חבל נחלתו כו ה
סימן ה
כנגד כתפותיהם
שאלה
איך צריכים כהנים לשאת את כפיהם האם שידיהם תהיינה בגובה הכתפים או בגובה הראש?
תשובה
א. נאמר בתמיד (פ"ז מ"ב): "הכהנים נושאים את כפיהם ידיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש על גבי ראשיהן חוץ מכהן גדול שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ, רבי יהודה אומר אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ שנאמר (ויקרא ט') וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם".
וכן בסוטה (פ"ז מ"ו):
"במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן ובמקדש על גבי ראשיהן חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ"...
פרש ר' עובדיה מברטנורא (תמיד פ"ז מ"ב): "כנגד כתפותיהם – לפי שצריכים נשיאת כפים, דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וכתיב (דברים יח) הוא ובניו כל הימים, מה הוא בנשיאות כפים, אף בניו בנשיאות כפים כל הימים".
"ובמקדש – שמברכים את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם, מגביהים ידיהם למעלה מראשיהם".
"שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ – מפני שהשם כתוב בו".
"ר' יהודה אומר כו' – ואין הלכה כר' יהודה".
ב. כתב בסידור רש"י (סימן תקט.): "ואין הכהנים רשאין לישא את כפיהם אלא כנגד כתפיהן".
משמע שאינם יכולים למטה יותר ולא יותר למעלה, אלא כנגד כנגד כתפיהן ורק במקדש חייבים על גבי ראשיהם.
וכן באר בספר יראים (סימן רסט [דפוס ישן – טו]): "וטעמא במקדש שריא על ידי הכהנים ונאה הדבר שתהא שריית שכינה למעלה מראשיהם ובמדינה אין שכינה שורה ע"י הכהנים הלכך כנגד כתפיהם שאחרי שצריך נשיאת כפים כבענין הזה נקרא נשיאות דבר המקובל ונאה דאלו למעלה מכתפיו נראה כשוטה בעמידה וכתיב זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות [שבת קל"ג ב']".
במיוחס לראב"ד (תמיד לג ע"ב) חלק על כך וכתב: "ובמקדש על ראשיהם. מפני שהשכינה שורה על ידיהם של כהנים כשמזכירין את השם ככתבו ועיקר שכינה במקדש, לפיכך לא יתכן לישא ידיהן כנגד כתפיהן דלאו אורח ארעא שיהא ראשיהם של כהנים למעלה ממקום שכינה ששורה על ידיהם. ועוד דאיכא למיחש דילמא אתי לאסתכולי על הידים וזה לא יתכן לפיכך היו מגביהין למעלה מראשיהם (דשפיר דמי) חוץ מכה"ג שאינו מגביה, אבל במדינה כנגד כתפיהן היו עושים וכ"ש אם יגביהן למעלה מראשיהם דשפיר דמי חוץ מכה"ג שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ אבל כהן הדיוט שהיה מגביה ע"ג ראשו דהיינו למעלה מהתפילין לא חיישי דזהו תימה לומר שמגביה למעלה מראשו ולעולם למטה מתפילין של ראש ואם יש לפרש כך י"ל שהיה צריך לעשות תפלה של ראש גבוה כדי שיהיו הידים למטה גם יש לתמוה האיך אדם נושא תפילין של יד הלא הראש הוא למעלה ושמא י"ל דכיון דאיכא תפילין של ראש שהן למעלה מנכרא מילתא".
והבין הראב"ד שמותר לכהנים במדינה מעל ראשיהם, אבל לא פחות מגובה כתפיהם ולא למטה מהם.
אמנם בספר אור זרוע (ח"ב – הלכות נשיאת כפים סי' תיא) כתב מפורש:
"ותני' אידך כה תברכו בנשיאת כפים וצריכין לשאת ידיהם כנגד כתפותי' ואינם רשאים להגביה יותר כדתנן בפ' אלו נאמרין במדינה נושאין כנגד כתפותיהם ובמקדש ע"ג ראשיהן חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ וצריכין להרחיב אצבעותיהן כמו שנוהגין הכהנים ועיקרו של דבר מפורש בהגדה על מקרא דמשגיח מן החלונות מציץ מן החרכים".
וכך הסביר זאת בהערות הגרי"ש אלישיב (סוטה לח ע"א):
"נושאים את ידיהם כנגד כתפיהם. יש שיטה בראשונים [הראב"ד בתמיד פ"ז] דהדין המבואר כאן דבמדינה כנגד כתפיהן היינו בדרך אפשרית, אבל ודאי יכולים הם לישא כפיהן מעל ראשיהן, רק שאינו מעכב. אבל האור זרוע ח"ב סי' תי"א כתב דכיון דקבע תנא דמתניתין דבמדינה נושאין כנגד כתפיהן כל המשנה ידו על התחתונה, ובודאי אם ישא מעל ראשו מיחזי כיוהרא, ואסור".
שאר הראשונים מצטטים את המשניות שכהנים נושאים כפיהם בכל מקום פרט למקדש כנגד כתפיהן.
ג. פסק הרמב"ם (הל' תפילה ונשיאת כפים פי"ד ה"ג): "כיצד היא נשיאת כפים בגבולין בעת שיגיע שליח צבור לעבודה כשיאמר רצה כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרין ממקומן והולכין ועולין לדוכן ועומדים שם פניהם להיכל ואחוריהם כלפי העם ואצבעותיהם כפופות לתוך כפיהם עד שישלים שליח ציבור ההודאה ומחזירין פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהן ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילין יברכך"...
באר הקרית ספר (הל' תפילה ונשיאת כפים פי"ד):
"ומגביהים ידיהם כנגד כתפיהם דבהכי הוי נשיאות ידים דכל הזרוע מקרי יד דכתיב וקשרתם לאות על ידך דהיינו זרוע ולמטה מן הכתפים לא מקרי נשיאות ידים דהיינו מקום היד ממש אלא צריך להגביהם כנגד כתפותיהם".
וכך פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' קכח סי"ב): "מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם"...
ובאר הלבוש (או"ח סי' קכח סי"ב): "ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהן, כדכתיב [ויקרא ט, כב] וישא אהרן את ידיו, שנשא אתם למעלה, ואמרו חכמים שאין צריך יותר למעלה מכנגד כתפיהם שזהו נקרא נשיאות למעלה, ר"ל למעלה ממקום יציאתו מן הגוף דהיינו הכתף, שעל כרחך אין פירושו למעלה מראשו דאם כן היה מגביהן למעלה מן הציץ, וזה ודאי אי אפשר, שהרי שם המפורש היה חקוק בציץ והאיך יגביה ידיו למעלה משם המפורש". וקצת משמע מדבריו שנוטה לפירוש הראב"ד.
הבאר שבע (סוטה לז ע"ב) באר: "נושאין את ידיהם כנגד כתפיהם. דבהכי הוי נשיאת ידים, דכל הזרוע נקרא יד דכתיב (דברים ו, ב) וקשרתם לאות על ידך דהיינו זרוע (עי' מנחות לו, ב), ולמטה מן הכתפים לא מקרי נשיאת ידים דהיינו מקום היד ממש, הלכך צריך להגביהה כנגד כתפיהם". ודבריו העתקה מדברי הקרית ספר.
ד. המור וקציעה (סימן קכח) אגב דבריו כנגד השבתאות מדבר אף על נשיאות כפים:
"ומגביהין ידיהן כנגד כתפותיהן. פשוט שאין המכוון שתהיינה הידים מודבקות לכתפים, כמו שחשב הסכל לכלוכית שר"י. איברא כל כמה דמדלו להו טפי מעלי, דהא במקדש היו מגביהין אותן למעלה מראשיהן, הא ודאי לאו דווקא הוא, אלא משום דבגבולין ליכא קפידא להגביהן כל כך, כדאיתא בטעמא דמילתא, להכי אקילו בה רבנן, לא הטריחום בהגבהה יתרה וכבדה, וקמ"ל דבגבולין סגי להו בהגבהה בעלמא כל דהו, והיינו כנגד כתפותיהן לכל הפחות, דלמטה משעור זה תו לא חשיבא הגבהה לגמרי. אבל להגביהן יותר כמו שנהגו כהנים שלנו בפני גדולי הדור מעולם, דהיינו שמחזיקין אותן תחת העינים, ודאי עדיף טפי. וגם אינו יוצא ממשמעות כנגד כתפותיהם בכך, כי גם זה נקרא כנגד, שתוך הידים פונה נגד הכתפות, אדרבה הכי משמע הלשון דאל"ה לפני כתפותיהם מיבעי ליה למימר. וא"א אף על גב ולא ידע מאי דאמרי רבנן לגמרי (מגמר נמי בעי אגמורי) מגרה מדון לגעור בכהנים הבלתי נוטשים תורת אמם. ארר וקלל להם בבה"כ להכריעם באורחותיו, להדמות עצמו מדקדק במצות יותר מכל העולם, ופשט טלפיו עם היותו קל כאחד הצביי"ם כו'".
עולה מדבריו שסובר שניתן לכהנים להרים את הידים אף למעלה מכתפיהם וכך ראוי לעשות.
ה. כתב בכף החיים (סי' קכח ס"ק עז):
"מגביהין ידיהם כנגד כתפותיהם דהכי איתא בסוטה ל"ח ע"א במדינה כהנים נושאים את ידיהם כנגד כתפיהם ובמקדש על גבי ראשיהן ע"כ. מיהו בשער הכוונות דרוש ה' דחזרת העמידה דף מ' ע"א כתב וז"ל: צריך הכהן לישא כפיו כנגד ראשו ממש למעלה כנזכר במשנה וצריך ליזהר בזה להגביהם ממש כנגד ראשו עכ"ל וכן כתב בפרי עץ חיים שער יו"ד פרק ד' ועיין בספר נהר שלום הנדפס מחדש דף כ"ג ע"ג בשאלות חכמי המערב אות ך' שכתב וז"ל: כי לפי זה צריכים הכהנים בברכתן להגביה כפות ידיהם למעלה ראש כדי להשלים פרצוף לאה בחו"ב הנעשים מהם וכמו שכתב בשער התפילות וזה היפך הפוסקים כסברת חכמים דמסכת סוטה פרק ז' שאין נושאין כפיהם אלא כנגד כתפותיהם ולא למעלה ראש עכ"ל. והרב תורת חכם דף קנ"ג ע"ב כתב לתרץ דזהו כמו שהתקין רבן יוחנן בן זכאי בלולב אחר החורבן שיהא ניטל במדינה שבעה זכר למקדש יעו"ש ולע"ד נראה לתרץ דמה שאמרו במשנה מגביהין ידיהן כנגד כתפותיהן היינו הזרועות של הידים אבל כף היד והאצבעות יהיו כנגד הראש מעט וכדברי האר"י ז"ל ועיין שמן ששון חלק ג' על שער הכוונות דרוש הנזכר אות ז' שכתב תירוץ אחר יעו"ש. איך שיהיה שלפי דברי הרב ז"ל וסודם של דברים צריך שיהיו כפי הידים והאצבעות כלפי הראש ממש וגם כתב שם בשער הכוונות ובשער ההקדמות דף מ"ט ריש ע"ד ובעץ חיים שער ל"ז פרק ה' שהאצבעות צריכות להיות זקופות למעלה וכן הוא בזוהר הקדוש פרשת נשא דף קמ"ה ע"א ברעיא מהימנא יעו"ש וכן כתב בשמן ששון שם ובדף קמ"ו ע"ב כתב שם בזוהר הקדוש וז"ל תאנא כהנא דפריס ידוי בעי דלא יתחברון אצבעאן דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי וכו' יעו"ש וכתוב שם בשער הכוונות ובשער ההקדמות דשתי הידים צריכות להיות משני צדדי הראש זה מימין וזה משמאל כיעו"ש דהיינו פני יד ימין כנגד צד ימין של ראש ור"ל כנגד פאת הראש של ימין ואחורי היד כלפי חוץ מצד ימין".
ודבריו חולקים בפירוש על כל הפוסקים מן המשנה עד האחרונים שלכל היותר סברו שמותר להגביה עד לראש אבל לא כתבו שזו חובה, והרי לשון המשנה מפורשת 'במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן'.
ו. בילקוט יוסף (תפילה ב סימן קכח – הלכות נשיאת כפים סעיף נ) פסק:
"כשהכהנים נושאים את כפיהם, יגביהו את ידיהם כנגד כתפיהם, ויש אומרים שלא יגביהו ידיהם יותר מכנגד הכתפים. ויש אומרים שאם רצו להגביה ידיהם עד כנגד ראשם, הרשות בידם. ולדעת רבינו האר"י והמקובלים צריכים להגביה ידיהם עד כנגד הראש. והנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו".
והסביר בהערות לאחר שהביא את הסוגיא בסוטה בהבאת דברי אביו הגר"ע יוסף בספריו:
"והנה בספר אור לציון חלק ב' (עמ' עט אות ב') כתב, שהכהנים בשעה שנושאים כפיהם יגביהו ידיהם בגובה ראשיהם, ויהיו ידיהם מעל כתפיהם. אך בשו"ת יביע אומר ח"ט (סי' קח אות סה) העיר על זה, כי במשנה (סוטה לח א) איתא, במדינה הכהנים נושאים את ידיהם כנגד כתפיהם. וכן פסק הרמב"ם (פי"ד מהל' תפלה ה"ג). וכ"פ הטוש"ע (סי' קכח סעיף יב). אך בשער הכוונות כתב שישאו ידיהם למעלה כנגד ראשם, וס"ל בכוונת המשנה שלא הטריחום להגביה ידיהם יותר מכנגד כתפיהם, אבל אם יגביהו ידיהם למעלה מראשיהם שפיר דמי, וכמו שפירש הראב"ד (תמיד פ"ז). וכן כתב בשמן ששון ח"ג (דף נג ע"ב). ע"ש. אבל הרדב"ז בספר מצודת דוד, כתב, שכנגד כתפיהם, דוקא, ונתן טעם ע"פ הסוד. וכן פסק בחסד לאלפים (סי' קכח סעיף ט). ולכן לכתחלה יגביהו ידיהם כנגד כתפיהם, ואם הגביהו כנגד ראשם יש להם על מה שיסמוכו. [עכ"ד מיבי"א]".
"ועיין בבן איש חי (פר' תצוה אות יד) שכתב: הכהנים יגביהו ידיהם למעלה מכתפיהם שיהיו ידיהם כנגד ראשם ממש. ע"כ. וכתב על זה בהליכות עולם חלק א' (עמ' רז): הנה משנה שלימה שנינו בסוטה (לח א): "במדינה כהנים נושאים את ידיהם כנגד כתפיהם, ובמקדש על גבי ראשיהם". וכ"פ הרמב"ם (בפי"ד ה"ג מהל' תפלה): "שמגביהים ידיהם כנגד כתפיהם, ומתחילים יברכך". ושם (ה"ט): "שבמקדש מגביהים ידיהם למעלה ע"ג ראשיהם". והטור ומרן הש"ע (סי' קכח סעיף יב) כתבו: "מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם". אלא שבשער הכוונות (דרוש ה' דחזרת העמידה דף מ ע"א) כתב, צריך הכהן לישא כפיו כנגד ראשו ממש למעלה כנזכר במשנה שצריך להזהר בזה להגביהם ממש כנגד ראשו. וכ"כ בפרי עץ חיים (שער י פ"ד). ובספר נגיד ומצוה (דף יג ע"א). וכן בספר נהר שלום (דכ"ג ע"ג) כתב שצריכים הכהנים בברכתם להגביה כפות ידיהם למעלה ראש".
"וזה היפך הפוסקים כסברת חכמים בסוטה (לח א), שאין הכהנים נושאים כפיהם אלא כנגד כתפיהם ולא למעלה ראש. ע"כ. ותימה שהרי אין שום מחלוקת בזה, שהיא סתם משנה שהכהנים נושאים את ידיהם כנגד כתפיהם, ואין חולק ע"ז. והרב כף החיים (סי' קכח אות עז) כתב לתרץ בשם התורת חכם (דף קנג ע"ב), שזהו כמו שהתקין ריב"ז אחר החורבן שיהא הלולב ניטל שבעה זכר למקדש. ע"כ. וגם זה תמוה, שאם שם הוצרכנו לתקנת ריב"ז, איך נעשה אנחנו מדעתינו תקנה כזאת היפך רבותינו שבמשנה. והיא לא תצלח. וראיתי בספר שמן ששון ח"ג (דף נג ע"ב) שכתב שהלשון שכתב הנהר שלום "שאין נושאים כפיהם אלא כנגד כתפיהם, הוא ט"ס, שבמשנה איתא "נושאים ידיהם כנגד כתפיהם", ולאו דוקא הוא, שכל שכן אם יגביהו למעלה מזה כנגד ראשם ממש דשפיר דמי, דזיל בתר טעמא, שהטעם שבמקדש היו נושאים ידיהם על גבי ראשם, הוא משום השכינה השורה על ידיהם, ולכן נושאים ידיהם ע"ג ראשם שלא להסתכל על הידים, וא"כ אפילו במדינה שפיר דמי. וכן ראיתי להגאון רבי אליעזר נחום על מס' תמיד פרק ז' שכתב וז"ל: ובמקדש ע"ג ראשיהם, משום שבמקדש לאו אורח ארעא שיהיה ראשם של הכהנים למעלה ממקום שכינה השורה על הידים. ועוד דאיכא למיחש שיבאו להסתכל על הידים שהשכינה שורה עליהם, וזה לא יתכן, לפיכך היו נושאים ידיהם על גבי ראשיהם שלא להסתכל על הידים, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ. אבל במדינה היו נושאים כנגד כתפיהם וכל שכן אם יגביהו למעלה מראשם דשפיר דמי. ע"כ. והנה גם במלאכת שלמה (תמיד פ"ז) כתב כלשון החזון נחום הנ"ל, שבמדינה הכהנים נושאים כפיהם כנגד כתפיהם וכ"ש אם יגביהו אותם למעלה מראשיהם דשפיר דמי. ע"ש. ובאמת שכבר כתב כן הראב"ד בפירושו לתמיד (פ"ז) וז"ל: ובמקדש על ראשיהן מפני שהשכינה שורה על ידיהם, כשמזכירים את ה' ככתבו, ולאו אורח ארעא שיהיה ראשם למעלה ממקום שכינה וכו', אבל במדינה היו מגביהים ידיהם כנגד כתפיהם, וכל שכן שאם יגביהו ידיהם למעלה מראשיהם דשפיר דמי. ע"ש. וכ"כ הגאון יעב"ץ בס' מור וקציעה (סי' קכח, דף נב ע"ג), ומגביהים ידיהם כנגד כתפיהם, איברא דכל כמה דמידלו להו טפי מעלי, דהא במקדש היו מגביהים ידיהם למעלה מראשיהם, אלא דבגבולין לא הטריחום בהגבהה יתרה, וקמ"ל דסגי להו בהגבהה בעלמא כל דהו, וזהו לכל הפחות כנגד כתפיהם. אבל להגביהן יותר, כמו שנהגו כהנים שלנו בפני גדולי הדור מעולם, ודאי דעדיף טפי. וגם אינו יוצא ממשמעות כנגד כתפיהם בכך וכו'. ע"ש. וראיתי בשו"ת אור לציון ח"ב (עמ' עט) שנדחק לתרץ דברי השער הכוונות שלא יסתרו מה ששנינו במשנתינו הנ"ל. אולם ירד להציל ולא הציל במחכ"ת, כאשר יראה הרואה. גם מ"ש לתרץ בכף החיים (אות עז) אינו מחוור. והיותר מחוור מ"ש הרב שמן ששון שהסתמך על הרב חזון נחום. וכן כתב הראב"ד. וכן הרב בן איש חי בספרו עוד יוסף חי (אות ג) הסתמך ג"כ על הרב שמן ששון".
"איברא שבס' יראים (סי' טו) ס"ל שכהנים נושאים כפיהם כנגד כתפיהם בדוקא, שהוא דבר המקובל ונראה, שאילו כהן הנושא ידיו במדינה שאין שם השראת שכינה ומגביה ידיו למעלה מכתפיו נראה כשוטה בעמידתו. והמלאכת שלמה שם בסו"ד הביא גם דברי היראים הנ"ל. והרדב"ז בספר מצודת דוד (מצוה עח) ס"ל נמי שכנגד כתפיהם דוקא, ונתן טעם ע"פ הסוד. ע"ש. וכ"פ בחסד לאלפים (סעיף ט). ע"ש. ועכ"פ נראה שהמקובלים פירשו המשנה כדברי הראב"ד וסיעתו, והנוהגים כמותם בודאי שיש להם על מה שיסמוכו. [ג' הקטעים האחרונים הם מדברי מרן אאמו"ר]".
והביא דברי אביו הגר"ע יוסף שמן הראוי לשאת כפים כנגד כתפיהם ומי שנוהג עפ"י המקובלים לשאת כפיו כנגד ראשו יכול לסמוך על שיטת הראב"ד והרב יעב"ץ. אבל לכתחילה אין לצאת כנגד כל הראשונים והאחרונים שכתבו דוקא כנגד כתפיהם.
ז. וכן בשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' ו) עסק בשאלה זו. ופתח:
"והנה תמה אקרא איך אפשר לומר על הלכה ופרטיה שנפסקו מפורש בטור והובאו ביתה יוסף ובשלחנו הטהור, והרמ"א סמך ידו ע"ז ולא השיג כלום. וכן פסק הלבוש והמג"א חיזקה במסמרים גם אחרי שראה את הזוהר שכתוב לא כן, וכן בשו"ע הגרש"ז ז"ל. שנקראים עדנה בכל זאת כדבר שלא נזכר בפוסקים שדעת המקובלים מכריע? ולמעשה מצינו להם מקור גם במדרשי רז"ל ועוד ראשונים, וכדיבואר".
"עוד זאת כפי שנביא להלן גם דעת המקובלים אינה אחידה בזה, ואיכא דסברי שהנפסק בשו"ע הוא גם ע"פ הקבלה".
"באופן שלא היה נשאר מקום לדון בשאלות כת"ר על צידוד היתר לשינוי אופן נשיאת הכפים מכפי שכתוב בשו"ע, אילולא שמצינו גם למרי – דהלכה שנחלקו בזה, ובעיקר בשתי החלוקות הראשונות, וכדיבואר בע"ה".
ומביא את המקורות שהבאנו ומביא מיפה ללב החולק על דברי המקובלים שדוקא כנגד ראשו.
ומסכם עיונו בשאלה זו:
"באופן שיוצא לנו שגם ע"פ הנסתר נחלקו מארי דרזין בדרך של נשיאות הכפים אם כנגד הכתפיים בדייקא, או כנגד ראשיהם בדייקא".
ויש להעיר שלפי המקובלים שזוקף ידיו כלפי מעלה אף את אצבעותיו זוקף כלפי מעלה.
ח. שאלתי היאך נהגו כהנים תלמידי חכמים גדולים, והשיבו לי שמורי ראש הישיבה הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה מגביה בגובה הכתפיים ומעט יותר. (וכנראה נהג כן עפ"י הגראי"ה קוק זצ"ל מרא דא"י. ונראה לי מפני שתנועה זו יותר קלה מאשר לדייק בגובה הכתפיים).
וכן בהלכות שסידר מורי הרצי"ה קוק על סידור עולת ראיה כתב: "מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם ומגביהים יד ימנית קצת למעלה מהשמאלית"...
שאלתי כיצד נהג למעשה הגרא"א שפירא זצ"ל שהיה ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל ונעניתי שהיה נוהג כנגד כתפיו וכן נוהגים בניו.
מסקנה
נראה לי שכהן שאינו נוהג בכל דרכיו והלכותיו עפ"י המקובלים, צריך לנהוג לפי מרבית הפוסקים ופסיקת השו"ע והרמ"א ולשאת כפיו כנגד כתפיו.