן בגת וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר". ואם כן הפועלים השכורים של בית דין היו בוצרים הרבה מעבר לצריכת משפחה לשנה ומכניסים את כל היבול לאוצר בית דין שבעיר, והפירות מתחלקים ע"י בית דין.
אף בימינו, במטעים וכרמים הקדושים בקדושת שביעית ושומרים על דיני שמיטה כדוגמת השמיטה בתורה, מוקם בית דין אשר לו נמסרים המטעים והכרמים1, תחזוקת המטעים והכרמים נעשית ע"י החקלאים כשלוחי בית דין. וכן קטיף הפירות נעשה על ידי שלוחי בית דין. כל ההוצאות של הגידול ניתנים למוציאים, היינו החקלאים ושכיריהם עפ"י תחשיב של אוצר בית דין.
אף במקרה דנן, אותו אדם מישראל שעובד על הבצרת יכול להתמנות לשליח בית דין לענין הבציר וליטול את שכרו מבי"ד. ואם המדובר בכרמים שונים ולכל אחד אוצר בית דין, יקבל בכל כרם מבית הדין המנהל אותו.
ג. אף אם הכרם נמכר לנכרי עפ"י היתר מכירה, לכתחילה אין לבצור על ידי ישראל כדרך בצירה בכל השנים. בצירה היא מלאכה שאיסורה בשביעית מן התורה, ועל כן לכתחילה אף עפ"י היתר מכירה תיעשה ע"י נכרי. אולם גם במקרה זה הבציר יכול להיעשות על ידי ישראל אם הוא שליח בית דין לבצור ולהביא לאוצר הבית דין היינו היקבים שנתמנו על ידי בית דין להכין את היין.
ויש אחרונים שהתירו בהיתר מכירה אף בצירה כדרך הבוצרים על ידי ישראל, מכיון שהכרם נמכר לנכרי (עי' קטיף שביעית פרק כד סעיף ה ובהערות עליו).
לכן למעשה נראה שמותר להיות נהג של בצרת. אולם עליו לקבל מינוי מבית דין להיות מפועליו ולקבל שכר מבית דין ולא מבעל הכרם ישירות.
הערת הרה"ג יעקב אריאל, רב העיר רמת גן (לשעבר)
רמזתם באמירת אגב שגם לסומכים על היתר המכירה מן הראוי שהבצירה שהיא מלאכה מה"ת תיעשה ע"י נוכרים (הדבר אפשרי רק בבציר של ענבי מאכל, ובקציר דגן. אך בכרמי יין אנו נזהרים מבצירה ע"י נוכרים). ויש להעיר, קצירה ובצירה אסורה מהתורה גם ע"י נוכרים. כי מהותן של מלאכות אלה שבעה"ב אוסף את יבולו כבעלים שהכול כביכול שלו. בשמיטה היבול הפקר, ולכן אסור לקצור כדרך הקוצרים, דהיינו בכמויות מסחריות. לכן יש לקצור ולבצור ואף לעבד בשינוי דהיינו לא בכלים גדולים שבהם ניכרת בעלות מסחרית, אלא בכלים קטנים שבהם ניכרת רק תצרוכת ביתית, כגון שהוא דורך יין בעריבה ולא בגת וכדו'. אי לכך, קצירה ע"י פועלים, אפילו נוכרים, אין לך בעלות גדולה מזו. ואדרבה קצירה ע"י פועלים, גם נוכרים, מעידה על כמות מסחרית גדולה. וכ"כ החזו"א בסי' יב, ו שאין נפקותא בקצירה ע"י ישראל או נוכרי ואפילו ע"י קוף, אם היא נעשית בכמויות גדולות היא אסורה מן התורה. (ומכאן שגם מתקן גרמא לקצירה ובצירה לא יפתור את הבעיה). אין דרך אחרת אלא לסמוך על סברתו ההגיונית של הגרשז"א שביבול נוכרי אין קדושה וממילא אין דין הפקר ומותר לקצור כדרך הקוצרים (וכאמור לעיל, בכרמי יין בוצרים ע"י ישראל דווקא).