חבל נחלתו כו ג
סימן ג - תפילת הביננו מתי נאמרת ועל ידי נשים
שאלה
אשה שאינה מצליחה להתפלל בגלל לחץ זמנים של טיפול בילדיה, האם מותרת להתפלל תפילת הביננו?
תשובה
א. דין תפילת הביננו נזכר במסכת ברכות (פ"ד מ"ג, בבלי כח ע"ב-כט ע"א): "רבן גמליאל אומר: בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה. רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה. רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו - מתפלל שמונה עשרה, ואם לאו - מעין שמונה עשרה".
פרש הרמב"ם (ברכות פ"ד מ"ג): "ביאור עין, ענין. וביארוהו בנוסח זה1, הביננו ה' אלקינו לדעת דרכיך, ומול את לבבינו ליראתיך, לסולח היה לנו, להיות גאולים, רחקינו ממכאוב, ודשנינו ושכנינו בנאות ארצך, ונפוצים מארבע תקבץ, והתועים בדעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידך, וישמחו צדיקים בבנין עירך, ובתיקון היכלך, ובהצמחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נקרא ואתה תענה, טרם נדבר ואתה תשמע, כי אתה הוא העונה בכל עת צרה וצוקה פודה ומציל מכל צוקה, ברוך אתה ה' שומע תפלה. ושלש ראשונות ושלש אחרונות אין מוסיפין בהן ואין פוחתין מהן. ופסק ההלכה שאין מתפללין הביננו שהיא היא מעין שמונה עשרה אלא בשעת הדחק. וביאור שגרה, סדורה, כלומר שלא קצרה לשונו. והלכה כר' עקיבה".
משמע שראוי שיתפלל מעין שמונה עשרה אם קשה לו להתפלל תפילת עמידה במלואה.
ב. פסק הרמב"ם (הל' תפילה ונשיאת כפים פ"ב):
הלכה ב
"בכל תפלה שבכל יום מתפלל אדם תשע עשרה ברכות אלו על הסדר, במה דברים אמורים כשמצא דעתו מכוונת ולשונו תמהר לקרות אבל אם היה טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל יתפלל שלש ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעיות ושלש אחרונות ויצא ידי חובתו".
הלכה ג
"וזוהי הברכה שתקנו מעין כל האמצעיות: הביננו ה' אלהינו לדעת את דרכיך ומול את לבבנו ליראתך לסלוח היה לנו להיות גאולים רחקנו ממכאוב ודשננו ושכננו בנאות ארצך ונפוצים מארבע תקבץ והתועים בדעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה הוא עונה בכל עת פודה ומציל מכל צוקה ברוך אתה יי' שומע תפלה".
הלכה ד
"במה דברים אמורים בימות החמה, אבל בימות הגשמים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים, וכן במוצאי שבתות וימים טובים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת".
הלכה ה
"ובשבתות ובימים טובים מתפלל שבע ברכות בכל תפלה ותפלה מארבע תפלות של אותו היום, שלש ראשונות ושלש אחרונות וברכה אמצעית מעין אותו היום"...
נראה לענ"ד, לדרוש סמוכין ברמב"ם, שבדומה למעין המאורע של שבתות וימים טובים שהוא ברכה אחת, כך מעין שמונה עשרה של ימות החול, הוא 'תמצית' הבקשות של ברכות אמצעיות, וריכזוהו לברכה אחת.
ג. בשולחן ערוך (או"ח סי' קי) פסק:
סעיף א
"בשעת הדחק, כגון שהוא בדרך; או שהיה עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו; או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה, מתפלל אחר ג' ראשונות: הביננו, ואומר אחריה ג' אחרונות, וצריך לאמרם מעומד; וכשיגיע לביתו, אין צריך לחזור ולהתפלל. ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמים, ולא במו"ש וי"ט".
סעיף ב
"הפועלים שעושין מלאכה אצל בע"ה, אם אינו נותן להם שכר חוץ מסעודתן, מתפללין י"ח, אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם; ואם נותן להם שכר, מתפללין הביננו. והאידנא, אין דרך להקפיד בכך, ומסתמא אדעתא דהכי משכירין אותם שיתפללו י"ח".
עולה מדברי הרמב"ם והשו"ע שבמקום דוחק או לחץ זמנים (כגון פועלים בשכר) מתפללים הביננו ואין צריכים לחזור ולהתפלל.
ד. בפועַל כמעט ולא הורגלנו בתפילת הביננו וצריך בירור מדוע.
מסופר בברכות (ג ע"א): "תניא, אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי. לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי: שלום עליך, רבי! ואמרתי לו: שלום עליך, רבי ומורי! ואמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו: להתפלל. ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך! ואמרתי לו: מתירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים. ואמר לי: היה לך להתפלל תפלה קצרה. באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך – מתפלל תפלה קצרה".
פרש רש"י (ברכות ג ע"א): "תפלה קצרה - [הביננו], ולקמן מפרש לה בפרק תפלת השחר (דף כ"ט א')".
באר תוספות (ברכות ג ע"א): "היה לך להתפלל תפלה קצרה – לכאורה משמע שאין זה הביננו. דהא קא בעי לקמן (ד' ל.) מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. א"כ לפי' הקונ' שפי' בכאן דהיינו הביננו קשה. אלא ע"כ היינו תפלה אחרינא כדמפרש לקמן צרכי עמך מרובים וכו'. וגם על זה קשה דלקמן אמרינן שאין לומר תפלת של צרכי עמך אלא במקום סכנה. ורבי יוסי לא הוה במקום סכנה פי' במקום לסטים. מדהשיב לו שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ולא השיב שמא יהרגוני לסטים. ונראה לי כפ"ה תפלה קצרה דהכא היינו הביננו. ואף על גב דלייט עלה אביי אמאן דמתפלל הביננו. היינו דוקא בעיר אבל בשדה מותר. והא דאמרי' לקמן מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. הכי קאמר בין תפלה קצרה דאמר בפ' תפלת השחר (דף כט:) כגון צרכי עמך וכו'. אבל ודאי תפלה קצרה דהכא צ"ל הביננו".
וכתוס' כתבו רבינו יונה (על הרי"ף ברכות ג, א) והרשב"א (ברכות ג ע"א) והרא"ש (ברכות פ"א סי' ג). ועוד ראשונים.
ה. בברכות (כט ע"א) לאחר שהובא נוסח הביננו נאמר: "לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו". רש"י (ברכות כט ע"א) פרש: "לייט עלה אביי – לפי שמדלג הברכות וכוללן בברכה אחת" ושיטתו שונה מרוב הפוסקים מהי סיבת לטותא דאביי.
אולם תוספות (ברכות כט ע"א) כתב: "לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו - והכי קי"ל ויש ספרים דמסיק ה"מ במתא אבל בדרך שרי כדמשמע במכילתין גבי רבי יוסי וכו' ". היינו כדי להשלים בין הסוגיות של אליהו שאמר לר' יוסי שהיה עליו להתפלל הביננו לדברי אביי, מסביר תוס' שאביי לייט על מי שמתפלל בעיר הביננו אבל בדרך מותר. וכן בפסקי רי"ד ורא"ה ובשטמ"ק כתבו כתוס'.
ותירוצם דחוק שכן גם בעיר יש ואדם טרוד, ואינו יכול להתכוין כל תפילת עמידה. ואמנם הרמב"ם והשו"ע לא צמצמו את תפילת הביננו רק לדרך אלא לכל טירדא.
וכ"פ הסמ"ק (הל' תפילה סי' יא) כרמב"ם ושו"ע:
"לייט אביי אמאן דמצלי הביננו פירוש כשיש לו שהות להתפלל תפילתו, אבל בשעת הדחק כשאדם טרוד ודחוק הקילו עליו שיהא קורא ג' ראשונות והביננו שהיא מעין אמצעים ומסיים ג' אחרונות ויוצא בהן ידי חובתו. בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים אין מתפללין הביננו כלל מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים. וכן אין מתפללין הביננו לא במוצאי שבת ולא במוצאי יום טוב מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת". וכ"כ הסמ"ג (עשין סימן י"ט) וכן רבינו ירוחם (נ"ג ח"ד).
עולה שמצד הנפסק להלכה ראוי לומר הביננו בשעת הדחק בין בעיר ובין בדרך.
ו. בבאור הלכה (סי' קי ס"א) הסביר מדוע בימינו ממעטים להתפלל הביננו:
"או שלא יוכל וכו' – ר"ל מפני רוב טרדותיו או שהוא חולה. וכהיום אין נוהגין להתפלל הביננו מחמת הטרדה ונ"ל הטעם לזה דלכאורה קשה על הדין דשו"ע מלעיל סימן ק"א ס"א דאיתא שם דאם אינו יכול לכוין את לבו בכולם יכוין את לבו עכ"פ באבות ומשמע דעי"ז ממילא מותר להתפלל כל התפילה כיון שהוא אנוס שאינו יכול לכוין אך די"ל דכאן דמיירי דשבעה ברכות יכול לכוין לכך התירו לו להתפלל הביננו ולא יותר כדי שיכלול כל השמ"ע בקצרה ובכונה אבל שם מיירי דלא יכול לכוין אפילו אלו הז' ברכות לכך לא התירו לו לקצר ע"כ ניחא דלא נהגו היום בהביננו שאנו חוששין שאפילו הז' לא יכוין וכענין דכתב הרמ"א שם בס"א בהג"ה א"נ מפני שאם באנו לקצר כהיום מחמת טרדה לא נתפלל לעולם תפילה שלמה מפני רוב הטרדה בעו"ה".
היינו בימינו גם שבע ברכות (כשמתפללים הביננו) אין מכוונים, ועוד שאם נקצר מפני הטירדא יצא שאף פעם לא נתפלל תפילה מלאה.
ובדומה כתב בערוך השולחן (או"ח (סי' קי ס"ו): "אם התפלל תפלת הביננו שלא בשעת הדחק י"א דיצא [ע"ת] וי"א דלא יצא [א"ר] ונ"ל עיקר כדעה ראשונה שהרי כבר נתבאר דהא דלייט אביי אמאן דמצלי הביננו זהו שלא בשעת הדחק ואי ס"ד דלא יצא לא שייך קללה בזה וה"ל לומר דלא יצא אלא ודאי דיצא אלא שלא עשה כהוגן ולפיכך קללו. אמנם בזמנינו לא שמענו מעולם מי שיתפלל הביננו והטעם פשוט דבשלמא בימיהם שהיו מכוונים הרבה בתפלה תקנו הביננו לפעמים כשלא יוכל לכוין אבל האידנא בלא"ה אין אנו מכוונין כל כך כמ"ש כמה פעמים א"כ למה לנו הביננו. [ומהנכון היה להרגיל לאנשי חיל שנחוצים לעבודתם להתפלל הביננו.]"
וא"כ אף אם אין נוהגים בהביננו מטעם של חוסר כוונה, ראוי שחיילים ידעו ויתרגלו להתפלל הביננו. (ועי' בפסקי תשובות עוד כמה טעמים להפסקת תפילת הביננו).
ז. נעבור עתה לצד השני של השאלה האם נשים שטרודות מאד ראוי שיתפללו הביננו. נעיין בחובת הנשים בתפילה.
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' קו ס"ב): "נשים ועבדים, שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה, מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא; וקטנים שהגיעו לחינוך, חייבים לחנכם".
באר המשנה ברורה (סי' קי ס"ק ד):
"שהיא מ"ע וכו' – כ"ז לדעת הרמב"ם שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה ומשהתפלל פ"א ביום או בלילה יצא י"ח מן התורה וכתב המ"א שע"פ סברא זו נהגו רוב הנשים שאין מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב לפי שאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומן התורה יוצאות בזה ואפשר שאף חכמים לא חייבו יותר אבל דעת הרמב"ן שעיקר מצות תפלה היא מד"ס שהם אנשי כה"ג שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואף על פי שהוא מ"ע מד"ס שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא אפילו מד"ס כגון קידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר כי כן דעת רוב הפוסקים וכן הכריע בספר שאגת ארי' ע"כ יש להזהיר לנשים שיתפללו י"ח ונכון ג"כ שיקבלו עליהן עול מלכות שמים דהיינו שיאמרו עכ"פ שמע ישראל כדאיתא בסימן ע' ויאמרו ג"כ ברכת אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב המ"א בסימן ע' וכ"ז לענין שחרית ומנחה אבל תפלת ערבית שהוא רשות אף על פי שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מ"מ הנשים לא קבלו עליהם ורובן אין מתפללין ערבית. ותפלת מוספין בצל"ח כתב דפטורות אבל בספר מגן גבורים פסק דחייבות עי"ש".
לפי דברי המשנ"ב נראה שכיון שנשים חייבות בתפילת עמידה ולעתים הן טרודות (ואולי אף יותר מבעליהן) מן הראוי שתתפללנה בשעת הדחק תפילת הביננו.
ח. וראיתי בס' חסד לאלפים (לרב פאפו בעל פלא יועץ, סי' קי): "גם הנשים אם יתפללו זאת שחרית מנחה ערבית רצון יהיה להם וצריך לאומרה בעמידה אם אפשר". ובספר לקט הקמח החדש (לרב יעקב צבי כץ, על או"ח סי' קי) הביא זאת בשם חסד לאלפים שראוי שלכ"א יהיה נוסח הביננו על ידו או בכיסו, וכן נשים יתפללו אותו.
וכ"כ גם בס' עמק הלכה (לרב זאב וולף אב"ד העיר זיטל, סי' לד) והביאו אף בס' הליכות ביתה לרב דוד אוירבך (עמ' 105).
ומצאתי בספר משיבת נפש2 (שמות טו, כ) מן הראשונים ששאל עה"פ: "ותקח מרים וכו' שירו לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים וכו' (שם)".
"יש [לשים] על לב למה לא שרו שירת 'ויושע' כמו האנשים. ויש לחלק לכמה פנים... והטעם השני בא להעירינו אף כי נשים רשות בעלים עליהם ופטורים מכל מצות עשה שהזמן גרמא מ"מ חייבות במצות ולקדש השבת כמו שאומרים נשים חייבות בקידוש היום שאף הן היו באותו הנס בירידת המן, ובנס חנוכה ובשמיעת המגילה ובתפלה בעת צרה עתה בגלותינו דמסמכינן אקרא בצר לך ומצאוך ושבת עד ה' אלקיך, מ"מ3 (חייבים) [חייבות] להאריך כמו האנשים, ע"כ קצרו בשיר שלהם שרשות אחרים עליהן, ודי להם בתפילת אשרי וי"ח ברכות שחשב לה (השעת) [כשעת] הדחק שרשות בעליהם עליהם ושמירת הבנים, ואולי אפילו בתפילה קצרה שתקנו להולכי דרכים ופועלים שיתפללו הביננו יספיק ג"כ לנשים, אכן לכל היותר אינם חייבים להתפלל רק אשרי וי"ח ברכות, כי הברכות של יוצר ומעריב [שייכים] לק"ש שהם דברי תורה, גם בשחרית ברכת לעסוק בדברי תורה ואיזהו מקומן ומשנת ר' ישמעאל, מה להם בזה, אכן ברכות כגון של הודאה נטילת ידים ואשר יצר וכל אותן הברכות עד וידבר חייב' הן כמו האנשים, ותו לא"...
עולה מדבריו שראוי לנשים שעליהן לקצר מפני 'שרשות בעליהן עליהן ושמירת הבנים' לומר הביננו בברכות ראשונות ואחרונות ולצאת ידי חובה בכך.
מסקנה
נשים שדחוקות בזמן או חסרות יכולת להתרכז בתפילה זמן רב, ויכולות להתפלל תפילת הביננו במקום תפילת עמידה – מן הראוי שתתפללנה הביננו.