חבל נחלתו כה כח
סימן כח
קימה לתלמיד חכם תוך כדי לימוד
שאלה
לפני איזה תלמיד חכם צריך לקום, מה הדין אם אותו חכם הוא רבו, ומה הדין אם התלמיד עוסק בתורה באותה עת, כמו"כ איזו קימה או הידור צריך?
תשובה
א. מצוה מן התורה לקום לפני תלמיד חכם (סה"מ לרמב"ם עשה רט, חינוך מצוה רנז).
פסק הרמב"ם (הל' תלמוד תורה פ"ו ה"א): "כל תלמיד חכם מצוה להדרו ואף על פי שאינו רבו שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן זקן זה שקנה חכמה, ומאימתי חייבין לעמוד מפניו משיקרב ממנו בארבע אמות עד שיעבור מכנגד פניו".
אמנם ביראים (סי' רלג) כתב שקימה מפני חכם שאינו רבו ולא למד ממנו מאומה היא תולדת הקימה וההידור לרבו, ואינו חייב בה מן התורה (סמ"ג עשין סי' יג).
ביראים (סי' רלא) נוסף אף מורא ת"ח שלמד ממנו. וז"ל: "וכמה ילמוד מהם שצריך לנהוג בו מורא, כל שלמד ממנו פרק אחד או הלכה אחת. כדתנן באבות [פ"ו] הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או אפילו דבור אחד צריך לנהוג בו כבוד. ומכבוד נלמוד מורא שכשם שאמרה תורה והדרת פני זקן זה שקנה חכמה ממנו בדבור אחד כך יש לומר תירא בלמד ממנו אפילו דבור אחד".
והקימה וההידור המדוברים הם מלוא קומתו.
ב. פרט את הלכות קימה מפני ת"ח בחיי אדם (חלק א כלל סט):
סעיף א
"ישתדל לקיים מצות עשה לקום מפני כל חכם אפילו אינו זקן, אלא יניק שאינו אפילו בן י"ג שנים, אלא שהוא מופלג בחכמה משאר העם, אף על גב שאינו מופלג מחכמים שבדור, אלא כיון שמופלג בחכמה משאר העם והוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו".
סעיף ג
"מאימתי חייב לקום מפניהם, משיגיעו לתוך ד' אמותיו, דאז מוכח מילתא שמפניו הוא עומד. אבל קודם ד' אמות, אין היכר ואין כאן הידור. ויקום כך עד שיעבור מכנגד פניו, ויש אומרים עד שיעבור ממנו ד' אמות".
סעיף ד
"וצריך לקום מלא קומתו. ודוקא בסתם בני אדם או בשוין בחכמה אלא שהשני הוא זקן. אבל חכם אפילו הוא ילד, אין צריך לעמוד מפני הזקן מלא קומתו, אלא יקום מעט כדי להדרו, כיון שהוא ילד חכם יותר מהזקן אין לו להתבזות לקום מפני הזקן".
סעיף ה
"וכן ב' חכמים וב' זקנים, אין צריך לקום אחד מפני חבירו, אלא יעשה לו הידור. ואפילו הרב לתלמידו, יעשה לו הידור קצת".
סעיף ח
"אין בעלי אומנות חייבים לעמוד בפני תלמיד חכם בשעה שעוסקין במלאכתן, דמקשינן קימה להידור, מה הידור אין בו חסרון כיס, הכי נמי קימה שאין בה חסרון כיס. ואם הוא עוסק במלאכת אחרים, אסור להחמיר על עצמו לעמוד. אבל בשעה שהוא עוסק בתורה, חייב".
ג. כך מסכם ערוך השולחן (יו"ד סי' רמד ס"ד):
"ולכן מצות עשה לקום מפני כל חכם אפילו אינו זקן בשנים ואפילו אינו רבו, רק שהוא גדול ממנו בתורה וראוי ללמוד ממנו, ואפילו אינו מופלג בחכמה יותר משאר חכמי דורו, דזה (=המופלג בחכמה) מקרי גדול הדור ודינו כרבו מובהק כמו שאבאר, אבל בקימה מחוייב אם הוא אפילו רק מופלג בחכמה בעירו וגדול ממנו והוא ראוי ללמוד ממנו [ש"ך סק"ב]. וכן מצוה לקום מפני שיבה דהיינו בן שבעים שנה אפילו הוא עם הארץ ובלבד שיהא שומר מצות. ומאימתי חייב לקום מפני אלו לא כרבו מובהק שנתבאר בסי' רמ"ב דהוא משיראנו מרחוק עד שיתכסה ממנו אלא משהגיע לד' אמותיו צריך לקום מפניו וזהו קימה שיש בה הידור שניכר שמפניו הוא עומד [רש"י ל"ג א ד"ה שיש בה] כדכתיב תקום והדרת קימה שיש בה הידור וצריך לעמוד מלא קומתו עד שיעבור מכנגד פניו ואז יוכל לישב מיד ואם בא לביתו עומד מפניו ומכבדו לישב, ואולי אין לו לישב עד שישב החכם או בעל השיבה או אפשר דבביתו שהוא הבעה"ב יוכל לישב מקודם אבל בבית אחר ודאי דאין לו לישב עד שישב הוא".
למדנו שמצוה מן התורה לקום לפני כל תלמיד חכם משיגיע לד' אמות שלו, וקם למצב עמידה, ומשעבר מלפניו יכול לחזור ולשבת, ותלמיד חכם לתלמיד חכם אחר יעשה לפחות הידור, היינו קימה קלה.
ד. פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רמב סט"ז) בדיני קימה בפני רבו:
"וחייב לעמוד מפניו, משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיתכסה ממנו שלא יראה קומתו, ואח"כ ישב. ואפילו היה רכוב, צריך לעמוד מפניו, דחשיב כמהלך".
ורמ"א הגיה: "י"א דאין אדם חייב לעמוד לפני רבו, רק שחרית וערבית. (טור בשם הרמב"ם). ודוקא בבית הרב, אבל בפני אחרים שאין יודעים שעמד לפניו, חייב לעמוד. (ב"י בשם התוס' ומרדכי בשם ר"י וע"פ)".
ובבאר היטב (יו"ד סי' רמב ס"ק כג) חלק על הרמ"א: "חייב. וי"א כיון שהשוה מוראו למורא שמים חייב לעמוד אפילו מאה פעמים ביום דאטו אם אדם מקבל פני שכינה כמה פעמים ביום אינו חייב לעמוד עכ"ל הלבוש".
נלענ"ד, אף שלא מצאתי בפירוש בפוסקים, שק"ו לגבי תלמיד חכם שנמצא באותו מקום כגון בבית כנסת, ואותו תלמיד חכם מסתובב ממקום למקום, אי"צ לקום לפניו אלא שחרית וערבית ולא כל פעם שנכנס לארבע אמותיו. ויילמד הדבר מרבו מובהק.
ומצאתי דברים המוכיחים בדברי הסמ"ק מצוריך (סימן נ) שכתב: "והיכא שאין אחד מהם מופלג לא בחכמה ולא בזקנה חולקין כבוד לזקן. (ואין) [ואינו] חייב לקום לפניו בבית המרחץ בבתי גואי אבל בבתי בראי חייב לקום, ולא יקום מפניו בבית הכסא ולא יתבטל ממלאכתו ולא יקום מפניו אלא שחרית וערבית אבל אם [יש] פנים חדשות צריך לקום, ורכוב כמהלך דמי, ודין נשיא ואב בית דין אין אנו צריכים עתה".
ה. סימן רמ"ב בשו"ע הוקדש לדינים שבין תלמיד לרבו. ורבו היינו רבו מובהק שרוב חכמתו ממנו (שו"ע יו"ד סי' רמב ס"ל).
כך סיים החיי אדם (חלק א כלל סט ס"י): "גדול הדור ומפורסם בדורו ומופלג בחכמה יותר משאר חכמי הדור, דינו כאלו הוא רבו מובהק, וצריך לעמוד מפניו כמלא עיניו. ואינו יושב, עד שיתכסה מעיניו או עד שישב. (שאר דינים הנוהגים ברבו מובהק מבואר בי"ד סי' רמ"ג1. ולפי שאין שכיח בזמן הזה רבו מובהק לכן לא העתקתי)".
לפי האמור בסוגריים, עולה שבימינו שאין כמעט רבו מובהק – ממילא דיני כבוד וקימה לרבו מובהק לא שייכים בימינו.
כך פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רמב ס"ל): "אבל אם לא למד רוב חכמתו ממנו, אינו חייב לכבדו בכל אלו הדברים, אבל עומד מלפניו משיגיע לארבע אמותיו וקורע עליו, כשם שהוא קורע על כל המתים שהוא מתאבל עליהם. אפילו לא למד ממנו אלא דבר אחד, בין קטן בין גדול, עומד מלפניו וקורע עליו".
היינו, בימינו פרט למקרים בודדים, החיוב לקום לפני מי שלמדו תורה2 הוא כחיוב לקום לפני תלמיד חכם שלא למדו כלל.
ו. פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רמד סי"ד): "ראה את הנשיא, עומד מלפניו מלא עיניו, ואינו יושב עד שישב במקומו או עד שיתכסה מעיניו. וכולם שמחלו על כבודם, כבודם מחול, ואעפ"כ מצוה לכבדם ולקום מפניהם קצת".
העיר הש"ך (יו"ד סי' רמד ס"ק יא): "כתוב בסמ"ק סימן ל"ב ודין נשיא ואב ב"ד אין אנו צריכין עתה עכ"ל משמע דר"ל דאין בזמנינו נשיא ואב ב"ד ואף על פי שמקבלים בקהלות ראשי ישיבות ואב ב"ד אין להם אלא דין חכם ומה"ט לא נהגו עכשיו לעשות שורה לאב ב"ד כדלקמן סעי' ט"ו ועכשיו נהגו שלא לקום אלא מפני ראש ישיבה ואב"ד ואפשר שלא לחלק בין חכם לחכם השוו מדותיהם שכל שהוא תופס ישיבה או אב"ד נקרא חכם לעמוד מפניו ועדיין צ"ע".
הש"ך הסתפק בדין ראש ישיבה ואב בית דין, אולם חכם שלמד הימנו ואינו רבו מובהק נשאר דינו לכאורה, לקום מפניו כשנכנס לארבע אמותיו עד שיעבור ממנו.
ז. פסק בילקוט יוסף (קצוש"ע יורה דעה סימן רמב רמד – מהלכות כבוד רבו ותלמידי חכמים):
"טז. מי שהוא זקן בשנים, ואין ידוע לנו אם הגיע לגיל שבעים שנה, צריך לעמוד מפניו מספק, שספק תורה להחמיר. ומכל מקום בספק אם הוא בן ששים אין צריך להחמיר. וכן לגבי תלמיד חכם שספק אם הגיע להוראה הבקי ברוב התלמוד, בדברים הנוהגים למעשה ובעניני אבן העזר וחושן משפט, או לא, ספק דאורייתא לחומרא, וצריך לעמוד מפניו. אבל אם הוא אברך הלומד בכולל, ואינו יודע לפסוק הלכה, אין צריך לעמוד מפניו".
"יז. חייבים לעמוד מלא קומה לזקן בשנים, ודלא כהאומרים דסגי בהידור בעלמא, וכמו כן חייבים לעמוד מלא קומה מפני תלמיד חכם, ולא סגי בהידור. [יביע אומר חלק ג' חלק יורה דעה סימן יג אות ד'. יחוה דעת חלק ו' סימן נא עמוד רע]".
אמנם למעשה לא נהגו כך.
כתב בשו"ת צמח יהודה (ח"ד סי' לד): "ומש"כ הש"ך זהו מצד המנהג בלבד שנהגו שלא לקום ורצה לומר מלא קומתו, אלא לפני רב המקום וראש ישיבה, בגלל שהת"ח מוחלים ומוותרים על כבוד תורתם מצד ענותנותם בלבד, ואעפ"כ הידור בעו מעבד להו וכמו בכל ת"ח שמוחל על כבודו שנחוץ עכ"פ לקום מפניו מעט, וכמבואר בסי' רמ"ד (סוף סעיף י"ד). ואעפ"כ הניח רבינו אא"ז הש"ך ז"ל דעת המנהג בצ"ע, כי יתכן שאינו מנהג נכון וראוי לבטלו".
"...והמנהג שמביא הש"ך ז"ל לפי מה שבארנוהו מהדרים בקימה מעט כל ת"ח, וקמים מלא קומתו רק מפני ר"מ ואב"ד".
וכן העיר בתשובות והנהגות (כרך ד סימן כב): "(ובמק"א תמהתי שהיום מבטלין מ"ע דקימה, שקמים רק מעט ולא מלא קומתו, ואפילו נימא דבת"ח נהגו להקל כי הת"ח מוחל, וסגי לקיים המ"ע בקימה מעט, מ"מ ברבו או הר"מ והראב"ד אין להקל, וראוי לחשוש שעובר על מ"ע דאורייתא דכבוד התורה שחמור)".
ח. נברר עתה האם תלמיד חכם צריך לעמוד לפני תלמיד חכם שלמדו חלק מהתורה אבל אינו רבו מובהק, בעת שהוא עוסק בתורה.
נאמר בקידושין (לג ע"ב):
"סבר לה כר' אלעזר, דאמר ר' אלעזר: אין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה. לייט עלה אביי".
פרש רש"י (קידושין לג ע"ב):
"מהו לעמוד – מי מיחייב למיקם או לא".
"תורה עומדת מפני לומדיה – בתמיה לפי שעסוקים בדבר הלכה היו קרי להו לדידהו תורה עצמה ולדידיה קרי לומדיה".
"לייט עלה אביי – אהך דרבי אלעזר כל מאן דציית ליה".
עולה אליבא דרש"י שלפי ר' אלעזר אין לעמוד מפני רבו כיון שעוסק בתורה, ולפי אביי חייב לעמוד אע"פ שעוסק בתורה.
אולם רבינו יהונתן מלוניל (על הרי"ף, קידושין יד ע"א) כתב: "ולייט עלה אביי. (אמאי שעושה) [על מי שעומד]. ובגמרא משמע שאינו חייב במצות קימה אלא שתי פעמים ביום לת"ח אחד כדי שלא יהא כבודו גדול מכבוד שמים, שהרי פני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית [ה"ה] משעמד מפני רבו [שחרית] אין חייב לקום מפניו אלא ערבית. סוף דבר שתי פעמים ביום אחד די לו". ובניגוד לרש"י שהסיק שצריך לעמוד כל פעם שרבו עובר לידו – לדעת הר"י מלוניל עומד בוקר וערב בלבד. ונראה שכל הדיון בקימה לפני רבו מובהק, אבל לפני רב שלמדו חלק מן התורה והוא עוסק עתה בתורה, אינו צריך לקום אף לפי אביי.
ט. המאירי (קידושין לג ע"ב) עושה 'סדר' בהלכות קימה לתלמיד חכם. וז"ל:
"זה שביארנו שאדם חייב לעמוד מפני תלמיד חכם דוקא מי שאינו עוסק בתורה אבל כל שהוא עוסק בתורה ועבר לפניו תלמיד חכם אינו זקוק לעמוד אלא אם כן היה רבו".
"...שאין תלמיד חכם העוסק בתורה רשאי לעמוד לפני רבו העובר לפניו בשעה שעוסק בתורה, ועל זו האחרונה אמרו לייט עלה אביי כלומר שמפני תלמיד חכם אחר הוא שאינו רשאי לעמוד הא מפני רבו צריך לעמוד וכן הלכה".
עולה שלגבי עוסק בתורה, דוקא לקום לרבו מובהק חלקו רבי אלעזר ואביי. ורש"י ורבינו יונתן חלקו אם שחרית וערבית או בכל עת. אבל למי שאינו רבו מובהק כיון שעוסק בתורה אינו צריך לעמוד. אולם ראוי, גם לגבי מי שאינו רבו מובהק והתלמיד עוסק בתורה לעשות הידור.
ויש להעיר שבערוך השולחן (יו"ד סי' רמד ס"ז) פסק לגבי קימה לכל תלמיד חכם: "...ואמרו חז"ל בקדושין שם [ל"ג א] אין בעלי אומניות חייבין לעמוד מפני ת"ח בשעה שעוסקין במלאכתן והטעם דהתורה לא חייבה אלא בהידור בעלמא שאין בזה חסרון כיס... וכשעוסקין בתורה ודאי דצריך לעמוד אף על פי שמפסיק קצת מלימודו כמו כל המצות שמפסיקים מת"ת לעשות מצוות [גמ' שם]".
וצ"ע.