חבל נחלתו כו ז
סימן ז - חזרה לאחר דילוג בקריאת התורה
שאלה
בקריאה בשבת בעל הקורא דילג על הפסוק הראשון של אותה 'עליה' והתחיל לקרוא בפסוק השני. השומעים הפסיקותו והוא חזר לתחילת הקריאה של אותו עולה.
הקורא שטעה הפסיק באמצע פסוק ועבר לראש הפסוק הקודם, בדיעבד ודאי שהקריאה עלתה ויצאו בה י"ח. האם לא מן הראוי היה שיגמור את הפסוק שעומד בו ויחזור לראש הקריאה?
תשובה
א. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' קלז ס"ג):
"אם דלג פסוק אחד ולא קראו, אם הוא במנחה בשבת או בב' וה' וקרא יו"ד פסוקים בלא פסוק המדולג, אינו חוזר; ואם לאו, חוזר. אבל בשבת, אפילו דילג פסוק אחד חוזר וקורא, ואפילו אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש חוזר וקורא הוא ושנים עמו; ואפילו הפטיר והתפלל מוסף, חוזר וקורא. פרשת המועדים (דינם) כמו מנחה בשבת ושני וחמישי, לפי שכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן".
המקרה הנוכחי ארע בשבת ולכן עשו כראוי שהפסיקו את הקורא מלקרוא וחזרו מראש הקריאה לאותו עולה, וטוב שלא המתינו כיון שחובת הקריאה עליהם להשלים כל הפרשה.
ואעפ"כ נשאלת השאלה: האם לא מן הראוי היה שיגמור את הפסוק שעומד בו ורק אחר כך יחזור לראש הקריאה?
ב. נאמר בתענית (כז ע"ב וכן בקצרה במגילה כב ע"א): "ורב דאמר דולג, מאי טעמא לא אמר פוסק? – קסבר: כל פסוקא דלא פסקיה משה – אנן לא פסקינן ליה. ושמואל אמר: פוסק, ומי פסקינן? והאמר רבי חנינא קרא: צער גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן. הואיל ולהתלמד עשוין. – ושמואל: התם טעמא מאי – משום דלא אפשר, הכא נמי – לא אפשר".
פרש רש"י (תענית כז ע"ב):
"רב אמר דולג – הראשון קורא שלשה פסוקים, והשני מתחיל בפסוק שסיים בו הראשון, והשנים עמו – הרי שלשה, ומשום אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים ליכא, משום דלא אפשר".
"פוסק – מפסיק הפסוק לשנים, ראשון קורא שני פסוקים וחצי, ולוי משלים חצי אותו הפסוק שקרא הכהן עם שנים הנותרים".
"רבי חנינא קרא – שהיה בעל מקרא, ויודעה בגירסא ובקי בטעמיה".
"צער גדול – הרבה טרחתי וחזרתי עליו שיתיר לי לפסוק הפסוק לשנים לצורך תינוקות שלומדים לפני, שאינן יכולין לקרוא פסוק כולו".
"הכי נמי לא אפשר – גבי ספר תורה, ובדילוג אי אפשר, משום הנכנסין והיוצאין, אם שני דולג ומתחיל בפסוק שסיים בו הראשון, בני אדם הנכנסין שלא שמעו קריאת הראשון סבורין לומר שלא קרא הראשון אלא שני פסוקים ונפיק מיניה חורבא וכשהראשון קורא שלשה פסוקים ואינו משייר אלא שנים איכא גזרת יוצאין דסברי האי שני דסגיא ליה בשני פסוקים".
כיון שהלכה כרב ולא כשמואל משמע שבקריאת התורה אין לחלק פסוק ואין להפסיק באמצע פסוק.
ג. לגבי הפסקה בנביאים וכתובים כתב המאורות (מגילה כא ע"א): "ואם תאמר נפסוק אחד מן המקראות לשנים (=בקריאה של ראש חודש), קיימא לן בפרק בתרא דתענית [כ"ג ע"ב] כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה אלא לתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין. ודוקא בתורה, אבל בנביאים ובכתובים לא קפדינן בהכי, שהרי אנו פוסקין אנא י"י הושיעה נא ואנא י"י הצליחה נא לשנים ואף על פי ששניהם מקרא אחד. וראיתי טעם לזה, מפני שגם כן נפסק מתחלה כדאיתא בפרק ערבי פסחים [פסחים קי"ט ע"א] שאחיו של דוד אמרו הושיעה נא ודוד אמר הצליחה נא".
וכך כתב בספר הפרדס (נביו, שער המעשה): "גרסינן בפרק לולב הגזול אמר רבא הלכתא גבראתא איכא למיגמר ממנהגא דהלילא. הוא אומר הללויה, [והן אומרים הללויה], מכאן שמצוה לענות הללויה. הוא אומר הללו עבדי י"י והם אומרים הללויה, מכאן [שאם] (ש)גדול (יקראו) [מקרא] אותו (ו)עונין אחריו הללויה. הוא אומר הודו לי"י [והן אומרים הודו לה'], מכאן שמצוה לענות ראשי פרקים. הוא אומר אנא י"י הושיעה נא והם אומרים אחריו אנא י"י הושיעה נא, מכאן [שאם קטן] (קורין) [מקרא] אותו (ו)עונין אחריו מה שהוא אומר. הוא אומר י"י הצליחה נא והם אומרים, [מכאן שאם בא לכפול כופל. הוא אומר ברוך הבא] והם אומרים בשם י"י, מכאן לשומע כעונה. וא"ת והרי אמרו חכמים במסכת ברכות בפרק קמא, כל פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן ליה, ואנו פוסקין אנא י"י הושיעה נא ואנא י"י הצליחה נא, שהכל הוא פסוק אחד. יש לומר דהני מילי בפסוק של תורה אבל בשל נביאים וכתובים לא אמרו. אי נמי יש לומר דדוד עצמו פסקיה, כדאמרינן בפסחים בפרק ערבי פסחים אנא י"י הושיעה נא אמרו אחיו, אנא י"י הצליחה נא אמר דוד".
ד. ועי' בתשו' חתם סופר (או"ח סי' י) שבתפילות כאשר אין אפשרות אחרת פוסקים אף פסוק של תורה באמצעו.
וכן הביא בילקוט יוסף (קצוש"ע אורח חיים סימן קלא – מהלכות נפילת אפים סעיף יז): "גם היחיד שאומר י"ג מדות בטעמי המקרא, רשאי לסיים במלת 'ונקה'. ואין לחוש בזה משום מה שאמרו: 'כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה', שסוף סוף עיקר ותכלית כוונתו אינה לשם קריאה ממש, אלא לבקש רחמים, ולכן אינו צריך לסיים כל הפסוק".
ועי' מג"א (סי' נא ס"ק ט) ובהקדמתו לסי' רפב, שו"ת שאילת יעב"ץ (סי' פא), ובשו"ת אג"מ (או"ח ח"ב סי' נו) וע"ע ברשימות שעורים (רי"ד סולובייצ'יק, ברכות יב ע"ב) ובעלי תמר (מגילה פ"ד ה"ב).
ה. במקרה שלפנינו נראה שלכתחילה היה ראוי לקרוא עד סוף הפסוק, ואז לקרוא מתחילת העליה שדילג עליה. אולם כאן מיד חזר לפסוק שלפניו וחזר שוב וקרא פסוק זה בשלמות, הקורא והעולה החשיבו את הקריאה בפסוק זה כקריאה שאין לה שום ערך ופסקו באמצע פסוק, וכיון מיד חזרו עליו בשלמותו אין בכך פגם.